משרד החוץ מסבך תקרית בהר הבית לעימות מדיני

הפרקליטות מבקשת להגן על הווקף || משהו מסריח מסתתר?

עו"ד איתמר בן גביר הגיש תביעה נגד הווקף. לאחר שהווקף לא הגיש כתב הגנה ובן גביר ביקש פסק דין, נזעקה הפרקליטות וביקשה עיכוב  •  צפו בסרטון המעצר והעימות עם הואקף בתחתית הכתבה

↓ דברים נסתרים

בעקבות התערבות משרד החוץ בהליכים משפטיים בבית המשפט, ישראל הולכת להסתבך שוב בעימות מדיני מול ממלכת ירדן, ביחס להר הבית.

בצעד חסר תקדים מבקשת פרקליטות המדינה לעכב פסק דין נגד הוואקף. צעד שינפח דיון משפטי לתקרית מדינית.

פסק הדין נגד הוואקף בהר הבית, עוכב רגע לפני מסירתו במסגרת תביעה שהגיש עורך הדין איתמר בן גביר.

בחודש ספטמבר הגיע בן גביר להר הבית, ולאחר שנכנס כנוהל שבשגרה עקבו אחריו אנשי הוואקף כפי שהם מתנכלים כלפי כל יהודי המגיע להר. בשלב מסויים גם צעקו לעברו צעקות נגד העם היהודי ובן גביר השיב את הקריאה "עם ישראל חי".

המשטרה שעיכבה את בן גביר, שיחררה אותו כעבור זמן קצר. אך למחרת ביקשה להרחיק אותו מהר הבית למשך 15 ימים.

בית משפט השלום בירושלים דחה את בקשת המשטרה והשופט קבע שבן גביר לא ביצע שום עבירה בקריאת "עם ישראל חי" בהר הבית.

עורך הדין בן גביר הגיש תביעה בגין עיכוב שווא כנגד המשטרה והקצין ניצן דואניס, שהורה על הרחקתו מהר הבית, וכן כנגד ארגון הווקף בגין הפרת חוק הפרטיות. כאשר טען שאסור לאנשי הארגון להתחקות ולבלוש אחר אזרחי ישראל.

המשטרה והקצין ניצן דואניס הגישו באמצעות הפרקליטות כתב הגנה. לעומתם הוואקף התעלם לגמרי מבית המשפט, ולא הגיש כלל כתב הגנה, ועורך הדין בן גביר הגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

הרשמת הבכירה סיגל אלבו, ביקשה מעורך הדין בן גביר, להמציא פסיקתא לחתימה. אולם לפתע הוגש מסמך דחוף מאת פרקליטות מחוז ירושלים, ובית המשפט התבקש על ידי סגן בכיר בפרקליטות מחוז ירושלים אזרחי ליאור סקברר, להמתין עם מתן פסק הדין עד אשר המדינה תבדוק אם הווקף הוא הנתבע הנכון....

עורך הדין בן גביר הגיב בחריפות לפרשייה וטען כי מעבר לעובדה שאין למדינה כל סמכות להגיש בקשה בשם הווקף שכלל לא הגיש כתב הגנה, הרי שבקשת המדינה חסרת בסיס משפטי. הרשמת הבכירה אכן הורתה למדינה לנמק מה הבסיס המשפטי, לבקשת המדינה להתנגד למתן פסק דין נגד הווקף.

מסביבת עוה"ד בן גביר נמסר כי לאחר שדבר התיק הגיע למשרד החוץ, הם החליטו לבדוק עם משרד ראש הממשלה אפשרויות של השלכות מדיניות לפסק דין נגד הוואקף.

עו"ד איתמר בן גביר אומר בתגובה כי: "זו שערוריה שהפרקליטות פועלת בניגוד לאינטרס הציבורי, ומבקשת לגונן על ארגון שמבקש למחוק את השליטה היהודית בירושלים, שאף לא מכיר בבית המשפט.

"לא רק שאין לפרקליטות בסיס משפטי לעשות כך, ואין לה כל יפוי כוח מהווקף, אלא שאין לה גם תוקף מוסרי לפעול כפי שהיא מבקשת לפעול. לא מובן לי איך דווקא במשרד ראש הממשלה מחזקים את הוואקף", אומר בן גביר.

במטה ארגוני המקדש הגיבו בחריפות נגד התערבות משרד החוץ בתיק משפטי פרטי של אזרח יהודי שנפגע על ידי הוואקף שפוגע דרך קבע בכל יהודי בהר הבית. במשרד החוץ יש מי שסבור שתפקידו לייצג במדינה את המדינות הזרות, במקום לייצג את המדינה שלנו באותם מדינות.

התערבות משרדי הממשלה מהווים מתכון כמעט בטוח להביא לסיבוך התיק המשפטי לתקרית מדינית. שאחריו מעמד המדינה בהר הבית יילך וייחלש עוד יותר. הוואקף בהר הבית נועד לשרת את צרכי המוסלמים ששדדו את מקום מקדשנו, ואסור שהמדינה תאפשר את פעילותם נגד יהודים השבים לעלות למקום במספרים הולכים וגדלים.

איתמר בן גביר מעוכב בהר הבית

מקזבלנקה עד אל אקצה/ ניר בומס

סובלנות מרוקאית || לא בהר הבית

ואקף מאיר פנים. מסגד חסן השני במרוקו

מה שהצליחו המרוקנים לעשות במסגד חסן השני יוכל לעבוד גם בהר הבית

↓ מאת: ד"ר ניר בומס

קזבלנקה, יום שישי. מעט לפני שעת התפילה. את הצריח של מסגד חסן השני, המסגד השלישי בגודלו בעולם שברמאדן מתייצבים בו כ-100,000 מתפללים – ניתן לראות למרחוק, בוהק כמגדלור. שש שנים ושלושה מילארד דולרים הושקעו בבנייתו, מספרת המדריכה אילהאם המובילה אותנו פנימה. כל אזרחי מרוקו – כולל היהודים שביניהם – התבקשו על-ידי המלך לתרום מכיסם להקמת המבנה המפואר שגגו הענק נפתח בימות הקיץ במטרה להקל מעט מעומס החום. 

בחנוכת המבנה העצום הזה בשנת 1993 הורשתה לראשונה גם אשה לדבר בטקס הפתיחה. אולם מרשימה עוד יותר העובדה שכה קל לבקר בו. אילהאם – שמשמעות שמה בערבית הוא השראה – הובילה אותנו פנימה אל שלוש הקומות: קומת הטהרה, קומת התפילה וקומת הנשים. אילהאם היא מדריכה ותיקה וצברה אוצר מילים שימושי בשלל שפות בזכות אורחי המקום המגיעים מקצוות תבל. כן, גם בעברית, אחת מארבע השפות הנפוצות בין המבקרים במקום. גם כאן, כמו בחלקים אחרים במרוקו, ניתן עדיין להרגיש אורחים רצויים למרות הדרכון הישראלי. שלטים בעברית המלמדים על חנות כשרה עדיין מוצבים ברחוב בגלוי והקהילה המרוקנית הקטנה לא מתביישת לחגוג את יהדותה בגאון.

