הר הבית תחילה - אסור להשאיר את חבית חומר הנפץ כמנה אחרונה בשולחן המשא ומתן

המאמר של יפעת ארליך התפרסם לפני כשבועיים (כ"ז באדר א') בשפות זרות, אך לצערנו הוא נשקף עדין את המציאות.

הנה המאמר:

מאת: יפעת ארליך

הנה המקור העברי של הטור שהתפרסם בחדשות המזרח התיכון. הטור מופנה החוצה לדוברי צרפתית, ערבית ואנגלית, אבל אולי גם דוברי העברית יפיקו ממנו משהו:

השבוע התקיים דיון היסטורי בכנסת ישראל. ביוזמתו של ח"כ משה פייגלין, איש הליכוד, חברי הכנסת העזו לראשונה לדון במליאה בנושא הרגיש ביותר במזרח התיכון – הריבונות בהר הבית. כבר 47 שנים, מאז יוני 1967, שישראל היא הריבון הרשמי על הר הבית. אלא שמדובר בריבונות על הנייר בלבד. הריבון דה פקטו הוא משרד הווקף הירדני והרשות הפלשתינית. על הר הבית נישאים בגאון דגלם של החמאס, חיזבאללה, אש"ף, ירדן וטורקיה. הניסיון האחרון להניף דגל ישראל בהר הבית היה לפני ארבע חודשים. הוא הסתיים במעצרם של הישראלים החצופים שהעזו לפגוע ברגשותיהם של השליטים האמיתיים בהר. לא רק זכותו הלאומית- היסטורית של עם ישראל, שכסף במשך אלפי שנים אל מקום המקדש, נרמס על ההר, אלא גם זכויות הפרט של העולים להר. בהר הבית אסור ליהודים לשאת מבט אל השמיים ולמלמל תפילה. אסור להם חלילה לכרוע ברך ולהרכין ראש בפני אלוהי ישראל. על ההר יש רק רודן אחד – אללה. בלב ליבה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, נרמס חופש הדת, לא של בני דת מוחמד חלילה, רק של בני דת משה. את ההוראות המזורות הללו, המגבילות את שעות הביקור בהר ואוסרות לעלות להר סממנים יהודים כמו, תפילין, סידור או ספר תורה, קבעה המועצה האסלאמית העליונה. מדוע סידור מאיים כל כך על הווקף? למה התרבות האסלאמית, לא מסוגלת להכיל תרבויות אחרות?

עד אמצע המאה ה-19 כאשר מוסלמים שלטו על מערת המכפלה בחברון, נאסר על יהודים להיכנס אל המתחם. הותר להם לעלות עד המדרגה השביעית ורק עליה לשאת תפילה. כיום, תחת שלטון מדינת ישראל, מתפללים במערת המכפלה יהודים ומוסלמים. השלטון הישראלי לא חשב לרגע להשאיר את המוסלמים להתפלל במדרגות. הגיע הזמן שגם בהר הבית תתאפשר תפילה של כל בני הדתות.

את הדיון החשוב והמרתק בכנסת החרימו חברי הסיעות הערביות. התחשבות בזכויות היהודים לשאת תפילה על ההר הוא נושא שלתפיסתם חל איסור לדבר בו. את המסר שלהם הם העבירו בדרך אחרת – במהומות סדר שהתרחשו על ההר בתזמון מקרי בהחלט.

את מקומם של חברי הכנסת הערבים מילאה חברת הכנסת זהבה הגלאון יו"ר מרץ. "אין חולק שליהודים יש זכות לעלות אל הר הבית", הודתה, אך מיד סייגה את דבריה: "בעת הזאת יש ויכוח על התבונה המדינית לעלות להר הבית. מי שעומד כאן וקורא לעלות להר הבית עושה פרובוקציה שיש לה רק מטרה אחת: לפוצץ את יחסי ישראל והעולם המוסלמי, לקבוע עובדות בשטח ולסנדל את התהליך המדיני. זאת המטרה של ח"כ פייגלין. בסוגיית הר הבית יש סטטוס קוו. זה לא מקרי שראש הממשלה נתניהו, שאני לא נוהגת לשבח, נוהג במדיניות מאופקת בסוגיית הר הבית כי הוא מבין שאנשים כמוכם מבקשים לסכן את מדינת ישראל ולהצית את אבק השריפה".

ואני אומרת הפוך. הר הבית תחילה. מי שרוצה לפתור באמת את הסכסוך הישראלי פלשתיני, לא יכול להשאיר את הדיון על ירושלים ועל הר הבית למנה האחרונה בשולחן המשא ומתן. אם מדובר באבק שריפה, יש לנטל את החבית כבר עכשיו. כי אי אפשר לקיים משא ומתן אמיתי כאשר בכל רגע נתון משהו יכול לקרב גפרור אל הפתיל המבצבץ מחבית חומר הנפץ.

כמה חבל שחברי כנסת ציוניים מדבררים את איומיי האלימות הערבית. נקודת המוצא שלהם היא שכל פעולה ישראלית הכי קטנה שלא תמצא חן בעיני השליטים דה פקטו של הר הבית, תבעיר את המזרח התיכון. כך הפכה האלימות לחלק לגיטימי מהמשחק והיא זו שמכתיבה לא רק את היחס להר הבית, אלא גם את כל תוכנו ואופיו של המשא ומתן.

הדיון ההיסטורי בכנסת נסגר ללא כל קבלת החלטה בסוגיה. ממשלת ירדן ומצרים פעלו מאחורי הקלעים והפעילו לחץ על בנימין נתניהו כדי שימנע הכרזה כלשהי של הכנסת בנוגע לריבונות יהודית על ההר. נתניהו לחץ על יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וזה סגר את הדיון בחופזה ודחה החלטה בסוגיה למועד אחר, בלתי ידוע. כך בדיוק מתנהלת מדינת ישראל ביחסה אל התהליך המדיני – חוששת להחליט, נלחצת, דוחה למועד אחר.

יש דברים שאי אפשר לדחות עוד. יש דברים שדווקא ההחלטה לגביהם, אם תעשה בתבונה ובהדרגתיות, תרגיע את השטח ותאפשר להגיע להסכם שלום אמיתי ובר קיימא. הדרך לנטרל את חבית חומר הנפץ, היא דווקא במימוש חופש דת על ההר לכל אחד ללא הבדל דת גזע ומין. כי שכשהר הבית יהיה בית תפילה לכל העמים, אלה שחושבים שאללה שייך רק להם, יבינו כי איומיי האלימות שלהם לא מכתבים את התנהלות במזרח התיכון. כי שם למעלה אללה וריבונו של עולם, דווקא מסתדרים די טוב זה עם זה, ורק הבנים של האל האחד, שם למטה, מפירים את השלווה הפסטורלית.