ביום הכיפורים ישנם שני שעירים, שעניין הקרבנות שבהם מאוד משונה: האחד נדמו נזרק בקודש הקודשים – דבר שכמעט ולא קיים באף קרבן אחר (רק בפר והשעיר של יום הכיפורים), והאחר נזרק לעזאזל – גם יחודי לקרבן זה, שאינו קרב על גבי המזבח, אלא הולך למדבר.
 |
| שעירי יום הכיפורים |
ביום הכיפורים יש שני שעירים, שעניין הקרבנות שבהם מאוד משונה: האחד נדמו נזרק בקודש הקודשים – דבר שכמעט ולא קיים באף קרבן אחר (רק בפר והשעיר של יום הכיפורים), והאחר נזרק לעזאזל – גם יחודי לקרבן זה, שאינו קרב על גבי המזבח, אלא הולך למדבר.
מסביר האור החיים, שמשונותם של הקרבנות נובעת מעניינם.
השעיר לעזאזל נושא עימו את עוונות בני ישראל.
כא וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת-שְׁתֵּי יָדָיו עַל-רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת-כָּל-פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל-חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל-רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד-אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה:
כביכול, אומר הקב"ה, שהוא אינו מעוניין בעוונות של בני ישראל. הוא שולח אותם מלפניו. הוא זורק אותם לעזאזל.
כב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:
גם השעיר לה', נושא עליו את עוונות בני ישראל. אך בניגוד לשעיר לעזאזל שנושא עליו את כלל העוונות, הרי שהשעיר לה', נושא עליו עוונות מסויימים מאוד. – טומאת מקדש וקודשיו.
טז וְכִפֶּר עַל-הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל-חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:
עוונות אלו, לא נזרקים לעזאזל. הם נכנסים את קודש הקודשים. כביכול, הקב"ה אומר, לעוונות הללו, יש חיבה מיוחדת. הם אינם נזרקים. הם נכנסים למקום הקדוש ביותר.
כי מי שלא נכנס למקדש, אינו יכול להיכשל בטומאת מקדש, ומי שלא עוסק בענייני קודשים, אינו יכול להיכשל באכילת קודשים בטומאה.
מבעד לפסוקים, הקב"ה קורא לנו, בואו תעסקו בענייני המקדש. וגם אם תכשלו בטומאת מקדש וקודשיו, הרי " וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵדהַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה