תודה רבה למציקים...

כבר עשר שנים, מדי שבוע נפגשים מדי יום רביעי חברי הקבוצה שארגן ידידנו יצחק אימס הי"ד, ליד עמדת הבידוק בכניסה להר ועולים יחד להר הבית. הצרות רק מחשלות ומחזקות.  

חוזרים להר הבית. יום רביעי (היום) בהר הבית

עד לפני שלוש עשרה שנה, עלו עשרות בודדות של יהודים להר הבית. בנוסף להגבלות המקוממות החלות כיום על יהודים (תפילה, השתחואה וכו'), לא הורשינו לעלות בקבוצות גדולות (לפעמים גם שלושה יהודים אולצו להפרד), היה אסור לעמוד והיה אסור גם לשבת. ככל שההעוולות היו גדולות, כך המחאה כלפיהן לא נשמעה. מעט יהודים ומעט מאוד אנשי ציבור התענינו בנעשה במקום קודשנו.

חזרה בגדול

בשנת תשע"א בעקבות האינתיפאדה השניה נסגר הר הבית ליהודים למשך שלוש שנים. במשך שלוש שנים אלו, יהודים לא הורשו להכנס להר הבית, אולם ההתענינות הציבורית בנעשה בהר גברה מאוד. לאחר פתיחתו המחודשת של הר הבית ליהודים, החלו לעלות להר מאות יהודים. אנו עדים לישיבות שלמות שעולות להר הבית עם רבניהן (עתניאל, בית שאן, קרית ארבע, עכו, מעלה אדומים, הר עציון ועוד), תלמודי תורה, בתי ספר, חתנים וכלות שעולים להר הבית ביום חופתם, חרדים, כיפות סרוגות מכל הגדלים וכיפות קרטון, משפחות שעולות להתקרב לה' או לרגל שמחות או חלילה להתנחם מאבל.

העולים להר הבית מרגישים שליחי ציבור וכנראה שכך מרגישים כלפיהם חלק מהציבור שטרם זכה לעלות בטהרה להר הבית. נראה שהריחוק הכפוי של שלוש שנים מהר הבית פגע גם ביהודים שעוד לא זכו לעלות ההרה ולכן לאחר פתיחתו המחודשת, עלו להר יהודים רבים שלא עשו זאת קודם. מה עוד שחלק ניכר מהמגבלות הדרקוניות שהיו קודם בוטלו. כיום ניתן לעלות להר הבית בקבוצות גדולות יחסית, ניתן לעמוד זמן רב במקום אחד ומותר אף לשבת (שהרי רק בעזרה עצמה אין ישיבה, פרט למלכי בית דוד).

מרוסיה להר הבית עם חברים נוספים

חוזרים להר הבית. יום רביעי (היום) בהר הבית

לאחר פתיחתו המחודשת של הר הבית ליהודים, קם יהודי בשם יצחק אימס הי"ד - עולה חדש מרוסיה המתגורר בבית חגי והצליח לסחוף אחריו קבוצת חברים (גם אותי), רובם מקרית ארבע ובנותיה וחלקם מירושלים ומישובים סמוכים. הקבוצה נפגשה מדי שבוע בכניסה להר ויחד עלו פנימה, אמרו דברי תורה ולמדו יחד על הר הבית של היום ועל זה העתידי.

הקבוצה ידעה משברים ושמחות. המשבר הקשה ביותר, היה הרצח של יצחק ואשתו - טליה ה' יקום דמם. אולם עוד ביום הרצח, לפני הלויה, נפגשנו בהר הבית, בכינו והבטחנו להמשיך בדרכו של יצחק ולהתחזק בה יותר. ואמנם מיד אחרי הרצח, הצטרפו חברים חדשים שהחלו לפקוד את הר הבית בתדירות כזו או אחרת, יחד איתנו או בנפרד.

כמעט מדי שבוע אנחנו מכירים פנים חדשות של יהודים שעולים להר הבית לראשונה בחייהם. לאחר היציאה מההר כולם מבטיחים לחזור שוב עם בני משפחה וחברים נוספים.

זרם העולים להר הבית גובר

השבוע נפתח הר הבית ליהודים לאחר חודש טעון במיוחד - חודש אב (רמאדן), שברובו הר הבית היה סגור ליהודים. מאז שנפתחו שוב שערי ההר, אנו עדים שוב להתענינות גוברת בנעשה בהר ולעליות של יותר ויותר יהודים. השבוע עלו להר הבית כמות של יהודים שהיינו רגילים לפגוש בעבר במשך חודש שלם.

הבוקר, כמידי יום רביעי, נפגשתי עם חברי מהקבוצה, ב"ה היינו מיעוט בין שאר העולים. הצטפו אלינו אב עם ביתו  - יום לפני חתונתה (לפני חודשיים הוא זכה לעלות עם בת שהתחנתנה אז), עלו איתנו נשים שבאו בהשפעת ח"כ משה פייגלין, בחורים ממכון מאיר ועוד יהודים מכל הארץ.

חוזרים להר הבית. יום רביעי (היום) בהר הבית

הצרות עוזרות, אבל אפשר גם בלי...

כפי שנוכחנו כאן וכפי שהיה בעבר, הצרות דחפו אותנו לרוץ קדימה, להתקרב לה' ולעשות את רצונו. 

מדינת ישראל קמה בעקבות השואה, ירושלים שוחררה בעקבות תקיפתנו על ידי חוסיין, הר הבית נפתח מחדש ליהודים לפני עשר שנים, בעקבות הפיגוע הנורא בקו 2 בירושלים, ההתיעננות בהר הבית גוברת אחרי התפרעויות של ערבים ואזלת יד של הממשלה.

האם אי אפשר אחרת?

אולי אם נקדים רפואה למכה ונעלה בהמונינו להר הבית, נוכל למנוע את הצרות הבאות?