לק'י
בחודש
האביב
על פי טענת אריה באראץ בפרושו לחג הפסח
השנה, יציאת מצרים היתה ביום המשווה, 21 למרץ. או במילים אחרות, "חדש
אביב" – זה אותו יום, מדובר ביום, "חדש", שהוא גם ט'ו בניסן
ו"אביב", - גם 21 למרץ – יום המשווה. על פי הקבלה, לילה זה גלות ויום –
גאולה. הקרבת קורבן פסח (השואה), ביום האחרון של הגלות, והיציאה לחופשי, ביום
הראשון לגאולה.
וזה כמובן, סיום או תוצאה, של מכות
מצרים, "חדש אביב" = לשלול אליל הירח, של חודש ניסן, שב ט'ו בו, מגיע לשיא
השפעתו המאגית על תבל, ובד בבד, מכה ניצחת באליל העליון של מצרים, השמש, ביומו
הגדול, יום המשווה.
אביב
מילה "אביב", בנויה
ומורכבת, כמה שם ה' מ4 אותיות, אפשר להביא גם מילה "אהבה", מאותה סדרה:
האות השניה והאות האחרונה, הן אותן האותיות.
ע/פ הקבלה, אות הראשונה, - היא
המהות, השניה – מציאות, השלישית – המשמעות, והרביעית – תכלית.
בשלשת המילים שהבאנו לע'ל, המציאות והתכלית, הן
אותו הדבר,ויחד עם זאת התכלית נקבעת ע'י המשמעות.
שני
הפכים במקום אחד
וכדברי רבי עקיבה: "הכל צפוי
והרשות נתונה"
במילה "אביב", האות
המדוברת – "ב", - בית. "הכל צפוי והרשות נתונה", במילים
אחרות, הקב'ה, העשיר אותנו בכישרונות, על מנת שניצור בחדוות היצירה את יצירות המופת,
עד שנפתיע גם את עצמינו ואפילו את הקב'ה עצמו. זאת תאוותו העליונה, להיות מופתע
לטובה, ממיצוי כישרונותינו.
בית
כמובן, התוצאה המשמעותית ביותר של
יצירה אנושית, היא בניין בית המקדש, ומכוון, שאנו מסיימים את תקופת הגלות, שצוינה
ע'י השואה הנוראה, כמבוא לגאולה, כי כל גאולה מתחילה בשואה, וכמה שהשואה יותר
מחרידה, כך הגאולה, יותר שלמה: העליה, הקמת מדינה, שחרור הר הבית, ועד יובל שנים
בשנת 777 בעוד 3 שנים, בע'ה' נבנה את הבית במלא תפארתו, בתכלית הכוסף ובחדוות
היצירה.
תודה
מקרב לב לאריה באראץ
בברכה
חיים אודם ט' אייר ה,תשע"ג
כסלון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה