הלבנון: הלכות מורא מקדש

עולים ביראה להר הבית || יראה ממי שיכן שמו בבית בגדול והקדוש

המאמר האחרון בסדרת המאמרים מתוך העלון השלישי 'הלבנון', עוסק בדיני מורא מקדש. 

גם בימינו, ימי חורבן הבית וערב בנייתו במהרה, מצווים אנו על דיני מורא מקדש, כשם שאנו מצווים עליהם בעת שהבית עומד על תילו. המצוה אינה ליראה מהבית עצמו, אלא ממי ששיכן שמו במקום וציווה על יראתו.

מצות יראת ה' היא מצוה תמידית בכל מקום ובכל זמן, אולם אין עוד מקום בעולם שמיוחד ליראת ה' מלבד הר הבית.

↓ ומקדשי תיראו, אני ה'

מצוות עשה לירא מן המקדש אפילו כשהוא חרב, ולכן העליה להר הבית צריכה להיעשות מתוך כובד ראש ומורא מקדש שנאמר: "'ומקדשי תיראו' – לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על יראתו".

מותר להיכנס להר הבית רק לצורך מצווה (כגון: תפילה) ולא לצורכי חולין או לשם קיצור דרך וכדו' (אך אם נכנס להתפלל, מצווה לצאת מצד אחר).

כל דיני כבוד בית-הכנסת נוהגים בהר הבית ביתר-שאת.

אסור להיכנס להר הבית בנעלי עור, והמחמיר שלא להיכנס בכל נעליים קשיחות תבוא עליו ברכה (כמו ביום הכיפורים).

בחליצת הנעליים יש לחלוץ תחילה את נעל ימין (ולא את שמאל כנהוג בדרך כלל), כיוון שזו חליצה של מצווה.
הנכנס יחף, רגליו צריכות להיות נקיות.

אסור להיכנס להר הבית עם ארנק בידו, או כשהוא חגור בחגורה שיש בה ארנק (פאוץ'), אך מותר להיכנס בארנק מכוסה.

אין להיכנס להר הבית עם תרמיל.

אסור להיכנס להר הבית כשהוא לבוש רק בגופיה או בבגד אחר המיועד לספוג את הזיעה, כשאין עליו בגד נוסף. יש להקפיד על לבוש הולם ומכובד.

אסור לירוק בהר הבית.

אין לדבר דיבורי רשות בהר הבית, ולכן רצוי שלא להיכנס עם מכשיר טלפון נייד וכדו' ולפחות יש לכבותו לפני הכניסה.

"הנכנס להר הבית, נכנס דרך ימין ומקיף ויוצא דרך שמאל".

 

• תודה לרב חיים ירוחם סמוטריץ' שסייע בידינו בעיון ההלכות

את דיני הקריעה על ראיית מקום המקדש בימינו, ניתן למצוא בספר 'פניני הלכה – ליקוטים בענייני העם והארץ' ט, יב-יד