בס"ד
יום העצמאות - אחת מקרנות המזבח
אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים--עַד קַרְנוֹת, הַמִּזְבֵּחַ. (תהילים קי"ח, כ"ז)
בעל ה'שפת אמת' בשיחותיו לחנוכה (כרך א, בראשית) מרבה לעסוק בפסוק זה. המושג קרנות המזבח מצטייר בעינינו כמוחשי,כמו קרניים של איל שהיו חלק מפינותיו של המזבח ואפשר לאחוז בהן. אבל בעל ה'שפת אמת' לוקח את הקרנות לפרוש מטפיזי. כמו שקרן עור פניו של משה רבנו, במשמעות של קרן אור, של קרינה רוחנית, כך גם בעל ה'שפת אמת' רואה בפסוק את המילים קרנות המזבח במשמעות של המשך קרינה של אור.
"אסרו חג בעבותים הוא עבותות אהבה ותשוקה כמ"ש במ"א. עד קרנות המזבח רמז לחנוכה ופורים שהם ענפים שיוצאין מגוף הרגל ונקראין קרנות המזבח". (שיחות שנת תרמ"ד)
באחת השיחות לשנת תרמ"ז הוא מזכיר את העובדה שבבית המקדש השני לא ירדה אש מן השמים, אלא "בודאי חזר האש בנס דנרות וחזרה הקדושה למקומה ונתחנך הבית. וכמו כן ממש בנפשות בנ"י דעיקר המקדש הוא אות על אור הקדושה שבנפשות בני ישראל כדרשו חז"ל ושכנתי בתוכו לא נאמר רק בתוכם"
ודורות הקודמין היה להם הארת ביהמ"ק מרוב התשוקה שהיו מצפין לבנין הבית כמ"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ע"י במדרשים. וכמו כן עתה בגלות כפי מה שמצטערין ומתאוננים על חסרון ביהמ"ק. כך זוכין למצוא איזה הארה ביהמ"ק וזה רמז הפסוק נהפך לאבל מחולינו פ'' כל מה שהיו משיגין אז ע"י השמחה והמחולות זוכין עתה ע"י האבילות על חורבן המקדש. " לפי דבריו חנוכת הנשיאים השאירה אור וגעגוע לדורות שהביא לכך שיהיה חנוכה.
בשיחותיו הרבות לחנוכה הוא מדבר על כך ששלושת הרגלים שנקבעו לעם ישראל בתורה: פסח, שבועות וסוכות הם אנרגיות של אור במהלך השנה והם נצרבים בדי אן איי של עם ישראל בצורה כזו, שיש כוח לבני ישראל להמשיך את קרינת האור הזו למועדים של תורה שבע"פ.
חנוכה כהמשך הארה של סוכות ופורים כהמשך הארה של שבועות, בבחינת "אדר קבלוה בימי אחשורוש" ,ועוד יקבע חג שלישי, כותב בעל ה'שפת אמת', שיהיה המשך הארה מפסח, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
מה ההבדל בין רגלי התורה למועדי בני ישראל?
לפי ה'שפת אמת', מכיוון שבימינו אין לנו בית מקדש, אין לנו מזבח וקרבנות, אין ביכולתנו לקיים את הרגלים כהלכתם, כפי שציותה התורה. אך לעומתם, מועדים שקבעו בני ישראל בדורות השונים, אלו חגים נעדרי קרבנות ולכן יכול אדם מישראל לחוג אותם בשלמות.
הכוח של הלל והודאה לפי ה'שפת אמת' נצרב בתוך נפשות בני ישראל בתקופת הזמן, ובייחוד בארץ ישראל ולא בגלות כמו שנאמר: איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר'. כוח ההלל וההודאה הוא מכוחו של דוד המלך ע"ה, שלא היה כדבריו איש פרטי אלא איש כללי שנפשות בני ישראל כלולות בו.
יום העצמאות הוא היום שמאיר בזמן הזה מחג הפסח, הוא מאיר בתכונת הגאולה של יציאת מצרים ונס קריעת הים בשביעי של פסח. יום העצמאות הוא אחת מקרנות המזבח, מבחינת הארה של הזמן.
כשנקבע חג חנוכה בדורות מלכות החשמונאים, אני מתארת לעצמי שהיו הרבה שעוד התווכחו על החג הזה. מלכות חשמונאים לא היתה מלכות אידיאלית ומחלוקות תלמידי חכמים היו גם אז. גם בימי מרדכי ואסתר, מרדכי היהודי היה רצוי רק על רוב אחיו, ובחג פורים לא אומרים הלל, אלא קוראים את המגילה כי אנו עדין כביכול עבדי אחשוורוש, ואם לא הוא, אז אובאמה.
הרבנות הראשית ומדינת ישראל בזמן הזה מאירים בתכונתם. גם היום יש לנו סיבות להתלונן על דא ועל הא. לשלמות האידיאלית אכן לא הגענו.
אנו יכולים לחוג אותו בעבותות אהבה ותשוקה ולהודות לה' על כל החסד שגמל לנו בהקמת המדינה, וזו אכן הארה מכוחו של מקדש. יש בינינו המתאבלים ומתאוננים ומבכין את החורבן, גם מהם בא אור. יש בינינו שרוקדים ושמחים כמו דוד המלך, האור שלהם הוא ההלל. האורות הללו מתאחדים ומצטרפים יחד לאור של בני ישראל וההשתוקקות שלהם למקדש, ביודעין ובלא יודעין.
מה שבטוח הוא שאל לנו להיות אדישים מול היום הזה, ולא יקרה שיתקיים בנו הפסוק- יען אשר לא עבדת את ה' א-לוהיך בשמחה ובטוב לבב .....
חג שמח!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה