שריקת המחצית || ותחזינה 27
מחצית השקל היא המטבע הלאומית, כסף קדשים מן התורה, כסף כיפורים לאדני המקדש לקרבנותיו ולבדק הבית. משה רבנו נתקשה במטבע בערה ובצורתה וכמו הלבנה והמנורה הקב"ה הראה לו מטבע של אש. מטבע נצחי.
↓ מאת: פרופ' הלל ויס/ ותחזינה
כל תנועות המקדש חייבות לפעול כאומה כולה ולא לקיים קערות פורים בנושא הזה, ארגון ארגון לעצמו ולשתף בעניין את כל העם.
אנו מקוים שהשנה כך יקרה. שקיפות וגזברים נאמנים.
המדרשה לידע המקדש בשיתוף עם מכון המקדש תנסה לרכז את הפעילות. כל ארגון מוזמן לשלוח את נציגו לא כדי ליהנות לעצמו מן הקופה לו ולמטרותיו תהינה אשר תהינה אלא לשם המטרות הלאומיות המקוריות
אדנים לבניין המקדש • קרבנות לתרגולים בעת הזאת • בדק הבית - שכלול תכניות הבנין וחקרן, הכלים והבגדים הנדרשים בזמן הזה • מחצית הכסף או כפי שיוחלט תשמש לקרן חולין של בנין המקדש • עשירית מן הכסף לכל ההוצאות , ההטבעה, הפרסום , המשלוח וניהול החשבונות.
מחצית השקל – הכלכלה הנכונה
האם ישנו קשר הכרחי בין ערך המטבע ויציבותה במהלך כל ההיסטוריה מאז ימי משה רבנו, לבין הערכים הלאומיים והאנושיים?
המחשבה הכלכלית המקובלת היא כי רק ההיצע והביקוש קובעים את הערך, ערך השוק. אבל האם ישנם ערכים שהם מחוץ לשוק, הקובעים את ערך המטבע? בכלכלת השוק ישנה מחשבה, פסולה בעיני, האומרת כי הכל ניתן לקנייה ולמכירה, שאם לא כן אין לו ערך כלל. הכל יש לו, כביכול, היתר מכירה, כמו ארץ וחמץ, ירושלים והר-הבית. אפילו אפשר לסחור, כמאמר המשורר ב"עיר ההרֵגה", בעצמות ההורים.
תמיד יימצא היתר מכירה לכל עניין ודבר, כמו אחת הקריקטורות שהתפרסמה לאחרונה, בה נראה הצורר הישמעאלי אומר כי כבר יימצא הרב שייתן היתר מכירה להר-הבית. עצם המחשבה הזו פוסלת את כל הערכים. האם הכל רואים רק מבעד לחור של הגרוש, או שהיהודי, כלשון האנטישמים 'חיתו מטבע', כל חייו הם הכסף הקונה את הכל?
מטבע יציבה
כנגד כל הגישות הארסיות הללו, ישנה מטבע קטנה, מטבע של אש, אותה הראה הקב"ה למשה בפרשת פקודי המשכן, כאשר אמר לו "זה יתנו". העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. מטבע שוויונית אחת מאז ימי משה, בֶּקע לגולגולת. כל הדורות הנאמנים, מאז החורבן, טורחים לשער מה משקלה המדויק של המטבע, ואף להוסיף עליו שיעור מועט ולתיתהּ לצדקה, בין במעות פורים ובין בצדקה אחרת. המטבע הזו, ביציבותה, היא כסף כיפורים וכסף פקודים. עם ישראל בכפרתו ובהתפקדות היחידים שלו, הופך לעם. פרשת המשכן באה לאחר פרשת יום הכיפורים, והיא באה לכפר על חטא העגל (ראה ירושלמי, שקלים דף מ"ו, ב', ה"ג).
כמו כן באה המטבע לכפר על חטא מכירת יוסף כנגד עשרת השבטים שמכרו את יוסף בעשרים כסף (בראשית רבה פרשה פד ד"ה) – "ויעברו אנשים: אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מגיעו בקע לגולגולת, הה"ד (שמות ל"ח) 'בקע לגולגולת מחצית השקל'" – כנגד מכירת ציון שהיא בגימטריה יוסף, וכנגד חטא עשרת המרגלים, וכנגד אי-קיום עשרת הדברות.
אין כלכלה של תורה ללא מטבע של מחצית השקל, שהיא כלכלה ללא ריבית וללא נשך – כלכלת קודש – הבאה לכפר על כל הסטיות מהדבֵקוּת בערכי האמת, ומבטאת את הרעיון כי כל אדם מקבל כפי ברכתו אשר בירך אותו השם.
זכר למחצית השקל
לפיכך, כדי לכפר במידת-מה על כל החטאים הלאומיים של דורנו, מלבד החרטה והקבלה לעתיד, יש לבטא את הזיקה במאבק למען חפץ המקדש, התקנת כליו וההגנה על מקומו בהר-הבית. זו השנה השניה שתנועות המקדש והר-הבית מחדשות את זכר מצוות מחצית השקל כמבוא לכלכלת המקדש, שתהיה לעתיד לבוא בשקל הקודש ואשר תנוהל בידי גזברים נאמנים.
עתה אנו מנפקים מטבע חולין שמשקלה עשרה גרם כסף טהור, ותרומתה היא למען החינוך לתודעת המקדש, לשמירת הריבונות היהודית בהר-הבית והצלתו מהרס, ולמען השלמת כלי המקדש. בכך נהיית המטבע קשורה למטרה דומה שאליה היא הוקדשה מאז ימי המשכן, להעמיד את האדנים למשכן, להעמיד את יסודות המקדש ולשתף את כלל הציבור ההופך לשלם ולאחד במחציותיו, בקורבנות הציבור, בתפילת כלל הציבור לישועה ובנשיאה בעול עִם הציבור, לקיים, עד כמה שאפשר, "ועשו לי מקדש ושכַנתי בתוכם".
