לב העימות

מאת: ד"ר חיים שיין / ישראל היום

"אדריאנוס טעה אז - והערבים היום"
פסל של הקיסר אדריאנוס שנמצא בתל שלם (ויקיפדיה)

בדיון סוער בכנסת ישראל צעק ח"כ ג'מאל זחאלקה בקול רם: "אין הר הבית. זה משהו וירטואלי. יש רק מסגד אל־אקצא". לא ברור, אם כן, מדוע עושים המוסלמים מאמצים כל כך בולטים למחות זכר לכל סממן יהודי בהר הבית; ממש כפי שעשה במאה הראשונה לספירה הקיסר אדריאנוס, שהחריב וחרש את ירושלים והר הבית, מתוך תובנה כי כל עוד הר הבית עומד על תילו, היהודים לעולם לא יפסיקו לכמוה אליו, ובסוף הדרך ישובו הביתה ויחדשו את קוממיותם.

אדריאנוס טעה אז - והערבים היום - אפשר לחרוש את אדמת הר הבית, אך הר הבית מצוי בליבו של כל יהודי לנצח. מי שאינו מבין כי הר הבית הוא סלע קיומנו, לא מבין דבר ביהודים ובהיסטוריה המיוחדת שלהם. אימפריות גדולות כבר נעלמו ואינן, והיהודים עדיין צועדים באון וזוכים לתפקידים ראשיים על במת ההתרחשות העולמית.

טוב שיש חבר כנסת ערבי שמודה ללא היסוס ויראה כי המאבק האמיתי הוא על השליטה בהר הבית. מאבק דתי ביסודו, בלתי מתפשר, בין היהדות והאיסלאם. רבים בתוכנו, בייחוד בשמאל, מנסים לשוות לעימות הישראלי־פלשתיני אופי טריטוריאלי־מדיני, שאפשר לפתור באמצעות פשרות יצירתיות.

המוחות הפוריים של השמאל הישראלי הצליחו לשכנע גם רבים וטובים בעולם שאם מדינת ישראל תוותר עוד קצת, ייכון שלום והטרור האיסלאמי יחזיר את חרבו הקדושה לנדנה. פעם אחר פעם, בלי להפיק לקחים, מנהיגים ישראלים הלכו שולל אחרי חזיונות שווא של שלום מדומה. כמה מהם אפילו זכו לקבל פרס נובל לשלום יחד עם הארכי־מחבל יאסר ערפאת. רק אזרחי ישראל למדו, בדרך הקשה, כי אין חדש תחת השמש.

זכותם של היהודים על ארץ ישראל מולדתם ההיסטורית היא העומדת בשורשו של הסכסוך. הפלשתינים לעולם לא יהיו מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים. הם רואים בשטחי המולדת שלנו את אדמתם הם, וכידוע ערבי לעולם לא מוותר על אדמתו - בשונה מכמה יהודים, שאחרי אלפיים שנה בגלות מתקשים להתרגל לעובדה שעל שטחי מולדת לא מוותרים. גדל כאן דור עם שורשים באוויר, במקום בקרקע.

כבר שנים רבות המוסלמים עושים מאמץ אדיר למחוק כל סממן וזכר יהודי בהר הבית. הם לא מסוגלים להשלים עם העובדה שאברהם אבינו הילך אלפי שנים על מתחם הר הבית, לפני שהנביא מוחמד קשר את סוסו לאבני המקום. יהודים שחיו בארץ ישראל ואחר כך בתפוצות הגולה, ליבם ונשמתם היו נתונים להר הבית, שכמו ירושלים היה בבסיס הכיסופים והתפילות של יהודים לאורך הדורות. חלומם של היהודים היה להגיע לירושלים. חלום ענק שהולך ומתגשם לנגד עינינו.

הפלשתינים מבינים היטב כי מי ששולט בהר הבית שולט ברוחו של עם ישראל, בתקוותו הגדולה לחידוש עצמאותו. בכל חפירה שנעשית בירושלים, בכל פיסת אדמה שנשפכת מהר הבית, בגלל זדונם של המוסלמים, מוצאים קריאות כיוון רחוקות מדורות קדמונים, שמוכיחות ללא ספק את ראשוניותם של היהודים במקום. עם הממצאים האלה קשה לאויבינו להשלים - הם משמיטים את הקרקע מתחת לטיעונים השקריים.

בימים שבהם המאבק על הר הבית הולך ומתחדד, אסור למדינת ישראל לוותר כמלוא הנימה על זכותם של יהודים לעלות להר ולהתפלל. מי שמוותר על זכותנו היסודית בהר הבית, יוותר גם על זכויותינו במקומות אחרים בארץ ישראל. נכון שיש סוגיות הלכתיות הנוגעות לעלייה להר הבית עקב קדושת המקום, אך יש מקומות בהר שבהם יכולים יהודים לבטא את רחשי ליבם ולהתפלל כבני חורין. לא שבנו לארץ ישראל אחרי אלפיים שנה כדי להיות נתונים לחסדי נוכרים בהנהגת הוואקף.

חיים נחמן ביאליק בשירו "מתי מדבר" כותב: " אנחנו גיבורים! דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה. ידנו לבדה, ידנו החזקה, את כובד העול מעל גאון צוארנו פרקה, הננו ועלינו - בסערה הננו ועלינו".