במאמרו בעיתון הארץ מקונן העיתונאי ישראל הראל, על המצב בהר הבית ועל הגורמים ההיסטוריים לכך ומייחל לשיתוף פעולה אוטופי בהר הקדוש.
להלן תגובה למאמר: "מי מבעיר את האש בהר הבית":
שת"פ אוטופי על הר הבית
בתגובה על ״מי מבעיר את האש בהר״ מאת ישראל הראל (״הארץ״, 24.4)
כהרגלו של הימין הפוליטי וכיאה לישראל הראל הוא מטיף ליהודים על מסכנותם הגלותית ומבכה את מנהיגי העבר על ״החלטות שגויות״. מה היה קורה אילו היינו מספחים את הר הבית? מה היה קורה אילו היינו מחילים שוויון תפילה על ההר? ומה היה קורה אילו רק היו לסבתא גלגלים? שלא לדבר על כך ש״העם הפלסטיני הומצא״.
הראל חולם על איזושהי אוטופיה של שת״פ על הר הבית של כל הארגונים הדתיים והאזרחיים, כאילו יש שוויון מלא בכל ירושלים בין העמים והדתות וכאילו אין כיבוש של 45 שנים. שלא לדבר על התעלמותו מן הלאומיות הפלסטינית, שהר הבית הוא חוד החנית בגאוותה. הוא משלה את עצמו ואת קוראיו שאם רק תחיל ישראל ״ריבונות ושוויון״ על ההר, הדברים ייראו אחרת. רק אם נכופף את הפלסטינים עוד טיפה, רק אם נשפיל אותם עוד קצת, רק כך ישררו שלום ושוויון אמיתי. האומנם?
עם כל הכבוד לישראל הראל, כנראה שעליו ללמוד עוד טיפה לאומיות מהי ואיך היא עובדת בעמים שונים. כיפוף כזה לא ייצור שום שלום ושום שוויון, הוא רק יקרב אותנו אל חזון המדינה הדו־לאומית שיגבה עוד כמה אינתיפאדות, מתים, מלחמות ומשברים בינלאומיים.
השאלה היותר מעניינת היא אם בחזונו על ״רשות אחת של הווקף והרבנות״ מציע הראל שגם הכותל יחולק בשוויון בין כולם? כולם - משמע יהודים אורתודוקסים, יהודים רפורמים, מוסלמים או כל אדם אחר אשר מבקש לבטא את אמונתו בכותל?
תבור להט, קרית שמונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה