הפעם הראשונה שלי בהר הבית || פתח נוסף לקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא
 |
| הרב הולצמן בעת שהרב דורש בפני העולים בהר הבית |
ביום שלישי י"ז בתמוז, עלתה הרבנית עדי הולצמן ממעלה גלבוע להר הבית, ביחד עם בעלה הרב בני הולצמן - רב הקיבוץ ור"מ בישיבת מעלה גלבוע ועם בנה איתן הלומד בישיבת עתניאל.
העליה להר הבית הותירה רושם עמוק על הרבנית הולצמן. להלן דברים שפרסמה בעלון הקיבוץ:
↓ מאת: הרבנית עדי הולצמן
"עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת... הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ..."
ביום שלישי, יז בתמוז זכיתי להגשים חלום של שנים רבות, ועליתי להר הבית.
כבר שנים שאני רוצה לעלות להר. המקום שאליו נישאות תפילותינו הרבות, הלב של העם והארץ. ואיך שהוא הדבר לא יצא לפועל.
כבר שנים שאני עומדת בכותל ופני לצפון מזרח- למקום המקדש, ולא לכיוון הקיר המקיף את ההר.
כבר שנים שאני קוראת את פרסומיהם של אנשי נאמני הר הבית ותנועות אחרות, צופה בשקיקה בסיורים הוירטואליים באינטרנט וחושבת- אנשים יקרים לו יהי חלקי עימכם.
והנה זכיתי סוף סוף. בבוקרו של יום יצאנו לכיוון ההר. נסיעה מלאה צפיה והתרגשות. בכניסה להר פגשנו ברב יהודה גליק ובקבוצה קטנה של אנשים שהתקבצו כדי לעלות להר. ביניהם עולים קבועים, ועולים שזו להם הפעם הראשונה ובתוכם איתן-בני ואני.
בהתרגשות טיפסנו במעלה המוגרבים (גשר העץ שרואים אם מרימים את העינים מעל עזרת הנשים בכותל) תוך כדי שירת תפילה ובקשה לראית פני השכינה. ואז כמובן נתקלנו לראשונה במציאות- על ההר אסור להתפלל, לשיר, למלמל או לעשות כל תנועה שתתפרש כתפילה. "הר הבית בידינו"?
דוממים נכנסנו בשערי ההר. פעמים שהשתיקה חזקה יותר מכל תפילה.
צעדתי יחפה ודימיתי לשמוע ישראל העולים לרגל, לויים מזמרים, כהנים עובדים.
סובבים סביב מקום המקדש- הנה כאן היה ניצב המזבח, וכאן הכניסה לשערי העזרה, שער ניקנור, ושער הרחמים החסום- מבפנים...
כותרות עמודיו של הורדוס פזורות סביב, קורות הארזים ממקדש שלמה מוטלות בקרן זוית, ושרידי חומות הבית הראשון מציצות ממקומות שונים.
והלב כולו מלא על גדותיו. התגשמות של חלום- כל כך קרוב, הדבר שנראה בלתי מושג פתאום הופך חלק מההויה.
ואתה מבין שהקדושה פועמת והלב קיים אבל החלום עדיין חלום. תפילת אבינו מלכנו ליום הצום נאמרת בחטף ובתוך ההסברים, ומתערבבת עם קולות העובדים המוסלמים המקבלים את שכרם כדי לצעוק בעוברינו לידם את פסוקי הקוראן- והאל שלהם הוא האל שלנו- והשנאה שלהם אינה השנאה שלנו...
שעה ורבע עברה לה בחטף. עוד לא הספקנו לטעום מספיק מהמקום הקדוש ממקומו של עולם שהעולם כולו הוא מקומו.
כשירדנו למציאות היכה בי הדיסוננס החזק- להתפלל אפשר רק בכותל, והתפילה שוב מקבלת משמעות נוספת "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת.."
בעליה זו פתחתי פתח נוסף לקשר שלי לקב"ה.
ובנימה פרקטית- יהודים שעולים להר באופן קבוע מחזקים את הזיקה הממשית למקום, את הקשר ואת ההבנה העולמית שזהו הלב. ממנו נובעים הדברים כולם.
"קומו נעלה ציון אל בית ה' א-להינו ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה