שתי תגובות למאמרים קודמים על עמדת הרב קוק ובנו בנוגע להר הבית

במדור זה פרסמנו שתי כתבות של ארנון סגל, האחת על עמדת הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בנוגע לבנין המקדש בימינו (כשהרב קוק ניסה לבנות את המקדש) והשניה בנוגע לעמדת בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק בנוגע לעליה להר הבית (הרב צבי יהודה הכהן קוק - התיר, אסר, התיר).

להלן שתי תגובות מתוך רבות, האחת נגד והשניה בעד:

1.

אחי, אל נא תחללו את ההר/אסף גולן

רבים בציונות הדתית כמהים להר הבית * הצימאון הבוער אל הקודש, הרצון להתקרב אל ה', מסתיר מעיניהם של אלו את תוצאות העלייה הנוכחית אל ההר, כשעם ישראל רחוק מהמקום ת"ק פרסאות על ת"ק פרסאות

אני מתכוון כמובן למציאות ההזויה הבאה: עם ישראל מחיל ריבונות מלאה על ההר ומתכנן לבנות בו בית כנסת במקומות המותרים על פי ההלכה. באותו רגע התנועה הרפורמית תדרוש בית כנסת משלה, וכך גם התנועה הקונסרבטיבית. ליד שני בתי הכנסת האלו ייבנו עוד כמה מתחמים: בית כנסת ליטאי, בית כנסת של בעלז, אחד לגור ואחד לצאנז כששאר החסידויות ידרשו גם הן מתחם משלהן. מייד אחרי כן יעמדו בתור חסידי ברסלב שיסולקו משאר בתי הכנסת, וכן גם נציגי הספרדים (ש"ס ופלג מרביצי) והתימנים שיתחלקו לבלדים, שאמים ודרדעים. דמיינו לכם את המריבות שיתחוללו סביב העלייה לתורה במקומות אלו שיגלשו לחילופי מהלומות ממשיים, אם לא למעלה מזה.

דמיינו גם את מעשי האלימות שיתרחשו סביב חלוקת התרומות במקום, ואת נגינת העוגב מבית הכנסת הרפורמי שתעטוף את כל המצב ההזוי הזה בממד גרוטסקי נוסף. אל הסלט הזה יצטרף משרד התיירות שיבנה מרכז מבקרים בהר הבית לטובת הגדלת התיירות למדינת ישראל. מרכז כזה יעסוק בין השאר במעשיו של יהודי מפורסם מאד על ההר –ישו מנצרת. הרי גם כיום ישראל עושה הר של כסף עליו, ולא נראה שמשרדי הממשלה לא יתפתו לעשות זאת בעוד אחד מהמקומות שבהם פעל אותו האיש. ועוד לא דיברנו על מניינים שוויוניים, ונשות הכותל שידרשו שאישה תנסך ותקריב על ההר בשם השוויון. גם כלות וחתנים רבים יעלו להצטלם על רקע אבן השתייה בלבוש הישראלי המקובל, שיזכה לחותמת האישור של בג"ץ. דמיינו גם מערכות בחירות ממוצעות בישראל כשהפוליטיקאים מסתובבים על ההר עם תומכיהם, כפי שכבר קורה היום במירון.

חושבים שאני מגזים? הרי מי ששלטו בימי בית שני בכהונה הגדולה היו הצדוקים שקנו ומכרו משרות במקום למרבה במחיר. ככה יהיה שוב גם בימינו, שהרי אין הכרעה איזו יהדות נכונה ואיזו לא. ממילא במקום עלייה אל הקודש, העלייה להר תהרוס אותו. אנו נבוא פנימה אל מקום השכינה כשאנו בבגדים צואים, ונעמיד גם במקום זה במות ופסילים כפי שנעשה בתקופת בית ראשון ומתואר בנביאים.

זו הסיבה מדוע אני מתנגד נחרצות לעלייה להר הבית. אנו פשוט קטנים מדי אל מול הקדושה שלא זזה מהמקום הזה גם בחורבנו. אז נכון, כיום שועלים הולכים בהר. שועלי אדם מחללים ברגליהם את מקום המקדש. אלא שניתן להתמודד עם המציאות הזו באופן מדיני וביטחוני על ידי חיזוק שלטוננו בארץ. בהחלט, כשעם ישראל יהיה תקיף אני מצפה שנאסור על גישה אל מקום המקדש עד ביאת המשיח, אבל אוי לנו אם נדחוק מעבר לכך את הקץ. שהרי במקום קדושה נייצר רק יותר טומאה ויותר עוגמת נפש, וכדי ביזיון וקצף.

2.

הצו הקו / דוד ברוקנר

מדוע ישנם מתלמידי הרב קוק שחורה להם כל כך דרישת ההר והמקדש עד שהם מוכנים לסלף את דברי רבם ולטשטשם? מדוע את הוויכוח הלגיטימי כדרכה של הלכה הם מרפדים במניפולציות וחצאי אמיתות, ועוד שולחים את הקורא בביטחון יהיר לעיין בגוף התשובה (מתוך הנחה שלא יעשה זאת)? מהיכן האובססיה לרחק את הקץ?

רבני הציונות הדתית בהר הבית

בתגובה למאמרו של ארנון סגל על עמדת הראי"ה קוק בשאלת בניין המקדש נשלחה לעיתון תגובה חריפה על "שימוש חמור ופסול בשמו הקדוש של מורנו ורבנו הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל". הכותב חרד "למנוע טשטוש ובילבול" וראה לו לחובה "להציל מאיסורי תורה חמורים, ולו יהודי אחד". בהמשך הדברים הוא מרמז שהסובר שיתכן והרב קוק היה תומך כיום בתנועת העליה להר כהלכה – אפילו לדרגת 'לומד מתחיל' לא הגיע.

כראיה ניצחת הוא מצטט פיסקה מסוימת מתוך דבריו של הרב קוק בסימן צו שבספרו משפט כהן, אותו הוא מתאר כ"עוסק באריכות ובהרחבה בהוכחת האיסור החמור לעלות להר הבית בזמן הזה ובביסוסו". בהמשך הוא ממליץ ל"מעוניין לראות את כל ראיותיו ונימוקיו של גאון התורה ואוהב העם והארץ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, לאסור בתכלית את העליה להר, יעיין כאמור שם".

אחרי אזהרות חמורות שכאלה, ובלי להביע עמדה בשאלה המסקרנת מה היה אומר הרב קוק על העלייה להר הבית בימינו, ראוי להעמיד דברים על דיוקם ולבדוק האם אכן אריכות דברי הרב קוק שם רלוונטית לנידון דידן.

ובכן, מסתבר שעל ציטוטי הכותב ראוי לדרוש את דברי הנביא "צו לצו, קו לקו": השאלה היחידה שבה עוסק הפרק הוא האם יש בידינו להכריע כמי פסוקה ההלכה במחלוקת הראשונים אם קדושת ציון וירושלים קדשה לעתיד לבוא, כלומר אף בזמן החורבן, אם לאו. הרמב"ם (הל' בית הבחירה ו, טז) הכריע שקדושת המקדש קיימת לעולם, אולם הראב"ד השיג עליו בזה. האם יתכן שניתן להכנס בטומאה למקום המקדש בזמן הזה? אולי לצורך גדול כרינה ותפילה נוכל להטות ולהקל לדעתו של אחד מגדולי הראשונים, רבנו הראב"ד?

זו, ורק זו, השאלה הנידונה בסימן צו. אין בה שום התייחסות לשאלת העליה כפי שהיא היום, כאשר הכל מודים שקדושת המקום בעינה עומדת (כהכרעת הרמב"ם), וכל המחלוקת נסובה אך ורק על שאלת ידיעת התחומים והאפשרות ללכת במקומות המותרים בכניסה לטמאי מתים לאחר היטהרות מטומאות הגוף. שאלות מרכזיות אלו – הזוכות להתייחסות אצל פוסקים נכבדים אחרים בני זמננו – אינן מוזכרות על ידי הרב קוק כלל בכל עשרות עמודי הפרק (אגב, הוא הדין לתשובתו הארוכה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל בנושא, שאף היא עוסקת כמעט כולה רק בנושא זה שהכל מודים בו).

ומה בדבר הפיסקה המצוטטת על ידי המגיב? כן, גם היא מוצאת מהקשרה. הרב קוק מסביר בה מדוע תיקנו חז"ל לקיים את קדושת המקום אף בחורבנו – בכדי שמורא המקדש יימשך אף בגלות. כמובן, הכוונה היא לנהוג במקום החרב באותו האופן שאנו נוהגים בו בבניינו, ובאותם סייגים והלכות בדיוק. ואכן, העולים אל ההר נזהרים מלהתקרב למקום המקדש בהיותם טמאים ואפילו בכדי להתפלל בו, והולכים בטהרה אך ורק במקומות המותרים.

באותו אופן סולפו (בפרסומים אחרים) ציטוטים נוספים של הרב. כך למשל, כרוז המזהיר מפני "האיסור החמור" בעליה להר הבית פורסם מחדש כנגד מצדדי העליה, בעוד שהכרוז המקורי התייחס לתיירים שבאו לירושלים ולא היו בקיאים בהלכות ההר. או למשל ביטוי חריף שאמר הרב קוק על הברון רוטשילד שביקר בהר ומוזכר כדוגמה להתנגדותו – אלא שגם במקרה זה, הברון נכנס להר בטומאה ובמקומות האסורים, ואין בינו ובין הנידון דידן ולא כלום.

לצערי, המגיב הנזכר אינו בודד בפרסומו זה. רבים מאנשי בית המדרש הקורא לעצמו "התורה הגואלת" מפריחים טענה תלושת הקשר זו. השאלה המטרידה היא, מדוע ישנם מתלמידי הרב קוק שחורה להם כל כך דרישת ההר והמקדש עד שהם מוכנים לסלף את דברי רבם ולטשטשם באופן כה חמור ופסול, כזה שאפילו לומד מתחיל אינו נכשל בו? מדוע את הוויכוח הלגיטימי כדרכה של הלכה הם מרפדים במניפולציות וחצאי אמיתות (ועוד שולחים את הקורא בביטחון יהיר לעיין בגוף התשובה, כנראה מתוך הנחה שלא יעשה זאת)? מהיכן האובססיה לרחק את הקץ? ושאלה אחרונה, לשיטתם – האם לאחר שאסר הרב הגדול את העליה מכל וכל ועלה לגנזי מרומים, אין מי שיבוא ויתיר אחריו עד עת תחיית המתים?