עולת התמיד - הפתח לאוהל מועד

גיליון | 148 ח‘ אדר א‘ תשע“ד | פרשת תצוה

עולת התמיד - הפתח לאוהל מועד

מה מטרתו של המזבח?

בית המקדש והמשכן זהו נושא עצום. את הלכותיו התורה מפזרת בארבעה חומשים ובעשרות פרשות. בכללי מתחלקים תתי הנושאים בחומשים על פי הסדר הבא: בסוף חומש שמות פורשת התורה את הלכות בניית המשכן וכליו. בספר ויקרא נגללות הלכות הקרבנות, וכן הלכות הקדושה, הטומאה והטהרה. בספר במדבר אנו נוגעים בבית המקדש סביב מועדי השנה ובספר דברים בהלכות כלליות של בית המקדש, המתייחסות בעיקר לעם היושב בארצו (כגון ביכורים והקהל). חשוב להדגיש כי זו חלוקה כללית מאד, אך למרות זאת, ניתן לראות כי כאשר קווי הנושאים ברורים - אם נמצא מקרה יוצא דופן בוודאי נשים לב כי התורה מתכוונת להדגיש לנו דבר מה. למה אני מתכוון?

כאשר מצוה התורה על בניית כלי הקודש היא מתארת בפסוק או שניים מה תפקידו של הכלי ואיזו עבודה יש לקיים בו. כלל זה נוגע לשלושת הכלים המינוריים השוכנים בתוך ההיכל - המנורה, שולחן לחם הפנים ומזבח הקטורת. תיאור התפקיד הוא דבר שניתן להבין, שכן בעת ייצור כלי כלשהו יש לדעת מהי מטרתו. אך כשאנו ניגשים לציווי על מזבח העולה בפרשת תרומה, הכלי עליו מתרחשת כמעט כל עבודת המקדש, אנו לא מקבלים תיאור, ולו מינימלי, מה העבודה שנעשית איתו. תיאור התפקיד מגיע מאוחר יותר, בפרשת תצווה, כאשר אנו מודרכים כיצד יש לקדש את המשכן. לאחר שאנו מגלים כי המזבח הוא ” קודש קודשים“ (ולא מקום משכנו של ארון הברית, כפי שחשבנו תמיד!) גוללת התורה את פרשת קרבן התמיד. שמתם לב? קרבן התמיד, שמקום ציוויו הוא בפרשת פנחס שנמצאת הרחק קדימה בספר במדבר, יחד עם שאר הקרבנות שזמנם קבוע, מופיע פה בהקשר של עבודת המזבח. המסקנה שאני הסקתי היא שהתורה מבקשת להגיד לנו כי קדושתו של המזבח, והעבודה העיקרית המאפיינת אותו יותר מכל עבודה אחרת, זה קרבן עולת התמיד.

פרשיות התמיד

כדי להבין לעומק את תפקידה של פרשת קרבן התמיד כאן, אנו נדרשים לקרוא בה ביתר עיון, ולהקביל אותה לפרשת קרבן התמיד שבפרשת פינחס. על מנת שלא להלאות אתכם בטבלאות השוואה ודקדוקי פסוקים אשטח לפניכם את השורה התחתונה:

בפרשת תצווה מדגישה התורה את העולה העשויה "על המזבח" . נקודה נוספת היא ההדגשה של "ריח ניחוח אישה לה'", החוזרת שלוש פעמים בפרשת פנחס ואילו מופיע פעם אחת בלבד בפרשתנו. את פרשת עולת התמיד בפרשת פנחס מסכמת התורה כך : "עולת תמיד העשויה בהר סיני, לריח ניחוח אשה לה'" (במדבר, כח ו), ולעומת זאת, בפרשתנו מופיע סיכום ארוך כמעט כמו הפרשייה עצמה, המתאר את מטרתו של אוהל מועד והמזבח ואת התגלותו של ה‘ דרכם. נראה שהמוקד והמפתח להבנת מטרתה של פרשיית התמיד אצלנו טמונה בפסוק הפותח את הסיכום : "עולת תמיד לדורותיכם פתח אוהל מועד לפני ה ', אשר איוועד לכם שמה, לדבר אליך שם" (שמות, כט מב).

”לדורותיכם“

מה הפסוק הזה אומר? ובכן, דבר ראשון הוא מציג לנו את עולת התמיד כציווי לדורות - ”לדורותיכם“. לעומת הסיכום בפרשת פנחס, בה קרבן התמיד נעשה מתוך מבט על העבר - "עולת תמיד העשויה בהר סיני", כאן מוצג קרבן התמיד במבט לעתיד - לדורות. המבט מבהיר לנו מה היחס לקרבן ולמשמעותו. ציווי שמטרתו להוות המשכיות של העבר מתאים לפרשה שמטרתה לצוות ולהורות כיצד מנהלים מערכת הקרבת קרבנו לאורך זמן. ציווי שמטרתו להורות לעתיד מתאים לפרשה שמהותה הוא התחלה של דרך חדשה, בה אנו מייסדים מבנה חדש שיתנהל מכאן ולהבא. פרשת התמיד הזו מציגה לנו את המזבח ואת מטרתו כמבנה שישמש מעתה ולדורות, בכל יום פעמיים תמיד, את הקרבן וההתקרבות לה‘.

עולת התמיד - הפתח לאוהל מועד

הנקודה הבאה בה נתמקד היא נקודה שאנו רגילים לרפרף עליה לרוב - "פתח אוהל מועד לפני ה'". מה מטרת היווי הזה? אם להורות לנו על המיקום - הרי אנו יודעים אותו - על המזבח! ואם להורות לנו על כיוון פני המקריב אנו מצפים למילת הוראה כלשהי - ”תעשה לפני פתח אוהל מועד“ או משהו דומה. מה, אם כן, אומרת לנו התורה? אני רוצה להציע פירוש יפה, אך גם ליבי אומר לי שהוא איננו פשט הכתובים. בדרך זה אני מנסה לראות במילים ובמובנן הפשוט מימד עמוק יותר מהפשוט - ”עומק הפשט“ כלשונו של חנן פורת.

על פי התחביר הפשוט של הפסוק עולת התמיד היא פתח אוהל מועדף זאת אומרת - היא הכניסה להתוועדות ולקדושה של בית המקדש. סיכום הפרשה, שבו מתאר הקב“ה בהרחבה כיצד אוהל מועד יהווה נקודת מוקד של התוועדות, דיבור, השראת שכינה והתגלות לפני בני ישראל, מצביע לנו כי עולת התמיד היא הפתח והשער להיכנס אל הקודש פנימה, לגעת במזבח ולהתקדש, מפני שהוא קודש קודשים.

אם כן, פרשה קצרה זו, הנמצאת בסוף הציווי על הקמת המשכן, ומדריכה אותו בדרכי השימוש הבסיסיות במזבח, מראה לנו את הדרך פנימה אל תוך פנימיות הקדושה, אל האור והטוב : "זה השער לה', צדיקים יבואו בו" (תהילים, קיח כ).