מאמר: מי הסגיר את ההר לצוררי ישראל?

תשובה: ממשלת האחדות בהשתתפות השרים 'הלאומיים' מנחם בגין ומשה שפירא, שגם גיבתה את תכניתו האומללה של דיין לאסור כניסת יהודים למערת המכפלה מעבר למדרגה השביעית

מאת: מנחם רהט / ערוץ 7

 מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הר הבית הוסגר לערבים

לא מעט מישגים עשתה ישראל בעת שיחרור ירושלים, יהודה ושומרון, לפני 46 שנה, והיא משלמת על כך מחיר כבד עד עצם היום הזה.

אך דומה כי המישגה הגדול ביותר היה בכך, שלא ניצלה את המיפנה ההיסטורי שפקד את אזורנו והטיל הלם ואלם על העולם הערבי בצאתו מובס ממלחמה שבה קיווה למחוק את ישראל ממפת המזרח התיכון, 19 שנה לאחר הקמתה, לביצוע שינויים מהותיים שיקבעו את מעמדה של ישראל כבעל הבית היחיד בארץ ישראל, במרחב שבין הים לירדן.

את שרי הממשלה אחז אז מורך לב משתק. הלם הניצחון שיבש את חשיבתם, הקפיא את מוחם. בהיותם במצב מאובן, הצליח אדם אחד, שר הבטחון משה דיין, להשחיח קומתם מול המציאות הדהימה החדשה. משה דיין, האיש שהיה לו חלק רב בהצלת המוראל הלאומי כשמונה ערב המלחמה לכהונת שר הבטחון, היה גם היחיד שלא השכיל לגבות דיווידנדים על הניצחון ההיסטורי, והוא סחף עימו גם את עמיתיו השרים, כל השרים, בממשלת אשכול.

אפילו השר ללא תיק מנחם בגין, יהודי לאומי, נתקף אלם נוכח מאמציו הבלתי נלאים של שר הביטחון דאז משה דיין למסור לוואקף האיסלמונאצי את הר הבית ומערת המכפלה. וגם מפי שרי המפד"ל נעתק הדיבור כשלנגד עיניהם הסגיר דיין את הר הבית – האתר המקודש ביותר לעם ישראל עלי אדמות - לצוררי ישראל מן הוואקף המוסלמי, וכמעט עשה זאת גם לגבי מערת המכפלה – מקום מנוחתם של אבות האומה ואמהותיה - שנועדה מבחינתו להיות עד קץ הימים מיסגד מוסלמי בלעדי, שליהודים אין דריסת רגל בה, אלא עד המדרגה השביעית, כבימי העותמאנים והמנדט.

המפד"ל אף הגדילה לעשות עוד ערב מלחמת ששת הימים, כשניסתה לטרפד את עצם היציאה למלחמת המגן, ששיחררה את חבלי המולדת בפני העם היהודי. כשטבעת החנק התהדקה סביב צווארה של ישראל ונאצר שליט מצרים איים למחוק את ישראל מן המפה ולהשליך את היהודים לים, הוביל מנהיג המפד"ל משה חיים שפירא – כך העיד הרמטכ"ל דאז יצחק רבין - יחד עם שאר שרי המפד"ל, התנגדות נחרצת

את שרי הממשלה אחז אז מורך לב משתק. הלם הניצחון שיבש את חשיבתם, הקפיא את מוחם. בהיותם במצב מאובן, הצליח אדם אחד, שר הבטחון משה דיין, להשחיח קומתם מול המציאות הדהימה החדשה

לפתיחת יוזמה התקפית. "איך אתה מעז ללכת למלחמה כאשר כל התנאים הם לרעתנו", אמר לרבין. שפירא גם התנגד, כשתנופת שיחרור סיני ויו"ש נסתיימה בניצחון מוחץ, ליוזמה התקפית בגולן.

אפילו שנה אחרי הניצחון לא נגמלה המפד"ל משפיפותה, ורק הצעירים בראשות זבולון המר ז"ל ויבדל"א דני ורמוס ואליעזר שפר הצילוה מן החרפה. ביום השנה הראשון לשיחרור ירושלים, אירגנו הצעירים אירוע מרכזי לציון איחוד העיר שחוברה לה יחדיו, אך שרי המפד"ל תבעו מצעירי המפלגה לבטל את האירוע; ח"כ משה אונא מן הקיבוץ הדתי אף תבע להעמיד את המארגנים למשפט, בבית הדין של התנועה.

השתופפות השרים

התבטלות זו מצידם של הגורמים שאמורים להיות היותר לאומיים בממשלת האחדות שניהלה את מלחמת ששת הימים, ובראשם השרים 'הלאומיים' 'הדגולים', מנחם בגין ומשה חיים שפירא, שהפגינו (בגיבוי שאר השרים וראש הממשלה אשכול), אזלת יד מחפירה שתירשם על שמם לדיראון עולם, מול שר הביטחון משה דיין, איפשרה לדיין לנהל ברוב איוולתו מדיניות מעוותת משלו, שעיקרה מסכת ויתורים לטובת האוייב, על האתרים היותר מקודשים לעם ישראל – הר הבית ומערת המכפלה.

צחוק הגורל הוא, שדווקא מאוחר יותר שינה דיין את טעמו וביקש להחיל את החוק הישראלי על כל יו"ש. שוב היה זה מנהיג המפד"ל 'הלאומי' שפירא שהתנגד, עד כדי כך שדיין תהה כלפיו: "כיצד יכול יהודי דתי להיות ותרן כזה".

מי שלא עמד מנגד ואפילו התעמת עם שר הביטחון, למרות כפיפותו הפורמלית המוחלטת כלפיו, היה הרב הראשי לצה"ל האלוף הרב שלמה גורן, שנקט באמצעים פיסיים בשטח על מנת לממש את הריבונות על הר הבית ועל מערת המכפלה. למרבה הצער הצליח דיין לסלקו מהר הבית, אך בזכותו של הרב גורן נמנעה הותרת מערת המכפלה כמסגד מוסלמי, שיהודים רשאים להגיע עד למדרגה השביעית שלו, וכל כניסה מעבר לכך תחוייב חליצת נעליים כמקובל באתרי האיסלם.

 אלוף הרב שלמה גורן זצ"ל 
 הקים מדרשה צבאית בהר הבית, 
 גורש בבושת פנים על ידי משה דיין בגיבוי בגין והמפד"ל

עדות נאמנה לכך, מופיעה בספרו האוטוביוגרפי 'בעוז ובתעצומות', שראה אור בימים אלה, בעריכת אבי רט. מסתבר שהרב הבין טוב מן הפוליטיקאים השחוחים, שכל מהלך של מנצחים בסערת הקרבות, מקבע מצב לנצח.

נתחיל באפיזודה קלה. "כשהגענו [לכותל בסערת המלחמה מצאנו עליו] שלט חרסינה בערבית ובאנגלית – 'אל בוראק', זה שמו של הסוס של מוחמד" מספר הרב גורן. "לקחתי את ה'עוזי' של הנהג, ועם הקת שברתי את השלט וריסקתי אותו לגמרי". היום ספק אם המעשה הזה היה עובר בג"ץ.

הרב גורן ממשיך לגבי השתלטותו על ההר: "התמקמנו בהר הבית. פתחתי מדרשה ליד שער המוגרבים ותליתי שלט, 'המדרשה של הרבנות הצבאית על הר הבית'... התחלנו להתפלל במדרשה באופן קבוע. קראנו מספרי התורה שהיו לנו על הר הבית, וכן היו לנו שם ספרי קודש... מיניתי עשרה קציני הר הבית. נתתי להם סרטים לשרוולים ועליהם כתוב: 'קצין הר הבית'. הם שלטו שם ארבעים יום, עד דיין הלך והעביר אותו למוסלמים.

"יום אחד בא אלי דיין ואמר לי שאני צריך להתקפל ולצאת מהמדרשה, להוציא את הספרים ואת כל מה שיש לנו שם וכן את הקצינים, מפני שהוא מסר את השליטה בהר הבית לוואקף המוסלמי. חשתי באותו רגע כאילו שמעתי רעם ביום בהיר. הוא אמר שהוא עושה זאת על דעת הממשלה.

50,000 יהודים על ההר

"מיד כתבתי מכתב ארוך בנושא הר הבית לוועדת השרים למקומות הקדושים. הזהרתי מפני מסירת קודש הקודשים של האומה לוואקף המוסלמי צוררי ישראל. אע"פ שגם מר בגין היה חבר ממשלת הליכוד הלאומי, הוא עשה מעט מאוד להגנת האינטרסים והזכויות שלנו – לא בקשר למערת המכפלה ולא בעניין הר הבית.

"בט' באב תשכ"ז לקחתי איתי כמאה איש ועליתי להר הבית דרך שער המוגרבים. התפללנו מנחה, קראנו בתורה ועליתי למפטיר, שמסתיים במלים: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. נְאֻם ה' אלוקים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו.

"למחרת פירסם 'הארץ' את עניין התפילה שהתפללנו בהר הבית... ואת הכרזתי שבשבת נחמו שאחרי ט' באב אני מזמין 50,000 איש להתפלל בהר הבית ולקבוע זכותנו להתפלל בהר הבית ולא רק בכותל. הודעתי שאיני מתכוון לפגוע במסגדים אלא רק לממש זכותנו להתפלל במקום הקדוש הזה.

"ביום ה' לפני שבת נחמו קיבלתי טלפון מדיין. הוא דיבר מישיבת הממשלה ואמר שהממשלה החליטה לבקש ממני לבטל את התפילה על הר הבית. הודעתי לו שאני מסרב. הוא ביקש בשם רה"מ לוי אשכול שלפחות אדחה את התפילה לזמן אחר... אמרתי לו שיודיע בשמי שהתפילה נדחית. אך מילה של דיין אינה מילה, ובמשך כל היום והלילה הוא פירסם עשר פעמים שביטלתי את התפילה ולא שדחיתי אותה.

