יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

זוכרים שיום אחד אמור להיות כאן מקדש?

די להסתה! || די לטיפשות!

אנחנו שואלים מדוע המדינה לא מצליחה לעצור את גל ההתפרעויות הזה? בהעדר אמונה פשוטה בצדקת הדרך, כשגם אנשי הרוח מעמעמים בשם ההלכה את הזכות של עם ישראל על הר הבית, למה אנחנו חושבים שנצליח לאפשר לרכבת הקלה להמשיך במסילתה

↓ מאמר מערכת של "עולם קטן" (למקור >)


מדהים לגלות כיצד גם רבנים ממשיכים ליפול לוויכוח על עלייה להר הבית - כן או לא. ויכוח הלכתי חשוב - אבל עכשיו? כאילו שאם היינו מעט יותר נחמדים רק לגבי הר הבית לא היה נוצר כאן טריגר אחר לטרור. 

כאילו לא היה כאן קיץ עקוב מדם ממש לפני רגע. כאילו נסראללה יתחיל להמטיר סוכריות טופי על יישובי הגליל מהיום שנתניהו ייעתר לבקשת הרב הראשי לאסור את העלייה להר הבית. זה הזמן לומר כמה מילים על החבורה היהודית הפועלת בהר הבית. לא משנה כמה מזדהים עם מאבקם, הם עושים עבודה חשובה ביותר של תזכורת לגבי החזון היהודי מזה דורות. קוראים לזה בעדינות הכי הכי גדולה: רצון לבית מקדש. 

נכון, חלקנו מעדיף להדחיק את הרצון הזה. זכותנו להדחיק. הם בחרו שלא. יותר מזה, הם בחרו לנסות לשתף בחזון הזה עוד אנשים. והאמת היא שהם מצליחים באופן מרשים מאוד לשתף חילונים ודתיים ברצון הזה למקדש.

בניגוד לכל מיני תיאוריות, קיים מתאם כמעט מוחלט בין העולים להר (על פי גדרי ההלכה חד–משמעית) לבין המוטיבציה לדבר ולשאוף לבית ה' בעולם. אז נכון, רבים אחרים תורמים את חלקם בגאולת ישראל ע"י תיקון המידות ואהבת התורה ויתר ערכים חשובים שבוודאי יתרמו גם הם לבניין בית המקדש בבוא העת, אבל את הדיבור על החזון הגדול הזה הצליחו להכניס לשיח הישראלי רק אנשי הר הבית. טרם הגיע הזמן? ייתכן. 

ובכל זאת בהעדר נתן הנביא בימנו, אפשר להגיד להם רק כל הכבוד ולחזק אותם במעשיהם. בטח שלא להחליש ולרפות את ידיהם. בטח ובטח שלא לטפול עליהם את תחלואי המשטרה והממשלה שבוחרות שלא לעמוד איתנים מספיק כנגד אויבי ישראל.

אבל במקום זאת, גם אחרי ההתנקשות ביהודה גליק, היהודים המבקשים לעלות להר הבית הם היחידים עלי אדמות שלא מאפשרים להם לעשות זאת באופן חופשי. תיירים מאינדונזיה חולפים על פניהם של פרופ' יואל אליצור והרב דודקביץ' והרב צפניה דרורי, והם ממתינים שם מושפלים - זו בדיוק המילה - כשבודקים בחפציהם באובססיביות כדי שייכנסו על פי אישור מיוחד ב'מנות קטנות' של יהודונים.

לשחקן הכדורגל ערן זהבי הציבה משטרת ישראל מאבטח צמוד, כך גם לשוטר היורה בכפר כנא, אבל גם אחרי מה שקרה ליהודה גליק, איש במשטרה לא חושב שמתבקש להצמיד לפעילי ההר, לאור האיומים היומיומיים על חייהם, מינימום של אבטחה.

אז אנחנו שואלים מדוע המדינה לא מצליחה לעצור את גל ההתפרעויות הזה? בהעדר אמונה פשוטה בצדקת הדרך, כשגם אנשי הרוח מעמעמים בשם ההלכה את הזכות של עם ישראל על הר הבית, למה אנחנו חושבים שנצליח לאפשר לרכבת הקלה להמשיך במסילתה ולרחובות תל אביב וגוש עציון להיות שקטים?

הרבה יותר קל להאשים את היהודים הנודניקים שמעזים לחלום ועוד לממש את זכותם ההלכתית והאזרחית לעלות להר הבית. וככה, אנשי שמאל לצד אנשי הלכה, ממשיכים להתיר את דמם של מבקשי המקדש. מוטב יהיה אם נחדל מלתת פרשנות לרצון האלוקי, האם הוא כן רוצה אותנו על הר הבית או לא, ונמשיך לעסוק ברצון שלנו ובמנדט שהוא נתן לנו כדי להגשים אותו.

אם תיפול שערה אחת משערות ראשם של נאמני ההר, כמו אחת משערות תל אביבי באשר הוא, ממש כמו טרמפיסטית בגוש עציון - תהיה זו אחריות מדינת ישראל ומשטרת ישראל בפרט. וגם באחריותנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה