יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

לשכנו תדרשו: הסכמת הרב כץ

העיון בדברי חז"ל מכניסים את המקדש לחיינו || הרב כץ

דברי ברכה וחיזוק מאת הרב עמיר כץ שליט"א לרב אלישע וולפסון על הוצאת החוברת 'לשכנו תדרשו'. בימים הקרובים יתפרסמו כאן באתר שאר חלקי החוברת.

↓ הסכמת הרב עמיר כץ שליט"א

ט"ו אייר תשע"ה ל' למטמוני"ם

לחזק ידי גבורי חיל לקרוא בשם ה' ולדרוש לציון עיר הנדחה – שמח לבבי בראותי את הקונטרס שנכתב בטוב טעם, בחן בחסד ולהבת קודש ע"י הרב אלישע וולפסון הי"ו שוקד באוהלה של תורה בעיה"ק צפת ת"ו וכל חפצו ותשוקתו לראות בהשראת השכינה על ישראל בבית מועדם במקום הקודש בבית המקדש.

ולחיבת הקודש אעלה כמה נקודות מתוך דבריו שם:

א. נושא העליה להר הבית,

שאלה יקרה זו מחד, וטעונה מאוד מאידך, יכולה להסתכם בתשובה קצרה כן לעלות או לא לעלות. אך לענ"ד ישנה חשיבות גדולה ועצמית לעצם העיסוק בשקלא וטריא בדברי חז"ל והפוסקים.

העיון בדבריהם ובסברותיהם מכניסים את המקדש לחיינו, והופכים את המקדש ממשהו רחוק ומופשט, למשהו ממשי שצריך להכשיר את הלב והמוח לעמוד מולו.

קיימ"ל הלומד על מנת לעשות, זוכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, וכמ"ש "שכל טוב לכל עושיהם" – ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם.

לכן, גם מי שבפועל אינו עולה למרות כל ההוכחות המובאות בקונטרס הנ"ל, בכ"ז הוא הולך ומתקרב אל מקום הקודש, ברצון, בכיסופים והכנה בפועל לקיום מצוות העליה להר הבית וענפיה, מלבד הקרבת קורבנות.

לעומת זה – מי ששולל מראש כל עיסוק בשאלה זו, כי כבר הורה זקן, ה"ז מרחיק את עצמו ממצוות דרישת הקודש, ושאלת המקדש נדחקת לקרן זווית. גם לדעת הסוברים שמקדש ירד מן השמים בנוי ומשוכלל, אין בזה שום פטור מלצפות לבניינו ולעשות פעולות שע"י יימשכו הלבבות.

ב. המצוות שניתן לקיים בהר הבית כבר היום אף ללא ביהמ"ק – שאלת הכול או כלום – האם העדר האפשרות כרגע לבנות ביהמ"ק מונעת אותנו גם מחלקיות – קיום מצוות מורא מקדש ותפילה במקום שער השמים.

משה רבן של ישראל האיר דרכנו בשאלה זו במעשה הבדלת ערי מקלט בעבר הירדן, "אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש" – נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם, ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדילו אותן שבארץ כנען, אמר משה, מצווה שאפשר לקיימה – אקיימנה. (רש"י דברים ד,מא ע"פ גמרא מכות ט.)

חביבות המצוות מולידה את הרצון לקיים כל מצווה שניתן לקיימה, וכמו שאנו בארץ ישראל זוכים לקיים יותר ויותר מצוות התלויות בארץ ותלויות במלכות בהנהגת הארץ על ידי ישראל – כך גם בעניין המקדש, הקב"ה ברחמיו מקרב אותנו אל ביתו, ואנחנו נדרשים להכשיר את עצמינו לקבל את המתנות, לבקש ולעשות את כל שביכולתנו ל"ובאת שמה".

ג. בשאלה המעשית לגבי הכניסה להר הבית בזמן הזה – דומה שישנו ערבוב מושגים, המחייב משום כבודה של תורה דיוק ובהירות, הבחנה בין הלכה להנהגה.

מן המפורסמות שאין איסור כרת בכניסה להר הבית אלא באיסור לאו, לכל מי שטומאה יוצאה מגופו. ורק הנכנס לעזרה במזיד ה"ה עובר על איסור כרת לדעת הרמב"ם וההולכים לשיטתו. אלא דמשום "מגדר מלתא" הנהיגו חלק מגדולי ישראל הנהגת איסור הכניסה להר הבית, ע"מ שלא יבואו לידי מכשול בכניסה למקום המקדש עצמו.

קביעת המנהג בזמן הזה, זוהי שאלה גדולה וקשה, מי רועה את אבן ישראל, ע"פ מי ישק כל דבר, והקושי בחלוקת העדה שבין גדולי ישראל הוא בעצמו מעורר את בקשת המקדש, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" – וכך מגלה הרמב"ם (הל' ממרים א,ד) "כשהיה בית הדין הגדול קיים, לא הייתה מחלוקת בישראל... משבטל בית הדין הגדול רבתה מחלוקת בישראל, זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו, זה אוסר וזה מתיר". עכ"ל.

כל עוד לא זכינו שגדולי התורה, גדולי הפוסקים ישבו יחד על המדוכה ללבן שאלות אלו באחריות כלל ישראל, נותרה שאלה זו כשאלה פרטית שכל אחד ואחד נוהג ע"פ הוראת רבותיו, לשם שמים. ובזה אנו מתנסים במדרגת ת"ח שבא"י שאינם חובלים זה בזה אלא מנעימים זה לזה בהלכה, ומבקשים שיתקיים במורינו ורבותינו – תלמוד חכמים מרבים שלום בעולם, ע"מ לשאול בשלום ירושלים.

ד. הטהרה ע"מ להיכנס להר הבית, תחיית "סדר טהרות".

במשך קרוב לאלפיים שנה נשתכחו מישראל הל' טהרה הערוכות ומפורטות בס' טהרות, ונשארנו עם זכר קטן בהל' נדה וטהרתה והל' נט"י לסעודה ואכילת פירות, אזהרת הכוהנים מטומאת מת, ואותו מקצוע גדול שבתורה כמעט אינו בדעתנו.

בזכות שאלת העלייה להר הבית, קמו לתחייה סוגיות אלה – והם מעוררים את עמלי התורה לדרוש אחר חיי הטהרה, כיצד עלינו לנהוג בחיי היומיום בטהרה, בזהירות מטומאות משכב ומושב, טומאת מגע ומשא וכו' – דווקא דרך עולם המעשה ישנה התחדשות לחלק זה בתורה, וע"י זוכים להוסיף טהרה בחיינו.

תפלתי וברכתי, שדברי הקונטרס החשוב הזה ימצאו מסילות בלבם של ישראל ובמיוחד ת"ח, להיות מגדילים תורה, תורת המקדש ותורת הטהרה, ומאדירים את כוחם של ישראל לשוב למקומם ולזכות לזקוף את קומתם בשלימות, שתהיה השכינה שורה עלינו בגלוי – בהר הקודש בירושלים.

חן חן.
עמיר כץ

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה