מאת: ד"ר דליה שטרן
סמל המנורה מתנוסס על מטבעותינו סחורה עוברת לסוחר המנורה גם מתנוססת על שער טיטוס שער הניצחון הרומי בו ניראים כבולים בשלשלאות הגולים היהודים נושאים על גבם את המנורה של בית מקדשם.
מנגד, כיום ברובע היהודי היא שוב עומדת מחכה בשיא תיפארתה מעובדת על כפתוריה ושקדיה בדיוק כפי שמתואר בציווי האלוקי כיצד לעשותה( שמות ויקהל יז').
מעבר לכותל, על הר הבית משחקים ערבים כדורגל ומונעים מיהודים לשאת תפילה במקום הקדוש ביותר עבורם.
ביהודה בשומרון נאחזים חלוצים מודרניים כצו השעה בכל פיסת אדמה כדי להבטיח את עתידנו .
פעם בשיא תפארתנו שקטה הארץ ואיתה העולם 40 שנה. פעם התממש חלום האוטופיה. שלמה המלך היה אחראי להרמוניה הזאת כשמילא את רצון האל ובנה לו בית היכן שביקש. התוצאה היתה עולם שלוו בתמונה אידילית: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" מאז לא חזר הדבר על עצמו.
אין מקום בעולם ללא שפיכות דמים. לא בנמצא על פני היקום נקודה שלווה החפה מפגעי טבע מחלות ומלחמות.
העם היחיד בעולם שעל פי דתו נועד להיות ממלכת כוהנים ועם קדוש מחטיא את יעודו ולכן אוחז ללא הרף בנשק - אנטיתזה למהותו.
העם הנצחי כפי שאותו כינה טולסטוי שמסוגל לגרום לאידיליה חובקת עולם של "וכיתתו חרבותם לאתים" קשור קשר הדוק נסיבתי "להר בית ה'". למיקום המדויק "בראש ההרים" ולשותפות העולמית לאחווה הכלל אנושית "ונהרו אליו כל הגויים" (ישעיה ב' ג') מצב היוצר את ההוכחה האלוקית: "ולא ילמדו עוד מלחמה".(שם ב' ד') אינו עושה זאת.
אנו מנסים לעשות שלום בכל מיני דרכים מעוותות. מתמודדים עם שינאה תהומית עד חורמה מוקפים זאבים רעבים חושפי שיניים רחוקים מההבטחה וגר זאב עם כבש.
עם שנועד שיימצא בו הבית הרוחני של השפע האלוקי, מחזר על הפתחים לקבל סיוע מעמעמים כדי להתגונן מאויביו בניגוד לאופיו האינדיוידואלי: "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, נלחץ בחוזקה על ידי קרי המגיע לכווץ את מהותינו בדיוק כפי שכתוב : "אשר הלכו עמי בקרי אף אני אלך עימם בקרי" (ויקרא מ') ואין זה מן המקרה , ככתבו וכלשונו.
בנינו את הגוף של העם היהודי לאחר 2000 שנה - ארץ ניפלאה וברוכה. שילמנו בגופינו על הקמתה .
עתה חייבים אנו להפיח חיים, רוח נשמה, בחלל גוף זה. לשנות את המאבק הקיומי של הגוף הנאבק ללא הרף, החי מציאות לא שלו איום קיומי בצירוף שחיתות פשע זימה עוני ורדידות .לא לכך נועדנו .
בניית הבית החרב כבימים עברו תכונן רוחניות לכלל האנושות שתאפשר לו למצוא את האושר והשלום.
מנגד, כיום ברובע היהודי היא שוב עומדת מחכה בשיא תיפארתה מעובדת על כפתוריה ושקדיה בדיוק כפי שמתואר בציווי האלוקי כיצד לעשותה( שמות ויקהל יז').
מעבר לכותל, על הר הבית משחקים ערבים כדורגל ומונעים מיהודים לשאת תפילה במקום הקדוש ביותר עבורם.
ביהודה בשומרון נאחזים חלוצים מודרניים כצו השעה בכל פיסת אדמה כדי להבטיח את עתידנו .
פעם בשיא תפארתנו שקטה הארץ ואיתה העולם 40 שנה. פעם התממש חלום האוטופיה. שלמה המלך היה אחראי להרמוניה הזאת כשמילא את רצון האל ובנה לו בית היכן שביקש. התוצאה היתה עולם שלוו בתמונה אידילית: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" מאז לא חזר הדבר על עצמו.
אין מקום בעולם ללא שפיכות דמים. לא בנמצא על פני היקום נקודה שלווה החפה מפגעי טבע מחלות ומלחמות.
העם היחיד בעולם שעל פי דתו נועד להיות ממלכת כוהנים ועם קדוש מחטיא את יעודו ולכן אוחז ללא הרף בנשק - אנטיתזה למהותו.
העם הנצחי כפי שאותו כינה טולסטוי שמסוגל לגרום לאידיליה חובקת עולם של "וכיתתו חרבותם לאתים" קשור קשר הדוק נסיבתי "להר בית ה'". למיקום המדויק "בראש ההרים" ולשותפות העולמית לאחווה הכלל אנושית "ונהרו אליו כל הגויים" (ישעיה ב' ג') מצב היוצר את ההוכחה האלוקית: "ולא ילמדו עוד מלחמה".(שם ב' ד') אינו עושה זאת.
אנו מנסים לעשות שלום בכל מיני דרכים מעוותות. מתמודדים עם שינאה תהומית עד חורמה מוקפים זאבים רעבים חושפי שיניים רחוקים מההבטחה וגר זאב עם כבש.
עם שנועד שיימצא בו הבית הרוחני של השפע האלוקי, מחזר על הפתחים לקבל סיוע מעמעמים כדי להתגונן מאויביו בניגוד לאופיו האינדיוידואלי: "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, נלחץ בחוזקה על ידי קרי המגיע לכווץ את מהותינו בדיוק כפי שכתוב : "אשר הלכו עמי בקרי אף אני אלך עימם בקרי" (ויקרא מ') ואין זה מן המקרה , ככתבו וכלשונו.
בנינו את הגוף של העם היהודי לאחר 2000 שנה - ארץ ניפלאה וברוכה. שילמנו בגופינו על הקמתה .
עתה חייבים אנו להפיח חיים, רוח נשמה, בחלל גוף זה. לשנות את המאבק הקיומי של הגוף הנאבק ללא הרף, החי מציאות לא שלו איום קיומי בצירוף שחיתות פשע זימה עוני ורדידות .לא לכך נועדנו .
בניית הבית החרב כבימים עברו תכונן רוחניות לכלל האנושות שתאפשר לו למצוא את האושר והשלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה