הניתן להקריב היום בבמות?

מאת: הרב איתי אליצור – אב בית הדין של תנועות המקדש

 כוהנים בעבודתם על גבי המזבח  באדיבות מכון המקדש

המשנה בזבחים פרק יד מזכירה את ההלכות הנוהגות בכל תקופה היסטורית של השכנת המשכן: התקופה שבה היה המשכן במדבר, התקופה שבה היה בגלגל אחרי הכניסה לארץ, תקופת שילה והתקופה שאחרי חורבנה. המשנה אומרת שכאשר היה המשכן בגלגל היו הבמות מותרות, כלומר: אפשר היה להקריב קרבנות לא רק במשכן אלא בכל מקום. גם אחרי חורבן שילה, בטרם נבנתה ירושלים, אפשר היה להקריב בבמות. אבל משנבנתה ירושלים, אומרת המשנה: "באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר". כלומר: בין בזמן שהיה מקדש בירושלים ובין אחרי שחרב, אין כל היתר להקריב קרבנות בבמה.

וכך פוסק גם הרמב"ם (ביה"ב א ג): "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר 'ויאמר דויד זה הוא בית ה' הא-לוהים וזה מזבח לעולה לישראל'. ואומר: 'זאת מנוחתי עדי עד'".

כך, למעשה, פסקו כל החכמים בכל הדורות. אף אחד מהם לא הקריב קרבנות, החל מהיום שבו מנע טיטוס את האפשרות להקריב קרבנות במקום הנבחר. בכל דור הסבירו כל חכמי ישראל שרק כאשר יתאפשר לנו להקריב בירושלים – נשוב ונקריב קרבנות. מי שמקריב קרבנות בכל מקום אחר, עובר על הכתוב בתורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:  כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ".

כאמור, היתה תקופה קצרה שבה היו הבמות מותרות. אבל אפילו בתקופה זו היה ההיתר מוגבל, כפי שכותב הרמב"ם (קרבן פסח א ג): "אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר הקדשים. אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד, וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה, שנאמר 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך'. מפי השמועה למדו שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפילו בשעת היתר הבמות". גם קרבנות ציבור, כגון תמידים ומוספים, אינם קרבים בבמת יחיד.

וכאמור, משנבנתה ירושלים אין להקריב שום קרבן מחוץ למקום המקדש. כך נאמר במשנה, כך פוסק הרמב"ם ואיש מחכמי ישראל לא חלק מעולם על הלכה זו. למעשה, זוהי הסיבה היחידה שבגללה לא הקרבנו קרבנות באלפיים השנה האחרונות.