ועדת השרים לענייני תרדמה - הוואקף קודח, הרשויות רצות לאשר/ פרופ' אריה אלדד

מעל החוק? || הואקף המוסלמי לא כפוף לחוקי המדינה

הצבת פיגומים על גבי אבן השתיה בכיפת הסלע

עתירת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי שאותה סוקר בעמוד זה פרופ' אלדד, חשפה את העובדה שוועדת השרים שעל פי חוק אמורה לדון בכל פעולת בניה או שיפוץ בהר הבית – ועדה בראשות שר/ת התרבות ובהשתתפות שרי המשפטים והדתות, התכנסה פעמים ספורות בלבד בכל 48 השנים שחלפו מאז שוחרר ההר. לבית המשפט נשלחו מסמכים המעידים על קיומם של ששה דיונים בלבד – כולם משש השנים האחרונות.

↓  כך זה נראה:

1967-2009 – במשך 42 שנים ועדת השרים אינה מתכנסת כלל. בתוך כך נבנות ברחבי ההר במות תפילה איסלמיות (בשנות ה-80 של המאה הקודמת), באורוות שלמה מוכשר המסגד הגדול ביותר במזרח התיכון ומסגד תת קרקעי נוסף נבנה מתחת למסגד אל אקצה (בשנות ה-90). בור עצום נחפר בשנת 1999 בתוך שלושה ימים בכסות של יצירת פתח חירום למסגד באורוות שלמה. מאות משאיות מפנות את שפכי העפר למזבלות סמוכות. העבודות האסורות נמשכות בהר גם במהלך העשור הראשון של האלף השלישי וכוללות חפירות עומק ברחבת כיפת הסלע – מקום המקדש היהודי. 

5.1.2009 – מתכנסת ישיבה – ראשונה אי פעם – של ועדת השרים, בעקבות דרישה לכך בדו"ח חריף של מבקר המדינה בעניין הר הבית (שנותר ברובו חסוי). בהזדמנות הזו הוועדה מאשרת ריצוף באתר כלשהו בהר. אין פירוט על מיקומו. 

8.9.2009 – דיון נוסף שבו מאושרות הקמת מערכת כיבוי אש בכניסה למסגד אל אקצה, שיפוץ דלת עץ לשוק הכותנה ועבודות נוספות. 

13.6.2010 – ישיבה שבה מאושרות עבודות חיפוי כיפת השלשלת הסמוכה לכיפת הסלע באריחי קרמיקה טורקיים. 

9.1.2011 – דיון שבו מתקבל אישור להצבת שני גנרטורים מצפון לרחבת כיפת הסלע וכן עבודות תחזוקה בכותל הדרומי של ההר. 

7.3.13 – ישיבה שבה מאושרת הקמת גדר היקפית סביב מתחם הגנראטורים בצפון ההר. 

6.4.2014 – ישיבה שישית שבה נידונות עבודות לשימור הקירות החיצוניים של כיפת הסלע, עבודות תחזוקה בקמרון הכניסה לאורות שלמה, ריצוף מתחם הגנראטורים והחלפת דלתות מסגד אל אקצה. לראשונה אי פעם בוועדה הזו, ככל הנראה, מחליט אחד השרים – נפתלי בנט – להימנע בהצבעה והעבודות מאושרות ברוב של שני שרים (לבנת ולבני) לעומת אחד.

על מה, למשל, לא דנה ועדת השרים? 

• הצבת פיגומים על גבי אבן השתיה בכיפת הסלע. אלה מוצבים שם מזה כחמש שנים (חשיפה ראשונה של המקרה נעשתה במקור ראשון בגליון ה-29.6.12). 

• קורות עץ עתיקות המוטלות תחת כיפת השמיים במתחם שער הרחמים ואינן מפונות למוזיאון כנדרש בחוק העתיקות.

• נסיונות לפנות שפכי עפר ובהם עתיקות במזרח הר הבית בסוף שנת 2012. 

• עבודות הנערכות, גם כיום ככל הנראה, בחלל המצוי בין השער הכפול לבין השער המשולש בדרום הר הבית.

↓  הוואקף קודח, הרשויות רצות לאשר/ פרופ' אריה אלדד

מדינת ישראל כבר ויתרה על אכיפת החוק בהר הבית * כעת היא מתאמצת לרפות גם את ידינו

תוך עצימת עין של ממשלת ישראל, חנך הוואקף המוסלמי לפני כעשרים שנה את המסגד התת קרקעי הענק בהר הבית בחלל "אורוות שלמה", ולאחר מכן מסגד נוסף מתחת למסגד אל אקצה. פעולות נרחבות של חפירה ושיפוצים בוצעו בחללים הללו תוך הרס עתיקות מכוון ונרחב. בשנת 1999 חפר הוואקף בור אדיר ממדים כדי להכשיר כניסה מונומנטאלית ל"אורוות שלמה". דחפורים וכלים מכאניים כבדים אחרים הופעלו ומאות משאיות טעונות עפר ושברי אבנים פונו מן ההר. מי שהיה אז מנכ"ל רשות העתיקות אמיר דרורי ע"ה הגדיר את הפעולות הללו "פשע ארכיאולוגי" ו"פגיעה ברברית בארכיאולוגיה".

מכיוון שפעולות החפירה וההרס בהר נמשכו תוך עצימת עין של הרשויות המופקדות על אכיפת החוק בו, פנתה בשנת 2007 הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת למבקר המדינה והטילה עליו להכין דו"ח על התנהלות הרשויות בהר. המבקר הכין דו"ח חמור ביותר, אך ועדת משנה לביטחון של הועדה לביקורת המדינה הטילה עליו חיסיון בשנת 2010. זאת על פי דרישת משרד ראש הממשלה והמשטרה. הנימוק: פרסום הדו"ח עלול לפגוע ביחסי החוץ של המדינה ועלול לחשוף את שיטות העבודה של המשטרה.

כך נמנע באופן מעשי פיקוח של הכנסת על הרשות המבצעת. הפגיעה בריבונות, ההפקרות והרס העתיקות בהר הבית, נמשכו באין מפריע. כשנקראו הרשויות לכנסת לדיון מעקב הן העידו שכל לקחי הדו"ח החסוי נלמדו ויושמו. מכיוון שהדו"ח עצמו היה חסוי – לא ניתן כמובן להעריך את הקשר בין דברי הרשויות והמציאות. מעניין שנציגי השב"כ שהופיעו בפני בג"צ אשר דן בעתירה לפרסום הדו"ח מסרו שאין בפרסומו משום פגיעה בביטחון המדינה. לא על הביטחון הגן החיסיון, כי אם על אזלת ידן של הרשויות בהנחיית ראש הממשלה.

קורות עץ עתיקות המוטלות תחת כיפת השמיים

במתחם שער הרחמים ואינן מפונות למוזיאון כנדרש בחוק העתיקות

אלא שלפני כשנה התפרסם באתר חדשות יהודי בניו יורק (jewishvoiceny.com) מסמך שנטען לגביו שהוא הדו"ח החסוי. הוועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ אמנון כהן (ש"ס) סירבה לדון בנושא. מדינת ישראל התעלמה מהדו"ח שפורסם. מי שקורא בו – יכול בקלות להבין מדוע. בדו"ח נחשף קלונן של ממשלות ישראל לדורותיהן, שוויתרו למעשה על הריבונות בהר והניחו לוואקף לעשות בו כבתוך שלו. עיריית ירושלים לא אכפה את חוקי התכנון והבניה. רשות העתיקות לא פיקחה על עבודות בהר, כולל חפירות והריסות, המשטרה עצמה עין מכל מעשי הוונדליזם הערבי בהר, וכל אלו – בחיפוי ובגיבוי היועצים המשפטיים לממשלה וראשי הממשלה לדורותיהם.

כך, לדוגמא, ועדת השרים המיוחדת האמורה לפקח על הנעשה בהר ולאשר בו עבודות במידת הצורך – לא התכנסה במשך 42 שנים (1967-2009) ולו פעם אחת. מכיוון שהוואקף הוא גוף ירדני – ממומן ומופעל בידי משרד ההקדשים ברבת עמון – הרי שהתוצאה היא שהר הבית, דה פקטו, נתון בריבונות הממלכה ההאשמית ואיננו בריבונות ישראל. כך מתברר שמילותיו של מוטה גור, מפקד כוח הצנחנים שכבש את ההר בשנת 1967 – "הר הבית בידינו" – נותרו מילים ריקות.

במדינת ישראל התפתח מנהג שראש הממשלה קובע כל דבר בהר הבית, ובפועל עושה זאת המשטרה. מצב זה נוצר מכיוון שהוואקף המוסלמי "מכיר" רק במשטרה, בהיותה נציג "הכוח הכובש", בעוד שאין הוא מכיר ברשויות המדינה האזרחיות האמורות לפעול בהר הבית: רשות העתיקות ועיריית ירושלים. רשות העתיקות אמורה לאשר ולפקח על כל עבודה הנעשית בהר הבית, שכולו הוא אתר עתיקות מוכרז, אתר בעל חשיבות ראשונה במעלה בעולם כולו. עבודות הבניה העצומות שביצע הוואקף בהר שבוצעו ללא היתר וללא פיקוח, ועבודות ריצוף עצומות שבוצעו לאחר מכן בשטח הדרום-מזרחי של ההר גרמו כמעט להתמוטטות חומות הר הבית בגלל שינוי במשטר ניקוז מי הגשמים.

עיריית ירושלים אמורה לאשר כל פעולת בניה בעיר, ולפקח שהיא מתבצעת לפי הכללים, ללא חריגות. בפועל פקחי העיריה כמעט אינם נוכחים בהר הבית. רק לעתים נדירות הם נכנסים ללא מדים, ואינם מפעילים כלל את סמכותם. הגורם היחיד הנמצא בהר הבית כל העת הוא משטרת ישראל, אלא שהמשטרה נענית לכל גחמה של הוואקף המוסלמי כדי לשמר אתו "יחסי עבודה תקינים", והתוצאה היא שהוואקף הוא הקובע הכול בהר הבית, המשטרה מצייתת, ומוציאה אישורים ופקודות על פי רצון המוסלמים. 

הרי החושך

היועץ המשפטי לממשלה קבע לפני שנים אחדות נוהל שיש לדווח לו על כל הפרת חוק בהר הבית בטרם תתבצענה פעולות לאכיפת החוק. כל הרשויות, לרבות המשטרה, פירשו את ההנחיות הללו כאישור פתוח שלא לעשות את תפקידן. כך נוצר מצב שבין אם דווחו עבירות הוואקף ליועץ המשפטי ובין אם לאו, בפועל לא נעשה דבר נוכח הפרות החוק אשר חזרו ונשנו עשרות פעמים. ולפיכך ליועץ המשפטי עצמו חלק מהותי בכך שמערכת החוק בישראל לא הופעלה (ואיננה מופעלת) כלפי הוואקף המוסלמי בהר הבית, ולמעשה יש לו חסינות מפני החוק.

חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי שזכיתי לעמוד בראשו החליט לפנות לרשויות ולדרוש פרסום הדו"ח, שעותק ממנו עלה כאמור לרשת האינטרנט. הרשויות סירבו או סתם התעלמו. לפיכך ביקשנו לדעת מה עשו הרשויות מאז הגשת הדו"ח. פנינו בכתב לעיריית ירושלים, לרשות העתיקות ולמשטרה בבקשה שיפרטו את פעולותיהן בהר לאחר 2010. פנינו מכוח חוק חופש המידע. זכינו רק לתשובות לקוניות ששוב הסתתרו מאחורי בטחון המדינה ופגיעה אפשרית ביחסי החוץ שלה.

ולפיכך כשאנו מיוצגים בידי עו"ד נדב העצני פנינו לפני כחצי שנה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ועל פי חוק חופש המידע, וביקשנו לקבל את פירוט הבקשות שהגיש הוואקף לביצוע עבודות בהר, את פירוט האישורים שניתנו ואת פעולות הפיקוח והאכיפה. נתונים שלא ניתנו לידינו לאחר שפנינו ישירות לרשויות.

לפני כחודשיים התקיים הדיון הראשון. הרשויות שבו והתחמקו בטענה שאי אפשר למסור לידינו את הנתונים על המתרחש בהר, בדיוק מאותן סיבות שהוטל חיסיון על דו"ח מבקר המדינה. שוב נישא שם ביטחון המדינה לשווא. שוב הסתתרו מאחורי פגיעה אפשרית ביחסי החוץ של ישראל. טיעון זה אגב, אפשר שיש בו ממש. כי אם יסתבר לעוד מדינות בעולם כי ממשלות ישראל ויתרו מרצונן על ריבונות בהר הבית אולי יבקשו שהמדינה תנהג כך גם ביחס לשטחים אחרים ולטובת מדינות אחרות. אם יצא לישראל שם של מדינה שאינה שומרת על ריבונותה – יהיו עד קופצים על השלל.

אלא שהפעם נתקלו עירית ירושלים, רשות העתיקות והמשטרה בשופט שלא היה מוכן לקבל אוטומטית כל טיעון בשם ביטחון המדינה. כבוד השופט סובל דרש מהרשויות להסביר לו מדוע, למשל, אם תמסור העיריה כמה בקשות להיתר ביצוע פעולות בניה הגיש הוואקף – ייפגעו ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה. הוא שלח אותן הביתה עם "שיעורי בית" לבוא לדיון הבא עם נתונים.

הרשות היחידה שנענתה, לפחות חלקית, לאתגר, היתה רשות העתיקות. שם המציאו לידינו העתקי פרוטוקולים של ועדת השרים המיוחדת לענייני הר הבית שהתכנסה מספר פעמים לאישור עבודות שביקש הוואקף לבצע. מהפרוטוקולים למדנו שהוואקף, שאינו מכיר במדינת ישראל, מוכן להידבר רק עם המשטרה, את הבקשות מגישה רשות העתיקות ולא הוואקף. כביכול גונבה שמועה לאוזניה שהוואקף מבקש לחפור, לשפץ, לקדוח, לנסר, לרצף, להרוס, לבנות, להחליף – והיא מתנדבת לבקש בשמו. וועדת השרים אישרה לרשות להרשות לוואקף לבצע, תוך שהיא מעירה שהאישור שלה איננו מהווה תחליף לבקשת היתר בניה כדין מהעיריה – בקשות שככל הידוע לנו לא הוגשו מעולם.

העיריה והמשטרה שבו לדיון השני בלא להציג שום נתונים. שוב רוממות ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה בגרונם ואוזלת מעשים בידיהם. השופט לא נבהל גם הפעם. נציגי היועץ המשפטי למשטרה (שדבררו גם את העיריה) הסכימו להראות את הנתונים לשופט בלבד. לא לנו. נקבע לפיכך דיון שלישי, במעמד המשיבות בלבד. למרות הנציגות הנכבדה מאד של הרשויות שהתייצבו לדיון השלישי – עם קציני משטרה, פקידים גבוהים ויועצים ממשרד ראש הממשלה ומשרד החוץ – כנראה שלא נחה דעתו של השופט גם הפעם ונקבע דיון רביעי לסוף החודש האזרחי הנוכחי, שוב בהעדרנו.

ראוי שרשויות המדינה ידעו שהר הבית אינו הפקר. ואם הוועדה לביקורת המדינה שותקת ומשותקת, ואם ועדת הפנים של הכנסת מנועה מלבקר בהר, יש יהודים בארץ ישראל שלא יניחו למדינה לוותר על ריבונותנו במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. 

• הכותב הוא ח"כ לשעבר ויו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי שמטעמו הוגשה העתירה.