ילקוט הכזבים

בשולי התלהטות הפסח בהר הבית, אין מנוס מלהעלות עניין קטן ומטריד: במשטרת ישראל לא מקפידים על אמירת אמת בנוגע לנעשה במקום המקודש בעולם * וזה, איך לומר בעדינות, ממש בלשון המעטה

מעשה שהיה כך היה. ביום שבו התקיים הדיון התקדימי במליאת הכנסת בנושא ריבונות ישראל בהר הבית, זה שיזם ח"כ פייגלין לפני חודשיים, חוללו גורמים איסלמיים מהומות בהר כהרגלם בעת האחרונה. קולות נפץ נשמעו מכיוון ההר עוד משעת בוקר מוקדמת, ופתח שער המוגרבים – שער ההר היחיד (מתוך עשרה) שבו מותרת כניסתם של יהודים ישראלים ותיירים – נותר נעול על סורג ובריח כל אותו היום. עד כאן טוב ויפה, לפחות בעיני מוסלמים, אלא שבישיבת ועדת הפנים של הכנסת שבוע לאחר מכן שמעתי פתאום את מפקד מרחב דוד במשטרת ירושלים, נצ"מ אבי ביטון, טוען באוזני הח"כים שההר נפתח לביקורי לא-מוסלמים בבוקר המדובר ונסגר רק לאחר פרוץ המהומות.

לכאורה – טעות של מה בכך הנובעת מחוסר דיוק בפרטים. ואולם מכיוון שזו לגמרי לא הפעם הראשונה שקציני משטרת ירושלים מעידים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין (מיד פירוט), ניגשתי לאחר הדיון לדובר היוצא של משטרת ירושלים, שמוליק בן רובי, והערתי בעדינות שקיימות בידי תמונות המוכיחות ששער המוגרבים היה סגור ומסוגר כבר מתחילת היום. בן רובי לא התבלבל: "שמעת את מפקד המרחב?", הוא שאל אותי רטורית. "אתה טוען שהוא משקר? אם הוא אמר שההר היה פתוח – ההר היה פתוח". "אז רק היה נדמה לי שהוא סגור?", הקשיתי. "בדיוק כך", השיב בן רובי.

ובכן, לא השתכנעתי. אני מניח שביטון סילף ביודעין את העובדות, מתוך כוונה לשדר בקרב חברי הוועדה הפרלמנטרית את הרושם המוטעה שהמשטרה מתאמצת כביכול בכל מאודה לאפשר עליית יהודים למקום המקודש להם, ורק בלית ברירה וכמוצא אחרון בולמת אותם.

אמירת אי-אמת כדי להסתיר עניינים שלא נוח לכחולי המדים שייחשפו היא צעד שלא רק ביטון נוקט בו. כך, בדיון שנערך בסתיו האחרון בוועדה טען מפקד מחוז ירושלים, ניצב יוסי פריינטי שבמועד מסויים – ערב ראש השנה בשעות הצהרים – לא ביקש אף יהודי לעלות להר הבית אף שהיה פתוח, וזאת בעת שבפועל היה שער המוגרבים סגור ומסוגר והדבר אף תועד בידי יהודים שהמתינו במקום.

בשיטה הזו, אמירת אי-אמת, השתמש לא פעם גם הדובר לשעבר בן רובי עצמו. כך, לפני כשנתיים הצטברו ב'מקור ראשון' עדויות על כך שהמשטרה מכריחה יהודים שנעצרו על-ידה בהר הבית לחתום על מסמך מסתורי, שבו התחייבויות שונות כדוגמת איסור להתראיין בתקשורת בנוגע להר. בעקבות זאת הפניתי שאלה בעניין לבן רובי. אמרתי לו שפעילי ההר מדווחים שהמשטרה מסרבת לספק העתק מהמסמך לחותמים עליו, או אפילו להראותו לעורך דין לצורך התייעצות. תגובתו הכתובה של בן רובי, מתאריך 29.5.12, חד משמעית: "המשטרה לא מחתימה על כל מסמך כנטען". בשיחה טלפונית הוסיף ואמר שזה 'עוד אחד מהשקרים של תנועות הר הבית'.

לא עברו אלא חודשים אחדים והמסמך המסתורי אותר בידי 'מקור ראשון', ובו – אוי לבושה – אכן נכללות הוראות משטרתיות בניחוח איראני שאליהן התכחש הדובר בתגובתו. לדוגמא: אין לשבת בעת סיור בהר, אין לארגן קבוצות עליה יהודיות למקום הקדוש, אין להתראיין בעניינו לתקשורת ובכלל: "אין להתבלט בהר בכל דבר ועניין" – לשון המסמך המשטרתי.

בן רובי לא גימגם ולא התבלבל. "אין כל סתירה בין הדברים", כתב לי כעבור שעות ספורות. כלומר, אין כל סתירה בין הכחשתו הראשונית את עצם קיום המסמך, לבין עובדת קיומו. דברים כדורבנות. וההסבר המאולץ: "המשטרה איננה מחתימה מבקרים בהר הבית, למעט אנשים שכבר הפרו את כללי ההתנהגות במקום ואת הסדר הציבורי בעברם". בן רובי לא פיספס את ההזדמנות לשקר גם בהודעה הזו כשטען, בניגוד לדברי החותמים עצמם, שהמשטרה דווקא מוסרת לחותמים העתק מהמסמך.

אלא שחלפו רק שבועיים, והקלטה שהקליט אחד הנחקרים היהודים בתוך חדרי הימ"ק (יחידת המקומות הקדושים) הסגירה את העובדה שדובר משטרת ירושלים שיקר שוב. קצין המשטרה ארז תבור, אז סגן מפקד ימ"ק וכיום מפקד היחידה, נשמע אומר מפורשות בהקלטה שלא יניח לנחקר שחתם על הטופס ליטול עימו העתק של המסמך או להתייעץ עם עורך דין. הפעם הסתפק בן רובי בתגובה לאקונית, שגם היא לא הסגירה מבוכה כלשהי על תפיסתו החוזרת באמירת כזבים: "מזה כמה חודשים מבקר החותם על המסמך ומבקש העתק – אכן מקבלו".

עלילה בשעת נעילה

גם ההודעות הקבועות של המשטרה לתקשורת בעניין הר הבית לוקות, איך לומר יפה? בחוסר דיוק מקומם בעובדות. ניקח למשל את חג הפסח האחרון. העובדות: הר הבית היה סגור כמעט לגמרי לכניסת יהודים שומרי מצוות, וזאת מעת נעילתו השגרתית בפניהם ביום חמישי י' בניסן (10.4.14) בשעה 14:30, ועד יום שלישי כ"ב בניסן (22.4) בשעה 08:00. אני יודע זאת מהסיבה הפשוטה שכמעט בכל יום בין שני התאריכים הללו עמדתי בעצמי בפתח השער בהמתנה, יחד עם רבים אחרים, במטרה לזכות בביקור ראוי בהר. לא זכיתי.

במשך רוב גורף של הימים המדוברים היה ההר סגור באופן מוחלט לכניסת לא-מוסלמים. לפרקי זמן קצרים בתוך הימים המדוברים ולחלק קטן מהממתינים התאפשרה הליכה בת דקותיים במסלול בן שמונים מטרים בשולי ההר, וגם זאת רק אחרי המתנה בת שעה ויותר בכניסה. חשוב לציין שעבור יהודי שהגיע ממרחקים, סיור בפאתי ההר כתחליף לעליה מכובדת ומלאה בו הוא חוויה מאכזבת ביותר. מבחינת המשטרה, לעומת זאת, זהו סידור נוח. הוא יוצר בקרב אנשי הציבור והתקשורת את האשליה שההר היה פתוח כרגיל – בעוד שלמעשה מדובר בפתיחה מדומה. בפסח האחרון, יש להוסיף, ביקשו מאות רבות של יהודים דתיים, ואף יותר מכך, לפקוד את ההר – אך הזכות הזו, זכות אדם בסיסית המגובה בחוק המקומות הקדושים – לא התאפשרה למעשה.

מקומם מכך היה המצב בשביעי של פסח, אז התאפשרה כניסה חופשית של תיירים גלויי ראש למתחם ההר כולו, בעוד יהודים חובשי כיפות הורשו ללכת רק במסלול הקצרצר המדובר, סיור בן דקותיים כאמור. אפילו הוא נעשה תוך דירבון בלתי פוסק של המשטרה כלפי העולים לצאת משטח ההר מהר ככל האפשר.

ואולם באמצעי התקשורת דאגה המשטרה לצייר תמונת מצב ורודה. באתר 'מאקו', למשל, דווח בט"ז בניסן (16.4) מפי דובר משטרת ישראל מיקי רוזנפלד, ש"בעקבות המהומות נסגר המתחם למבקרים לזמן קצר לאחר שהמתפללים המוסלמים נכנסו למקום. לאחר המהומות המתחם נפתח מחדש". למעשה מדובר בדיווח דמיוני, פרי רוחו היוצרת של הדובר. מה שקרה בפועל הוא שכמאתיים יהודים שומרי מצוות נתקלו באותו היום בשער סגור, מלבד כמה עשרות שזכו לצעוד בשולי ההר במסלול בן שמונים המטרים.

גם לגבי יום ראשון באותו שבוע, יום שבו נמנעה לחלוטין כניסת מבקרים שאינם מוסלמים לשטח ההר, צוטטו באתר 'מאקו' דברים מפי דובר המשטרה שאין דרך להגדירם אלא כשקר: "העימותים פרצו אחרי שהמשטרה התירה ביום ראשון כניסה של מתפללים יהודיים למתחם הר הבית שעליו ניצב מסגד אל אקצה", לשון הידיעה.

דפוס פעולה משטרתי דומה אפשר היה לראות גם באתר mynet ירושלים, שם נמסרה בחול המועד תגובתו של רוזנפלד ולפיה: "המשטרה פעלה לאפשר השבוע ביקורים בשטח הר הבית, ובמהלך השבוע החולף ביקרו מאות תיירים ויהודים בהר הבית. סגירת הר הבית לסירוגין התבצעה בהתאם להערכות מצב אשר התייחסו למכלול רחב של שיקולים והיבטים ומתוך אחריות המשטרה לשלומם וביטחונם של האזרחים".

על השיקולים וההיבטים אפשר להתווכח, אבל אסור למשטרה לזייף עובדות. זה נוגע גם למשפט מקומם נוסף שדובר המשטרה שיגר במהלך החג ל-mynet: "המשטרה ערוכה בשבוע האחרון בכוחות מתוגברים לשמירת הסדר והביטחון... תוך הקפדה על חופש הפולחן לכלל הדתות". אדרבה, רוזנפלד, ספר לנו עוד על חופש הפולחן שהמשטרה מאפשרת ליהודים שומרי מצוות בהר. הרי אפילו בימים כתיקונם, כשכבר ניתנת ליהודים האפשרות לעלות במעלה המוגרבים, מסתיימת כל הנעת שפתיים יהודיות או השתטחות בהר במעצר מיידי.

ואם בכך לא די, לאחר החג, תוך אנחת רווחה מופגנת, שיגרה המשטרה לעיתונאים הודעת סיכום (ששודרה בערוץ הראשון, למשל), ולפיה הפסח עבר בשלום "על אף נסיונות של גורמים קיצוניים משני הצדדים להביא לפיצוץ". ובאמת, מה יותר מהודעה מיתממת כזו עלולה לגרום לאדם מהיישוב להתפוצץ מתיסכול?

תגובת המשטרה

ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה כי המשטרה עומדת מאחורי כל הודעה ותגובה שנמסרת לתקשורת, ומאחורי כל מה שנאמר באמצעות נציגיה בוועדות הכנסת.