סלע מול כיפת הסלע

רחל סלע עולה מדי חודש להר הבית, היא אף פעם לא עולה לבד. מדי חודש היא מדריכה קבוצה יהודים בהר הבית, חלקם עולים איתה לראשונה בחייהם.

 

להלן תיאורה את העליה האחרונה:

מאת: רחל סלע

בע"ה י"ט אדר א' תשע"ד, סיכום עליה להר הבית היום

רחל סלע וקבוצה בהר הבית.
עם הגב לשער הרחמים, הפלנים אל הקודש

7.30 - אנו נפגשים בכניסה לדווידסון להיכרות ושיחת פתיחה. שלוש נשים וילדה משילה, שתי נשים וילדה מעפרה, אשה ובתה התינוקת, מגבעתיים, בחורה רווקה מירושלים ("לא הסכימו שאטבול, רק אחרי ויכוחים רבים וטלפונים ולחץ הצלחתי לטבול"), זוג בני 80 מארה"ב, בביקור בארץ, זוג ממגדל עוז.

דברי פתיחה עקרוניים על גודל הזכות לעלות להר הבית, ועל הצורך להתמודד עם החורבן הנורא על ההר עכשיו יחד עם הפניית המבט בעיקר לגובה, למקדש, דברי פתיחה מעשיים על איך צולחים את התור הארוך של הגויים בכניסה, ההתנהגות בהר הבית, על המותר והאסור ואיך מתפללים ולמה מבליגים על היחס וכו'.

מנסים להיכנס  לתור המגיע עד שער האשפות . הסברתי לזוג מארה"ב את העניין והוריתי להם לפלס לנו דרך ראשונים, תוך הסבר מנומס לתיירים שאנו בתור נפרד וכו'. המדריך הישראלי של התיירים מונע מאיתנו לעבור. אחרי ויכוח – הוא מסכים שהגבר יעבור ואם השוטר יורה לו לתת לנו לעבור – הוא יציית.

הבוקר הכל יותר מסביר פנים. זה כל כך בולט. הנה היום דוגמה איך אפשר לעשות את התפקיד גם בלי הכעס והזעף והתוקפנות המוכרים. השוטר מפלס לנו דרך להיכנס, הבידוק זריז ונינוח וללא השפלות. לחצי מהקבוצה זו היא הפעם הראשונה על הר הבית.

נכנסנו להר הבית - פסקת פתיחה מיד עם הכניסה להר, כמה פסוקים, וברכת "שהחיינו" בקול. כרגיל בקבוצת נשים – רובן דומעות עכשיו. השוטר עמיר (אני חשבתי שהוא יהודי, כל הקבוצה טענה שהוא לא יהודי ואיך אני יכולה לטעות בו כך) היה נחמד ביותר. בנחמדות של ידיד ותיק הוא מזכיר לי: "רחל, אני ליוויתי אותך גם בפעם הקודמת, כשהייתה איתך אחת בסוף הריון שבקושי הלכה" – איזה זיכרון.

רחל סלע וקבוצה בחלק הדרומי של הר הבית.

כל הצד הדרומי היה מלא בקבוצות אללה- אכבר, לכן הקפתי הרחק דרומה, ושם היה ממש שקט. הלכנו בנחת, הסברנו, אמרנו בהבלעה חצי מהתהילים. אחת הנשים אמרה: "אני ממש מרגישה את השכינה כאן".

בכותל המזרח עמיר ניגש אלי: "מודיעים לי מהשער שיש עוד שתי קבוצות בחוץ ומבקשים שתמהרי לצאת. אבל אמרתי להם שאני כבר מכיר אותך, שאת לא יוצאת לפני 10.00". "צודק, תודה. אתה יודע, לנשים קשה לעלות להר הבית והן רוצות להיות כאן את כל הזמן. יש שתיים-שלוש קבוצות גברים לפנינו, הן ודאי תיכף יוצאות". והנושא לא עלה יותר.

למי שתוהה – לא היו שום קבוצות אחרינו. עמדנו בשער השלשלת עד 10.45 ואף אחד לא יצא. בצד הצפוני פגשנו עוד שוטרים. שניים מהם מאד התעניינו בהסברים, ואחד ביקש שאסביר לו על שרטוט המקדש שהחזקתי והסברתי לקבוצה קודם. כך עמדתי איתו והסברתי לו איפה המקדש ואיפה לשכת הגזית ואיך הלכו וכו'.

השוטר עמיר מלווה את רחל סלע עם קבוצה בהר הבית.

חבל ששם כבר נאלצנו למהר. עמיר מזכיר לי: "בפעם הקודמת נשארתם 10 דקות יותר בגלל ההיא שבהריון, היום בדיוק ב-10.00 את בחוץ". עוד זמן רב עמדנו בשער השלשלת, השלמנו דברים.

ברוך ה' היו היום על הר הבית כמה קבוצות: פייגלין ואנשיו עלו ראשונים להר הבית, אסף לרנר ואסף פריד עלו עם קבוצה, יהודה גליק עלה עם קבוצה מרעננה, ואנו. היו רשומים לעלות היום גם קבוצת דוברי רוסית, לא פגשנו אותם, מקווה שעלו.

השיחה שהתפתחה בינינו במסעדה אחרי העליה התארכה מאד, והייתה מאד מרגשת ומשמעותית.- "גדלתי באחד הישובים הערכיים והמצויינים, התחנכתי במוסדות הדגל של הציונות הדתית. אני עכשיו בת 39. איך זה שרק היום אני תופסת מה זה מקדש ומה משמעותו, איך זה כל השנים לא דיברו על זה, לא הזכירו את זה, לא ידעתי על הר הבית כלום. כלום. אני פשוט נחרדת לקלוט באיזה מצב של הכחשה והתעלמות אנחנו"

"תכנית ההתנתקות. אנחנו מסתפקים בכותל. מי צריך עכשיו להסתבך עם מקדש ועם כל המהפכות שהוא יגרום בחיים שלנו. אנחנו מפחדים ממקדש, זאת האמת ובה צריך קודם כל לטפל".

"איך זה שמטיילים לכל מקום, ובאף טיול לא מתייחסים להר הבית. בכיתות בית הספר היסודי. מי שלא רוצה או הוריו  לא רוצים – יעשה מסלול אחר ברובע היהודי, אבל מי שכן – שיגיע להר הבית בצורה מסודרת ועם הסברים וכו'. ילדים בתיכון אפילו לא יודעים איפה במציאות זה הר הבית, איפה הסיפור של המקדש היה, זה כאילו משהו מאיזה עולם אחר, לא מכאן."

רחל סלע וקבוצה מול שער המזרח בהר הבית.

"פוחדים להוריד את הרעיון המופשט של מקדש לעולם המעשה. כי הוא עלול להתקלקל. והרבה יותר נעים לחיות עם רעיון מופשט ויפה שלא מלוכלך במציאות. גם יותר קל. כל הערבים והקריאות מסביב לא הפריעו לי בכלל. אנחנו התעסקנו עם המקדש."

"כל השנים לא הצלחתי להתחבר לתפילה בכותל. משהו שם נראה לי לא 'הדבר האמיתי' ולא ידעתי למה זה. עכשיו אני מבינה. אני בתוך שנת אבל על אבי, שנה מסובכת לי מהרבה בחינות. העליה היום הכניסה בי כל כך הרבה כוחות, הרימה אותי, הכניסה בי רוח חדשה וגדולה של חיים."

הבאתי מעט מהדברים, רק כדי לשתף. כולם ציינו את החוויה שחוו, את ההרגשות המרוממות בצד הקושי לראות את המצב בשטח.הבטחנו לחזור ולהביא עוד משפחה וחברים, ולהיפגש בחצרות בית ה'.