עבריין בצווארון כחול || ניצב יוסי פריינטי ועו"ד אבינועם סגל אלעד שיקרו בשבוע שעבר לבית המשפט הגבוה לצדק. אין דרך אחרת להסביר כיצד יהודה גליק של 28 במאי, זה שתבע את פריינטי בבית המשפט, הוא אדם שעלייתו אל הר הבית מסכנת חיי אדם, ולעומתו יהודה גליק של 29 במאי, זה שמוכן לבטל את התביעה, הוא אדם שאין שום בעיה שיעלה אל ההר
אפשר לעגל פינות, אפשר להגיד את זה בצורה עדינה, אפשר לנסות לייפות את זה, אבל את העובדות זה לא ישנה: מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב יוסי פריינטי, וסגן בכיר בפרקליטות המדינה, עו"ד אבינועם סגל אלעד, שיקרו בשבוע שעבר לבית המשפט הגבוה לצדק. בבוטות. בציניות. בעיניים פקוחות. באופן שמלמד משהו על האופן שבו עובדות רשויות כמו המשטרה והפרקליטות כשהן נדרשות להזיז מדרכן מישהו שמפריע להן.
הנה הסיפור: ב-27 במאי קיבלה עו"ד איריס אדרי טלפון דחוף, שזימן אותה להגיע למחרת היום לפגישה במשרדו של מפקד מחוז ירושלים. פחות משבוע קודם לכן הגישה אדרי עתירה לבג"ץ בשמו של יהודה גליק, על כך שמפקד המחוז מונע ממנו זה כחודשיים להיכנס להר הבית. גליק הוא מהפעילים הבולטים למען עליית יהודים אל ההר. הוא מתפרנס בין השאר מסיורים שהוא מדריך במקום, ובימים כתיקונם נוהג לעלות להר מדי יום. לאחר שהורחק בטענה שהוא מעורר פרובוקציות בנוכחותו שם, פתח בשביתת רעב. וכשזו לא הזיזה לאיש, עתר לבג"ץ.
 |
| הכתבה בעיתון מעריב - להגדלה הקלק על התמונה |
עוד קודם לכן, על רקע הפגיעה בפרנסתו, הגיש גליק בבית המשפט לתביעות קטנות תביעת פיצויים נגד משטרת ישראל ונגד ניצב פריינטי אישית, על סך 30 אלף שקל. ב-13 במאי, שמונה ימים לפני שהוגשה העתירה, פנתה פרקליטתו למפקד המחוז וביקשה ממנו לשקול שוב את החלטתו. התשובה השלילית שהגיעה כעבור יומיים מלשכתו של פריינטי הייתה ברורה וחדה: עלייתו של גליק מסכנת את שלום הציבור. "החלטת מפקד המחוז התקבלה לאור קיומו, ברמת הוודאות הנדרשת, של חשש לפגיעה חמורה בביטחון הציבור".
24 שעות לפני שהעתירה הייתה אמורה להידון, בעיצומו של יום ירושלים, התכנסה בלשכתו של ניצב פריינטי במגרש הרוסים הפגישה הדחופה. שוטרי המחוז היו פרושים באלפיהם ברחבי העיר במאמץ לאבטח את עשרות אלפי החוגגים ואת האירועים הרבים. את מפקד המחוז, מפקד המרחב, היועץ המשפטי של המחוז ונציג הפרקליטות, העסיק יותר הבג"ץ של גליק. בעצם, לא פחות ממה שהעסיק אותם הבג"ץ, הטרידה אותם תביעת הפיצויים שהגיש גליק נגד פריינטי.
נכון, מדובר בתביעה קטנה בסכומה ומדינת ישראל הייתה צפויה ממילא לבקש להגן על מפקד המחוז מהתביעה האישית נגדו, אבל במשטרה ובפרקליטות זכרו היטב מה עברו בפעם הקודמת שגליק תבע אותם. אנשי המשטרה נאלצו לעלות אל דוכן העדים ולספר על החומר שהם אוספים עליו, על האפליה שהם נוקטים מול מבקרים חובשי כיפה, ועל שיקול הדעת האישי הרחב שהם מפעילים בשטח ושלא מגובה בשום נוהל כתוב.
באחת התביעות הקודמות שהתנהלו בהקשר הזה, במרץ 2011, הורתה השופטת למשטרה להמציא לה פירוט מסודר של כל האירועים, כולל תאריכים, שבהם היה גליק מעורב בפעילות אסורה, כמו זו שטענו לה. רשימה כזו מעולם לא הוגשה לה.
כך או כך, מודאג מההליכים המשפטיים שנכפו על המשטרה, הציע פריינטי לפרקליטתו של גליק עסקה: גליק ימשוך את עתירתו לבג"ץ ואת התביעה הקטנה שהגיש, ופריינטי יאפשר לו לשוב אל ההר בעוד חודש.
 |
| נצ"מ יוסי פריינטי עם הבוס שלו יצחק אהרונוביץ - שר המשטרה |
גליק, באמצעות עו"ד אדרי, התנגד. הוא לא היה מוכן שמשהו מהכתם שמנסה המשטרה להדביק לו, כאילו היה פרובוקטור, יישאר על כנו. בסיום הפגישה נפרדו הצדדים, כשעו"ד אדרי מבטיחה לשוחח עם גליק ולחזור עם תשובה סופית. עוד באותו יום הגיש סגן בכיר בפרקליטות המדינה, עו"ד אבינעם סגל אלעד, את תשובת המדינה לעתירה של גליק, לקראת הדיון שהיה אמור להתקיים למחרת בבג"ץ.
↓ סכנה, סכנה, סכנה
זה היה מסמך קשה וחד משמעי. יהודה גליק מוצג בו כסוג של פצצה מתקתקת. סכנה של ממש לחיי כולנו. איש שכל מהותו על הר הבית היא פרובוקציה בוטה. המדינה גם צירפה לתשובתה רשימה של אירועים שקשורים בגליק, שבעיקר ניכר היה ממנה שאנשיה משקיעים הרבה מאוד משאבים בתיעוד של כל תנועה וכל אמירה שלו. דוחות בעניינו מתעדים מתי "ניסה להיכנס להר הבית עם פסוקי תפילה בתוך ספרו", הם מספרים כיצד הרגיז את אנשי הווקף כשדיבר באנגלית עם מבקרים סינים, מתי צילם את אחד המבקרים עם תמונה של ח"כ משה פייגלין שהוציא מכיסו, איך הכניס לכיס עפר ועוד ועוד.
14 פעמים חוזרת המדינה ומשתמשת בביטויים הכי חריפים שיש כדי להבהיר לשופטים את מידת המסוכנות שנובעת מהאיש. בכל פעם בהטיה אחרת ובניסוח אחר. "...הסכנה הנובעת ממנו לשלום הציבור ולביטחונו", "סיכונים של ממש", "גחמותיו מסכנות באופן ממשי את שלום וביטחון הציבור", "סיכון חיי אדם", "סכנה של ממש לחיי אדם", אלה רק חלק מהדוגמאות. "הוחלט כי בשל הסכנה הנשקפת מעלייתו של העותר להר הבית יש למנוע את עלייתו לפרק זמן של מספר חודשים, שלאחריהם יישקל העניין פעם נוספת", נכתב שם עוד.
השורה התחתונה של עו"ד אבינעם סגל אלעד ברורה מאוד ולא יכולה להיות נתונה לפרשנויות. "כניסתו של העותר להר הבית כרוכה בסכנה ממשית לשלום ובטחון הציבור... בנסיבות העניין יש הכרח למנוע את כניסתו של העותר להר הבית לעת הזו, וזאת לשם מניעת סכנה לפגיעה קשה בשלום וביטחון הציבור". סכנה, סכנה, סכנה.
המסמך הזה, מלווה בתצהירו של מפקד מחוז ירושלים, ניצב יוסי פריינטי, המאשר בחתימת ידו כל מה שנכתב בו, הוגש כאמור לבג"ץ יום לפני הדיון המתוכנן. למחרת החליטה המדינה לרכז מאמץ אחרון בניסיון לשכנע את גליק למשוך את התביעה ואת העתירה. שלוש שעות לפני הדיון טלפן עו"ד סגל אלעד לעו"ד אדרי. "מפקד המרחב, תנ"צ אבי ביטון, רוצה לדבר עם יהודה ולנסות לשכנע אותו בעצמו", ביקש. אדרי הפנתה אותו לגליק. "יכול להיות שעשינו שגיאות", פתח תנ"צ ביטון כעבור כמה דקות את שיחת הטלפון בין השניים. "אולי טעינו, בוא נפתח דף חדש".
גליק, פגוע ממסע הדמוניזציה שעשו לו, שמח על הצלילים החדשים ששמע. במשטרה עוד ניסו לצאת מהפרשה עם ניצחון מוראלי אחד קטן והציעו לגליק לחזור אל ההר רק בעוד שבוע, אחרי חג השבועות. גליק סירב והודיע שהתנאי שלו לביטול ההליכים המשפטיים הוא חזרה מיידית. במשטרה, בלית ברירה, נאלצו לבלוע גם את הצפרדע הזו.
שעה וחצי לפני הדיון חתמו הצדדים על הסדר שכותרתו "בקשה בהסכמה לסיום הליך". המשטרה מאפשרת לגליק לחזור להר הבית בלי שום תנאים מוקדמים, ואף מתחייבת שלא תרחיק אותו בעתיד בלי לאפשר לו שימוע מוקדם. גליק נותן למשטרה את מה שהיא כל כך רצתה, ומושך את התביעה שלו נגד ניצב פריינטי מבית המשפט לתביעות קטנות.
 |
| ח"כ משה פייגלין עם ר' יהודה גליק |
ההסדר הזה נחתם ביום חמישי שעבר. בימי שישי הר הבית סגור ליהודים. ביום ראשון שב גליק אל ההר. עכשיו, אחרי שמשך את תביעת הפיצויים שהגיש נגד מפקד מחוז ירושלים, הוא כנראה כבר לא מהווה סכנה לשלום הציבור, כמו שסיפר ניצב פריינטי לבג"ץ, ואין עוד חשש שיישפך דם בגללו.
הסדר הפשרה שנחתם עם גליק מלמד כמה דברים: הוא מלמד קודם כל שאין דרך אחרת להתייחס אל התשובה שהגישו פרקליטות המדינה וניצב פריינטי לבג"ץ, 24 שעות קודם לכן, מאשר כאל פיקציה. נייר כוזב שעליו חתומים אנשים בכירים מאוד, שיודעים שהם משקרים ועושים צחוק משופטי בג"ץ. לא יכול להיות שיהודה גליק של 28 במאי, זה שתובע את מפקד המחוז בבית המשפט, הוא אדם שעלייתו אל ההר מסכנת חיי אדם ומסכנת את שלום המזרח התיכון, ולעומתו יהודה גליק של 29 במאי, זה שמוכן לבטל את התביעה נגד מפקד המחוז, הוא אדם שאין שום בעיה שיעלה אל הר הבית.
אבל הסדר הפשרה הזה מלמד עוד משהו. הוא מלמד שוויכוח על ערכים ועל הזכות להתפלל, ואפילו שביתת רעב בת 53 יום ששבת גליק, לא מזיזים כמו שמזיזה תביעה אחת מהסוג שהגיש.
↓ היהודים שמייצרים איום
הבעיה עם משטרת ישראל, וכתבתי את זה כאן בשבוע שעבר בהקשר אחר, היא שאין לה תפיסת עולם ערכית כלשהי. חופש פולחן לא מטריד אותה, ביקור יהודים במקום הקדוש ביותר לעם היהודי מעניין אותה כשלג דאשתקד. למפקדיה, מהשר לביטחון פנים ודרומה, יש משימה אחת כשהם קמים בבוקר: לחזור הביתה בשלום.
נאמנה לעקרון העל הזה, משטרת ירושלים מפקידה את מפתחות הר הבית בידיהם של המתפרעים הערבים. די שמישהו מהם זורק אבן או כותב משהו בדף הפייסבוק שלו על "סכנה למסגד אל־אקצה", כדי שיהודים שמגיעים אל ההר יגלו שהוא סגור בפניהם משיקולים ביטחוניים. המתפרעים, מיידי האבנים ובקבוקי התבערה, באים תמיד מהצד הערבי. מי שנענשים על כך על ידי המשטרה, באים תמיד מהצד היהודי.
תביעות קודמות שניהל גליק הצליחו להוציא החוצה כמה עניינים שהמשטרה מעדיפה בדרך כלל להצניע. כך, לדוגמה, נאלץ שוטר שמשרת על ההר להודות שיהודים דתיים מקבלים יחס שונה מהיחס שמקבלים חילונים ותיירים. אבי ביטון, כיום כאמור מפקד המרחב ובעבר מפקד יחידת המקומות הקדושים, העיד לפני שנה במסגרת תביעה של גליק כי אין שום נהלים כתובים שאפשר ללמוד מהם מה מותר לעשות על ההר ומה אסור.
"אין נוהל כתוב בנושא של עליית מבקרים להר הבית. זה לא אומר שאין נהלים, אלא שאין נהלים כתובים... הנוהל עובר מפה לאוזן ובתיק החפיפה של המפקדים", הסביר ביטון. "יהודי שעולה להר הבית מייצר איום", אמר בהמשך עדותו. כשעו"ד אביעד ויסולי, פרקליטו של גליק, ביקש ממנו: "תאר לי את החזות החיצונית של היהודים שמייצרים איום", השיב: "יהודים עם ציציות בחוץ".
לפני כחמישה חודשים פנה גליק במכתב למבקר המדינה, עם העתק לשר לביטחון פנים, כשהוא מלין על אפליית מבקרים יהודים ועל חיטוט בכליהם ובארנקיהם של יהודים דתיים בלבד. כעבור שלושה ימים, כשבא כהרגלו אל ההר, הוא זומן במפתיע לפגישה עם מפקד המקומות הקדושים, סנ"צ ארז תבור. תבור הזהיר אותו שאם ימשיך לעשות פרובוקציות יורחק מההר. כשגליק ביקש לדעת אילו פרובוקציות עשה, הסביר לו תבור, בין היתר, שהוא מדריך בקול רם מדי ומשלב מילים בערבית וזה מפריע לאנשי הווקף.
"מצאתי לנכון להזהיר את יהודה... כי אם ימשיך בדרך ובאופן שבהם הוא נוהג כיום, ביצירת פרובוקציות בהר הבית, לא תהיה לנו ברירה אלא להרחיקו", כתב בסיכום הפגישה. מאז ועד שהורחק חודש וחצי מאוחר יותר, זכה גליק בכל ביקור בהר לליווי צמוד של שוטר שהסתובב אחריו לכל מקום, מתעד מטווח אפס כל תנועה וכל אמירה שלו.
גליק נעצר בעבר כמה פעמים על ההר. אפילו פעם אחת לא הגישה נגדו המשטרה כתב אישום, שיחייב אותה להתמודד בבית המשפט עם טענותיו, שלפיהן הוא ושאר היהודים שעולים אל ההר עוברים התנכלות על בסיס קבוע. פעם אחת נעצר כשצילם את התור בנקודת הבידוק, כדי להוכיח שקיימת אפליה בין הממתינים, לפי הכיפה שעל ראשם.
כשהובא לבית המשפט שחרר אותו השופט והורה למשטרה לאפשר לו לצלם. למחרת, מצויד באישור, חזר גליק עם המצלמה ולתדהמתו נעצר שוב, כאילו לא אמר אתמול השופט דבר. גליק תבע את המשטרה על עוגמת הנפש שנגרמה לו וזכה ב-30 אלף שקל, אחרי שהשופטת מצאה שנעצר ללא הצדקה.
יהודה גליק, חשוב להבין, אינו לבד בסיפור הזה. ההתנכלות אליו גדולה במיוחד רק משום שהוא מהווה ראש החץ. המשטרה מטרידה יהודים בהר הבית על בסיס קבוע ועוצרת מתפללים על סעיפים הזויים.
זו אולי לא בשורה משמחת, אבל אם הדרך היחידה שמאפשרת ליהודים להיכנס בלי הפרעה אל המקום המקודש להם ביותר עוברת דרך תביעות משפטיות נגד השוטרים שמפריעים לזה לקרות, אולי כדאי לשקול לאמץ אותה על בסיס קבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה