גיליון | 165 ט“ז סיוון תשע“ד
| פרשת שלח לך
רוממותה של הפרשת חלה
אני מתאר לעצמי שברשימת המאורעות
שהטביעו חותם בל ימחה על עם ישראל, בה ניצבים עמד הר סיני וקריעת ים סוף, תופס גם חטא
המרגלים מקום מרכזי מאד. החטא הדרמטי
הזה, מתואר בפרשתנו, מתחיל מנשיאי עשרה שבטים, וסוחף אחריו את כל עם ישראל במעין ״הזמנה לבכי״ המוני. הכניסה המיוחלת לארץ ישראל מתעכבת בארבעים שנה, והרושם העז
של הערעור על טובה של ארץ ישראל ועל כוחו של עם ישראל מזעזע את העם הצעיר לנצח - או כפי שאומר בתקיפות מדרש רבה: ״אמר להם הקדוש ברוך הוא: ״אתם בכיתם בכייה של חינם לפני - אני אקבע לכם
בכייה לדורות!״ ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש
שיחרב.״ (במדבר רבה, טז כ).
צו נוכח חטא המרגלים
לא קל להמשיך בקריאת התורה
לאחר הפרשה הכאובה והדרמטית של חטא המרגלים, אך בכל זאת - לא בה מסיימת התורה את פרשת
שלח לך - ונראה שלא לחינם. בצורה החזקה והמובהקת ביותר מביאה פרשת הציצית, החותמת את
פרשת השבוע, לתיקון חטא המרגלים. הפועל הטעון ״לתור״ המופיע בציווי הציצית זורק אותנו בחזרה למרגלים שהלכו לתור את הארץ, והציצית,
אותה אנו מצווים ללבוש, מחזקת בנו
את ההכרה והאמונה בקב״ה. בתוך הפרשיות הללו מסתתרת פרשיה קטנטנה של ארבעה פסוקים - הציווי על הפרשת חלה: ״וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם
אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה:
והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גורן כן תרימו אתה. מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה, לדורותיכם״ (במדבר,
טו, יז-כא).
”תרימו תרומה“
כעת נעבור להתבוננות הפרשיה
הקצרה. גם מי שאיננו בקי בלשון התורה יכול לשים לב לכך שהשורש ר.ו.מ חוזר שבע פעמים
בתוך שלושה פסוקים.
מה הפשר לחזרה הזו ומה הדגש
שרוצה התורה לתת? עין מיומנת יותר תוכל להבחין שתורה לא כותבת כמעט שום הוראה מעשית.
לא כתוב למי התרומה הולכת, מה הכמות, מתי ואיך. במקום כל זאת יש הפנייה אל ״תרומת הגורן״, שם, אומרת התורה, נוכל למצוא את כל ההלכות. במקום זאת מציינת
התורה פעמיים שהמין לתרומה הוא ה׳ יתברך. אמירה זו איננה משמעותית מבחינה הלכתית בכלל, ורק בפרק י״ח נגלה כי בפועל הנמען הוא הכהן. מכך אנו למדים
שהפרשיה הזו לא באה להורות לנו על הפרשת תרומת
חלה בצורה פרקטית, אלא בצורה רעיונית ומהותית.
אילו מעשים נאים יותר ?
אם כן עלינו לשאול את עצמנו
- מה הרעיון ואיזו מהות עומדים מאחורי פרשת הפרשת חלה? את התשובה לכך נמצא במבט מדוקדק אפילו יותר בפסוקים.
פעמיים מזכירה התורה את ״ראשית
עריסותיכם״, ממנה אנו מצווים להרים תרומה. בצורה מעניינת ניתן לראות כי התורה איננה ׳לוקחת קרדיט׳ על עיסת הלחם (כפי שהיא עושה, למשל, בפרשת ביכורים
). ייצור הלחם הוא תחום שנתן הקב״ה לאדם
בלבד, ובכך מתבטאת היכולות והייחודיות שביצירתיות האנושית. על מנת להסביר זאת אני רוצה להביא מדרש ידוע המספר על שיחה בין רבי עקיבא לנציב רומא טורנוסרופוס:
"מעשה ששאל טורנוסרופוס
הרשע את רבי עקיבא: "איזו מעשים נאים (יותר), של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם
? " אמר לו (רבי עקיבא ): "של בשר ודם נאים". אמר לו טורנוסרופוס: "הרי השמים
והארץ, יכול אדם לעשות כיוצא בהם?!" אמר
לו רבי עקיבא: "לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין
בבני אדם. "...הביא לו רבי
עקיבא שבולים וגלוסקאות (עוגיות). אמר לו (ר' עקיבא): "אלו מעשה הקדוש ברוך הוא,
ואלו מעשה ידי אדם... אין אלו נאים יותר מן השיבולים?" (תנחומא, ויקרא, תזריע א). במדרש מראה ר'
עקיבא לטורנוסרופוס כיצד העוגיות האנושיות הינן מעשה
נעלה יותר ממעשה הבריאה. בכך חושף בפנינו ר' עקיבא הבנה עצומה, לפיה לא נברא העולם בצורה מושלמת בשביל
שיוכל האדם לעבוד ולעמול, ובכך להביא אותו
אל שלמותו.
”הארץ נתן לבני אדם - לעשות ממנה שמיים!“
הלחם הוא המזון האנושי, והוא
משמעותי כל כך עד שהוא הפך לשם קוד לכל סוג אוכל. כשהתורה אומרת
"לחם הארץ" אין זה מן הנמנע שהיא מתכוונת לכל האוכל אשר אוכל האדם. מתוך
כך אנו מבינים שפרשת הפרשת חלה היא בעצם פתיחת הזדמנות לאדם
לראות כיצד ניתן להעלות את האכילה, שהיא אחת התאוות האנושיות ביותר, אל
פעולה משמעותית. התורה מראה לנו שייצור האוכל, הלחם, הוא ייחודי
לאדם בלבד, ולכן הוא שייך לאדם בלבד. השייכות הבלעדית הזו מאפשרת
לאדם לעשות מעשה ולרומם את היצירה האנושית לה'. לא מדובר כאן
במעשר שנותנים לכהן, אלא ברוממות של כל לחם הארץ, ובכך רוממות
של הארץ כולה, לה' יתברך. את התפיסה הזו ניסח האדמו"ר מקוצק
בצורה יפה: "השמיים - שמיים לה', והארץ נתן לבני אדם - לעשות
ממנה שמיים!" הקב"ה העניק את הארץ ואת האפשרות ליצירת לחם לבני האדם
על מנת שהם יוכלו לרומם אותם אל השמיים ולהפוך אותם לקודש.
וכעת עליכם לצאת ולבדוק כיצד
קשור צו הפרשת חלה, והמשמעות העמוקה הגנוזה בו, לתיקון חטא המרגלים,
ואידך פירושא הוא - זיל גמור!
לעילוי נשמת אורי יונתן בן דוד, איש טוב וחסד
יישר כח יפה מאד
השבמחק