קריאה להקרבת הפסח ביום שני זה בהר הבית

אחד ממנהלי אתר הפורומים כתב את הדברים הבאים. דבריו עוררו דיון סוער (ר' קישור לפורום >>):

חג פסח מתקרב, ועמו צריכים להזכיר, כי יש לקיים את מצוות הקרבת קרבן הפסח.

ביום שני הקרוב ערב פסח הבא עלינו לטובה, מתחייבים עם ישראל במצווה חשובה שהיא חלק בלתי נפרד מחג הפסח, מצוות קורבן הפסח. וכך כותבת התורה-

דברים פרק טז א שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה. ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג לֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי: כִּי בְחִפָּזוֹן, יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ד וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל-גְּבֻלְךָ, שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-יָלִין מִן-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן--לַבֹּקֶר. ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. ז וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.

למדנו אם כן כי את קורבן הפסח חייבים לעשות במקום אשר יבחר ה' שמאז הקמתו על ידי שלמה המלך הוא מוכר וידוע כהר הבית בירושלים.

בספר במדבר למדנו כי כאשר ישנם יחידים 'אנשים' שבשל טומאה או סיבה אישית אחרת לא יכולים לעשות את הפסח, הם מקבלים הזדמנות שנייה בפסח שני, וכך ההוראה בפרשה-

במדבר פרק ט ו וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא. ז וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם. {פ} ט וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה. יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.

מכאן למדו חז"ל כי הפסח נדחה בטומאת יחיד בו הוא מקבל הזדמנות שנייה, אך אין הפסח נדחה בטומאת רבים. ובמקרה כי כל הציבור טמא, עושים את פסח כהלכתו.

למעשה חז"ל לומדים כי יש עוד כמה קורבנות שבשל החיוב הקבוע להקריבם, נידחת טומאת הציבור, והם מוקרבים גם כאשר הציבור טמא, ואם כן התנאי הוא כי יוקרבו במקום אשר יבחר ה', וכפי שכבר אמרנו, בהר הבית.

בני ישראל שנכנסו לארץ ישראל בהנהגת יהושע שבוע לפני פסח, מיד עם עוברם את הירדן, מלו עצמם בחרבות הצורים שהתקין יהושע, והמצווה הראשונה אותה הם מקיימים היא מצוות הפסח, וכך מסופר במקרא-

יהושוע פרק ה י וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב--בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. יא וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח--מַצּוֹת וְקָלוּי: בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה.

כאשר שבי ציון חוזרים מבבל ומגיעים את ירושלים ורואים את הר הבית השומם, עוד בטרם הם בונים את הבית, הם מקימים את המזבח ומקריבים קרבנות, כמסופר בספר עזרא-

עזרא פרק ג, א וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים; {ס} וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל-יְרוּשָׁלִָם. {ס} ב וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן-יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּזְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו, וַיִּבְנוּ, אֶת-מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--לְהַעֲלוֹת עָלָיו, עֹלוֹת, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים. ג וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ, עַל-מְכוֹנֹתָיו, כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; ויעל (וַיַּעֲלוּ) עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב. ד וַיַּעֲשׂוּ אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת, כַּכָּתוּב; וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר, כְּמִשְׁפַּט דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. ה וְאַחֲרֵי-כֵן עֹלַת תָּמִיד, וְלֶחֳדָשִׁים, וּלְכָל-מוֹעֲדֵי יְהוָה, הַמְקֻדָּשִׁים; וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה, לַיהוָה. ו מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה; וְהֵיכַל יְהוָה, לֹא יֻסָּד.

הנה עוד בטרם יוסד ההיכל, החלו להקריב קורבנות בירושלים, כאשר הקורבן הראשון שהוקרב היה קרבנות חג הסוכות, ולאחר מכן העולות והתמידים. למדנו אם כן, כי ירושלים ומקום המקדש בידנו, חובה עלינו להקים מזבח ולהקריב קורבנות, וכי את קורבן הפסח צריך להקריב גם בטומאת ציבור.

ואכן שבי ציון, בהגיע חג הפסח, הרי שהכוהנים והלויים מטהרים, אך העם עדין טמא, ובכל זאת על פי ההלכה כי קורבן פסח דוחה טומאת ציבור. מקריבים עם ישראל את הפסח, ועצם עשיית הפסח היא המבדילה אותם מטומאת גויי הארץ אשר סביבותיהם, - וכפי שכתוב במקרא-

עזרא פרק ו, יט וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה, אֶת-הַפָּסַח--בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. כ כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, כְּאֶחָד--כֻּלָּם טְהוֹרִים; וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה, וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם. כא וַיֹּאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה, וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ-הָאָרֶץ, אֲלֵהֶם--לִדְרֹשׁ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כב וַיַּעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, בְּשִׂמְחָה: כִּי שִׂמְּחָם יְהוָה, וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם--לְחַזֵּק יְדֵיהֶם, בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

עם ישראל שב ב"ה לארצו, הקים מדינה, ולאחר שנים ספורות מהקמתה בתהליך ניסי ומופלא במלחמת בזק, קיבל את ירושלים ומקום המקדש על מגש של כסף. ומרגע זה התחייב בקורבן פסח.

לא יעזרו התפלפלויות וצידוקים, חובה על כל אחד מישראל להימנות על קרבן פסח, ולעלות ביום שני לירושלים ולבצע את הפסח כהלכתו. ועד שזה לא יעשה, לא נוכל לטעון לעצמאות, אלא לעוד תחנה בגלות, וכדאי שנעלה נושא זה למודעות.

אז נכון שאפשר להוציא את היהודים מן הגלות לאחר קרוב ל-2000 שנה, אבל מסתבר שקשה להוציא את הגלות מעם ישראל, אבל זה לא פוטר אותנו מלהעלות את המודעות לנושא.

חג פסח כשר ושמח כהלכתו לכל עם ישראל.