יום רביעי, 24 ביולי 2013

אתמול בהר הבית: שמחים על הבנין הפרטי ומתאבלים על הבית

מאת: יהודה גליק

חצות הלילה

לפני כשעה בשעה אחת עשרה בלילה אחרי יום מפרך שהחל בעלייה להר הבית מרגשת במיוחד התיישבתי להעלות על הכתב את החויה שחויתי.

בעודי משרבט את הדברים קיבלתי הודעה שאחיין שלי הראל טל התחשמל הערב במהלך הופעה בחתונה איבד את הכרתו והועבר לחדר הטראומה בבית חולים סורוקה.
התגובה הראשונה שלי היתה אני רוצה לרוץ להר הבית להתפלל לשלומו. מה יותר טבעי מזה מה יותר נכון מזה כך לימד אותנו שלמה המלך בונה הבית.

על כל צרה שתבוא מתפללים אל ה' דרך המקום שהוא בחר לשכן שמו שם.

מה שכל כך נכון והגיוני אינו בהכרח נחלת הכלל אבל חברים אנחנו בדרך הנכונה...

השבוע העליתי בקיר הפייסבוק שלי ידיעה קצרה שביום שלישי אני עולה להר הבית מי שמעוניין להצטרף שיפנה אלי באופן פרטי.

כעשרים פניות הגיעו אליי מאנשים שבכל ימי חייהם מעולם לא עלו להר.

כפי שקבעתי הגעתי בשעה 8 לכניסה להר הפתעה נעימה חיכתה לי בפתח - כעשרה אנשים.

תחקיר קצר העלה - רחל כוכבא - כלה הגיעה עם אבא שלה והרב של מגדל עוז ורעייתו.
ספיר פדרמן - כלה הגיעה עם אבא ואמא נעם ואלישבע.
משפחת ברוכי מנופי פרת עם הבן - בר המצוה.
ואחי ד"ר יצחק גליק עם הבת שלו שיראל חוגגים בת מצוה.

איזה משמעות עומק - כל כך ברור והגיוני כל כך טבעי - השמחה הפרטית בעם ישראל חלק מחיבור למרכז הלב הפועם של עץ החיים.

משהו מתחיל לחלחל בעם הנפלא שלנו.

רק הכאב בסוף כשיצאנו והכלות התחלקו ביניהן באפר שהוצאנו מההר והקריעה שעשתה הכלה רחל בחולצתה
הורידו אותנו לקרקע שלמרות האופוריה על כך שאנחנו בדרך הנכונה.

עוד חזון למועד...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה