בני קצובר: ייתכן שכיום הרב צבי יהודה היה פוסק אחרת בעניין העלייה להר הבית

כיום הרב צבי יהודה היה מתיר || כך אומרים חלק מתלמידיו

דיין: "לא מרשים ליהודים להתפלל בהר הבית. זה אבסורד" >>" דף הבית, מקור ראשון

בשבוע שעבר פרסם העתונאי ארנון סגל פרוטקול של פגישה בין משה דיין לראשי המתנחלים (ר' קישור: דיין: "לא מרשים ליהודים להתפלל בהר הבית. זה אבסורד" >>"). בפגישה עלה כבדרך אגב נושא התפילה בהר הבית והאיסור ההלכתי, לדעת הנוכחים, לעלות להר.

כיום, 45 שנה אחרי הפגישה ההיא, אומר אחד המשתתפים, שהדברים היום היו נראים אחרת. משתתף נוסף באותה פגישה, עולה בעצמו להר הבית יחד עם תלמידיו.

רבים מאותה קבוצה מורחבת וביניהם תלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה, עולים כיום להר הבית ומובילים את המאבק לשחרור ההר. הם מאמינים שהמאבק על ההר עשוי להכריע את גורל מפעל ההתיישבות ואת עדיתנו כאן בארצנו.

↓ איסור עליה להר הבית? המצב השתנה!

בשבת האחרונה התארח בקרית ארבע במסגרת שבת חתן, מי שהיה מראשי גוש אמונים וראש המועצה האזורית שומרון בני קצובר. קצובר הגיע לסיור משפחתי בחוות פדרמן ופגש במקום את נעם פדרמן.

פדרמן שאל את קצובר על נכונות הפרסום בדף הבת בעיתון מקור ראשון, שם פורסם על פגישה שנערכה בין ראשי גוש אמונים: הרב לוינגר זצ"ל ויבל"א הרב ולדמן, בני קצובר ובנציון היינמן, לבין שר הביטחון בשנת 1970 משה דיין, פגישה שעסקה בסגירת מערת המכפלה לכניסת יהודים בשל מותו של נשיא מצרים גאמל עבדל נאצר, אך גלשה לדיון סביב תפילת יהודים בהר הבית.

קצובר אישר עקרונית את נכונות תוכן הפגישה ואישר כי הם טענו בפני משה דיין שאינו דומה דין תפילת יהודים במערת המכפלה לתפילה בהר הבית שעה שבעוד הכניסה למערת המכפלה מותרת על פי ההלכה, כניסה להר הבית אסורה.

בני קצובר הסביר את עמדתם אז, בכך שהרב צבי יהודה היה נגד כניסה להר הבית. 'צריך להבין' אמר קצובר: 'הרב אונטרמן זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל היו נגד כניסה להר הבית, ואילו הרב גורן זצ"ל היה במיעוט". קצובר הוסיף ואמר שלהערכתו האישית (כך הוא הדגיש): 'לוּ הרב צבי יהודה היה חי עמנו היום, הוא היה משנה את דעתו ומתיר כניסת יהודים להר הבית'.

בני קצובר לא היחיד

תלמידי הרב צבי יהודה: הרב אליעזר ולדמן והרב צפניה דרורי בהר הבית

ראוי לציין שבני קצובר אינו היחיד מבין משתתפי הפגישה ששינה את דעתו. משתתף נוסף בפגישה ההיא הוא הרב אליעזר ולדמן שליט"א. הרב ולדמן הספיק בשנים האחרונות לעלות פעמים רבות להר הבית.

בהיותו חבר כנסת פנה הרב ולדמן לממשיכו של הרב צבי יהודה זצ"ל בהנהגת הישיבה - הרב אברהם שפירא זצ"ל. הרב שפירא אישר לח"כ מטעם התחיה לעלות להר הבית יחד עם ח"כים נוספים. ח"כ הרב ולדמן עורר סערה, כאשר עלה עם מנין של חברי כנסת ואמר בהר קדיש בקול רם.

הרב אליעזר ולדמן שליט"א, שעמד שנים רבות יחד עם רבה של קרית ארבע חברון הרב דוב ליאור שליט"א בראש ישיבת ההסדר בקרית ארבע מעודד את תלמידיו לעלות להר הבית ופעמים רבות הוא עלה להר בראשות תלמידי הישיבה.

נראה שהרב ולדמן סובר כמו הרב דוב ליאור שליט"א, שברור שלאור המצב כיום בהר הבית, הרב צבי יהודה היה תומך בעלית יהודים להר הקדוש ואולי אף היה עולה בעצמו להר.

נכדו של הראי"ה קוק זצ"ל הרב שלמה רענן זצ"ל הי"ד, עלה פעמים רבות להר הבית ואף העיד שלמד את הנושא עם דוֹדוֹ הרב צבי יהודה ומעולם לא שמע ממנו על איסור לעלות להר.

לסיכום - הפספוס לא יחזור

אין ספק, המצב השתנה: מצד אחד - השליטה הישראלית בהר הבית התערעה מאוד והחוצפה המוסלמית גברה מאוד ומצד שני - תודעת המקדש והרצון המעשי לחזור להר ולבית קנו מקום בליבותיהם של יהודים רבים, ביניהם תלמידי חכמים חשובים מכל הגוונים. 

נכון. כיום נראה שלא הבנו את גודל השעה ואת ההזדמנות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא לאחר ששת הימים. אפילו עתירי הזכויות - הלוחמים הגדולים למען ישוב מרחבי ארץ ישראל, היו שותפים שלא מדעת להפקרת הר בית קודשנו. אולם  אין ספק שבהזדמנות הבאה שיזמן לידינו בורא עולם, הציבור ומנהיגיו ינהגו אחרת.

הרב ליאור: הרב צבי יהודה היה כיום מורה לעלות להר הבית

הרב צבי יהודה היה תומך בעליה להר הבית || לא לחשוש. לעלות!

הרב דוב ליאור שליט"א בראש עליית חרדים להר הבית

בתשובה לשתי שאלות לגאון הרב דוב ליאור שליט"א עונה הרב, שלו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה חי היום, הוא היה מתיר לעלות להר הבית, לאור המצב השורר בהר והסכנה להסגרתו לידי צר.

עוד מוסיף הרב ועונה שחובה לעלות להר הבית בטהרה וכי החשש להסגרת ההר לידי צר ואויב, גובר על החשש שיהיו יהודים שיעלו להר שלא בטהרה.

↓ השאלות והתשובות מתוך אתר ישיבה

שאלה:

שלום לכבוד הרב,

1) מה הייתה הסיבה שהרב צבי יהודה הורה לא לעלות להר הבית? האם זה בגלל פסיקת הרבנות הראשית או בגלל פסיקת מרן הרב אביו זצ"ל?

2) קראתי מאמר של רב מהציונות הדתית שאמר שלדעתו, במצב שנתון היום, גם הרב צבי יהודה היה מתיר עליה להר הבית. מה דעת הרב בעניין?

תודה רבה.

תשובה:

1. פסק מרן אביו. הרב קוק בשעתו כתב תשובה ארוכה במשפט כהן שקדושת שלמה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, אך הראב"ד חולק על זה. הרב צבי יהודה אמר שצריכם לשמור כמו שהרב קוק כתב. אבל לאחר שהרב גורן מדד ובדק לקחו בחשבון את כל הפרטים וכל מקום שהוא בספק האם יש שם קדושת העזרה אין לעלות. אין שאלה האם לעלות למקומות שוודאי קדושים. ולדעתי יש לסמוך על שיטת הרב גורן ולהמשיך לעלות. יש להמשיך לעלות.

2. הרב צבי יהודה אמר פעם שאין לעלות אבל צה"ל צריך להיות שם. אני חושב שאם הוא היה היום גם הוא היה אומר לעלות.

שאלה:

הרב הגאון שלום, האם הסחף הציבורי בדבר העלייה להר הבית אשר יוצר לצערנו מצב שאנשים שאינם יראי שמים ח"ו עולים להר ואינם מקפידים על טבילה ואו על המסלול המותר, אינו מצדיק את סגירת ההר ליהודים (בוודאי שגם לערבים)? האם על כל עשרה יהודים שיעלו להר, אחד יכשל בכרת, האין זה סיבה מספקת לאסור את העלייה? נוסף על כך, עם חלק מהארגונים עולות גם נשים לא נשואות. 

נכון שהרב מורה כי מותר לעלות במסלולים המותרים, אך האם הרב לא חושב שיש חשיבות להסתכלות על העלייה ברמת האומה, ולא רק כהוראה ליחידים.

תשובה:

לפעמים יש שאלה שאפשר לענות עליה בשאלה. האם זה שיהודים לא יעלו להר יגרום לכך שהמדינה תסגיר את ההר לערבים עקב חוסר ביקוש מצידנו? לאלו שלא שואלים דעת תורה זה לא משנה להם, מי שאכפת להם אלו בעיקר בני התורה. 

החשש שההר ייסגר לגמרי לכניסת יהודים חמור מהחשש שאתה מדבר עליו. אנחנו צריכים לשמור ולגאול את המקום.

הרב שילת: על תלמדי הרבנים קוק לעלות להר הבית

לא התנגדו לעליה בטהרה להר הבית || הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה

הרב יצחק שילת שליט"א עם תלמידיו בהר הבית

בעקבות המבוכה והבלבול הקיימים אצל חלק מהציבור בנושא העלייה אל הר הבית על פי ההלכה, ובעקבות השאלות שנשאלו, חשבתי לנכון להבהיר בקיצור נקודות אחדות:

↓ הרב יצחק שילת עושה סדר

א. כל ת"ח יודע שהר הבית עצמו, עד מקום החיל והעזרות, מותר בכניסה לטמא מת, ואסור רק למי שנטמא בטומאה היוצאה מן הגוף (כגון נדה ובעל קרי) ולא נטהר ממנה, כמפורש במשנה (כלים א, ח) וברמב"ם (הל' בית הבחירה ז, טו). על כך לא חלק שום רב מעולם.

ב. מרן הראי"ה זצ"ל כתב תשובה ארוכה ('משפט כהן' סי' צ"ו) שעניינה הוא הבירור שקדושת הר הבית ומקום המקדש קיימת גם בזמן הזה, ואיסור הכניסה בטומאה למקומות האסורים קיים גם עתה בכל תקפו. הרב כתב תשובה זו בעקבות אירועים שבהם נכנסו יהודים לכיפת הסלע, והיו שטענו שלדעת אחדים מהראשונים בטלה קדושת מקום המקדש אחרי החורבן. בענין זה מסכימים עם הראי"ה כל האחרונים, וכמובן כל רבני דורנו, שאסור גם היום באיסור חמור, לכל אדם, להיכנס למקום המקדש עצמו (שהרי כולנו טמאי מתים), כי ההלכה היא שקדושת מקום המקדש לא בטלה עם החורבן.

ג. אחרי מלחמת ששת הימים הציבה הרבנות הראשית לישראל שלט בכניסה להר הבית ובו אזהרה מלהיכנס להר, וזאת משום שהגבולות של המקומות המותרים לא התבררו ולא סומנו, והיה חשש כבד שהעולים להר ייכנסו למקומות האסורים. החשש הזה קיים במידה מסוימת גם כיום, אבל כמה דברים השתנו מאז, כדלקמן.

ד. הרב הראשון שהחל לעסוק בעקבות שחרור הר הבית בששת הימים בבירור המקומות המותרים היה הרב ששלמה גורן זצ"ל, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל ואחר כך הרב הראשי לישראל, והוא אף קיים תפילות על הר הבית במקומות המותרים.

ה. בי' בשבט תשמ"ו פרסמו הרבנים הראשיים לישראל דאז, הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל, קריאה אל כל רבני ישראל אשר נדבה רוחם אותם, לעסוק בבירור ענין הכניסה להר הבית בזמן הזה, הגבולות המותרים והאסורים וכו'. בעקבות קריאה זו כתבתי מאמר שפורסם ב'תחומין' כרך ז', ומסרתי אותו לרבנים הראשיים, אשר אמרו שכתבתי דברים נכוחים, אבל הביעו את החשש שכל עוד אין גבולות מסומנים המצב עדיין בעייתי (ור' מה שכתב הרב מרדכי אליהו זצ"ל עצמו בתגובה למאמרו של הרב זלמן קורן שליט"א ב'תחומין' כרך ג' עמ' 423).

ו. מאז ועד היום התברר שאחיזתנו בהר קדשנו היא מפתח להצלחה בשמירה על כל ארץ ישראל, הן כלפי שמיא, משום שקישורנו האמיץ למקום הקודש נותן כח רוחני לעם ישראל כולו ולארץ ישראל כולה, והן כלפי מעשי אנוש ותחבולותיו, שכן הוכח שהעמידה על ריבונותנו וזכותנו בהר הבית (במו"מ שניהל בשעתו רה"מ אהוד ברק) גרמה לביטול המחשבה על עקירת כל יהודה ושומרון ח"ו. עוד התברר שאויבינו מנצלים את חולשת אחיזתנו להרוס ולחלל כל זכר למקדשינו בהר, וכבר כתב 'אור החיים' הקדוש שה' תובע מאתנו את עלבון ביתו (כאשר הדבר בידינו).

ז. על כן בזמננו התרבו העולים כהלכה, בטבילה כדין ובמורא מקדש, ופרסמו מפות עם גבולות מדויקים וההלכות הנצרכות. ולמזהיר ולנזהר שלומים כמי נהר.

ח. באשר לעמדת מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: כשהרב שלמה גורן זצ"ל היה הרב הראשי לישראל הייתי תלמיד במרכז הרב, וזכורני ששאלו את הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בקשר לתפילה בהר הבית, ואמר: יש לסמוך על הרב גורן. בהזדמנויות אחרות התבטא בהסתייגות מסוימת על הכניסה להר, והדגיש את החשש מכניסה למקומות האסורים באיסור כרת.

ט. ברור שאין שום ראיה ממנהג הרב אברהם הכהן קוק והרב צבי יהודה שלא הכניס יד לחורים שבכותל המערבי, שהרי צריך ללמד את העם דעת שמי שלא טבל אסור לו להכניס אפילו אצבע לכל הר הבית (וכך אנו הקטנים נוהגים אחריהם, ולא שולחים מכתבים לקב"ה…).

י. יש לכבד את עמדת הרבנים המורים להימנע מכניסה לכל הר הבית מחשש כניסה למקומות האסורים, או מאי-רצונם להיכנס לבירור מהם המקומות המותרים, אך אין חיוב לרבנים אחרים לבטל את דעתם. ר' מימון אבי הרמב"ם היה רבו המובהק של הרמב"ם, ואף על פי כן הרמב"ם כותב לגבי הלכה מהלכות טריפות: "ואבא מארי זצ"ל מן האוסרין ואני מן המתירין" (הל' שחיטה יא, י). כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. לא לחינם אמר הנביא: "והאמת והשלום אהבו". אלה הם שני ערכים שאי אפשר בלעדיהם לקיים חברה בריאה: קודם כל לומר את האמת, ומלבד זאת לאהוב את השלום.

התפרסם לראשונה באתר סרוגים >>

ראו גם: 

• הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות להר הבית/ עדות אישית מפי נכד הראי"ה הרב שלמה רענן זצ"ל >>

• דעת הרב צבי יהודה על עליה להר הבית/ הרב ישראל אריאל >>

מצוות ירושת הארץ בהר הבית/ הרב אליעזר מלמד

למה לעלות להר הבית? || מה מביאה הפרזה בחששות הלכתיים?

הרב צבי יהודה, הרב הנזיר והרב גורן אחרי כיבוש הר הבית

שלוש סיבות מדוע נכון לעלות להר הבית בטהרה • מדברי הרצי"ה קוק משתמע שהסכים לאיסור העלייה רק במציאות של ריבונות ישראלית ברורה בהר • דברי הראי"ה קוק נגד עליית הברון רוטשילד להר לא התייחסו למציאות של עלייה בטהרה • מי שמפריזים בחששות הלכתיים מזניחים את מצוות ירושת הארץ במקום המקדש וחוזרים על טעותו של רבי זכריה בן אבקולס • השלטת ריבונות ישראל בהר הבית, אכיפה קפדנית של החוק והרחקת המסיתים המוסלמים החצופים משם היא התשובה לבעיות הביטחון הקשות שהתעוררו לאחרונה

מאת: הרב אליעזר מלמד/ ערוץ 7

הסיבות להוראת המצווה

כפי שלמדנו בשבוע שעבר (ר' מלחמת הרב הראשי על הר הבית/ הרב אליעזר מלמד >>), על סמך שלוש סיבות עיקריות מותר ונכון לעלות להר הבית בטהרה:

א) העדויות הרבות על כך שבמשך יותר מאלף שנים לאחר החורבן, גדולי ישראל נהגו להתפלל על הר הבית.

ב) במשך כשלוש מאות שנה יהודים לא הורשו לעלות להר הבית, עד שהתעורר ספק היכן הוא מקום המקדש (ששטחו פחות מעשרה אחוזים ממתחם הר הבית). אולם בעקבות שחרור הר הבית, יכלו לשוב ולמדוד את השטחים ולקבוע בוודאות היכן היה מקום המקדש, וממילא היכן מותר לעלות בטהרה.

ג) האיום על הריבונות היהודית בהר הבית.

דעת הרצי"ה

עוד כתבתי בשבוע הקודם: "נראה לענ"ד, שאם מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה רואה שהזהירות היתרה מעלייה להר מביאה לאובדן הריבונות ולהפיכת ההר למוקד שנאה נגד ישראל, היה מסכים לדברי הרב גורן שמותר ומצווה לעלות. עוד נלענ"ד שהיה סומך על בירוריו ההלכתיים של הרב גורן ביחס למקומות המותרים בכניסה".

שאלו: על סמך מה אני כותב כך, הרי ידוע שהרצי"ה סמך ידיו על הזהרת הרבנות הראשית שלא לעלות להר הבית, מחשש כניסה למקום הקודש בלא טהרה.

תשובה: דבריי מבוססים על לימוד דבריו. הנה מה שכתב על כך בכרוז מיום כ"ז שבט תשל"ז:

"בירור דברים בעניין הר הבית – כל החומרה הגדולה ההלכתית, של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד, על פי ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת, במשהו בערך הבעלות הקניינית שלנו על השטח המקום הקדוש הנאדר-בקודש הזה. זכה כבוד הרמטכ"ל שלנו, מר מרדכי גור, ואיתו ועליו כבוד מורנו ורבנו הגאון רבי שלמה גורן, ראש רבני ישראל, ועל ידם שוחרר המקום הזה משלטונות הגויים, והנהו גם הוא, ככל שטחי מקומות ארץ-חיי-קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו. ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצות חיילינו, הנמצאים שם, שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו. גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מדת ההלכה, גם בתוך-כך ומתוך-כך קבועה וקיימת בכל תקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה". (לנתיבות ישראל ח"ב מהדורת בית אל ע' רפב).

הרי לנו שהריבונות הייתה אצלו עיקר העיקרים, שכן מצוות יישוב ארץ ישראל מחייבת אותנו שתהיה הארץ בידינו ולא ביד אומה אחרת – ועל אחת כמה וכמה הר הבית, שהוא המקום המקודש שבכל ארץ ישראל. וכל דבריו של הרצי"ה נאמרו בזמן שהריבונות הייתה ברורה ומוסדרת, וכפי שראינו עד כמה טרח לפרט את סממני הריבונות והשלטון.

ולו היה שומע שבעקבות התפרעויות הערבים ולחצים שונים, מבית ומחוץ, דגל ישראל כבר אינו מתנופף מעל הר הבית, ונקודת המשטרה הקבועה הורדה משם, וכבר אין נוכחות צבאית קבועה על ההר, ושוטרים וחיילים אינם מורשים להיכנס למסגד, והערבים כבר אינם רק "מסדרים להם שם את תפילותיהם ביום השישי", אלא משם יוצאות לכל העולם קריאות ההסתה נגד ישראל, ונערים ערבים מעזים ללעוג ולקלל שוטרים וחיילים, והערבים עורכים שם חפלות ומשחקי כדורגל וקוברים שם את מתיהם תוך הפגנת בוז כלפי מדינת ישראל, וכל היהודים שעולים להר הבית נכנסים ברשות הוואקף ובליווי צמוד שלהם, תוך שכנופיות ערבים מקללות ומגדפות אותם. אילו היה רבנו שומע את כל זה היה מתפלץ מצער ותומך בכל אמצעי כשר במסגרת ההלכה כדי לחזק את הריבונות על הר הבית.

עוד אפשר לראות מנוסח הכרוז את יחסו של הרצי"ה לרב גורן ולסמכותו ההלכתית, ומכך יכולתי להסיק שהיה סומך על בירוריו ההלכתיים.

דברי מרן הרב קוק

יש שהתבססו בטענתם נגד העולים להר הבית על דברי מרן הרב קוק זצ"ל, שכתב בהקשר לכך: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים".

כדי להבין את הדברים לאשורם, צריך להקדים שמדובר באגרת תרע"ז, מכ"ו אדר תרע"ד, לרב יונתן בנימין הלוי איש הורוויץ, שהיה אחד ממארגני מסע הרבנים למושבות, ולאחר מכן ערך את חוברת 'אלה מסעי' לתיאור מסע הרבנים. הרב קוק כתב הקדמה לחוברת, וצירף אליה איגרת ובה ביקש שאם יוסיף דברים, האנחה על כל הדברים הפרוצים לא תטשטש את הצורה הידידותית הבולטת של המפגש עם החלוצים, "כי בוודאי רק דרך קודש זה, שאור חסד ה' מאיר בו, הוא דרך האמת, דרך תורת חיים ואהבת חסד אשר נטע ה' בקרבנו".

עוד הביע תמיכה בהצעה לצרף לחוברת את סיפור מסעו של הברון רוטשילד, "הנדיב הידוע", בתמיכתו הגדולה בהתיישבות החדשה, שביקר בארץ בשנת תרע"ד, אלא שהביע צער רב על כך שהברון נכנס למקום המקדש. יש לציין שהברון היה שומר מסורת.

וכך כתב מרן הרב: "טוב מאוד לצרף דברים על דבר מסעו של הברון. אף על פי שלבי נמחץ מאוד, מפני חילול השם של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר האסור. פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של ישובים מעשיים". לפי זה לכאורה היה אפשר לחשוב שבטלה מעלתו של הברון, וממילא גם אין טעם לספר בשבח מסעו. אלא שהוסיף הרב וכתב: "ואף על פי שלא הפסיד בכל זה את ערכו הגדול בתור מייסד היישוב, ובשוגג או בדרך מי שהכול הוא בשגגה בא מעשה לידו, וה' הטוב יכפר וייקח טוב". לפי זה מובן למה הסכים ש"טוב מאוד לצרף דברים על דבר מסעו של הברון".

אין ללמוד מדבריו איסור

אמנם אין ללמוד מדבריו אלו איסור לעלייה בטהרה. שכן הברון עלה בלא טבילה למקום המקדש עצמו, ואילו העולים בטהרה נזהרים לטבול תחילה, וגם אחר כך נכנסים רק למחנה לוויה ולא למקום המקדש, שאליו אסור להיכנס גם לאחר טבילה. נמצא שאין בעלייתם שום חשש איסור, ואינם פוגמים כלל אלא להפך.

בנוסף לכך, צריך לדעת שיש לנו בתורה מצוות עשה ומצוות לא תעשה. יש שחרדים לשמירה מפני איסורים, ואינם חוששים להתבטל מקיום מצוות עשה. לכן לדעתם, כל זמן שיש חשש רחוק שמא יהיה יהודי שיעלה להר הבית שלא כהלכה, אסור לכל יראי השמיים לעלות. ואף שאומרים להם שממילא יהודים חילוניים נכנסים למקום המקדש בטומאה, ודווקא על ידי שהם רואים את יראי השמיים נזהרים מכך, חלקם מצטרפים ונזהרים אף הם – עדיין לבם מלא חששות וחרדות. והבעיה העיקרית היא שאין הם חוששים לביטול מצוות עשה של יישוב הארץ, שעיקרה שתהיה הארץ בידינו ולא ביד אומה אחרת. ובמקום המקדש הכול תלוי, שממנו מתפשטת הקדושה והריבונות לכל רחבי ארץ ישראל. וכפי שביקרו חכמים את דוד המלך, שכבש את סוריה לפני שכבש את הר הבית, ועל כן כיבושו נחשב כיבוש יחיד, וסוריה לא התקדשה בקדושת מצוות התלויות בארץ.

על עמדה מסוג זה אמרו חכמים: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו" (גיטין נו, א). מפני שהוא הרבה לחשוש מאיסורים, ומיעט לחשוש מביטול קיומו של בית המקדש.

ועתה שרואים איך ההימנעות מעלייה פוגעת קשות בריבונות ישראל על הר הבית, כל מי שמצוות התורה יקרה בעיניו, צריך להילחם בעד עליית יהודים להר הבית.

הרבנים הטועים בכרת

ומה שיש רבנים שמטיחים בעולים להר הבית בטהרה שהם עוברים באיסור כרת, הוא אחת משתיים: או ששכחו את ההלכה הנוגעת להר הבית, ולא עמדו על ההבדל שבין מחנה שכינה למחנה לוויה, ושכחו שיש מתירים להיכנס גם למקום המקדש עצמו, כך שגם הנכנס למקום המקדש הוא ספק כרת.

או שהם מתעלמים ממצוות יישוב הארץ, שמחייבת את כל ישראל להילחם על הארץ שתהיה תחת ריבונותנו. ומצווה זו מחייבת את כל הדורות, קל וחומר את הדור שלנו, שיש בידו את הכוח לקיים את המצווה. וכפי דברי הרמב"ן שכתב על מצוות יישוב הארץ שעניינה הוא שלא "נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות…". ועוד הוסיף שהיא "מצוות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות". נמצא אם כן שחובה עלינו לפעול למימוש הריבונות שלנו על הר הבית, שלא להניחו לשום עם זר, קל וחומר לאויבינו ומבקשי רעתנו.

הפתרון לבעיית הביטחון והריבונות

בשבוע זה, שבו ליווינו בכאב נורא את הקדושים שנרצחו בתפילתם, עלינו לדעת שפתרון אחד ישנו לבעיית הביטחון והריבונות: החזרת שלטון החוק להר הבית. לשם כך צריך להקים מחדש את תחנת המשטרה על ההר, להגביר את הנוכחות הצבאית על ההר ולעמוד בנחרצות על שמירת כל החוקים.

כל מבנה שנבנה בלי אישור צריך להיהרס. כל פעילות שחורגת מתפילה צריכה להיאסר. כל מי שמגדף, מתפרע או מסית נגד מדינת ישראל או היהודים או בני דתות אחרות – צריך להיות מורחק מהר הבית לצמיתות. וזה כולל כמובן את המטיפים שמעוררים בדרשותיהם את השנאה לישראל.

כמו בעבר, התקוות שוויתורים אשר נעשים כדי לפייס את אויבינו יזכו אותנו בשקט ושלווה התבדו. להפך, כל ויתור מזמין אלימות קשה ורצחנית יותר. ומנגד, ככל שנפגין בנחישות את הריבונות שלנו על הר הבית על ידי שמירת חוק קפדנית ופתיחת ההר בפני יהודים, כך נזכה יותר לכבוד, לשקט ולשלום.

שתי תגובות למאמרים קודמים על עמדת הרב קוק ובנו בנוגע להר הבית

במדור זה פרסמנו שתי כתבות של ארנון סגל, האחת על עמדת הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בנוגע לבנין המקדש בימינו (כשהרב קוק ניסה לבנות את המקדש) והשניה בנוגע לעמדת בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק בנוגע לעליה להר הבית (הרב צבי יהודה הכהן קוק - התיר, אסר, התיר).

להלן שתי תגובות מתוך רבות, האחת נגד והשניה בעד:

1.

אחי, אל נא תחללו את ההר/אסף גולן

רבים בציונות הדתית כמהים להר הבית * הצימאון הבוער אל הקודש, הרצון להתקרב אל ה', מסתיר מעיניהם של אלו את תוצאות העלייה הנוכחית אל ההר, כשעם ישראל רחוק מהמקום ת"ק פרסאות על ת"ק פרסאות

אני מתכוון כמובן למציאות ההזויה הבאה: עם ישראל מחיל ריבונות מלאה על ההר ומתכנן לבנות בו בית כנסת במקומות המותרים על פי ההלכה. באותו רגע התנועה הרפורמית תדרוש בית כנסת משלה, וכך גם התנועה הקונסרבטיבית. ליד שני בתי הכנסת האלו ייבנו עוד כמה מתחמים: בית כנסת ליטאי, בית כנסת של בעלז, אחד לגור ואחד לצאנז כששאר החסידויות ידרשו גם הן מתחם משלהן. מייד אחרי כן יעמדו בתור חסידי ברסלב שיסולקו משאר בתי הכנסת, וכן גם נציגי הספרדים (ש"ס ופלג מרביצי) והתימנים שיתחלקו לבלדים, שאמים ודרדעים. דמיינו לכם את המריבות שיתחוללו סביב העלייה לתורה במקומות אלו שיגלשו לחילופי מהלומות ממשיים, אם לא למעלה מזה.

דמיינו גם את מעשי האלימות שיתרחשו סביב חלוקת התרומות במקום, ואת נגינת העוגב מבית הכנסת הרפורמי שתעטוף את כל המצב ההזוי הזה בממד גרוטסקי נוסף. אל הסלט הזה יצטרף משרד התיירות שיבנה מרכז מבקרים בהר הבית לטובת הגדלת התיירות למדינת ישראל. מרכז כזה יעסוק בין השאר במעשיו של יהודי מפורסם מאד על ההר –ישו מנצרת. הרי גם כיום ישראל עושה הר של כסף עליו, ולא נראה שמשרדי הממשלה לא יתפתו לעשות זאת בעוד אחד מהמקומות שבהם פעל אותו האיש. ועוד לא דיברנו על מניינים שוויוניים, ונשות הכותל שידרשו שאישה תנסך ותקריב על ההר בשם השוויון. גם כלות וחתנים רבים יעלו להצטלם על רקע אבן השתייה בלבוש הישראלי המקובל, שיזכה לחותמת האישור של בג"ץ. דמיינו גם מערכות בחירות ממוצעות בישראל כשהפוליטיקאים מסתובבים על ההר עם תומכיהם, כפי שכבר קורה היום במירון.

חושבים שאני מגזים? הרי מי ששלטו בימי בית שני בכהונה הגדולה היו הצדוקים שקנו ומכרו משרות במקום למרבה במחיר. ככה יהיה שוב גם בימינו, שהרי אין הכרעה איזו יהדות נכונה ואיזו לא. ממילא במקום עלייה אל הקודש, העלייה להר תהרוס אותו. אנו נבוא פנימה אל מקום השכינה כשאנו בבגדים צואים, ונעמיד גם במקום זה במות ופסילים כפי שנעשה בתקופת בית ראשון ומתואר בנביאים.

זו הסיבה מדוע אני מתנגד נחרצות לעלייה להר הבית. אנו פשוט קטנים מדי אל מול הקדושה שלא זזה מהמקום הזה גם בחורבנו. אז נכון, כיום שועלים הולכים בהר. שועלי אדם מחללים ברגליהם את מקום המקדש. אלא שניתן להתמודד עם המציאות הזו באופן מדיני וביטחוני על ידי חיזוק שלטוננו בארץ. בהחלט, כשעם ישראל יהיה תקיף אני מצפה שנאסור על גישה אל מקום המקדש עד ביאת המשיח, אבל אוי לנו אם נדחוק מעבר לכך את הקץ. שהרי במקום קדושה נייצר רק יותר טומאה ויותר עוגמת נפש, וכדי ביזיון וקצף.

2.

הצו הקו / דוד ברוקנר

מדוע ישנם מתלמידי הרב קוק שחורה להם כל כך דרישת ההר והמקדש עד שהם מוכנים לסלף את דברי רבם ולטשטשם? מדוע את הוויכוח הלגיטימי כדרכה של הלכה הם מרפדים במניפולציות וחצאי אמיתות, ועוד שולחים את הקורא בביטחון יהיר לעיין בגוף התשובה (מתוך הנחה שלא יעשה זאת)? מהיכן האובססיה לרחק את הקץ?

רבני הציונות הדתית בהר הבית

בתגובה למאמרו של ארנון סגל על עמדת הראי"ה קוק בשאלת בניין המקדש נשלחה לעיתון תגובה חריפה על "שימוש חמור ופסול בשמו הקדוש של מורנו ורבנו הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל". הכותב חרד "למנוע טשטוש ובילבול" וראה לו לחובה "להציל מאיסורי תורה חמורים, ולו יהודי אחד". בהמשך הדברים הוא מרמז שהסובר שיתכן והרב קוק היה תומך כיום בתנועת העליה להר כהלכה – אפילו לדרגת 'לומד מתחיל' לא הגיע.

כראיה ניצחת הוא מצטט פיסקה מסוימת מתוך דבריו של הרב קוק בסימן צו שבספרו משפט כהן, אותו הוא מתאר כ"עוסק באריכות ובהרחבה בהוכחת האיסור החמור לעלות להר הבית בזמן הזה ובביסוסו". בהמשך הוא ממליץ ל"מעוניין לראות את כל ראיותיו ונימוקיו של גאון התורה ואוהב העם והארץ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, לאסור בתכלית את העליה להר, יעיין כאמור שם".

אחרי אזהרות חמורות שכאלה, ובלי להביע עמדה בשאלה המסקרנת מה היה אומר הרב קוק על העלייה להר הבית בימינו, ראוי להעמיד דברים על דיוקם ולבדוק האם אכן אריכות דברי הרב קוק שם רלוונטית לנידון דידן.

ובכן, מסתבר שעל ציטוטי הכותב ראוי לדרוש את דברי הנביא "צו לצו, קו לקו": השאלה היחידה שבה עוסק הפרק הוא האם יש בידינו להכריע כמי פסוקה ההלכה במחלוקת הראשונים אם קדושת ציון וירושלים קדשה לעתיד לבוא, כלומר אף בזמן החורבן, אם לאו. הרמב"ם (הל' בית הבחירה ו, טז) הכריע שקדושת המקדש קיימת לעולם, אולם הראב"ד השיג עליו בזה. האם יתכן שניתן להכנס בטומאה למקום המקדש בזמן הזה? אולי לצורך גדול כרינה ותפילה נוכל להטות ולהקל לדעתו של אחד מגדולי הראשונים, רבנו הראב"ד?

זו, ורק זו, השאלה הנידונה בסימן צו. אין בה שום התייחסות לשאלת העליה כפי שהיא היום, כאשר הכל מודים שקדושת המקום בעינה עומדת (כהכרעת הרמב"ם), וכל המחלוקת נסובה אך ורק על שאלת ידיעת התחומים והאפשרות ללכת במקומות המותרים בכניסה לטמאי מתים לאחר היטהרות מטומאות הגוף. שאלות מרכזיות אלו – הזוכות להתייחסות אצל פוסקים נכבדים אחרים בני זמננו – אינן מוזכרות על ידי הרב קוק כלל בכל עשרות עמודי הפרק (אגב, הוא הדין לתשובתו הארוכה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל בנושא, שאף היא עוסקת כמעט כולה רק בנושא זה שהכל מודים בו).

ומה בדבר הפיסקה המצוטטת על ידי המגיב? כן, גם היא מוצאת מהקשרה. הרב קוק מסביר בה מדוע תיקנו חז"ל לקיים את קדושת המקום אף בחורבנו – בכדי שמורא המקדש יימשך אף בגלות. כמובן, הכוונה היא לנהוג במקום החרב באותו האופן שאנו נוהגים בו בבניינו, ובאותם סייגים והלכות בדיוק. ואכן, העולים אל ההר נזהרים מלהתקרב למקום המקדש בהיותם טמאים ואפילו בכדי להתפלל בו, והולכים בטהרה אך ורק במקומות המותרים.

באותו אופן סולפו (בפרסומים אחרים) ציטוטים נוספים של הרב. כך למשל, כרוז המזהיר מפני "האיסור החמור" בעליה להר הבית פורסם מחדש כנגד מצדדי העליה, בעוד שהכרוז המקורי התייחס לתיירים שבאו לירושלים ולא היו בקיאים בהלכות ההר. או למשל ביטוי חריף שאמר הרב קוק על הברון רוטשילד שביקר בהר ומוזכר כדוגמה להתנגדותו – אלא שגם במקרה זה, הברון נכנס להר בטומאה ובמקומות האסורים, ואין בינו ובין הנידון דידן ולא כלום.

לצערי, המגיב הנזכר אינו בודד בפרסומו זה. רבים מאנשי בית המדרש הקורא לעצמו "התורה הגואלת" מפריחים טענה תלושת הקשר זו. השאלה המטרידה היא, מדוע ישנם מתלמידי הרב קוק שחורה להם כל כך דרישת ההר והמקדש עד שהם מוכנים לסלף את דברי רבם ולטשטשם באופן כה חמור ופסול, כזה שאפילו לומד מתחיל אינו נכשל בו? מדוע את הוויכוח הלגיטימי כדרכה של הלכה הם מרפדים במניפולציות וחצאי אמיתות (ועוד שולחים את הקורא בביטחון יהיר לעיין בגוף התשובה, כנראה מתוך הנחה שלא יעשה זאת)? מהיכן האובססיה לרחק את הקץ? ושאלה אחרונה, לשיטתם – האם לאחר שאסר הרב הגדול את העליה מכל וכל ועלה לגנזי מרומים, אין מי שיבוא ויתיר אחריו עד עת תחיית המתים?

הרב צבי יהודה הכהן קוק - התיר, אסר, התיר

מה, למען ה', היתה עמדת הרב צבי יהודה קוק בעניין הר הבית? * שנים רבות לאחר הסתלקותו, תלמידיו עדיין מקישים מדבריו לכאן או לכאן, שואבים ממנו צידוק לעמדותיהם בעידן הנוכחי. כבר 32 שנים הם מתווכחים בלהט בעניין ללא יכולת להכריע 

מ'דין כיבוש'. הרב שלמה גורן, הרב דוד כהן - 'הנזיר' והרב צבי יהודה הכהן קוק
ביום שחרור הר הבית

ניתן לעובדות לדבר: ביום שיחרור הר הבית, יום רביעי בשבוע, כ"ח באייר תשכ"ז (2.6.67), דרכו רגלי הרב צבי יהודה קוק על הר הבית. הוא היה אז יחד עם 'הרב הנזיר' – הרב דוד כהן, עם הרבצ"ר הרב שלמה גורן ועוזרו מנחם הכהן. "בחלל האוויר הדהדו יריות", סיפר כעבור שלושה חודשים 'הרב הנזיר' לשבתי דניאל בראיון לעיתון 'הצופה'. "שער יפו היה עדיין בידי הלגיונרים. האם לחכות עד שהעיר כולה תטוהר מהאויב? לא. אי אפשר לא לנסוע. באנו אל תחומי הר הבית. אחר דין ודברים קצר הוסכם בינינו שעלייה של כיבוש, עלייה יחד עם הלוחמים, אינה בכלל איסור. ההר כולו היה שרוי בתכונה מלחמתית מליאה. ירדנו במדרגות של בניין בית הדין המוסלמי ומצאנו את עצמנו לפני הכותל".

זה היה אירוע מבלבל עבור תלמידי הרצי"ה קוק, שבמהלך 15 השנים שחלפו מאז ועד פטירתו נחשפו בעיקר לעמדתו שוללת-העליה ההרה. שבועות אחרי המלחמה נמנה הרב צבי יהודה קוק על הרבנים החותמים על כרוז שקרא להמונים להימנע מלהעפיל למקום הקדוש בעולם. תלמידיו, בפרט הרב שלמה אבינר, מספרים על ביטויים חריפים אפילו יותר בנוסח "הר הבית מחוץ לתחומנו" או "בהר הבית אנחנו סאטמר" שנשמעו מפי הרב צבי יהודה. מספרים שהרב לא חייך כשדיברו איתו על ענייני ההר, והחיוך שב לפניו רק כשהסיחו את דעתו לנושא אחר. מייחסים לו את תפיסת 'הריחוק המקרב' הגורסת שדווקא הריחוק מההר מביא לקירבה אל הקודש, ואילו הקירבה וההגעה למקום דווקא מרחיקות ממנו.

"כשבאים אלי אנשים בטענה שהגיע הזמן לבנות את בית המקדש", התבטא פעם, "אני אומר להם: מה שאתם תובעים אינו נובע מריבוי התורה שבכם, אלא ממיעוט תורה... אמרתי לאנשים שתובעים את בנין בית המקדש: בוער לכם לבנות את בית המקדש?! לא בוער! קודם כל נבסס את מלכות ישראל" (שיחות הרצי"ה, פרקי משיח). ואכן, ההנחה שהרב צבי יהודה קוק התנגד בחריפות לעיסוק בענייני המקדש ולעליה להר הבית חילחלה עמוק בציונות הדתית. במשך שני דורות הדעה הזו עיכבה את התפתחות תנועות הר הבית היהודיות ומימוש יעדיהן.

אלא שלמען האמת, לגמרי לא בטוח שזו אכן היתה עמדת מורה הדרך המובהק של הציונות הדתית. לא מעטים טוענים, וזה כולל את הגורמים שהיו הקרובים ביותר לרב צבי יהודה, שעמדתו היתה שונה בתכלית. כך למשל הרב שלמה רענן הי"ד, נכדו של הראי"ה קוק ואחיינו של הרב צבי יהודה (שנרצח בביתו בחברון לפני למעלה מ-15 שנים לאחר שמחבל חדר לבית) כתב: "זה דבר ברור ללא צל של ספק, כי הסבא רבנו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות [להר הבית. א"ס] במקומות המותרים. ובוודאי מצווה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר".

בספר שהוצא לזכר הרב רענן, בשם 'נשמה של שבת', מסופר: "ר' שלמה למד את הספר 'משפט כהן' [ספר שו"ת של הראי"ה קוק. א"ס] עם הרב צבי יהודה זצ"ל. בספר יש תשובה ארוכה בעניין הר הבית, סימן צו, ובה נאמר בין השאר שאסור לעלות להר הבית. רבי שלמה הבין מהרב צבי יהודה שהיום המצב השתנה, ועל כן נהג לעלות מדי פעם למקומות מסויימים בהר הבית והיה בין החותמים למען עליה להר הבית".

"היה מרעיש עולמות"

הרב שאר ישוב כהן:

"אילו ידענו אז שהמצב (בהר הבית) יהיה כמו שהוא היום,

אני בטוח שעל זה גם מורנו הרב צבי יהודה היה מרעיש עולמות"

צילום: פלאש 90

טענות דומות נשמעות גם מפי הרב שאר ישוב כהן, עד לאחרונה רבה של חיפה ומי שללא ספק היה מקורב מאוד לרב צבי יהודה קוק. הרב שאר ישוב הוא גם בנו של 'הרב הנזיר' שכאמור עלה עם הרצי"ה להר ביום השיחרור. במכתב ששיגר לאחרונה לחברי עמותת 'ישי' החותרים להקמת בית כנסת על הר הבית, כתב הרב שאר ישוב כהן באופן חד משמעי: "דעתו של מורי ורבי... היתה שיש לעשות הכל כדי להחזיר עטרה ליושנה ואת השליטה בהר הבית ומקום המקדש לידי עם ישראל. בכמה שיחות שזכיתי להן עם מורי ורבי זצ"ל בנושא זה אמר שלא רק בזמן הכיבוש, שאז בא יחד עם אבי מורי... הרב הנזיר זצ"ל ועם גיסי הרב גורן זצ"ל דרך הר הבית, אלא גם כיום הוא תומך בכך שאנו היהודים צריכים להתפלל ולהיות השולטים בקדושה ובטהרה בהר הבית – אבל זה חייב להיעשות על-ידי החלטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, והוראות הרבנים הראשיים לישראל. לכן הוא נמנע מעליה להר הבית, אבל בפירוש עודד אותי להתאמץ, בוועדה [במועצת הרבנות. א"ס] שנבחרה לדיון בנושא, שתסכם הכל באופן חיובי. לצערי שניים מחברי הוועדה היו בעד ושניים נגד, והעניין נשאר ללא הכרעה".

וחשוב מכך: "לעניות דעתי, אילו ידענו אז שהמצב יהיה כמו שהוא היום, שלטייל בבגדי פריצות מרשים השוטרים גם ליהודים אבל להתפלל אוסרים, ומקפידים שחס וחלילה לא יתפללו שם או יגידו פרק תהלים, ואת זה מרשים רק ליד הכותל המערבי אבל לא על הר הבית – אני בטוח שעל זה גם מורנו הרב צבי יהודה היה מרעיש עולמות".

במאמר שפירסם הרב אברהם וסרמן מישיבת רמת גן לפני למעלה מעשור, הוא ניתח את התייחסויותיו הכתובות (המעטות) של הרב צבי יהודה קוק לעניין העליה להר הבית והגיע אף הוא למסקנות דומות. הוא מצטט את דברי הרצי"ה שפורסמו בספר 'לנתיבות ישראל' (1977-תשל"ז): "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליו מפני היותנו עוד על-פי ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת פוגעת וגורעת במשהו בערך הבעלות הקניינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקודש הזה... ברשותנו ובעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצת חיילינו הנמצאים שם שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו".

דברים דומים איתר הרב וסרמן גם בשיחות הרצי"ה ליום ירושלים (עמ' 89): "זאת עובדה שהר-הבית בידינו. אנו בעלי בית על הר-הבית, ולא הערבים. הם באים ברשותנו כי אנו מסכימים מרצוננו... שר הביטחון אמר שאם נרצה ניקח בולדוזר ונסלק את המסגד מהר-הבית. יכולים אנו לעשות זאת, אלא שיש לנו חשבונות פוליטיים משך כמה שנים עד שהדברים יסודרו".

הרב וסרמן מסיק מדברי הרצי"ה שתי מסקנות. ראשית, שהשטח שאליו אסר הרצי"ה קוק לעלות הוא רק זה האסור על פי ההלכה גם לאחר טבילה, כלומר בהחלט לא כל שטח ההר: "גם בהר-הבית מדובר רק במקום שבו אסור לטמא-מת להיכנס. על-פי זה נראה שלדעתו אין כל איסור הלכתי לעלות לפחות למקומות המותרים לפי כל הדעות". ושנית, שהרצי"ה "ראה את הריבונות כעניין ממשי ולא רק הצהרתי. זו הסיבה שהאריך לפרט את העובדה שגם כשהמוסלמים עולים להתפלל שם, חיילינו נמצאים במקום 'ושומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו'".

ולאור זאת מסכם הרב וסרמן: "קשה לדמיין מה היה הרב אומר לו ראה שאין אפילו חייל אחד על ההר והמוסלמים עושים כבתוך שלהם, ואמירה מהסוג שאמר שר-הביטחון אז עלולה להביא היום להתלקחות מלחמה כוללת ולכן איש לא יעז היום לומר דבר כזה. בפועל לא מתקיימת ריבונות ו"חיילינו ושוטרינו" אינם מעזים כמעט להיכנס להר אפילו בזמן מהומות קשות. המוסלמים לא רק מסדרים את סדרי התפילה של עצמם אלא חופרים בהר והורסים עוד ועוד שרידים מבית-המקדש, והממשלה לא מחילה בפועל את החוק הישראלי שם".

"אך טבעי הוא", משוכנע אם כן הרב וסרמן, "להסיק מכאן שגם כיום יש לתבוע ריבונות ממשית. כיצד? הנתונים השתנו לבלי הכר. במצב הנוכחי ברור לכל שרק לחץ ציבורי של ממש הדורש ריבונות על ההר, יוכל לשנות את רוע-המצב. כיום, צה"ל נמצא רק במקום בו נמצאים אזרחים יהודים, או בקרבתו. הכיבוש הפך להיות מכיבוש צבאי ל'כיבוש אזרחי' המביא את הצבא בעקבותיו". ובקיצור: "רק אם יעלו אזרחים רבים להר-הבית, על-פי ההלכה, תחזור לשם גם הנוכחות של כוחות הביטחון".

"לומר 'בהר הבית אנחנו סאטמר' זו אפיקורסות". הרב ישראל אריאל
צילום מרים צחי

תלמיד נוסף של הרצי"ה קוק שהבין כך את עמדת רבו הוא כמובן הרב ישראל אריאל, מייסד מכון המקדש. ערב יום ירושלים האחרון מתח הרב אריאל ביקורת קשה על התפיסה הגורסת שהרצי"ה אסר את העליה: "מי שאומר 'בענייני המקדש אנחנו סאטמר', מטיל כתם על מרכז הרב. הרי זה כמי שאומר: בעניין ארץ ישראל – אני מאמין בתורה, בעניין המקדש אני אפיקורס. התרגלנו שיש חסידות חב"ד, חסידות גור וחסידות בעלז – עכשיו יש גם 'חסידות מרכז'. אם תורת תלמידי הרב צבי יהודה פירושה הכחשת המקדש – לא יהא לנו חלק ונחלה ב'השקפה חסידית' זו".

ואילו הרב שלמה אבינר, האדם המזוהה ביותר עם הנחלת תפיסת 'בהר הבית אנחנו סאטמר', דוחה מכל וכל את הטענות הללו. את עמדתם של הרב שלמה רענן הי"ד והרב שאר ישוב כהן בדבר תמורה בעמדת הרצי"ה קוק בעניין הר הבית הוא מכנה "המצאה": "הרצי"ה והראי"ה קוק לא אמרו אף פעם דבר כזה. 'המקומות המותרים' בהר היו קיימים גם בזמן הרצי"ה וגם בזמן הרב קוק, והם אף פעם לא אמרו 'תעלו למקומות המותרים'. אינני יודע אם קיימת זכות מוסרית לומר בשמו של אדם ההפך הגמור ממה שאמר בחייו בטענה שהמציאות השתנתה. הרי כך ניתן לבטל כמעט מה שכל אדם אמר בטענה  שכיום המציאות שונה.

"שנית, מי שלומד לא רק את האמירה של הרב קוק לא לעלות להר הבית אלא את כל מכלול הנימוקים במאמריו הארוכים ובשיחות בעל פה שנרשמו מפיו, וכן בדברי הרב קוק עצמו שכמובן אינם מנותקים מכך, איננו יכול להעלות על הדעת דבר כזה. שם יש הבחנה כזו: את ארץ ישראל צריך לכבוש, צריך לעלות אליה, להתנחל וליישב, אבל הר הבית הוא עולם אחר. זה עניין של שכינה וקדושה".

אם מדובר באיסור חמור כל כך, למה הרב צבי יהודה עלה להר ביום השיחרור?

"ייתכן שהוא לא ידע איפה הוא נמצא, ושנית – מלחמה זה סיפור אחר. מלחמה היא באמת זמן של כיבוש". 

דעת הרב צבי יהודה על עליה להר הבית

ראיון בערוץ שבע עם הרב ישראל אריאל שליט"א בערב יום ירושלים תשע"ג

בענין דעת הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בענין עליה להר הבית ובנין המקדש

שלום לרב!

 הרב אריאל שליט"א עם הרב צבי יהודה זצ"ל והרב הנזיד זצ"ל
 לאחר כיבוש הר הבית 

מראיין: לקראת יום ירושלים אנחנו מבקשים עכשיו לעסוק בסוגיה שמעסיקה אותנו מפעם לפעם, המעמד של הר הבית מבחינת היהדות הנאמנה. אנחנו מבקשים לשוחח עכשיו עם הרב ישראל אריאל ראש מכון המקדש: שלום לרב!

הרב: שלום לכל בית ישראל!

מראיין: בקשנו לקבל התייחסותך הפעם דווקא לעמדתו של הרב צבי יהודה בנושא, מה אתה יכול לומר לנו על כך?

הרב: דבר ראשון הייתי רוצה לומר, להגדיר נכון את הדברים: ניתן לומר שהרב צבי יהודה הוא מורי ורבי, כיון שבאמת ליווה אותי בהרבה צמתים בחיי, והוא ששלח אותי לעולם הרבנות בשדה יעקב בצפון, ואחר כך בשלבים אחרים: בצבא, בישיבה בעיר ימית וכדומה. כן עסקנו בספרים שהוצאתי באותו זמן לאור. אבל צריך להבדיל בין המושגים: בין 'מורי ורבי' לבין 'מורנו ורבנו'. יש לפעמים, ואני בכוונה מחדד את הדברים, יש חלק מן התלמידים בישיבת מרכז הרב, בזמנו, שהפכו כל שיחה עם הרב להודעה לציבור בשם 'מורנו ורבנו', כאילו מה שהרב ייעץ לך באופן אישי זה הופך להוראה בהלכה לכלל ישראל. זה לא עובד ככה! זה לא נכון! הרב צבי יהודה לא מינה מישהו, לא אותי ולא אף אחד אחר בתור דובר שלו! ולכן אני רוצה להזהר מאד במה שאני מתבטא.

אני לא דובר של הרב צבי יהודה זצ"ל, צדיק הדור! איך אמר הרב גורן בזמנו? - זה עדיין מצלצל באוזני: "גאון המחשבה הישראלית!" היה אישיות ענקית! אבל משום כך דווקא, צריך מאד מאד להזהר מלהיות דובר שלו. לצערנו יש יותר מדי דוברים וזו הזדמנות פשוט למחות בדוברים למיניהם, שלא ידוע לנו שהרב צבי יהודה מינה אותם לדבר בשמו. ודאי לא בענייני הלכה הנוגעים לכלל ישראל ולכל הדורות הבאים, זאת כהקדמה.

הדבר השני שצריך לציין אותו, קודם כל פשוט, את החוויה האישית שעברתי עם הרב צבי יהודה במלחמת ששת הימים. אנחנו נפגשים ביחד בכותל המערבי. ואני עוד זוכר בהתרגשות גדולה יחד עם הנזיר זצ"ל התרגשות גדולה מאד! ברגעים הכי הגדולים של ה'הלל' בכותל המערבי, וברכת 'שהחיינו' שנאמרה שם ע"י הרב גורן זצ"ל, ותקיעות השופר! חוויה שהפכה באמת לחוויה כללית אשר הקיפה את כל יהדות התפוצות. כולם היו עם אוזניים כרויות לנעשה בירושלים, והחוויה הזאת לא תישכח לעד.

באשר לנקודה שלפנינו, הנושא של הר הבית: קודם כל הרב צבי יהודה זצ"ל נכנס להר הבית יחד עם הרב דוד הכהן הנזיר זצ"ל, ואפשר לשאול אנשים שב"ה שעוד חיים איתנו, ישנו הקצין יורם זמוש הידוע. הוא הניף את הדגל על הכותל וקיבל בתור 'פרס' להביא את מוריו ורבותיו בישיבת מרכז הרב - הרב צבי יהודה ורבי דוד הכהן הנזיר זצ"ל בג'יפ אל הכותל. הג'יפ נכנס להר בהתחלה, עד שהנזיר זצ"ל אמר לנהג: "שמע נא! זה לא בסדר שאנחנו נוסעים בהר הבית בג'יפ!" הם עצרו את הנהג, ירדו מן הג'יפ והלכו ברגל בהר הבית.

לאחר מכן הם ירדו משם אל הכותל. לאחר אמירת ההלל, אי אפשר היה לצאת משער יפו ומהשערים האחרים, לכן הם חזרו והלכו דרך הר הבית. כלומר, ביום הכיבוש נכנסו להר הבית והלכו בתוך ההר, והקפידו דווקא לא לנסוע בג'יפ אלא לרדת לרצפה וללכת, וכך גם בחזור.

אגב באותה הזדמנות, אני אישית ראיתי וליוויתי את שני הרבנים הראשיים דאז, דהיינו את הרב אונטרמן זצ"ל הרב הראשי לישראל, וכן הרב נסים זצ"ל. ליוויתי אותם בהר הבית, והם ביקשו ממני הדרכה, איך הולכים פה בהר ואיך מגיעים לכותל המערבי. מדובר במציאות שאף אחד לא יכול להכחיש אותה! זה הדבר הראשון.

פה חשובה הנקודה השניה והיא: הרב צבי יהודה חזר הביתה אחרי שהיה בהר הבית. חיכו לו תלמידים בישיבה, היה שם הרב יאיר אורנשטיין - אוריאל ז"ל. הוא שאל אותו: מה היה בעיר העתיקה? אמר לו: אנחנו נכנסנו להר הבית מטעם כיבוש! (מכתבו של ר' יאיר ז"ל בעניין זה נמצא אצלי, ואלו המילים ששמעתי ממנו). את ההצהרה הזאת הצהיר גם הרב דוד הכהן הנזיר זצ"ל, וזה מופיע בעתון 'הצופה' של אותה תקופה (כ"ו מנחם אב תשכ"ז) בשיחתו עם עורך העיתון דון יחיא, שם הצהיר הנזיר: החלטנו שאנו נכנסים להר הבית מטעם כיבוש.

כמובן, כל אחד צריך לשאול את עצמו: שני יהודים, שבכל זאת לא בני 18 ולא חיילים – מה הם עושים כאן! אם הצנחנים כבשו את ההר - מה יוסיפו פה עוד שני יהודים בגיל סמוך ל- 80! אבל כל יהודי שנכנס להר - זה כיבוש! להיפך! הצנחנים עזבו את המקום להמשך המלחמה, ואינם מחזיקים לנו את המקום הזה עד סוף כל הדורות. מי שכובש את ההר, זה יהודי שמגיע ומראה את הנוכחות שלו כ'בעל בית' בהר. זה מה שאמר הרב צבי יהודה זצ"ל, וזה מה שאמר הנזיר זצ"ל, שהם נכנסים להר מטעם 'כיבוש'. מדובר, אפוא, בעובדה מציאותית והלכתית שאין איש היכול להכחיש אותה.

יש שמפרשים את הרב צבי יהודה, שהוא לא ידע לאן הוא נכנס, אם יש תלמיד בישיבת מרכז הרב, שמוכן לומר על רבו שאינו מבין בין ימינו לשמאלו, ואינו יודע לאן הוא נכנס, אין לי אלא להתבייש בתלמיד כזה. הפרשנות כאן זועקת לשמים!

מנסים "ליישר" את הרב לפי איזה מחשבה מוטעית, שמישהו אימץ לעצמו - לפי אמונתו - איך צריך לנהוג ביחס להר הבית וביחס למצות בניין המקדש, שהם, חלילה, בגדר 'מוקצה'. גם אם באמירה זו הרב מושפל עד עפר - העיקר לשמר דעה מוטעית בכל מחיר.

הרב גורל זצ"ל עם הרב צבי יהודה זצ"ל והרב הנזיד זצ"ל
 לאחר כיבוש הר הבית 

באותו הקשר צריך להקדים: המיוחד ברב צבי יהודה זצ"ל, מורי ורבי, זו העובדה שהוא מאד מאד נזהר מלהיכנס לענייני הלכה. זה דבר שכל אחד מתלמידיו יוכל להגיד. כשתלמידים בישיבה היו שואלים שאלות בהלכה - היה מפנה אותם: "לך לרב של השכונה", "לך לרבנות הראשית", תלוי באיזה ענין מדברים, בנושא גדול – "לך לרבנות הראשית". מאחר שהרב קוק זצ"ל אביו הגדול, הקים את הרבנות הראשית, הוא ראה צורך מאד מיוחד לתת לה את הגדולה שלה, ולכן אמר, למי שיש שאלות, שילך לרבנות הראשית. הוא עצמו לא היה עונה לשאלות בהלכה, אפילו לא בשאלה איך לקשור שרוך נעל. לא שלא היו לו הנהגות משלו! הוא היה נוהג ומדקדק כחוט השערה בכל איזה שהיא הלכה או מימרא בגמרא בתלמוד ובפוסקים, אבל לגבי פסק הלכה לציבור הרחב הוא נזהר מזה מאד מאד, והיה שולח לרבנים הראשיים.

להלן דוגמא שאפשר לברר אותה ישירות אצל אדם שחי עד עצם היום הזה, קוראים לו - הרב מרדכי בר יוסף שליט"א מבני ברק. הוא עלה להר הבית בתשעה באב ואמר שם קינות. לפתע בא איש הווקאף ודרש ממנו לצאת החוצה. הרב הלך מידית לרב צבי יהודה זצ"ל, ואמר לו: כבוד הרב! האם ידוע לכב', שיהודי האומר קינות בתשעה באב על חורבן הבית בהר הבית משליכים אותו החוצה?! תשובת הרב צבי יהודה היתה: "הרב גורן היה בביתי זה עתה, והוא עולה מדי פעם להר הבית, אני אדבר על המקרה עם הרב גורן ואבקש שיעשו שם סדר".

מעשה זה תואם את התפיסה שלו, שמי שצריך לטפל בזה, זה המוסדות הממלכתיים: הרבנות הצבאית, או הרבנות הראשית. זו היתה התפיסה שלו.

כאן אני צריך לספר עוד סיפור שמשתמשים בו, לצערי, וצריך לדייק בו. היום יוצאים ספרים שם מתוארות עובדות מן העבר, וניתן לעדכן ולדייק בדברים. להלן סיפור ידוע שמספרים אותו, וזה גם משקף את ההנהגה של הרב צבי יהודה.

הרב צבי יהודה אישר לתלמידים בישיבה לתת שיעור בהלכה מדי בוקר בישיבת מרכז הרב. חנן פורת ידידי היקר זצ"ל - שהיה בגיל 23 לערך – והרב צבי יהודה זצ"ל נתן לו להגיד את השיעור שאומרים בישיבה בהלכה. בדרך כלל לומדים 'אורח חיים', נטילת ידים בבוקר, מלאכות שבת וכדומה, וחנן נתן את השיעור הזה. הרבה פעמים הרב צבי יהודה היה יושב בשיעור לשמוע את דברי חנן פורת שהיה אז כפי שאמרנו צעיר לימים. ובאחת ההזדמנויות שנכנס הרב צבי יהודה - חנן פורת אומר לרב: מה דעת כבוד הרב שאולי נתחיל ללמוד כאן בישיבה את הלכות בית הבחירה? הכוונה היא, או שחנן ילמד או מישהו אחר ילמד, אבל שיתחילו ללמוד את הלכות בית הבחירה. אמר לו הרב צבי יהודה: "יש ללמוד הלכות מלכים – כיון שיהיו פה עוד הרבה מלחמות". חנן פורת השיב: אולי בכל זאת! זכינו ש'הר הבית בידנו', צריך ללמוד את הדברים, לממש אותם! הרב צבי יהודה חזר ואמר: "יהיו עוד מלחמות", "יהיו מלחמות". לקחו תלמידים את הסיפור הזה – שצריך להגדיר אותו חד משמעית כסיפור! זה לא ספר! גם לא מאמר בהלכה! זה לא בירור הלכתי מסודר שכותב רב ראשי לישראל או מחבר כזה או אחר! לקחו את הסיפור הזה ורצו להוכיח ולומר: הנה! הרב צבי יהודה מתנגד לבית המקדש! מתנגד להר הבית! הסיפור בסה"כ מבטא 'השקפה', אולי גם לא רצה הרב צבי יהודה, שבחור צעיר ילמד בישיבה הלכות בעלות משמעות לכלל ישראל.

צריך להבחין בין 'הלכה' ל'השקפה'. מבחינת ההלכה יש הרבה מאד מה לעשות! יש לפנינו תורה שלמה – תורת משה רבינו בן עמרם, יש רבי משה בן מימון, והם בשבילנו מורי הלכה לכל הדורות. ומשה רבנו ציוה "ועשו לי מקדש", והרמב"ם סובר, שזו מצות עשה בכל דור ודור, ובכל שעה. גם בענין של העלייה להר הבית הרמב"ם בעצמו עלה להר הבית כפי שכותב להלכה, שצריך גם בחורבנו של הר הבית לעלות להר הבית ולקיים מצוות מורא מקדש בהר הבית.

איך מקיימים מצוה זו? לא כאותם אלו שבורחים מהר הבית לכותל או למקום אחר! אלא כאותם שעולים ביראה כראוי. כשאדם עולה – יעלה ביראה! לא במקלו, לא באפונדתו, לא בתרמילו, אלא בדחילו ורחימו. זאת מצוה! זה מורא מקדש! זה מה שלימדונו רבותינו מאז ומעולם ממשה רבנו עד סוף כל הדורות!

לקחת סיפור חסידים, ולומר, שהיה ויכוח בין חנן פורת, שאמר צריך ללמוד הלכות בית הבחירה והרב צבי יהודה אמר: לא! הלכות מלכים ומלחמותיהם! וזה סימן - ואף הוראה לדורות - שאסור לעסוק בענין המקדש! מי שאומר את זה - לוקח סיפור חסידי והופך אותו להוראה לכלל ישראל! זה לא מכבד את הרב צבי יהודה, זה מוזיל אותו, זה משפיל אותו.

מכאן אני קורא לידידי ורעיי מישיבת מרכז הרב לשעבר, לכל ממשיכי דרכו של הרב צבי יהודה זצ"ל והרב קוק זצ"ל: לא להשתמש בסיפורים כדי להוזיל ולהשפיל! הרב צבי יהודה היה איש ה'השקפה' בישיבה, הוא לימד מחשבה לא באמת בענייני הלכה. הוא הקפיד שלא לתת שיעור בגמרא בישיבה. אבל אביו הגדול - הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק היה הרב הראשי לישראל! - איש ההשקפה איש המחשבה שאין מילים כדי לתאר את הגאונות שלו בכל התחומים ובכלל זה בהלכה! והנה הרב קוק זצ"ל כותב בספרו 'משפט כהן', למשל, לגבי בית המקדש, אולי אני אקרא איזה משפט: "בכל אופן לעניות דעתי, אם יהיה רצון שנבנה בית המקדש גם קודם שיבוא משיח ותתגלה הנבואה ויראו הנפלאות - אין עיכוב בדבר!"

לפי הרב קוק זצ"ל אפשר לבנות מקדש עכשיו! בלי משיח, בלי נפלאות, בלי לחכות לנבואה! וזה אומר הרב הראשי לארץ ישראל - איש ההלכה - בתשובה צ"ד במשפט כהן! אבל תשאל היום במרכז הרב, מה אמר הרב קוק זצ"ל? זה לא קיים! התשובה הזו אינה קיימת! למה? כיון שיש מישהו שהחליט שאנחנו, כלומר, הציונות הדתית - היא נגד המקדש!

ידועה האימרה המקובלת: "בענייני ארץ ישראל - אנחנו 'ציונים'! בענייני המקדש - אנחנו 'סאטמר!' הדבר מטיל כתם על מרכז הרב! הרי זה כמי שאומר: בעניין ארץ ישראל – אני מאמין בתורה! בעניין המקדש – אני אפיקורס! מי הסמיך את הדובר לומר זאת! הרי זו הוצאת שם רע על ציבור שלם. התרגלנו שיש 'חסידות חב"ד', 'חסידות גור', 'חסידות בעלז' עכשיו יש גם 'חסידות מרכז'! למרבה הצער והכאב אנשים רבים מעדיפים להסתתר תחת המטריה הזאת ומפחדים לצאת ממנה.

אנו אומרים בכל יום: "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת", אם תורת תלמידי הרב צבי יהודה פירושה הכחשת המקדש – לא יהא לנו חלק ונחלה ב'השקפה חסידית' זו גם אם היא מתעטפת בדברי הלכה! כולנו אמרנו בהר סיני "נעשה ונשמע", והתחייבנו לקיים תרי"ג מצוות כיום הזה - ו"ממנה לא נזוע!"

לרב צבי יהודה זצ"ל היתה השקפה מיוחדת, שתחילה עלינו לבנות "את המלכות שלנו". כתלמידיו עלינו לכבד ולהעריך 'השקפה' זו, אך מעולם לא קבע הרב צבי יהודה הלכה והוראה לכלל ישראל, שהשקפה זו דוחה את מצוות ה' שניתנו בסיני, ועד שלא תיבנה המלכות בהתאם לציפיות של הציונות הדתית, פטורים ישראל מקיום המצוות שבמקדש.

כבר כתב רבי אברהם בן הרמב"ם, שיש איסור מן התורה ללכת אחר דעת גדול בתורה, ולהאמין בו מתוך עיוורון: "דע! כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה... ורצונו שיקבלו דעה זו בלי עיון והבנה... אם האמת איתה אם לא - [דע] שזה מן הדעות הרעות! והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל… אמר השם יתברך: 'לא תהדר פני גדול!'…

ואין להאמין לאומרה כי האמת איתו... מפני שהוא אדם גדול, כהימן וכלכל ודרדע!… אתה רואה: החכמים, במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם, אומרים (חולין קכד, א): 'האלהים! אילו אמרה יהושע בן נון - לא צייתנא ליה!'... אף על פי שהוא נביא! כיון שאין בידו יכולת [להוכיח]... בסברא ומשא והמתן, והדרכים שבהם ניתן התלמוד להדרש". אף לענייננו, ההערצה לרב צבי יהודה זצ"ל אסור לה שתסמא את עינינו בדבר חובת קיום מצוות התורה כמאמרן, כי אנו כולנו מגדול ועד קטן חייבים בכבוד הבורא.

כל "פסק" שנאמר בשם הרב צבי יהודה זצ"ל, המבטל את קיומן של שלש מאות מצוות המתקיימות בתחום הר הבית והמקדש, מזיק לרב צבי יהודה זצ"ל המנוח. תלמיד שמפרסם 'פסק' כזה, סבור, שהוא מרומם את רבו בדבריו אלה, ואינו אלא משפיל אותו. לפיכך, כל האומר: 'הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל היו נגד הר הבית ונגד בניין המקדש!' ומשתמש בשמם כדי להנחיל לישראל אמונה חדשה הסותרת את תורת ישראל - לא נאבה לו ולא נשמע אליו! האומר כן טועה ומטעה ועתיד ליתן את הדין.

ישיבת מרכז הרב בימי הרב צבי יהודה זצ"ל היתה ספינת הדגל של הציונות הדתית מכל הבחינות! היא שהנחילה את הרעיון של 'יום ירושלים' לציבור הולך וגדל, והיא שקידמה את הרעיון של ישוב ארץ ישראל'. כולנו ציפייה ותפילה, שאכן האור הגדול שהאיר מישיבת מרכז הרב ע"י שני גדולי הדור הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל – גם אם התעמעם אור זה לאחרונה - אור גדול זה יחזור ויאיר - כעמוד האש ההולך לפני המחנה!

אין לנו אלא להתפלל, שמי ששיכן שמו במקדש, ועשה לנו נסים ביום ירושלים, ושהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לראות בעינינו את ארץ ישראל ומקום המקדש כשהם בשליטת עם ישראל – הוא יזכנו במהרה להיכנס לחצרות בית ה' וכלי המקדש בידינו, ונראה בעינינו - כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם במהרה בימינו אמן ואמן!

שכתוב הראיון נערך ע"י הרב שליט"א