כשהחלטנו להצטרף למשלחת המיוחדת של ה-JDC (הג'וינט) בעקבות הקהילות היהודיות של מרוקו, לא העלינו על דעתנו שנמצא את עצמנו מודרכים במסגד בידי אישה מוסלמית גלויית ראש המפטפטת בעברית. היכן עוד ניתן לפגוש במחזות מהסוג הזה? המחשבות המריאו לרגע למסגד אחר, חשוב לא פחות, שם באותה השעה ממש התייצבו נשים אחרות, המורביטאת, ל"תפילתן" שלהן. מקום שבו מילים לא נאמרות במטרה להבין ולשמוע אלא כדי להכאיב ולפגוע. אילהאם משכה בכתפיה כשדיברנו על הר הבית, שבו עדיין לא ביקרה. לדידה, וגם לדידם של כמה מעובדי הוואקף של המסגד שאותם פגשנו בפנים, ברור שלמרות קדושת המקום הוא צריך להיות פתוח, נגיש ומקבל.

במקביל לביקורנו עלתה לראשונה היוזמה הצרפתית להציב משקיפים בינלאומיים בהר הבית, במטרה 'להביא להרגעת הרוחות בירושלים ולהפחתת המתח הדתי בין יהודים למוסלמים'. גם אם נניח שממשלת ישראל, ממלכת ירדן והוואקף יסכימו לשנות את הסדרי השליטה בהר, נדמה ש"פיתרון" כזה לא יהיה יותר מפלסטר עבור בעיה שורשית בהרבה. ברור לכל שהפרות הסדר בהר הבית אינן נובעות כתוצאה משימוש לא מספק בכוחות שיטור ובסדרנים. גם אם יוצב בהר הבית כוח בינלאומי איכותי וגדול ככל האפשר, לא יסכימו המוסלמים לאפשר חופש פולחן בהר ליהודים, ואלה מצדם לא יסכימו לוותר על רצונם לממשו.

הפתרון צריך להגיע ממקום אחר, מכיל והדדי. פיתרון כזה יכול להגיע רק באמצעות מתן סמכות למנהיגות בין-דתית משותפת להציע מתווה פעילות אשר יכבד את חופש הפולחן של בני כל הדתות ואת קדושת המקום. יתכן שעל ועדה כזו יהיה לשקול את האפשרות להסדיר את הפעילות בהר הבית בדומה לדרך שבה פועל מסגד חסן השני בקזבלנקה: פתוח חינם למתפללים – אך רק בשעות התפילה, ופתוח בתשלום לתיירים מכל העולם בשעות שבהן אין תפילות. מודל כזה – שמשהו ממנו כבר מיושם הלכה למעשה בהר הבית הסגור למבקרים בשעות התפילה המוסלמית – יוכל להיות דגם בר-קיימא הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה הפוליטית: ניתן להקים מערך סדרנות והדרכה משותף יהודי-מוסלמי במגוון שפות, שעיקר תקציבו יגיע מדמי הכניסה לאתר הקדוש. 

הסדר סטטוס-קוו חדש על פי קווי המתאר האלה יוכל להכניס רוח חדשה למקום הרגיש הזה, תוך ניסיון לעצבו כבית פתוח יותר ומסביר פנים במקום השנאה השרויה בו. פתרון מוסכם משותף יקשה על גורמים קיצוניים להתסיס את השטח ולהשתמש במתח הפוליטי של הר הבית לקידום אינטרסים זרים.

המודל המרוקני איננו מושלם, כמובן, והדי המהומות בהר הבית – כמו גם אלו של האינתיפדה השלישית – מורגשים גם כאן ומלבים קולות אחרים, איסלאמיסטיים וקיצוניים יותר התומכים בחרם על ישראל ומלבים את המתיחות המתגברת בתוך מרקם החיים היהודיים-מוסלמים כאן. 20,000 מרוקנים, תומכי התנועה האיסלאמית, יצאו לרחוב מעט אחרי שחזרנו ו"הוציאו להורג" בובות של יהודים ליד דגם של הר הבית בהפגנה פרו-פלשתינית.

אולם למרות זאת, יש מה ללמוד מהמלך מוחמד השישי שבחר לעטוף את הקדושה במעט חולין, במטרה לשמר את היופי ואת הסובלנות שבאה איתו. אם כבר חושבים על סטטוס קוו חדש, אולי כדאי להתייעץ גם באנשיו של המלך, המשמש גם כראש ועדת ירושלים של ארגון המדינות המוסלמיות. נראה שמשהו מהרוח המרוקנית תואם מעט יותר את חזון ישעיהו: "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

• ד"ר ניר בומס הוא חוקר במרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב. 

צפו: למה עובדי הואקף גירשו את ג'יין מהר הבית?

שלטון זר בירושלים? || צפו בסרטון ותחליטו

עובדי וואקף בהר הבת נטפלו לתיירת נוצריה בהר וגירשו אותה החוצה. 
שימו לב לכמה נקודות: 

1. משטרת ישראל לא התערבה כלל באירוע.
2. אנשי הואקף הזדהו כ"שוטרים ירדניים" (ביב סיפר משהו על הכנסת שוטרים ירדניים לירושלים?).
3. לאחר מעשה, השתמשו אנשי הואקף בסיפור כדי להתפאר בפני הרחוב המוסלמי על נחישותם "בהגנה על אל-אקצא". 
4. האם התיירת נפלה קורבן להתגוששות בין מחבלי הואקף למחבלי חמאס? תקראו את תרגום ההתרברבות הואקפרית ותחליטו...

↓ צפו: מוסלמים מגרשים תיירת זרה מהר הבית

↓ תרגום מתוך אתר פייסבוק של הוואקף (זה אמיתי, זה לא סיפור ילדים):

לשומרי אלאקצא נדרשת פיקחות ועירנות תמידית וראיה כוללת. 

ג'ין קייל ציו-נוצריה קיצונית מגיעה לאלקצא בכל כמה זמן, ומבצעת פלישות במסווה של תיירת, אלא שבפועל היא גרה בירושלים ועובדת בה עם חבורת המקדש. מטרתה היא להפיץ את רעיונות חבורת המקדש בעולם המערבי, ופרסום הרעיון שהערבים הם ברבריים ושהיהודים הם בעלי הזכות והחלשים המדוכאים.

 סיפור הסרטון:

לפני יותר מחודש במהלך ספטמבר האחרון, ערכה קיצונית זו פלישה לאלאקצא וביצעה תפילת שמע ישראל בכיפת הסלע, שהיא אחד הפסוקים שחוזרים על עצמם בתורה. כמו כן היא מפסוקי הייחוד החשובים ביותר בתורה ובתפילות אצל היהודים. 

היא שבה ופלשה להר הבית לפני מספר ימים ובמהלך סיורה עקבו אחריה 2 שומרים משומרי אלאקצא. השומר עצר אותה וידע את שמה, הסתובב סביבה וניהל איתה דיאלוג ארוך אשר במהלכו ביקש ממנה לצאת מאלאקצא עקב פעולותיה לייהוד המקום, ולאחר שהכחישה פעולות אלו, הציג לו את סרטון תפילותיה וגירש אותה החוצה מאלאקצא בתקיפות. 

הכיבוש מתחבא מאחורי רמאויות ומשמעויות שונות.. 

במהלך הדיאלוג השומר אמר: למה את באה למסגד שלנו, מה יש לך להתפלל בו? 

וקייל ענתה: אני לא במסגד ולא נכנסתי אליו מעולם, אני מחוצה לו. 

ענה לה השומר: את התפללת באלאקצא, כל המקום הזה הוא אלאקצא והוא המסגד שלנו, ואסור לך לעשות זאת. 

לסיכומו של דבר ניתן לאמר שהם מתחבאים באמתלה שאלאקצא הוא רק היכל התפילה הדרומי ויש להם זכות לעשות מה שהם רוצים – לפלוש או להתפלל או לזלזל כל עוד זה מחוץ לאלאקצא, ובתוך שטחי אלאקאצא, אשר הם מחשיבים כשטחים כלליים.

שומרי אלאקצא, גברים גיבורים, עירנות ופיקחות.

דרישה בירדן: לשלוח חיילים ירדנים להר הבית

עוד 200 מחבלים במימון ירדני בהר הבית || באישור נתניהו

שליש מחברי הפרלמנט הירדני דורשים מהממשלה לשלוח חיילים ירדנים להגן על מסגד אל-אקצה מפני "התקפות המתנחלים".

↓ מאת: דלית הלוי/ ערוץ 7

האיל דאוד, השר הירדני לענייני הקדשים ולמקומות הקדושים לאסלאם, הודיע על כוונת ממשלת ירדן להגדיל ב-200 את מספר השומרים במסגד אל-אקצה, ובכך יגיע מספרם הכולל של השומרים ל-500.

התבטאותו של האיל דאוד באה בעקבות מכתב עליו חתמו 52 חברי פרלמנט (מתוך 150) בדרישה לממשלה לשלוח חיילים ירדנים כדי לשמור על מסגד אל-אקצה מפני התקפות המתנחלים.

"אנו דורשים מהממשלה, אם היא אינה מאמנת את השומרים, לשלוח אנשי הצבא הירדני לצד שומרים אזרחיים כדי להגן על מסגד אל-אקצה והמקומות הקדושים לאסלאם", נאמר בהודעת חברי הפרלמנט.

השר הירדני אמר, כי הממלכה עושה כל אשר לאל ידה כדי להגן על האופי הערבי והאסלאמי של מסגד אל-אקצה, ובין היתר היא אחראית על850 פקידים בירושלים, ובכללם 300 שומרים על מסגד אל-אקצה.

בנוגע לדרישה לשלוח חיילים ירדנים להגן על מסגד אל-אקצה אמר השר הירדני, כי הנושא הזה קשור למדיניות הכללית של הממלכה והכוחות המזוינים, וכן לערוצים הרשמיים והדיפלומטיים.

שגריר ישראל בירדן או דובר ירדן בישראל?

רב, פסיכיאטר או טוקבקיסט מתלהם || השגריר דני נבו

שגריר ישראל בממלכה ההשאמית בעבר הירדן מרשה לעצמו לקראת סוף כהונתו לחרוג מהמותר לעובד מדינה מהמנין. הוא מנסה לתקן את ההיסטוריה (ההכרזה "הר הבית בידנו" - טעות), נותן הבחנה פסיכיאטרית ("משוגע על כל הראש"), מתלהם נגד בג"ץ ("הבעיה שיש בג"ץ") ופסק שההלכה אוסרת על כניסת יהודים להר הבית.

את דבריו התמוהים אמר השגריר בפני סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. אחד הסטודנטים - עומר דוסטרי מביא את פניניו של השגריר בטוויטר.

↓ דברים מתוך ציוץ של הסטודנט עומר דוסטרי

חשבתי בלבי לחלוק עמכם את ההרצאה המרתקת שהייתי נוכח בה לפני כשעתיים, מפי שגריר ישראל בירדן, מר דני נבו.

אך במקום זאת, אני אעדיף להתרכז בקטע אחד מסוים מתוך ההרצאה, שבהחלט העיב על כולה (מי שבכל זאת מעוניין במידע מתוך ההרצאה, מוזמן לצפות בשרשור העדכונים שפתחתי בחשבון הטוויטר שלי).

קטע, שבו, אני מוכרח להודות, נעתי וזעתי על מקומי באי-נוחות מודגשת ובמבוכה רבה.

כשהחל לדבר על הנושא הבוער של הר הבית, ציין השגריר נבו את האסלאמיסטיים הקיצונים (אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ואנשי חמאס) שמייצרים פרובוקציות במתחם וגורמים לישראל ״לכבוש את אל-אקצה״ (כך, לדבריו, רואים זאת יותר ממיליארד המוסלמים בעולם ומכאן הסכנה שבעליה של יהודים להר).

לאחר שטען כי ההצהרה, ״הר הבית בידינו״, הייתה שגויה וכי ״טוב שהמוסלמים שולטים שם״, עבר נבו להסביר כי הסטטוס-קוו בהר הבית מאפשר ליהודים לעלות להר, אך לא להתפלל שם וכאן חבש את כובעו כרב והחל לנסות ולהסביר כי לפי היהדות, הכניסה להר הבית אסורה (מזכיר מעט את שולמית אלוני, שאמרה כי ״בשביל שלום אני מוכנה גם לחבוש שטריימל״).

״העניינים נרגעו לאחר שראש הממשלה ביקר בירדן בחשאי וסיכם עם מלך ירדן שיטפל באירועים הנפיצים ובאמת מאז נרגעו כמעט כל המהומות״, הסביר.

״רק מה הבעיה?״, רטן נבו, ״בישראל יש בגץ!״ (מסתבר שנבו מעוניין ברשות שופטת ובדמוקרטיה, בתנאי שהן נעימות לאוזניו) ואז זה הגיע:
״פונה אזרח.. גליק, זה שנדקר. איש מקסים, 'אך משוגע על כל הראש' והוא רוצה שיהודים יתפללו על הר הבית״.

עצם העובדה כי הדבר נאמר כסוג של מליצות וכמי שממתיק סוד בחצי חיוך מול חבורה סגורה של סטודנטים, אינה מנקה את נבו מחומרת הדברים, בייחוד כאשר מדובר בפקיד ציבור שאמור להתנהל באופן ענייני, כמי שנמנה על הדרג המקצועי ולא על הדרג הנבחר.

אינני יודע אם נבו הרשה לעצמו להתבטא כך בחופשיות, בשל העובדה שבקרוב הוא מסיים קדנציה ארוכה בת שש שנים בתפקידו, או שאולי האומץ נבע מהמיקום ומאופי המקום (קבוצה מצומצמת של סטודנטים לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב, רובם כמובן מהשמאל), שהשרו עליו ביטחון ושמולם הרגיש בנח.

מכל מקום ותהא הסיבה אשר תהא, חבל מאוד שנבו הצליח להרוס הרצאה מרתקת - כאיש שמכיר את ירדן אולי יותר טוב מכל אחד אחר בארץ - אך בעיקר חבל שהוא שכח את תפקידו כדיפלומט וכאיש מקצוע והרשה לעצמו לחרוג מסמכותו ולהתבטא כמו אחרון הטוקבקיסטים המתלהמים ב-ynet.

ועדת השרים לענייני תרדמה - הוואקף קודח, הרשויות רצות לאשר/ פרופ' אריה אלדד

מעל החוק? || הואקף המוסלמי לא כפוף לחוקי המדינה

הצבת פיגומים על גבי אבן השתיה בכיפת הסלע

עתירת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי שאותה סוקר בעמוד זה פרופ' אלדד, חשפה את העובדה שוועדת השרים שעל פי חוק אמורה לדון בכל פעולת בניה או שיפוץ בהר הבית – ועדה בראשות שר/ת התרבות ובהשתתפות שרי המשפטים והדתות, התכנסה פעמים ספורות בלבד בכל 48 השנים שחלפו מאז שוחרר ההר. לבית המשפט נשלחו מסמכים המעידים על קיומם של ששה דיונים בלבד – כולם משש השנים האחרונות.

↓  כך זה נראה:

1967-2009 – במשך 42 שנים ועדת השרים אינה מתכנסת כלל. בתוך כך נבנות ברחבי ההר במות תפילה איסלמיות (בשנות ה-80 של המאה הקודמת), באורוות שלמה מוכשר המסגד הגדול ביותר במזרח התיכון ומסגד תת קרקעי נוסף נבנה מתחת למסגד אל אקצה (בשנות ה-90). בור עצום נחפר בשנת 1999 בתוך שלושה ימים בכסות של יצירת פתח חירום למסגד באורוות שלמה. מאות משאיות מפנות את שפכי העפר למזבלות סמוכות. העבודות האסורות נמשכות בהר גם במהלך העשור הראשון של האלף השלישי וכוללות חפירות עומק ברחבת כיפת הסלע – מקום המקדש היהודי. 

5.1.2009 – מתכנסת ישיבה – ראשונה אי פעם – של ועדת השרים, בעקבות דרישה לכך בדו"ח חריף של מבקר המדינה בעניין הר הבית (שנותר ברובו חסוי). בהזדמנות הזו הוועדה מאשרת ריצוף באתר כלשהו בהר. אין פירוט על מיקומו. 

8.9.2009 – דיון נוסף שבו מאושרות הקמת מערכת כיבוי אש בכניסה למסגד אל אקצה, שיפוץ דלת עץ לשוק הכותנה ועבודות נוספות. 

13.6.2010 – ישיבה שבה מאושרות עבודות חיפוי כיפת השלשלת הסמוכה לכיפת הסלע באריחי קרמיקה טורקיים. 

9.1.2011 – דיון שבו מתקבל אישור להצבת שני גנרטורים מצפון לרחבת כיפת הסלע וכן עבודות תחזוקה בכותל הדרומי של ההר. 

7.3.13 – ישיבה שבה מאושרת הקמת גדר היקפית סביב מתחם הגנראטורים בצפון ההר. 

6.4.2014 – ישיבה שישית שבה נידונות עבודות לשימור הקירות החיצוניים של כיפת הסלע, עבודות תחזוקה בקמרון הכניסה לאורות שלמה, ריצוף מתחם הגנראטורים והחלפת דלתות מסגד אל אקצה. לראשונה אי פעם בוועדה הזו, ככל הנראה, מחליט אחד השרים – נפתלי בנט – להימנע בהצבעה והעבודות מאושרות ברוב של שני שרים (לבנת ולבני) לעומת אחד.

על מה, למשל, לא דנה ועדת השרים? 

• הצבת פיגומים על גבי אבן השתיה בכיפת הסלע. אלה מוצבים שם מזה כחמש שנים (חשיפה ראשונה של המקרה נעשתה במקור ראשון בגליון ה-29.6.12). 

• קורות עץ עתיקות המוטלות תחת כיפת השמיים במתחם שער הרחמים ואינן מפונות למוזיאון כנדרש בחוק העתיקות.

• נסיונות לפנות שפכי עפר ובהם עתיקות במזרח הר הבית בסוף שנת 2012. 

• עבודות הנערכות, גם כיום ככל הנראה, בחלל המצוי בין השער הכפול לבין השער המשולש בדרום הר הבית.

↓  הוואקף קודח, הרשויות רצות לאשר/ פרופ' אריה אלדד

מדינת ישראל כבר ויתרה על אכיפת החוק בהר הבית * כעת היא מתאמצת לרפות גם את ידינו

תוך עצימת עין של ממשלת ישראל, חנך הוואקף המוסלמי לפני כעשרים שנה את המסגד התת קרקעי הענק בהר הבית בחלל "אורוות שלמה", ולאחר מכן מסגד נוסף מתחת למסגד אל אקצה. פעולות נרחבות של חפירה ושיפוצים בוצעו בחללים הללו תוך הרס עתיקות מכוון ונרחב. בשנת 1999 חפר הוואקף בור אדיר ממדים כדי להכשיר כניסה מונומנטאלית ל"אורוות שלמה". דחפורים וכלים מכאניים כבדים אחרים הופעלו ומאות משאיות טעונות עפר ושברי אבנים פונו מן ההר. מי שהיה אז מנכ"ל רשות העתיקות אמיר דרורי ע"ה הגדיר את הפעולות הללו "פשע ארכיאולוגי" ו"פגיעה ברברית בארכיאולוגיה".

מכיוון שפעולות החפירה וההרס בהר נמשכו תוך עצימת עין של הרשויות המופקדות על אכיפת החוק בו, פנתה בשנת 2007 הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת למבקר המדינה והטילה עליו להכין דו"ח על התנהלות הרשויות בהר. המבקר הכין דו"ח חמור ביותר, אך ועדת משנה לביטחון של הועדה לביקורת המדינה הטילה עליו חיסיון בשנת 2010. זאת על פי דרישת משרד ראש הממשלה והמשטרה. הנימוק: פרסום הדו"ח עלול לפגוע ביחסי החוץ של המדינה ועלול לחשוף את שיטות העבודה של המשטרה.

כך נמנע באופן מעשי פיקוח של הכנסת על הרשות המבצעת. הפגיעה בריבונות, ההפקרות והרס העתיקות בהר הבית, נמשכו באין מפריע. כשנקראו הרשויות לכנסת לדיון מעקב הן העידו שכל לקחי הדו"ח החסוי נלמדו ויושמו. מכיוון שהדו"ח עצמו היה חסוי – לא ניתן כמובן להעריך את הקשר בין דברי הרשויות והמציאות. מעניין שנציגי השב"כ שהופיעו בפני בג"צ אשר דן בעתירה לפרסום הדו"ח מסרו שאין בפרסומו משום פגיעה בביטחון המדינה. לא על הביטחון הגן החיסיון, כי אם על אזלת ידן של הרשויות בהנחיית ראש הממשלה.

קורות עץ עתיקות המוטלות תחת כיפת השמיים

במתחם שער הרחמים ואינן מפונות למוזיאון כנדרש בחוק העתיקות

אלא שלפני כשנה התפרסם באתר חדשות יהודי בניו יורק (jewishvoiceny.com) מסמך שנטען לגביו שהוא הדו"ח החסוי. הוועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ אמנון כהן (ש"ס) סירבה לדון בנושא. מדינת ישראל התעלמה מהדו"ח שפורסם. מי שקורא בו – יכול בקלות להבין מדוע. בדו"ח נחשף קלונן של ממשלות ישראל לדורותיהן, שוויתרו למעשה על הריבונות בהר והניחו לוואקף לעשות בו כבתוך שלו. עיריית ירושלים לא אכפה את חוקי התכנון והבניה. רשות העתיקות לא פיקחה על עבודות בהר, כולל חפירות והריסות, המשטרה עצמה עין מכל מעשי הוונדליזם הערבי בהר, וכל אלו – בחיפוי ובגיבוי היועצים המשפטיים לממשלה וראשי הממשלה לדורותיהם.

כך, לדוגמא, ועדת השרים המיוחדת האמורה לפקח על הנעשה בהר ולאשר בו עבודות במידת הצורך – לא התכנסה במשך 42 שנים (1967-2009) ולו פעם אחת. מכיוון שהוואקף הוא גוף ירדני – ממומן ומופעל בידי משרד ההקדשים ברבת עמון – הרי שהתוצאה היא שהר הבית, דה פקטו, נתון בריבונות הממלכה ההאשמית ואיננו בריבונות ישראל. כך מתברר שמילותיו של מוטה גור, מפקד כוח הצנחנים שכבש את ההר בשנת 1967 – "הר הבית בידינו" – נותרו מילים ריקות.

במדינת ישראל התפתח מנהג שראש הממשלה קובע כל דבר בהר הבית, ובפועל עושה זאת המשטרה. מצב זה נוצר מכיוון שהוואקף המוסלמי "מכיר" רק במשטרה, בהיותה נציג "הכוח הכובש", בעוד שאין הוא מכיר ברשויות המדינה האזרחיות האמורות לפעול בהר הבית: רשות העתיקות ועיריית ירושלים. רשות העתיקות אמורה לאשר ולפקח על כל עבודה הנעשית בהר הבית, שכולו הוא אתר עתיקות מוכרז, אתר בעל חשיבות ראשונה במעלה בעולם כולו. עבודות הבניה העצומות שביצע הוואקף בהר שבוצעו ללא היתר וללא פיקוח, ועבודות ריצוף עצומות שבוצעו לאחר מכן בשטח הדרום-מזרחי של ההר גרמו כמעט להתמוטטות חומות הר הבית בגלל שינוי במשטר ניקוז מי הגשמים.

עיריית ירושלים אמורה לאשר כל פעולת בניה בעיר, ולפקח שהיא מתבצעת לפי הכללים, ללא חריגות. בפועל פקחי העיריה כמעט אינם נוכחים בהר הבית. רק לעתים נדירות הם נכנסים ללא מדים, ואינם מפעילים כלל את סמכותם. הגורם היחיד הנמצא בהר הבית כל העת הוא משטרת ישראל, אלא שהמשטרה נענית לכל גחמה של הוואקף המוסלמי כדי לשמר אתו "יחסי עבודה תקינים", והתוצאה היא שהוואקף הוא הקובע הכול בהר הבית, המשטרה מצייתת, ומוציאה אישורים ופקודות על פי רצון המוסלמים. 

הרי החושך

היועץ המשפטי לממשלה קבע לפני שנים אחדות נוהל שיש לדווח לו על כל הפרת חוק בהר הבית בטרם תתבצענה פעולות לאכיפת החוק. כל הרשויות, לרבות המשטרה, פירשו את ההנחיות הללו כאישור פתוח שלא לעשות את תפקידן. כך נוצר מצב שבין אם דווחו עבירות הוואקף ליועץ המשפטי ובין אם לאו, בפועל לא נעשה דבר נוכח הפרות החוק אשר חזרו ונשנו עשרות פעמים. ולפיכך ליועץ המשפטי עצמו חלק מהותי בכך שמערכת החוק בישראל לא הופעלה (ואיננה מופעלת) כלפי הוואקף המוסלמי בהר הבית, ולמעשה יש לו חסינות מפני החוק.

חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי שזכיתי לעמוד בראשו החליט לפנות לרשויות ולדרוש פרסום הדו"ח, שעותק ממנו עלה כאמור לרשת האינטרנט. הרשויות סירבו או סתם התעלמו. לפיכך ביקשנו לדעת מה עשו הרשויות מאז הגשת הדו"ח. פנינו בכתב לעיריית ירושלים, לרשות העתיקות ולמשטרה בבקשה שיפרטו את פעולותיהן בהר לאחר 2010. פנינו מכוח חוק חופש המידע. זכינו רק לתשובות לקוניות ששוב הסתתרו מאחורי בטחון המדינה ופגיעה אפשרית ביחסי החוץ שלה.

