כמו כנופיה / הרב איתי אליצור

בשום מקום אחר המשטרה לא מתייחסת לאזרחים כאל טירונים שהרס"ר מנחית עליהם הוראות בקול מתנשא * רק בהר הבית  

תתפלאו, זו לא עבירה. דגל ישראל מונף בהר הבית

ביום רביעי שעבר הגיעה קבוצה של יהודים שומרי מצוות לעלות להר הבית. להפתעתם של חברי הקבוצה הם נתקלו בנוהל משטרתי חדש: הם נדרשו להיכנס אחד אחד לחדרו של השוטר, ושם נדרשו להתפשט, כדי שהשוטר יבדוק אם אינם מסתירים על גופם חומר אסור. ואכן, התברר שצדקה המשטרה בכך שעשתה חיפוש כזה: בבגדיהם של שניים מהם נמצא, לא עלינו, דגל ישראל. הפושעים כמובן נעצרו והובלו אחר כבוד אל תחנת המשטרה. מבינים את גודל גבורתה של המשטרה? אלמלא הם, היה היהודי הפושע נושא על גופו חפץ לא חוקי בעליל – דגל ישראל.

המשטרה ראתה כי טוב, ולכן חזרה על הנוהל החדש גם ביום חמישי שעבר.

לפני שאגיע לנקודה העיקרית של המאמר הזה, לא אוכל שלא להעיר (ומי שקצרה רוחו להגיע לנקודה רשאי לדלג על הפיסקה הזאת), שהמאמר האמיתי שהייתי צריך לכתוב היה צריך לעסוק בכך שזו בושה וחרפה שמשטרת ישראל, המייצגת את מדינת ישראל הריבונית, רודפת אחרי מי שרוצה להניף את דגל ישראל והופכת אותו לפושע. אין שום חוק שאוסר להניף את דגל ישראל על הר הבית, כשם שאין שום חוק שאוסר על יהודי להתפלל בהר הבית או בכל מקום אחר. אבל מה למשטרה ולחוק? ממתי החוק מעניין את המשטרה? בשום מקום אחר המשטרה גם לא מתייחסת לאזרחים כאל טירונים שהרס"ר מנחית עליהם הוראות בקול מתנשא, רק בהר הבית. אבל לא אכתוב על כך מאמר כי כבר כתבו על כך מאמרים רבים. אעסוק כאן בנקודה אחרת:

המשטרה ודאי תטען שהתברר שטוב שהנהיגה את הנוהל החדש. עובדה: לגמרי במקרה, בדיוק באותו יום שבו פתחה המשטרה בנוהל החדש, התגלה שאכן היה יהודי שחפץ להבריח דגל. האמת, כמובן, הפוכה: המשטרה התחילה בנוהל החדש משום שהיא ידעה שבאותו יום יהודי ינסה להבריח דגל. כיצד ידעה המשטרה שבאותו יום יהודי יבריח דגל? כאן יכולות להיות שתי אפשרויות: א. למשטרה יש רוח הקודש. ב. למשטרה היה מידע מוקדם על כך. מתוך היכרות עם הנפשות הפועלות אני יכול לשלול בוודאות את האפשרות הראשונה. נותרנו עם האפשרות השניה. וכאן כמובן נשאלת השאלה: כיצד השיגה המשטרה את המידע הנ"ל? במקרה הנוכחי יש רק תשובה אחת: בדרך לא חוקית. המשטרה עברה על החוק. היא האזינה לשיחות הטלפון ולתכתובת הדוא"ל של היהודים העולים להר הבית.

בעוד שדגלי ישראל נחשבים להפרת הסטטוס־קוו,

דגלי חמאס, מצרים, סוריה, תורכיה ודגל אש"ף

מופנים בהר הבית ללא הפרעה וללא הרף

מדוע אם כן חיפשה בבגדיהם של כל חברי הקבוצה? בין אם יש למשטרה רוח הקודש, ובין אם המשטרה האזינה לשיחות, היא בוודאי ידעה בדיוק מי מחברי הקבוצה נושא את הדגל. מדוע אפוא חיפשה המשטרה בבגדי כל האחרים? התשובה ברורה: אילו חיפשה המשטרה רק על אותו אדם שנושא את הדגל, היה מתברר בעליל שהמשטרה ידעה שיש עליו דגל, ומתוך כך גם היה מתברר בעליל שהמשטרה עברה על החוק. למשטרה היה חשוב להציג את הדבר כנוהל חדש, כדי שיתברר ממנו שלגמרי במקרה נתפש אדם שרחמנא ליצלן נשא את דגל ישראל. בקצור: המשטרה מפשיטה את כל היהודים העולים להר הבית, כדי לכסות את ערוותה שלה.

אם כך, למה המשיכה המשטרה באותו נוהל גם ביום הבא? גם כאן תיתכנה כמה תשובות, ומסתבר שכולן נכונות: א. כדי לוודא שאיש לא יחשוד במשטרה שעברה על החוק, כדאי להמשיך בהצגה יום נוסף. להוסיף להפשיט יהודים כדי לכסות את ערוותה הגדולה של המשטרה, שהחוק לא מעניין אותה כלל וכלל. ב. המשטרה אוהבת להשפיל יהודים בהר הבית, כדי להרתיע יהודים מלעלות בהר. המשטרה ראתה כי טוב ביום רביעי, ולכן המשיכה ביום חמישי. ג. כשמזהים פראיירים, רוכבים עליהם עד הסוף. היהודים העולים להר הבית הם פראיירים ותיקים. תמיד הם מצייתים להוראות המשפילות והלא-חוקיות של המשטרה. המשטרה, כמעט כמו כנופיית פשע, מזהה היטב מי מפחד ממנה, ומי מוכן להשפיל את עצמו ולוותר על זכויותיו החוקיות ובלבד שייהנה מחסדיה של המשטרה שתרשה לו להיכנס לשטח ציבורי שהוא רשאי להכנס אליו על-פי חוק. פראייר נשאר פראייר, וגנגסטר נשאר גנגסטר.

ומה עם החוק? הצחקתם אותי.

במטה המשותף של ארגוני המקדש הוחלט אפוא שלא להסכים עוד לתנאים המשפילים האלה. היהודים שיעלו להר הבית יעמדו על זכותם החוקית לעלות להר הבית מבלי לעבור לפני כן בדיקה משפילה. העולים להר הבית לא יעזבו את המקום עד שתינתן להם זכותם החוקית.

משטרת ירושלים בחרה שלא להגיב לטענות.

הכותב הוא חבר המטה המשותף לתנועות המקדש.