בית חלומותי עם משה קלוגהפט – יועץ אסטרטגי ותקשורתי

בתקופה האחרונה מתחילה להישחט פרה קדושה, ולא מהסוג שהיה נשחט בעבר בהר הבית: קשר השתיקה מופר. פתאום זה נשמע הזוי – מקום מסויים שבו אסור למלמל תפילה מסוג מסויים פן תיעצר. מעולם לא היה הביטוי 'סתימת פיות' מילולי כל כך במשמעותו

משה קלוגהפט.
הר הבית הפך סמל הגלות הנפשית

"בקצה השמים ובסוף המדבר יש מקום רחוק מלא פרחי בר. מקום קטן עלוב ומשוגע מקום רחוק מקום לדאגה...".

שתי קדושות ישנן לעם היהודי במרוצת הדורות: קדושת המקום וקדושת הזמן.

קדושת הזמן – זו החוויה הרוחנית שאותה אנו לוקחים ממקום למקום, שאינה תלויית נוכחות פיזית: השבת, החגים, החוויות שכתובות לנו מראש בלוח השנה. קדושת המקום, לעומתה, מכילה את אותן חוויות רוחניות התלויות בנקודה הפיזית שבה אנו נמצאים. העלייה לרגל לירושלים, למשל.

בדורות האחרונים תופסת קדושת הזמן שטח נרחב הרבה יותר בתרבות היהודית. זה הגיוני: הרי עם שחי על מטלטליו, אינו יכול להיות תלוי בנקודה מסויימת על הגלובוס שתגדיר אותו. התנאי הזה הפך למסובך מדי.

כעת נראה שהר הבית הפך לסמל הגלות הנפשית שקשה להשתחרר ממנה: המקום שנמצא הכי קרוב, הוא בעצם הכי רחוק: גם אם כבר הגעת אליו, ועלית עליו, הרי שלא תוכל לבטא בו את עצמך ואת אמונתך. דווקא בו.

אגב, כבר היה תקדים לחיבור עוצמתי בין קדושת הזמן לקדושת המקום: ביום הכיפורים, בקודש הקודשים. שיא השיאים הרוחני. ה"גמר הגדול" – בקשת הסליחה של הכהן הגדול ברגע השיא ובמיקום השיא. החיבור הזה, ולא במקרה, התרחש בהר הבית ולא בשום מקום אחר על הגלובוס.

"א-לוהים שם יושב ורואה, ושומר על כל מה שברא.... ודואג נורא".

בתקופה האחרונה מתחילה להישחט פרה קדושה, ולא מהסוג שהיה נשחט בעבר בהר הבית: קשר השתיקה מופר. פתאום זה נשמע הזוי: מקום מסויים שבו אסור למלמל תפילה מסוג מסויים פן תיעצר. מעולם לא היה הביטוי 'סתימת פיות' מילולי כל כך במשמעותו. גם מחאת נשות הכותל יצרה אקלים נוח, בלי שהן התכוונו לכך, לאמירה ברורה:  הזכות לתפילה בירושלים, לכל הדתות ולכל סוגי האנשים – הינה אבן יסוד.

זו סוגיה של שוויון זכויות ושל זכויות אדם, רחמנא ליצלן. כן, כן. שיח זכויות האדם הוא דו סטרי. והשיח הזה מתגלגל במעלה ההר היישר מרחבת הכותל. מסתבר שכמו החיבור המיוחד בין קדושת המקום לקדושת הזמן, הר הבית מצליח לזמן לנו גם חיבורים מפתיעים בנוגע ליישומיו המגוונים של שיח זכויות האדם.

לסיכום: יצירת שיח זכויות אדם על ההר, פיתוח תודעת מקום ולא רק תודעת זמן וגירוש מנטאליות גלותית מעצמנו – אלה נקודות הציון שבדרך לשינוי.

עכשיו רק צריך לחשב מסלול מחדש.