ולפיכך כשאנו מיוצגים בידי עו"ד נדב העצני פנינו לפני כחצי שנה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ועל פי חוק חופש המידע, וביקשנו לקבל את פירוט הבקשות שהגיש הוואקף לביצוע עבודות בהר, את פירוט האישורים שניתנו ואת פעולות הפיקוח והאכיפה. נתונים שלא ניתנו לידינו לאחר שפנינו ישירות לרשויות.

לפני כחודשיים התקיים הדיון הראשון. הרשויות שבו והתחמקו בטענה שאי אפשר למסור לידינו את הנתונים על המתרחש בהר, בדיוק מאותן סיבות שהוטל חיסיון על דו"ח מבקר המדינה. שוב נישא שם ביטחון המדינה לשווא. שוב הסתתרו מאחורי פגיעה אפשרית ביחסי החוץ של ישראל. טיעון זה אגב, אפשר שיש בו ממש. כי אם יסתבר לעוד מדינות בעולם כי ממשלות ישראל ויתרו מרצונן על ריבונות בהר הבית אולי יבקשו שהמדינה תנהג כך גם ביחס לשטחים אחרים ולטובת מדינות אחרות. אם יצא לישראל שם של מדינה שאינה שומרת על ריבונותה – יהיו עד קופצים על השלל.

אלא שהפעם נתקלו עירית ירושלים, רשות העתיקות והמשטרה בשופט שלא היה מוכן לקבל אוטומטית כל טיעון בשם ביטחון המדינה. כבוד השופט סובל דרש מהרשויות להסביר לו מדוע, למשל, אם תמסור העיריה כמה בקשות להיתר ביצוע פעולות בניה הגיש הוואקף – ייפגעו ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה. הוא שלח אותן הביתה עם "שיעורי בית" לבוא לדיון הבא עם נתונים.

הרשות היחידה שנענתה, לפחות חלקית, לאתגר, היתה רשות העתיקות. שם המציאו לידינו העתקי פרוטוקולים של ועדת השרים המיוחדת לענייני הר הבית שהתכנסה מספר פעמים לאישור עבודות שביקש הוואקף לבצע. מהפרוטוקולים למדנו שהוואקף, שאינו מכיר במדינת ישראל, מוכן להידבר רק עם המשטרה, את הבקשות מגישה רשות העתיקות ולא הוואקף. כביכול גונבה שמועה לאוזניה שהוואקף מבקש לחפור, לשפץ, לקדוח, לנסר, לרצף, להרוס, לבנות, להחליף – והיא מתנדבת לבקש בשמו. וועדת השרים אישרה לרשות להרשות לוואקף לבצע, תוך שהיא מעירה שהאישור שלה איננו מהווה תחליף לבקשת היתר בניה כדין מהעיריה – בקשות שככל הידוע לנו לא הוגשו מעולם.

העיריה והמשטרה שבו לדיון השני בלא להציג שום נתונים. שוב רוממות ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה בגרונם ואוזלת מעשים בידיהם. השופט לא נבהל גם הפעם. נציגי היועץ המשפטי למשטרה (שדבררו גם את העיריה) הסכימו להראות את הנתונים לשופט בלבד. לא לנו. נקבע לפיכך דיון שלישי, במעמד המשיבות בלבד. למרות הנציגות הנכבדה מאד של הרשויות שהתייצבו לדיון השלישי – עם קציני משטרה, פקידים גבוהים ויועצים ממשרד ראש הממשלה ומשרד החוץ – כנראה שלא נחה דעתו של השופט גם הפעם ונקבע דיון רביעי לסוף החודש האזרחי הנוכחי, שוב בהעדרנו.

ראוי שרשויות המדינה ידעו שהר הבית אינו הפקר. ואם הוועדה לביקורת המדינה שותקת ומשותקת, ואם ועדת הפנים של הכנסת מנועה מלבקר בהר, יש יהודים בארץ ישראל שלא יניחו למדינה לוותר על ריבונותנו במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. 

• הכותב הוא ח"כ לשעבר ויו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי שמטעמו הוגשה העתירה. 

האם משטרת ישראל פעלה יחד עם מחבלי הואקף נגד הרב יהודה גליק?

ליהודה גליק נודע כבר לפני כמה חודשים, שיש הוראה מפורשת של מפקד מרחב דוד - נצ"מ אבי ביטון לשוטרי הר הבית, למצוא עילה לעצור את גליק ולהרחיקו מהר הבית. מאז נהגה המשטרה להצמיד אליו שוטר עם מצלמת וידאו שיתעד כל צעד שלו  בהר הבית.

אתמול, שושן פורים עלה הרב יהודה גליק להר הבית בגפו וחשד שמשהו מוזר קורה. בניגוד לעבר הוא לא צולם בוידאו (כנראה כדי למנוע תיעוד מרשיע נגד המשטרה עצמה), הוא הבחין ממרחק בנצ"מ אבי ביטון עם כמה קצינים בכירים. היתה לו הרגשה שקציני המשטרה זוממים נגדו משהו ביחד עם אנשי הואקף. לאחר מקרא הדו"ח על השתלשות הענינים, קשה מאוד שלא להשתכנע שאכן כך היה.

מאת: יהודה גליק

העליה להר הבית

8:21 -   הגעתי לכניסה להר הבית. השוטרת שילת (מחליפה את מוטי) אמרה לי לחכות.

8:24 -   אני מזהה שוטרת עם מצלמה שמצלמת אותי - צילמתי אותה בחזרה.

8:32 -   השוטרת שילת קוראת לי להיכנס. נכנסתי (ללא בדיקה וללא תדריך).

8:34 -   התחלתי את הסיבוב לבד מלווה בשוטר בשם ראוף ושני אנשי וואקף. ראיתי קבוצות של מוסלמים יושבים בדרום ביקשתי מהשוטר שנפנה שמאלה כי אני רוצה סיבוב שקט. השוטר אמר לי שגם ככה אין מה לדאוג כי היום הכניסה לערבים רק מגיל 50.

8:38 -   אני לקראת שער הכותנה (ליד שוקת קאית ביי) יושב מוסלמי מזוקן מתחיל לקלל אותי הוצאתי פלפון לצלם אותו. הוא איים עליי שאם אצלם אותו הוא יעשה דברים לא טובים. התעלמתי וצילמתי והוא המשיך בקללותיו. השוטר האיץ בי שאמשיך. שאלתי את השוטר למה לא עושה לו כלום הוא אמר לי להמשיך. כדרכי התעלמתי והמשכתי.

8:45 -   אני מגיע לאמצע הצד הצפוני פוגש את הקבוצה של אסף לרנר מדבר איתם כמה דקות וממשיך.

8:49 -   אני מזהה ממרחק מכיוון שער השבטים קבוצה של עשרות נערות צעירות בנות 15 בערך, הופתעתי מאוד שהרי השוטר אמר לי שהיום הכניסה רק מגיל 50. צילמתי אותן מרחוק.

8:50 -   אנשי הוואקף שמלוים אותנו צועקים עליי "כלב תפסיק לצלם את הבנות" אמרתי לשוטר שעל פי ההנחיות אנשי הוואקף צריכים להתרחק מאיתנו 50 מטר ושלמרות שאני בדרך כלל לא מקפיד על זה אני מבקש ממנו שירחיק את אנשי הוואקף האלו ממני ושלא יקללו אותי. השוטר התעלם מבקשתי וביקש ממני לא לצלם את הבנות.

8:55 -   אני מגיע לאיזור שער הרחמים אני שומע קללות נזרקות לעברי מכיוונים שונים ואני מזהה תנועה של אנשי וואקף צועדים לעברי מכיוונים שונים תוך שהם מקללים אותי קללות נמרצות. אני מפנה תשומת לב השוטר למה שקורה ומבקש ממנו להרחיק ממני את המתפרעים. אני עולה לעמדה קצת גבוהה סמוך לחומה ומצלם את האירוע שהולך ומתפתח. אני מבקש מהשוטר בכל לשון של בקשה שירחיק ממני את האנשים. השוטר מתעלם.

8:56 -   אחד מאנשי הוואקף קופץ לעברי תולש לי את תעודת המורה דרך וחוטף ממני את הפלאפון שלי שאני מצלם. אני צועק לעבר השוטר והוא לוקח מאיש הוואקף את הפלאפון ומחזיר לי ומבקש ממני להמשיך. אני אומר לו שאני מבקש ממנו להרחיק את המתפרעים ממני שהם כבר קרוב ל-50 איש.

8:57 -   מגיע קצין בשם עידן אומר לי להמשיך בסיבוב ואני אומר שאין לי בעיה להמשיך אבל אני מבקש ממנו שירחיק ממני את המתפרעים.

8:57 -   מתקרב אליי איש וואקף נעים הליכות ומבקש ממני להפסיק לצלם אני אומר לו שאם יפסיקו לקלל אותי אני מיד אפסיק לצלם.

8:58 -   מגיע למקום קצין נוסף דניאל סרנגה ואיתו כמה שוטרים מנסים להשתלט על ההמון המתפרע ללא הצלחה אומרים לי להמשיך בדרכי אני אומר שאמשיך אבל אני מבקש שירחיקו ממני את הפורעים. הפורעים צועקים לעבר דניאל סרנגה שיעצור אותי.

מעצר שווא

8:59 -   דניאל סרנגה קורא לקצין עידן ופוקד עליו לעכב אותי.

9:00 -   עידן מודיע לי שאני מעוכב - ההמון נרגע. ואני מתלוה אל הקצין עד ליציאה מההר אל עבר תחנת בית אליהו. במהלך הדרך השוטר מבקש ממני לרוץ אני אומר לו שאני מעדיף לא לרוץ בהר אבל אלך כמה שיותר מהר שאני יכול מתוך כבוד המקום וכך עשיתי.

9:07 -   מגיעים לבית אליהו. השוטר מבקש ממני לכבות את הפלפון וכך אני עושה (מרגע זה כמעט ואין צילומים).

9:10 - 10:35 - אני בהמתנה בבית אליהו. השוטר מנהל שיחות עם הקצין עידן ואומר לו שהוא לא יודע מה לכתוב בדו"ח הפעולה. הקצין עידן מנחה אותו מה לכתוב הוא רושם על דף טיוטא מילה במילה מה שעידן אומר לו. מאוחר יותר זורק את הטיוטא לפח ואני מוציא אותו מהפח ומעתיק את מה שעידן אמר לו על דו"ח פעולה.

10:35 - עידן מגיע לבית אליהו וקורא לראוף החוצה לברר שהוא אכן כתב את מה שנתבקש לכתוב.

10:35-10:37 - עידן וראוף מנהלים שיחה במסדרון ואני מצלם אותם מדברים.

10:45 - עידן נכנס לחדר בו אני יושב שואל אם יש לי פלאפון ואני משיב בחיוב והוא מורה לראוף לקחת ממני את המכשיר מאותו רגע אני לחלוטין בלי מכשיר.

11:00 - דניאל סרנגה מגיע לבית אליהו ובודק את דוח הפעולה של ראוף ומעיר לו הערות ומבקש ממנו להוסיף על מה שהוא כתב (להלן ההבדל בין מה שכתוב בטיוטא שאצלי לבין מה שבדו"ח הסופי אלו התוספות של סרנגה).

11:30 - לוקחים אותי מבית אליהו ברגל לכותל לטובת נסיעה בניידת לקישלה.

11:40 - אנחנו בכותל הניידת לא מניעה, מנסים להניע בדרדור ללא הצלחה, אח"כ מישהו מנקה את הקורוזיה מהמצבר והרכב מניע.

12:00 - אנחנו מגיעים לקישלה. קצין החקירות אומר לי להמתין ושואל את ראוף באיזו שעה עוכבתי. ראוף אומר שבשעה 9:00 הקצין אומר שאם כך יש בעיה אסור לעכב יותר משלוש שעות בלי חקירה אז במקום הוא מורה לראוף לעצור אותי ולשים על ידיי אזיקים.

12:30 - מביאים לי קצת תירס וקצת טונה ובקבוק מים מורידים לי את האזיקים ומורים לי לאכול.

12:40 - אומרים לי לעשות שיחה עם עורך דין, אני מתקשר לאביעד ויסולי.

מהלך החקירה

13:00 - החקירה מתחילה - חשוד במעשים העלולים להפר את הסדר הציבורי היום ובהזדמנויות נוספות.

             החוקר אוסר עליי לרשום שום דבר במהלך החקירה ואף צועק עליי. נכנס קצין חקירות ואני אומר שאני רוצה לרשום כדי שאזכור על מה נחקרתי והוא מודיע לי שאין לי מה לכתוב הכל מוקלט.

13:00- 14:30 - אני נחקר על כך שאני עושה פרובוקציות שמפירות את הסדר הציבורי.

האשמות לגבי היום:

קיללתי את אנשי הוואקף וצילמתי אותם.

האשמות מן העבר:

לגבי כל אלו אמרתי שאני לא זוכר אירוע ספציפי ולכן תשובותיי עקרוניות.

29/12/13 - לקחתי עפר (אמרתי שהרבה פעמים אני לוקח עפר לצורך חתן והדבר אושר  במפורש על ידי מפקד יחידת המקומות הקדושים דאז - אבי ביטון).

9/1/14    -  נתתי למישהו מהקבוצה שלי תמונה של פייגלין ביקשתי ממנו להרים את זה וצילמתי אותו (הכחשתי. הוא אמר שיש להם צילומים אמרתי שלא יכול להיות שיש צילומים של דבר שלא היה).

15/1/14 -  אמרתי למישהו מהקבוצה שלי שאנשי הוואקף הם מחבלים (לא זוכר האירוע אבל זה לא הסגנון שלי).

16/1/14 -  שלושה מהקבוצה שלי עלו לרחבת כיפת הסלע (לא זוכר את האירוע, לא מבין מה הבעיה).

19/1/14 -  במהלך הדרכה אמרתי פסוקים מתוך הקוראן באנגלית (לא זוכר את האירוע לא מבין את הבעיה).

28/1/14 -  אירגנתי אירוע שבו הזמנתי אנשים לבוא עם דגלים להר הבית (הכחשתי)

30/1/14 -  במהלך הדרכה מישהו שאל אותי מי זה איש הוואקף ועניתי לו שהוא ירדני (לא זוכר את האירוע לא מבין את הבעיה).

הממלכה ההשאמית בעבר הירדן ממשיכה ללבות את האש ולהסית נגד עם ישראל

מי שעוקב אחר הפעילות הירדנית בהר הבית, נוכח לדעת שמדובר בהתנהגות של מדינת אויב לכל דבר הפועלת נגד מדינת ישראל ועם ישראל מתוך שנאה פתולוגית. מנגד עומדת (יותר נכון, כורעת) מדינה עם ממשלה רכרוכית ומתרפסת שמקנחת את הרוק מפניה ומשכנעת את עצמה שמדובר בגשם.

יהודי בעל מבט שטני זולל גביע גלידה בדמות מסגד אל-אקצא.
קריקטורה אנטישמית שהופיע במקור בעיתון "אל-דוסתור" הירדני

ממשלת ישראל מפקירה למעשהאת סמכויות הניהול בהר הבית בידי הממלכה ההשאמית בעבר הירדן המזרחי. הממלכה ההשאמית לא מפסיקה לרגע לחתור תחת שלטון ישראל ומפיצה תעמולה שלא היתה מביישת אף מדינת אויב.

הממלכה ההשאמית מממנת את פעילות הוואקף המוסלמי בהר הבית ומתדרכת את אנשיו להציק ככל הניתן לעולים היהודים להר הבית ולנסות לבלום את עלייתם להר. נאסר על אנשי הוואקף לשוחח עם יהודים ואם יתפס אחד מאנשיו משוחח עם יהודי, הוא עלול להיות מפוטר לאלתר.

מדי פעם יוזמים אנשי הממלכה ההשאמית ארוע דיפלומטי כזה או אחר, הקשור להר הבית. התלונות שלהם מופנות כנגד ארועים מנופחים על ידם או ארועים מומצאים כיד הדמיון הערבי הטובה. עליתו להר הבית של השר אורי אריאל, למשל, מוצגת כחלק מהמזימה הציונית להרוס את אל-אקצה. עליות של יהודים להר הבית מוצגות על ידם כ"פלישות של מתנחלים לשטח מסגד אל-אקצה".

שכירים ירדנים המשמשים כאנשי דת דואגים לחמם את ההמון המשולהב ולהסיתו לאלימות נגד יהודים ונגד משטרת ישראל. פעילות משטרתית (אנמית למדי) נגד הפורעים, מוצגת כפגיעה מכוונת של ממשלת ישראל ב"מתפללים" מוסלמים.

כל העלילות האמורות לעיל משמשות כחלק מהעלילה הגדולה הנקראת "אל אקצה בסכנה", עלילה המשמשת כבר שנים את הממלכה האשאמית ואת המחבלים הערבים כאן בעברו המערבי של עבר הרדן (ראו: עלילת הדם המודרנית: אל-אקצא בסכנה! / נדב שרגאי).

לאחרונה החל הוואקף להפיץ פליירים עם חומר תעמולה ארסי כנגד עם ישראל, אותו הוא מחלק לתיירים בהר הבית (ראה: שכתוב ההיסטוריה בהר הבית). הפליירים ממומנים על ידי הממלכה ההשאמית והודפסו ביוזמתה. בפליירים מוכחש כל קשר בין עם ישראל להר הבית, נטען שם שמעולם לא היה על הר הבית בית מקדש, שהרי לא יתכן שהנביא המוסלמי שלמה היה בונה משהו על "חראם א-שאריף" (=הר הבית) נגד רצון אללה.

האתר הערבי קודס פרס חדשות מדווח שמשרד ההקדשים של הממלכה ההשאמית החליט להעסיק עוד 13 שומרי וואקף ובכך יגיע מספרם של עובדי הוואקף ל-560, אשר 170 מתוכם עובדים כ"שומרים", שתפקידם להגן על שערי הר הבית מפני פלישות של קיצונים יהודים (כל יהודי חובש כיפה הוא "קיצוני").

כמו כן החליט המשרד להנחות את עובדיו לפעול כדי "להפריך את התעמולה הציונית בנוגע למסגד אל-אקצה".

עוד מוסר האתר, שהממלכה ההשאמית תשקיע מאות אלפי דינרים בחידוש המבנים הנמצאים כעת בהר הבית ובשיקומם (שם קוד לפגיעה נוספת במטמוניות הר הבית ושרידי המקדש). האתר יודע לספר שהממלכה משקיעה יותר מ-7 מיליון דולר בשנה בהר הבית.

עוד מוסר האתר שהממלכה תשקיע 5 מיליון דולר בבתי ספר בירושלים, תרומתו האישית של המלך עבדאללה.

שאלות לסיום:

לקראת הדיון הצפוי בכנסת בדבר ריבונות ישראל בהר הבית (ראו: המהפך קרוב: הכנסת תחליט ביום שלישי הקרוב לממש את ריבונות ישראל בהר הבית), לנו נותר רק לשאול:

איפה ממשלת ישראל?

האמנם מדינה זרה מנהלת את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי בלב ירושלים?

האמנם מדינה זרה הנוהגת כמדינת אויב מנהלת בתי ספר למחבלים בירושלים?

ביבי, האם לשם כך נבחת לראשות הממשלה על ידי הימין?

בנט, איפה אתה? מה קורה לך? למה אתה משתף פעולה עם חלוקת ירושלים מתחת לאף של אזרחי ישראל?