עתיד מדינתכם תלוי בהר הבית || כך קורא ידיד ישראל מאיטליה
שחררו את הר הבית למען הישרדותה של ישראל.
אם ישראל לא תעשה משהו למען חופש התפילה על ההר קיומה בסכנה גדולה.
מאת: ג'וליו מיאוטי*
דוברים ערביים, שלא כמו עמיתיהם הישראליים, אינם מתביישים להיות נוקשים ולהוקיר טריטוריה כערך -על.
ערבים בניגוד לעמיתיהם היהודים אינם מתביישים להפוך את הר הבית לעילת המלחמה נגד ישראל. ערבים ומוסלמים קובעים כי אברהם אבינו לא היה יהודי; ליהודים לא היה מעולם בית מקדש בירושלים וכי היהודים הם "צאצאי הקופים והחזירים".
הדוברים הערביים המיומנים מסוגלים לשכתב על נקלה ההיסטוריה. עובדה היא כי היום האו"ם, אירופה, אמריקה, אנשים שאין להם כל קשר לדת כולם מקבלים את הטיעון הערבי כי מי שמוכן למסור נפשו על הר הבית הם אלו המגינים עליו במותם מות קדושים. הגנתם באה לקדם הגנה באמצעות מאבק על המקומות קדושים הנהרסים בגלל התגרות המתנחלים פראי האדם.
אבל הניסיונות למחוק או לשכתב את ההיסטוריה היהודית של ירושלים, ארץ ישראל לא יעזרו. ההוכחות הן הפוכות. . ואלו אשר תומכים בהצגה למעשה רק מחזקים את הסטיגמה של הערבים כשקרנים ושרלטנים.
בשלב זה רק אנשים כמו משה פייגלין יכולים בקור רוח לשחרר את הר הבית. כי ישראל כאומה, כמדינה מאבדת את האתר הקדוש. פייגלין ועוד אנשים אמיצים כמו יהודה גליק שכמעו שילם בחייו המתמידים לעלות להר הבית הם המכשול היחיד לאסלאמיזציה הסופית של הר הבית.
לפני כמה שבועות יהודה גליק כמעט נרצח כשניסה להתפלל כיהודי על הר הבית. מחבלים התכוננו גם להרוג את פייגלין ודמויות אחרות הקשורות לתנועות הר הבית. אך הרשויות הישראליות, במקום להציג אומץ לב וקשר רצוף להיסטוריה שלהם אצו לפייס רק את הזעם הערבי והאסלאמי. הר הבית כמעט ונסגר ליהודים ותנאיהם גרועים מלפני ההתנקשות כאילו כלום לא קרה בירושלים בחודש האחרון.
אבל היהודים חזקים יותר מהמנהיגים שלהם. לפני מספר שבועות ביקרתי בירושלים, רציתי לראות את בית הכנסת ברחוב אגסי, הר נוף, שבו נרצחו ארבעה רבנים על ידי ערביים מירושלים. בבית הכנסת שבו היה הטבח פגשתי את הרב, אברהם נדלר, שאמר לי: "אנו, היהודים הדתיים, הסמל של האחדות של האומה. עלינו לגדול, להתחזק לאחר ההתקפה".
הרשויות הישראליות חייבים להראות את הבהירות המוסרית מול אנטישמיות וטרור, אשר מתמקדים כעת במאבק על הר הבית ולהצדיק אותו.
משה דיין העביר את המפתחות למוסלמים.הוא וויתר על מטרתו העיקרית של עם נרדף לאחר 1,800 שנה. בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, לאחר שהלגיון הערבי הציב סוללות על ההר, ישראל כבשה מחדש את האתר הקדוש. כולנו יודעים הזעקה המחשמלת של המפקד מוטה גור: "הר הבית בידינו! הר הבית בידינו".
אבל משה דיין העביר את המפתחות למוסלמים. הוא אמר לעשות זאת כנראה כדי להבטיח חופש פולחן, בעוד למעשה עם ההחלטה הזו הוא איכזב הציפיות של העם היהודי כולו. הוא מסר את המטרה בעבורה נרדף העם 1,800 שנה.
זה היה הבסיס של "הסטאטוס קוו": כלומר, רק מוסלמים יכולים ויהודים דתיים הס מלהזכיר. המשטרה עוצרת בשיתוף פעולה עם הוואקף גם אם הם לוחשים פסוק בתהילים. מפסיקים מיד את תפילתם. אסור להביא ספרי דת, לוקחים כל נייר החשוד כביטוי דתי מהארנק שלהם, או אפילו אם רק עוצמים העיניים על ההר כאות לריכוז בתפילה.
זאת אנטישמיות. חד וחלק
יש המתעקשים על זכויות היהודים כמו התפילה על הר הבית במקומות שבהם מותר לעלות על פי ההלכה. תפילה כמו שהציע הרב גורן. מאחר שלא כל החכמים: מסכימים עם ממצאיו, התעקש על חפירות לאתר המקומות המדויקים שבהם ליהודים מותר להתפלל כדי שהמצב יהיה שונה וטוב יותר מהיום.
עדיין לא מאוחר מדי
הישרדות היהודים מאז חורבן המקדש השני לא נפתרה על ידי הקמת מדינת ישראל והיא לא תיפתר אם ישראל לא תשחרר את הר הבית כדי לאפשר ליהודים להתפלל שם.
הביאו חירות לבית ה' או היכונו לאבד את כל מדינת ישראל. הכל רוצים לשלוט באותה פיסת קרקע קדושה. האם היהודים יטלו את שלהם בדין.
- גיוליו מיאוטי הוא עיתונאי וסופר איטלקי. כתב קבוע של העיתון השלישי בגודלו באיטליה פוליו 2, פרסם מאמרים בוולטסטריט ג'ורנל ובעיתונות בינלאומית ובארץ מדי פעם בג'רוזלם פוסט ובעיקר ככותב טוירם בערוץ שבע. פרסם את ספרו 'שואה חדשה' על האינתפאדות בישראל. הספר יצא בשפות רבות ומנציח את היחידים ומשפחותיהם שנספו באינתיפאדות בארץ.בימים אלה עומד לראות ספרו "הותיקן נגד ישראל" בשפה האנגלית בהוצאה קנדית מכובדת ביותר בו הוא מנתח וסוקר באמצעות מסמכים רבים את ההתנכלות השיטתית של הותיקן לעם היהודי ולמדינת ישראל והתחברותו לאיסלם ולפלשתינים כדי להשמיד את ישראל. מיאוטי הוא חסיד אומות העולם המזדהה בכל נימיו וביושרו האינטלקטואלי עם עם ישראל ומדינת ישראל ונלחם מלחמת חורמה נגד כל אויבי העם היהודי. הוא אוהד מאוד את תנועות המקדש והר הבית את ההתנחלויות והמאחזים והוא ידיד אמיתי ועקבי של יהודה שומרון בנימין וירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה