שאלת רב

מעט מוגזם לקרוא לזה 'חלופת מכתבים', כי זה דומה יותר למונולוג נואש * שוב ושוב שיגר הרב ישראל אריאל פניות לעמיתיו מהקצה השני של מנעד הדעות בעניין ההר והבית, אך מלבד מענה לקוני שהפנה אותו לרבנים הראשיים לא זכה לתשובות מהותיות * והרבנים הראשיים עצמם? הם מתמהמהים מלהשיב כבר כמעט חצי שנה ולא הגיבו גם לפניות חוזרות שלנו בעניין

כ"ח באדר תשע"ב (22.3.12)

לכבוד הרבנים הראשיים לישראל

הראשון לציון הרב שלמה עמאר

הרב יונה מצגר

רוב שלום וברכה!

הננו נמצאים ערב ראש חודש ניסן ובפרוס הפסח. כידוע לכבודכם, בקיום מצות קרבן פסח מתקיימות כעשרים מצוות מן התורה, יותר מכל רגל אחר. יתירה מזו, התורה קבעה למצווה זו חיוב כרת, ככתוב (במדבר ט, יג): "וחדל לעשות הפסח – ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, כי קרבן ה' לא הקריב במועדו". לאור האמור ראוי לקיים דיון באשר לדרך הנכונה לקיום המצווה במועדה.

מאחר שנעשו הכנות מרובות בדורנו לקראת חידוש העבודה (...) הוכנו מזרקים ומחתות ואף מזבח שניתן להקימו תוך זמן קצר, ובמיוחד לאור קריאת רבנים מכל החוגים להימנות על הפסח בתקווה שהעבודה תתקיים במועדה – יש לדון בצעדים המעשיים לקראת חידוש העבודה ומה עוד יש להשלים. נודה, אפוא, לכבוד הרבנים אם יקבעו מועד לפגישה ולדיון בענין, ובהקדם ככל האפשר.

הרב יוסף אלבוים, הרב נחמן כהנא, הרב ישראל אריאל.

המכתב נותר ללא מענה.

כ"ה בכסלו תשע"ד (28.11.13)

לכבוד הרב שמואל רבינוביץ – הממונה על המקומות הקדושים

הרב אביגדור נבנצל הלוי

הרב שלום כהן – ישיבת פורת יוסף

הרב שלמה אבינר – ישיבת עטרת כהנים

רוב שלום וברכה!

עם הדלקת נר ראשון של חנוכה, שבתי ותהיתי מדוע לא זכיתי לקבל מענה לפנייתי במכתב שנשלח לכבודכם בין כסה לעשור תשע"ד. פניתי לכבודכם בהצעה לקיים דיון רבנים בשאלת חידוש העבודה במקדש. הרי הרבנים שברשימה מסתופפים כולם בירושלים שבין החומות, ושכנים למקום השראת השכינה בהיכל. מי אם לא הם צריך לעסוק בשאלה זו? למרבה הצער, התשובה טרם הגיעתני.

במכון המקדש יש כיום מזבח כשר לעבודה, שניתן להעבירו במהירות למקום המקדש ולהתחיל את העבודה כבימי החשמונאים. כמו כן ידוע בודאי לכבודכם שבמכון המקדש קיימת גם מנורת זהב כשרה להדלקה. יתרה מזו. קיים במכון בית מדרש לכהנים שבו לומדים כהנים את הלכות העבודה, וכארבעים כהנים כבר רכשו לעצמם בגדי כהונה כשהם עומדים מוכנים ומזומנים לקריאת חכמים שבדור להתחיל בעבודה. כן קיימים במכון כל הכלים הנדרשים לעבודה.

עתה, משנעשו הכנות הכרחיות לחידוש העבודה – אין הציבור מחכה אלא לקריאה כמנהג אבותינו בזמן הבית (ביכורים ג, ב) שם "היה הממונה אומר: קומו ונעלה ציון אל בית ה' א-לוהינו!". לפיכך, הימנעות כבודכם – תלמידי חכמים כהנים ולויים – מלהשיב למכתב, מעוררת תהייה. אכן, יש שאלות לרוב הצריכות פתרון להלכה, אך מסיבה זו בדיוק פונים אנו לכבודכם, כדי שיתכנס 'בית דין של כהנים', שם יתקיים דיון בשאלות השונות המתחייבות מהחובה להחזיר את העבודה למקומה.

פנייתי זו באה בהמשך למפגש שהיה לי עם הרב שלמה זלמן אויירבך זצ"ל: באתי בחג החנוכה לפני כשלושים שנה לביתו, והיה עסוק באותה שעה בהכנת פתילות ושמנים למנורת החנוכה, ושאלתיו: מדוע אין אנו מדליקים כיום מנורת שבעה קנים במקום המקדש? הרב השיב לי שאכן, ראוי לשבת בעניין זה עם תלמידי חכמים כדי לברר את המצווה ואת קיומה בזמן הזה, והפנה אותי לרבנים הראשיים לישראל.

בינתיים נעשו ההכנות הנזכרות לעיל במכון המקדש בכלים ובגדים. השנים עוברות ואין תלמידי חכמים היושבים לדון על קיום המצווה. עובדה זו כשלעצמה מהווה, חס ושלום, קטרוג גדול על עם ישראל. כבר אמרו חכמינו ז"ל בכגון זה (ילקוט שמעוני שופטים רמז סח): "כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר: שלום עלי נפשי".

(...) ההתרחקות מהר הבית לעניות דעתי איננה אלא עניין שב"השקפה" שעיקרה להמשיך את הגלות בניגוד למציאות המתרחשת מול העיניים, שעם ישראל יצא משעבוד מלכויות. רשאי כל תלמיד חכם לאמץ 'השקפה' משלו, אולם כידוע לכל בר בי רב אין בכוחה של 'השקפה' לבטל את מצוות ה' שניתנו בסיני.

המציאות היא שההר הולך ונמסר לשליטת אויבי ישראל בידי השלטונות. לאור האמור, ולאחר בקשת מחילה, שטוחה בקשתי בפני כבודכם, תלמידי חכמים חשובים בדור, כהנים ולויים, לקיים התכנסות בשאלת חידוש העבודה במקדש בדורנו. נקווה כולנו לה' שנזכה שתתקיים פגישה זו, ותשרה שכינה על הדיונים, אזי נוכל לראות במהרה את "כהניך הקדושים" כשהם מדליקים נרות בחצרות הקודש כבימי החשמונאים.

המצפה לתשובת כבודכם לקיום המפגש במקום ובזמן שייקבע על ידי כבודכם.

ישראל אריאל – מכון המקדש.

למכתב זה התקבלו שתי תשובות. הרב אביגדור נבנצל קיים שיחה טלפונית עם הרב ישראל אריאל והתנצל בפניו על כך שאיננו משיב באופן חיובי לבקשתו לקיים דיון בשאלת חידוש העבודה במקדש, באומרו שהתשובה לבקשה כתובה במכתב: "אם הרב שלמה זלמן אויירבך הפנה את הרב אריאל לרבנות הראשית", הסביר הרב נבנצל, "אף אני נוהג כמותו".

תשובה דומה אחרת, בכתב, הגיעה מהרב שלמה אבינר: "בתשובה למכתבו הרם שבחסדו שלח לי העתק... הנני מבטל את דעתי למה שכתב כבוד תורתו בעצמו, בשם הגרש"ז אויירבך, שראוי לשבת בעניין זה עם תלמידי חכמים (...) והפנה אותו לרבנים הראשיים. בכבוד התורה, שלמה אבינר".

בעקבות מענה זה וגם בשל עצומת רבנים מחודשת שיצאה נגד עליית יהודים להר הבית טרח הרב אריאל לשגר מכתב נוסף לרבנים הראשיים החדשים:

לכבוד הרבנים הראשיים לישראל,

הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף

רוב שלום וברכה!

קבלתי היום, 'זאת חנוכה' תשע"ד, את ההחתמה בעניין העלייה להר הבית שם מופיעה חתימת כבודכם. ההחתמה נעשית תחת הכותרת: 'אזהרה לרבים', מאת 'ראש רבני ארץ ישראל', מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, המזהיר "מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית". כידוע לכבודכם, "איסור חמור" זה נכתב בשנת תר"ץ (1930) לערך, בתקופת שלטון הבריטים בארץ, כלומר כשארץ ישראל היתה בשעבוד מלכויות. כניסת יהודי להר הבית באותם ימים נעשתה מתוך סקרנות ונועדה לטיול בלבד.

לא כן כיום, הנכנס להר הבית לאחר שחרור ההר במלחמת ששת הימים בידי צבא הגנה לישראל, כשהר הבית וארץ ישראל נמצאים תחת ממשלת ישראל הריבונית, כניסתו של אדם לשם תפילה הרי היא מצווה מהתורה, כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה ה) וכן בהלכות בית הבחירה (ז, ז). כך גם נהג הלכה למעשה, כמובא באגרותיו: "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש, והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון". אדם מישראל הנכנס בזמן הזה עולה להר מכוח מצות עשה – "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

שאלת הכניסה להר הבית כיום היא חשובה, אך היא שאלה זניחה ביחס לשאלה העיקרית: זה כיובל שנים שהר הבית בידי עם ישראל ומאתיים מצוות מן התורה המתקיימות במקדש מבוטלות. למה הרבנים מחכים? למה לא בונים?

הרב קוק זצ"ל משיב על כך תשובה פשוטה: חובה לבנות מקדש ולהתחיל בעבודה בזמן הזה. אלו דבריו (שו"ת משפט כהן צד): "כשנגיע למידה זו – לבנות בית המקדש, הלא נוכל גם כן לעשות פרה אדומה... ואז נקריב כל הקרבנות כולם... בכל אופן, לעניות דעתי אם יהיה רצון ה' שנבנה בית המקדש גם קודם שיבוא משיח ותתגלה הנבואה ויראו הנפלאות, לא יהיה כל כך עיכוב בדבר. אם מקריבין אפילו קרבן אחד באיזה זמן – בודאי הווי מצווה כצורתה".

האם לא היה היה ראוי שבטרם תפרסם הרבנות הראשית החתמה זו, תערוך בירור משותף עם כל הגורמים הכואבים את המציאות הנוכחית? האם לא היה ראוי להוציא בירור הלכתי כיאה לרבנות הראשית, ובו מתברר לאור המקורות המובאים בתשובה, שהמסקנה היא שאסור לעלות להר הבית שכן מאתיים המצוות שבמקדש בטלות בזמן הזה? הדבר יאפשר לכל תלמיד חכם בישראל להתמודד עם המקורות ולהיווכח שהמסקנה מתחייבת.

במכון המקדש נחקר הנושא זה שלושים שנה. המסקנות פורסמו בספרות המכון ומתברר שהמצוות שבמקדש מחוייבות כיום הזה.

(...) נבקש, אפוא, מכבודכם לקיים שיחה משותפת כשיח מלב אל לב, ובהשתתפות רבנים בישראל הכואבים את המציאות המתוארת לעיל שנמשכת זה כיובל שנים. בציפייה לתשובתכם החיובית לקביעת מועד קרוב לפגישה המבוקשת.

ברגשי כבוד

ישראל אריאל

דא עקא שמהרבנים הראשיים לישראל לא התקבל מענה מאז נשלח המכתב – לפני כמעט חצי שנה. גם פניית 'מקור ראשון' לדובר הרבנות הראשית לא הניבה כל תגובה. תהיותיו ומכתביו של הרב ישראל אריאל הושבו ריקם. הרב דוד לאו אמר השבוע לאפיפיור "בביקורך כאן ראית חופש דת. יהודים, מוסלמים ונוצרים יכולים לנהוג כאמונתם. מדינת ישראל מאפשרת זאת", אך בחר שלא להתייחס לשאלה הנוגעת ללב האמונה שדווקא הוא הממונה על קיומה במדינת היהודים.