יום שבת, 19 באפריל 2014

גאולה טבעית וגאולה נסית

גיליון 158 | י”ט ניסן תשע”ד | שבת חוה”מ פסח
גאולה טבעית וגאולה נסית
ירח מלא ריחף בשמיים האפלים של מצריים. ערפל דקיק, זוהר ומבלבל, זחל לאטו ברחובות. ערפל שלא מתאים לעונת האביב. שקט. לפתע מפלחת את הדממה צרחה חדה, אליה מצטרפות צרחות נוספות. אנשים פורצים החוצה מבתיהם וממלאים את הרחובות השוממים בהמולה. אנשים חסרי אונים, אחוזי אימה. בכל בית מוטלת גופה חסרת רוח חיים. בגטו היהודי, שכונת העוני של ארץ גושן, שוררת באותו הזמן שלווה. לילה זה הוא ליל חג, וכל המשפחות מכונסות בבתיהן, עסוקות באכילת בשר הזבח, קרבן החג. הם לא מודעים לטרגדיה שמתחוללת כרגע ברחובות המצריים. הם עסוקים בלהתכונן, מטאלית ופיזית, לשחרור הקרוב. מהעוני, מהעבדות, מהסבל.
עד מתי אוכלים את קרבן הפסח?
"ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות, יב ח). רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן "בלילה הזה" ונאמר להלן "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" (שמות, יב יב). מה להלן - עד חצות, אף כאן - עד חצות. אמר ליה (לו) רבי עקיבא: והלא כבר נאמר: "בחיפזון" (שמות, יב יא) - עד שעת חיפזון! אם כן, מה תלמוד לומר "בלילה"? יכול יהא נאכל כקדשים ביום? תלמוד לומר - "בלילה", בלילה הוא נאכל ולא ביום." (ט ע"א). המחלוקת היא פשוטה - כיצד לפרש את המילה “בלילה”? רבי אלעזר בן עזריה מסביר, בעזרת השוואה לפסוק אחר (גזרה שווה) כי ההוראה היא לאכול את קרבן פסח עד חצות. לעומתו סובר ר’ עקיבא כי זמן האכילה הוא עד עלות השחר, מפני שהתורה מצווה לאכול “בחיפזון”, דהיינו - עד השעה בה נצטרך לנהוג בחיפזון ובזריזות, או במילים אחרות - עד שיצאו בני ישראל ממצריים. כידוע, היציאה תתרחש רק בבוקר, ולכן מותר לאכול את קרבן הפסח עד הבוקר. ברמה העקרונית יותר המחלוקת נוגעת לשאלה מתי נגאלו בני ישראל ממצריים- האם בשעה שעבר המשחית בבתי הנוגסים המצרים והרג כל בכור, או שמא בשעה בה יצאו בני ישראל מערי המסכנות והשעבוד אל המדבר?
עומקה של מחלוקת
אך כאן יש להבין, כי מחלוקותיהם של חז”ל אינם מתמצות ברובד הפשט, בהלכה הטכנית ובדרכי הלימוד מפסוקי התורה. התנאים והאמוראים שידרו דרך ההלכה, דרך המחלוקות הטכניות, אידיאולוגיות רוחניות עמוקות. להלכה הפסוקה ישנה נשמה גדולה העומדת ביסודה, ועליה יש לעמוד. כדי להבין את פנימיות המחלוקת על זמן אכילת הפסח עלינו להיזכר באיזו תקופה מדובר. אווירה של מרד עומדת באוויר. תחילתו של מרד ביתר (מרד בר כוכבא). ר’ עקיבא, אחד חכמי בית המדרש הבולטים והמבריקים הוא המורה הרוחני של המרד. הוא רואה בבר כוכבא, המנהיג, את המשיח, ומשלהב את העם לצאת למלחמה באימפריה הרומאית. ר’ אלעזר בן עזריה, הנשיא, ניצב יחד עם שאר חכמי בית המדרש כנגד עמדתו המשיחית של ר ’ עקיבא.
הם יודעים כי מאבק נגד רומא יביא לחורבן מחריד, ומבקשים להימנע מעימות. בתוך המציאות הפוליטית הזו אנו מוצאים את ר’ אלעזר בן עזריה ואת ר’ עקיבא חלוקים בשאלה שלכאורה היא טכנית והלכתית, אך בעומק היא מבטאת את תפיסות העולם בה שניהם אוחזים.
בשפתם של חז”ל הלילה מסמל את הגלות והשחר את הגאולה. אכילת הפסח היא ביטוי לחירות, ליציאה לחופשי, להשתעבדות לה’ מלך מלכי המלכים. זמן אכילת הפסח במהלך הלילה מבטא את הזמן בו אנו יוצאים לחופשי. ר’ עקיבא סובר כי עם שאיננו חופשי בצורה מוחשית ופיזית לא יכול להיות חופשי גם בעבודת ה’ שלו, ולכן אכילת הפסח חייבת להתרחש בסוף הגלות, בסוף הלילה. מי שמשועבד לפרעה בגופו משועבד לו גם בליבו. כדי להיות חופשי ולעבוד את א-להינו באמת עלינו להשתחרר מכל עול של שלטון זר. ר’ אלעזר בן עזריה ניצב מולו ואומר- החופש הרוחני לא תלוי בחופש הפיזי. אכילת הפסח, השתחררות מעול שיעבוד מצריים, לא תקרה בעת זריחת השמש והגעת הגאולה. אנו יכולים להיות משועבדים בגופינו בלב הלילה, ובכל זאת להיות חופשיים בליבנו וברוחנו. אנו יכולים להיות חופשיים גם באמצע הגלות הנוראה.
גאולה טבעית וגאולה נסית
עד כאן מובא בדילוגים מאמר שכתבתי לפני ארבעה חודשים בערך, ב ”ותחזינה” לפרשת בא. באותו מאמר כתבתי כי ההלכה נפסקה כנגד דעתו של ר’ עקיבא, וכי גם ההיסטוריה הוכיחה כי הוא טועה, שהרי ביתר נפלה והמרד נכשל. אך בפסח הזה קראתי מאמר של רבי ומורי הרב יואל בן נון, אשר הציג באור שונה את עומק המחלוקת. בעקבות המאמר שיניתי את דעתי, וברצוני להציג בפניכם את דעתו של הרב יואל.
המחלוקת אכן נוגעת באקטיביות לעומת פסיביות להבאת הגאולה, אך המניעים שונים. כדי להבין את עומק הרעיון, עלינו להתבונן במשמעות הבוקר בליל הפסח. אור הגאולה שהפציע בחצות הלילה היה אור נסי, מעל הטבע. אור שמבטא כיצד עם שלם נגאל ברגע אחד, והופך כהרף עין ממשועבד לבן חורין. מאז פסח ועד היום מזדרז עם ישראל לסיים עד חצות את אכילת קרבן הפסח, לפתוח את הדלת לאליהו הנביא ו...לחכות. לחכות לנס שאמור להגיע. שמעולם לא הגיע. הדלת נסגרת באכזבה והתקווה מפעמת שאולי בשנה הבאה יכנס אליהו בדלת ויבשר על בוא הגאולה.
אך מנגד ניצב ר’ עקיבא וממשיכי דרכו, וקוראים כי אם לא באה הגאולה בנס גדול, באותות ובמופתים, אין משמעות הדבר שהשמש לא תזרח בבוקר, ושאור הגאולה לא יפציע בצורה טבעית, ולא נסית. ר’ עקיבא אומר לנו שהגאולה באה טבעית, בעת האור הטבעי, כפי שהיא מוצגת בשיר השירים (שם מגיע הדוד אל הרעיה בעת האביב, עת הגאולה על פי לוח השנה). על פי הדרך הזו נהג הגר”א, הרב יהודה אלקלעי, הנצי”ב מוולוז’ין, הרב קוק והמפעל הציוני כולו, ובה עלינו לדבוק. ואכן, הרמב”ם פסק כי קרבן הפסח נאכל עד הבוקר, וכי הגאולה תבוא בצורה טבעית.

(להרחבה- עיינו בספר “נס קיבוץ גלויות”, הרב יואל בן נון) 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה