תוכנית החלוקה

בעוד שנים ספורות יתרחש כאן מהפך היסטורי: לראשונה מאז שלהי ימי הבית הראשון רוב יהודי העולם יחיו בארץ הקודש * לכבוד ההתרחשות הצפויה יש מי שמקים כבר כעת את מכון היובל, במטרה לחדש אותו בימינו אחרי 2,700 שנות הפסקה * הגוף הזה יחתור לחלוקה מחודשת של הארץ הנבחרת לנחלות, ועל הדרך ידאג לנדל"ן של העם היהודי בכל הגדה המערבית – של הפרת * אם העניין האחרון נשמע כמו שיגעון גדלות, יש מי שמזכיר שאפילו גרמניה ויפן המודרניות ממאנות לוותר על חבלי מולדת שנותרו לעת עתה במדינות השכנות להן

ארץ ישראל, גבולות ההבטחה - מנהר עד נהר

42% מהעם היהודי חיים כיום במדינת ישראל, אבל ברגע שיחצה קו חמישים האחוזים, וזה בהחלט עשוי לקרות בקרוב, ישתנה דירוגן ההלכתי של לא מעט מצוות. למשל הפרשת חלה ותרומות ומעשרות, שמעמדן ישתנה מ'זכר' בלבד – לדבר האמיתי. גם השמיטה תצטרך לעבור אז רפורמה, וזה עשוי לקרות כבר בשמיטת תשפ"ב. השימוש בהיתר מכירה לא יהיה אפשרי עוד והמדינה כולה תצטרך לחתור לקיום שמיטה ממלכתית בכל רחביה.

אבל דווקא היובל, הציווי שבמסגרתו חוזרות הקרקעות לבעליהן המקוריים מדי חמישים שנה, ושפסק (אם בכלל קויים אי פעם) בשלהי ימי הבית הראשון – לא יחזור להתקיים גם כאשר רוב היהודים יחיו כאן. הוא ישוב לחוּל רק כשחלוקת נחלות השבטים הקדומה תחזור להתקיים – וזה נראה בימינו מחזה אוטופי ורחוק אפילו עבור מרחיקי ראות. הרי עשרת השבטים לא שידרו אות חיים ב-2,700 השנים האחרונות והשלושה הנותרים (בנימין, יהודה ולוי) גם הם לא ממש מקפידים כיום על חלוקת הנחלות הקדומה.

ואולם אליצור סגל מעפרה, פעיל 'מנהיגות יהודית', איננו מוכן לחתום על ההנחה הזו. לדעתו היובל מעשי לגמרי בימינו, ובימים אלו ממש הוא מייסד מכון שתכליתו לחתור לחידושו המלא. להבנתו, עצם החובה לחלק את הארץ לנחלות עשויה להיות תקפה כיום, אך לאו דווקא באופן החלוקה השבטי שנעשה בימי קדם. לדעתו יהיה צורך לבצע בהקדם הגרלה מחודשת של אדמות הארץ לפי קריטריון כלשהו, וכך להתחיל לחלקן לאזרחים היהודים. אם החלוקה השבטית כבר איננה רלוונטית אפשר לעבור לחלוקה על בסיס אישי או משפחתי. כך, נניח, יוחלט על הקצבת דונם אדמה לכל בית אב יהודי – למרות שלדעתי זה איננו שטח מספיק".

וזה בדיוק תפקיד המכון החדש. על פי התיכנון "במכון תוקם מחלקה הלכתית שתגיש מחקרים תורניים מפורטים שבהן יוסבר אלו פעולות יש לעשות בכדי שהיובל יתחדש, מחלקה גיאוגרפית שמטרתה להמחיש כיצד ראוי לחלק את הארץ לנחלות בהתאם להנחיות ההלכתיות, ומחלקה מדינית שמטרתה להפוך את המלצות המכון לחוקים הדרושים בכנסת ולהוביל לביצועם".

אליצור דורש לתקן את חוק השבות כך שיקנה לכל יהודי מקום תחת השמש הארץ-ישראלית: "הרי לא די בכך שנקנה ליהודי זכות לעלות ארצה, מפני שאיננו מצפים שהוא יחיה באוויר. בלי להעניק לכל יהודי חלקת אדמה כאן בארץ, אין משמעות לחוק השבות. הרעיון בבסיס היובל הוא שלכל יהודי חלקת שדה שאותה איננו רשאי למכור, ועוד דירה בעיר שאותה הוא רשאי למכור".

ארץ ישראל, גבולות ההבטחה - מנהר עד נהר

להערכת סגל, וזו גם שאיפתו הלא-כמוסה, כשיוזמת היובל שלו תעלה על הפרק יבינו לפתע עד כמה קטנה מדינת היהודים דהיום ביחס לגבולות הארץ המצויינים בתורה, מהפרת ועד הנילוס. לא, הוא איננו מצפה להסתערות טנקים ונגמ"שים ישראלים על מרחבי המדבר הסורי. כרגע יסתפק בהצהרה עקרונית של המדינה שהשטח הזה כולו הוא אדמת מולדת ישראלית. "התרגלנו לאורך שנים של גלות שאם נותנים לנו פירור של אדמה זה נהדר, אבל הרי גם בהגדרה המרחיבה של התחום הזה לא מדובר בשטח גדול מאוד, חצי מיליון קמ"ר בסך הכל: כשטח צרפת או ספרד. שטח מצרים, לשם השוואה גדול פי שניים – כמיליון קמ"ר. שטחן של ארה"ב, קנדה וסין הוא שמונה מליון קמ"ר כל אחת. גם אם יתממשו גבולות ההבטחה מדובר בסך הכל במדינה בסדר גודל בינוני, לא מעבר לזה.

"כיום חיים בארץ ששה מיליוני יהודים, אבל אנחנו צריכים לצפות גם את פני העתיד. בואו נחשוב על 600 מליון יהודים, האם אלו מסוגלים להיכנס בשטח שבין הירדן לים? ברור שהם צריכים לחיות בכל השטח שבין הפרת לנילוס, וזה לא שטח גדול. זה שטח קטן. לשם השוואה, חוקת גרמניה הדמוקרטית דהיום מכירה בשטחים נרחבים המצויים כיום בידי מגוון מדינות אחרות – צ'כוסלובקיה, פולין, הונגריה ועוד רבות – כחלק מגרמניה. בית המשפט הגרמני העליון אף פסק לאחרונה שהחוק הזה תקף. אותו הדבר קיים גם ביפן. נכון, גרמניה ויפן אינן מתכננות לתפוס את האזורים הללו בכוח, אלא בדרכי שלום. גם בנוגע אלינו, איננו חייבים להגדיר לעצמנו במדוייק איך נגיע לבסוף להשגת כלל השטח הזה, אבל חשוב להצהיר שמבחינתנו זהו שטח ישראלי.

"נכון להציע השתתפות בהגרלות על חלקות הקרקע לכל יהודי העולם, גם לאלו שאינם מתגוררים בארץ. אפשר יהיה להתנות זאת בהתחייבות הזוכה להישאר בארץ חודש או חודשיים נוספים בשנה וכדומה. כתוצאה מכך, ללא ספק, תחול עליה גדולה.

סגל תולה ציפיות גדולות במכון החדש: "בדרך כלל נהוג בחוגי הימין לגשת ליוזמות כאלו מתוך תפיסה של קבצנים. להעסיק מקבלי מילגה של מאה ₪ בחודש שיצטרכו לעבוד על כך בשעות הפנאי וכדומה. זה ממש לא מה שדרוש. צריך לחשוב בגדול, אפילו בענק. אני מעוניין להקים את מכון היובל בדגם של מכון פרס לשלום או המכון הישראלי לדמוקרטיה. זה מכון שבכניסה אליו צריך להציב מפת תבליט של ארץ ישראל כולה, מהפרת ועד הנילוס, כך שיהיה ברור לאן אנחנו מכוונים. מכון כזה צריך להיות מעורב בכל דיון טריטוריאלי הנוגע לשטח מאדמת ארץ ישראל. כשהמינהל האזרחי, למשל, מצהיר על כוונתו להקים עיר ערבית בבקעת הירדן, או כשהבדואים תובעים להעניק להם פלח קרקע בארץ, מכון היובל צריך לבקש להצטרף כידיד בית המשפט בכדי להגן על האינטרסים של העם היהודי.

"מדינת ישראל הקצתה ללא תמורה שטח ענק השווה מאות מיליוני דולרים בקריית הלאום ליד בית המשפט העליון עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה והעניקה למכון פרס ללא תמורה שטח עצום ויקר בנס ציונה. באותה מידה אני מצפה שמדינת ישראל תקצה שטח גם למכון היובל. מתאים יהיה למקם אותו באתר הצופה אל הר הבית.

"הבעיה היא שחובש הכיפה הממוצע איננו מסוגל להרים ראש מעל המים ולהסתכל מעבר לאופק. תמיד מטפלים רק בבעיות המיידיות. הגיע הזמן לקבוע סדר יום משלנו. הגיע הזמן לחשוב רחוק".