"...כל חיי אני מצטער שוויתרתי לו בקלות יתירה על התפילות שלנו בהר הבית. הייתי צריך להתפטר מהצבא ולעשות שַמות, כדי שנוכל להמשיך להתפלל על הר הבית.

"...בינתיים המוסלמים השתלטו על הר הבית ובסיוע המשטרה לא נתנו להתפלל. בי הם לא פגעו, וכך נכנסנו עם נשק למקום שאליו מותר. ערכנו שם תפילות והשתחווינו, ונפלנו על הרצפה כמו שהיה נהוג בבית המקדש.

"המצב הלך והידרדר. אמרתי לדיין שכשר הביטחון היה בידו לשמור על קודש הקודשים של האומה, והוא מסרו בזדון לוואקף. הוא טען שהיה לו גיבוי של כל הממשלה, והאשים את בגין בכך שלא דרש שנשאיר זכות תפילה ליהודים על הר הבית. כך הפסדנו את הר הבית".

המדרגה השביעית

 מערת המכפלה - המדרגה השביעית 
דיין רצה לאפשר כניסת יהודים עד כאן

למרבה המזל הסתיים המאבק בין דיין לרב גורן על מערת המכפלה בצורה שונה. הרב גורן: "לאחר הרגיעה בקרבות התחלתי לחשוש לגורל מערת המכפלה. עלה בליבי החשד שמשה דיין מתכנן להחזיר את המערה למוסלמים... החלטתי שאת ארון הקודש עם ספר התורה שהיו אצלי במשרד במטכ"ל, אעביר למערת המכפלה כדי לקבוע עובדות... ימים ספורים אחר כך... בא אלי פתאום משה דיין ואמר לי: 'הרב גורן, דע לך שאני מסרתי את מערת המכפלה להנהלה של הקאדי של הוואקף'.

הגבתי בכעס ותדהמה: 'מי נתן לך רשות למסור? זה רכוש פרטי שלך?'. הוא ענה: 'ככה החלטתי', ואמר שעלי... להוריד את הדגל שתליתי שם כי זה מסגד ערבי, להוציא את ספר התורה ואת ארון הקודש כי זה לא ביכ"נ, ולקבוע הוראת קבע, שכל יהודי שרוצה להיכנס למערה יכול להתפלל עד שבע מדרגות [זו היתה דרכם של המוסלמים החברונים להשפיל את 'הכופרים היהודים' שטענו לזכויות בעלות על מערת המכפלה – מ.ר.],  ואם הוא רוצה להיכנס למערה, הוא חייב לחלוץ נעליים מפני שהוא נכנס למסגד.

"לשמע הדברים האלה התפוצצתי מרוב כעס. אמרתי לו: 'אתה הולך למסור את המערה לערבים?! זה מקום יהודי קדוש. פה קבורים אבות ואמהות האומה, כאן החלה מלכות בית דוד, על זה נלחמו חיילינו. מי נתן לך רשות לוותר על הכל ולמסור לערבים? עזבתי בכעס. אחר כך באתי לדיין אל משרדו ואמרתי: 'היֹה לא יהיה! אני שתקתי כשמסרת את הר הבית לוואקף המוסלמי. הייתי צריך שם להפוך עולמות, ולצערי לא עשיתי את זה. אך פה זה לא יילך. כל עם ישראל יקלל אותך לעולם ועד. אתה תהיה לאדם המקולל ביותר בהיסטוריה היהודית. תיזכר לדיראון עולם'.

"...כך אמרתי לו מפורשות:  'אני אפר את ההוראה ולא אוציא את ספר התורה... על ספר התורה ועל חליצת הנעליים אלחם בכל כוחי, ואדאג שכל מי שהעניין יקר לו, יילחם בך כנגד ההחלטה הזו'".

הרב גורן מספר כי בנוסף למפגש הטעון עם דיין הוא שלח לו "מכתב זועם ונוקב ולא חסכתי ממנו את שבטי", בענין מעמדה של מערת המכפלה. במכתב נאמר בין היתר כי "הסדרים שהינך עומד להנהיג במערה פירושם הסגרת המקום הקדוש של העם היהודי למרצחים החברוניים, מארגני הפוגרומים שרצחו בדם קר מאות יהודים... זה בנוסף להסגרת הר הבית מקום המקדש וקודשי הקדשים שלנו לגבאי הוואקף המוסלמי. זאת עלולה להיות בכיה לדורות, והעם היהודי לא יסלח לך על כך לעולם"...

למחרת שיגר הרמטכ"ל רבין מכתב לרב גורן, שבו מודיע הרמטכ"ל שהוראת שר הביטחון באשר לספר התורה וארון הקודש ולחיוב כל יהודי לחלוץ נעליו במערה – נדחית עד להודעה חדשה. כך הפך הזמני לקבוע, ומה שאולי נחשב אז זמני, בענין פטרונות הוואקף על הר הבית, הפך למצב של השפלה מחפירה, "שועלים הילכו בו", המתמשכת עד עצם היום הזה.