נתן שרנסקי – יו"ר הסוכנות. בעבר אסיר ציון ושר בממשלות ישראל

האם זו היתה החלטה נכונה לאסור להתפלל בהר? אני בספק. יש הרבה החלטות שהתקבלו ב-67' שבדיעבד חבל לי שלא החליטו אחרת, אבל צריך להבין מהי הדרך הנכונה לשנות החלטות במדינה דמוקרטית – לא על-ידי הפרת החוק אלא בכלים דמוקרטיים: במערכת הפוליטית, בבית המשפט ובמערכת הביטחון

קיים ויכוח הלכתי בין רבנים האומרים שאסור לעלות להר לבין רבנים המתירים עליה אליו. אינני רב ואינני מסוגל להחליט האם הרב המתיר לעלות הוא הצודק, או שמא זה האומר שאסור. בכלל, בנושאים הלכתיים אינני נוהג להתערב. זה נכון גם בחיי הפרטיים וגם כיושב ראש הסוכנות. בנוסף קיימות בעניין החלטות פוליטיות ומדיניות של מדינת ישראל שנקבעו מתוך היבט ביטחוני. האם זו היתה החלטה נכונה לאסור להתפלל בהר? אני בספק. אני מצטער מאוד שלא מניחים ליהודים ולנוצרים להתפלל שם באותו אופן שהדבר מתאפשר ליד הכותל, שבו כל אדם מורשה להתפלל, אבל יש לזכור שזו לא החלטה שהאויבים שלנו קיבלו אלא דווקא ממשלת ישראל.

כשר לשעבר בממשלה אני יודע שקיימת דרך נכונה לשנות חוקים אם אינני מסכים להם. קיימים תהליכים דמוקרטיים המאפשרים לדון על כך, להתווכח וגם להצביע על כך. אין צורך לצאת בהאשמות על הפרת זכויות אדם. החוק האוסר תפילה נובע כולו משיקולים בטחוניים ולא קשור כלל לזכויות אדם. כיהנתי כשר בזמן האינתיפאדה השניה והיו אז הרבה מאבקים בתוך רשויות המדינה בשאלה מה מותר לנו לעשות בהתנגשות שבין זכויות אדם לבין הצורך הביטחוני, ובסופו של דבר הצבא, הממשלה ובית המשפט העליון היו צריכים להחליט לכאן או לכאן. גם בעניין הר הבית נקבעה החלטה כבר ב-67'. יש הרבה החלטות שהתקבלו ב-67' שבדיעבד חבל לי שלא החליטו אחרת, אבל צריך לדעת לחיות עם זה ולהבין מהי הדרך הנכונה לשנות החלטות במדינה דמוקרטית – לא על-ידי הפרת החוק אלא בכלים דמוקרטיים: במערכת הפוליטית, בבית המשפט ובמערכת הביטחון.

ברור שאם היתה כאן דיקטטורה שבה כל הזכויות הבסיסיות נלקחות מאיתנו, אם היו משתמשים בטיעוני ביטחון בעניינים שאינם קשורים אליו כלל, כפי שלמשל אסרו עלינו בברית המועצות לעזוב את המדינה ולעלות לארץ ישראל – היה מקום לחשוב על דרכי פעולה אחרות. לחמנו ברוסיה בדרך שלחמנו מפני שלא היתה לנו דרך אחרת מלבד להפגין ולהיות מוכנים ללכת לבית סוהר בנסיון למשוך את תשומת הלב של העולם כולו לענייננו. אבל במדינת ישראל?! מה תעשה? תלך לאו"ם להתלונן מדוע מדינת ישראל איננה מניחה ליהודים להתפלל שם?

ברור שזהו ההבדל המשמעותי בין ברית המועצות לבינינו. ברור שלכל אחד כאן יש אפשרות ללחוץ על הרשויות באמצעות מפלגה זו או אחרת, באמצעות חבר כנסת זה או אחר, עיתונאי זה או אחר. לכל אחד יש את האפשרות להביא את העניין לדיון ציבורי ואחר כך לדיון פוליטי ובטחוני. הרי לשם מה יש לנו מדינה דמוקרטית?