‏הצגת רשומות עם תוויות הלבנון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הלבנון. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 26 ביוני 2015

מדורים קבועים • הלכה • רבנים • עלונים • פרשת שבוע

הלכה, הדרכה, פרשת שבוע, היסטוריה, אקטואליה || מדורי המקדש

ריכוז המדורים הקבועים באתר חדשות הר הבית • הדרכה לעולי הר הבית • הלכות הר הבית והמקדש • מדברי רבותינו ותמונותיהם בהר הבית • חוברות הר הבית והמקדש • מאמרים על פרשת השבוע • כל מדורי המקדש

↓ הדרכה הלכתית לעולים להר הבית

↓ מדריך לעולה להר הבית                          ↓ תשובות לשאלות נפוצות                        


↓ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ - רבני הר הבית/ מדברי רבותינו,סרטונים ותמונות בהר הבית


↓ דף הבית/ ארנון סגל המדור השבועי לענייני הר הבית והמקדש - מקור ראשון


↓ המסע אל ההר/ ד"ר מיכאל בן ארי סדרת הרצאות בסיסית בנושא הר הבית - היסטוריה, ארכאולוגיה, מחשבת ישראל, הלכה, איסלאם ועוד


↓ המקדש בפ"ש/ נחשון עמית נקודה על המקדש מתוך פרשת השבוע


↓ ותחזינה/ יובל קופרמן המקדש בפרשת השבוע


↓ פרשת המקדש/ שמואל בן חמו לקחים מפרשת השבוע








↓ הלבנון עלון תורני בענייני העליה להר הבית









↓ לשכנו תדרשו/ ישיבת ההסדר צפת עלון תורני בענייני העליה להר הבית




↓ מה יעשו היום בבית המקדש/ אברהם בורשטיין הלכות וסדר היום במקדש בשפה ברורה


↓ סדרת כתבות ומארים על ה'סטטוס קוו' בהר הבית



רקע כללי על ה'סטטוס קוו בהר הבית וסדרת כתבות ומאמרים בעניין >>

יום שני, 2 במרץ 2015

הלבנון: הלכות מורא מקדש

עולים ביראה להר הבית || יראה ממי שיכן שמו בבית בגדול והקדוש
המאמר האחרון בסדרת המאמרים מתוך העלון השלישי 'הלבנון', עוסק בדיני מורא מקדש. 

גם בימינו, ימי חורבן הבית וערב בנייתו במהרה, מצווים אנו על דיני מורא מקדש, כשם שאנו מצווים עליהם בעת שהבית עומד על תילו. המצוה אינה ליראה מהבית עצמו, אלא ממי ששיכן שמו במקום וציווה על יראתו.

מצות יראת ה' היא מצוה תמידית בכל מקום ובכל זמן, אולם אין עוד מקום בעולם שמיוחד ליראת ה' מלבד הר הבית.

↓ ומקדשי תיראו, אני ה'

מצוות עשה לירא מן המקדש אפילו כשהוא חרב, ולכן העליה להר הבית צריכה להיעשות מתוך כובד ראש ומורא מקדש שנאמר: "'ומקדשי תיראו' – לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על יראתו".

מותר להיכנס להר הבית רק לצורך מצווה (כגון: תפילה) ולא לצורכי חולין או לשם קיצור דרך וכדו' (אך אם נכנס להתפלל, מצווה לצאת מצד אחר).

כל דיני כבוד בית-הכנסת נוהגים בהר הבית ביתר-שאת.

אסור להיכנס להר הבית בנעלי עור, והמחמיר שלא להיכנס בכל נעליים קשיחות תבוא עליו ברכה (כמו ביום הכיפורים).

בחליצת הנעליים יש לחלוץ תחילה את נעל ימין (ולא את שמאל כנהוג בדרך כלל), כיוון שזו חליצה של מצווה.
הנכנס יחף, רגליו צריכות להיות נקיות.

אסור להיכנס להר הבית עם ארנק בידו, או כשהוא חגור בחגורה שיש בה ארנק (פאוץ'), אך מותר להיכנס בארנק מכוסה.

אין להיכנס להר הבית עם תרמיל.

אסור להיכנס להר הבית כשהוא לבוש רק בגופיה או בבגד אחר המיועד לספוג את הזיעה, כשאין עליו בגד נוסף. יש להקפיד על לבוש הולם ומכובד.

אסור לירוק בהר הבית.

אין לדבר דיבורי רשות בהר הבית, ולכן רצוי שלא להיכנס עם מכשיר טלפון נייד וכדו' ולפחות יש לכבותו לפני הכניסה.

"הנכנס להר הבית, נכנס דרך ימין ומקיף ויוצא דרך שמאל".


 
  • תודה לרב חיים ירוחם סמוטריץ' שסייע בידינו בעיון ההלכות

את דיני הקריעה על ראיית מקום המקדש בימינו, ניתן למצוא בספר 'פניני הלכה – ליקוטים בענייני העם והארץ' ט, יב-יד

יום חמישי, 26 בפברואר 2015

מפת הר הבית - מסלול הלכתי

מפת הר הבית || מסלול הליכה לפי כל השיטות

כידוע, מוסכם על רוב העוסקים בתחום שכיפת הסלע עומדת על מקום המקדש וכך מקובל במסורת מדורי דורות. יש שיטות שונות באשר לתחומים בהר הבית, המותרים לכניסת טמאי מת.

במאמר השישי בסדרת המאמרים בעלון 'הלבנון', מביאים העורכים את השיטות המחמירות, המקובלות על כל הפוסקים. ההולך במסלול המוצע במאמר זה לא יכנס לספקות באשר לאיסורים מדרבנן ובודאי לא לאיסורי תורה.

↓ הר הבית - הגבולות ההלכתיים

הר הבית - מסלול הליכה הלכתי
מקום המקדש (צהוב) והעזרה (טורקיז) - אסורים כיום בכניסה מכיוון שאנו טמאי מת [איסור כרת!] (אנשי כוחות הביטחון יעשו שאלת חכם).

עזרת הנשים (תכלת) והחיל (כתום – מיקום משוער) - אסורים בכניסה לטמא מת.

הר הבית (אפור) - אסור בכניסה לטמא בטומאה הנגרמת מהפרשות היוצאות מן הגוף, כגון: בעל קרי ונדה. מותר בכניסה לטמא מת: "אפילו המת עצמו - מותר להיכנס להר הבית" (רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פ"ג ה"ד).
קדושות אלו לא בטלו גם לאחר החורבן והן קיימות גם היום (עיין משפט כהן, סי' צו).

הקו הכחול בדרום מסמן את האזור המותר בכניסה עלֿפי הרב יצחק שילת ('תחומין' ז' עמ' 489).

העולה להר הבית יכול להקיף את מקום המקדש כולו. בצדדים: דרום, מערב וצפון ההליכה פשוטה יחסית ויש לשמור על מרחק של 12 מטר מהרמה. בצד מזרח כדאי ללכת רק בשביל הצמוד לחומת ההר המזרחית.

מי שאינו בטוח בעצמו בידיעת התחומים המותרים בכניסה יעלה תחילה עם אדם היודע ומכיר.

יום שלישי, 24 בפברואר 2015

הלבנון: מקום המקדש


זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר || כיפת הסלע - מקום המקדש
כיפת הסלע ניצבת בדיוק על מקום המקדש
המאמר השישי בסדרת המאמרים מתוך עלון 'הלבנון', עוסק בזיהוי מקום המקדש.

לזיהוי מקום המקדש יש חשיבות הלכתית עליונה, כדי לקבוע את הגבולות בהר הבית, המותרים בכניסת טמאי מת וכדי לחדש במהרה את סדר עבודת בית א-לוהינו.

↓ הלבנון: זיהוי מקום המקדש

הידיעה שכיפת הסלע נבנתה על אבן השתיה במדויק, עברה במסורת מדור לדור ונחשבה כדבר ידוע כבר מזמן בניית הכיפה. יהודים הגיעו לירושלים גם בשנים שלאחר החורבן וכך נשתמרה המסורת על מקום המקדש. מסורת זו נקבעה להלכה על ידי הרדב"ז בתשובה שכתב בעניין העליה להר (שו"ת תרצ"א): "וזה כי הדבר ברור שתחת הכיפה [=כיפת הסלע] שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם [=עד היום] אל-סכרא... אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים לצד מערב".

על תוקפו של זיהוי זה, ניתן ללמוד מדבריו של הגר"א שפירא זצ"ל, הרה"ר לישראל וראש ישיבת מרכז הרב, בעניין זיהוי אחר של הרדב"ז בדבר יהדותם של יהודי אתיופיה (מנחת אברהם ח"א טז): "אין בכח רבני דורנו לדחות פסק שפסק הרדב"ז שהיה גדול הדור, ובין תלמידיו המפורסמים היו האר"י הקדוש ורבי בצלאל אשכנזי, והיה מגדולי המשיבים בכל הדורות ומימיו אנו שותים, ובין שואליו נמנו רבותינו הב"י והמבי"ט הרד"ל והרשד"ם ועוד גדולי הדורות".

דברי הרדב"ז הובאו להלכה בפוסקים האחרונים, כמו בספר ברכי יוסף (או"ח תקסא סק"ג) לחיד"א [הוא ר' חיים יוסף דוד אזולאי, אשר התגורר בירושלים לפני למעלה ממאתים שנה], בספר שערי תשובה (שם ד"ה 'היה הולך'), בספר כף החיים (שם אות ח) ובספר ליקוטי הלכות מבעל ה'חפץ חיים' זצ"ל (זבחים נה, ב).

מלבד הרדב"ז, כתב גם תלמיד הרמב"ן שעלה לארץ לפני כשבע-מאות שנה: "על אבן שתיה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד, עשו אותו בית תפלה, ובנו למעלה מן הבניין כפה נאה מאד, והבניין על בית קדשי הקדשים ועל ההיכל" (עי' 'כפתור ופרח' הוצאת ביהמ"ד להלכה בהתיישבות, תשנ"ז, נספחים לחלק ב, עמ' תלט).

וכן לעתיד לבוא, יעמוד הבית השלישי בראש ההר: "זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר [-'הר הבית. והוא, ההיכל, יהיה בראש ההר' - רד"ק] כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" (יחזקאל מג, יב).

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

קדושת הר הבית - רקע הלכתי קצר

שלוש מחנות במדבר || שלוש מחנות בירושלים
המאמר החמישי בסדרת המאמרים מתוך עלון 'הלבנון', עוסק בדרגות הקדושה בירושלים. קדושת ירושלים היא המשך של קדושת המחנות במדבר - בית המקדש במרכז וממנו מתפשטת הקדושה לירושלים ולארץ ישראל.

להגדרת קדושת המחנות יש השלכה הלכתית ברורה גם לימינו.

↓ 'הלבנון': קדושת ירשולים, הר הבית והמקדש

שלושה מחנות היו במדבר וכנגדן בירושלים:
  1. מחנה ישראל הוא ירושלים המקודשת,
  2. מחנה לויה הוא הר הבית,
  3. ומחנה שכינה הוא העזרה (עזרת ישראל ועזרת כוהנים).

(ע"פ הרמב"ם, הל' בית הבחירה, פ"ז הי"א)

שלוש מדרגות ישנן בהרחקת טמאים לפי שלושת המחנות:
  1. למצורע אסור להיכנס לכל שלושת המחנות,
  2. הנטמא בטומאה היוצאת מן הגוף (זב ובעל קרי), אסור בכניסה למחנה שכינה ומחנה לויה, ומותר בכניסה למחנה ישראל,
  3. טמא מת אסור בכניסה למחנה שכינה (העזרה), ומותר לשני המחנות האחרים.מדברי חכמים, אסורה כניסת טמא מת גם לעזרת הנשים (שקדושתה היתרה על מחנה לויה הינה מדברי חכמים), ולחיל המקיף אותה ואת העזרה.

(ע"פ הרמב"ם, הל' ביאת המקדש, פ"ג ה"ב-יב)

מכאן, שעל מנת להיכנס להר הבית יש להיטהר מטומאה היוצאת מן הגוף וזאת באמצעות טבילה. אולם, גם לאחר טבילה זו אין להיכנס לתחומי העזרה, עזרת הנשים והחיל, ללא טהרה באמצעות אפר פרה אדומה.

כאמור, ל'זב' ול'בעל-קרי' אסור להיכנס להר הבית.

ה'זיבה' היא דבר שאינו מצוי כיום, ובדרך כלל אין צריך לחשוש לה. אך מי שהייתה לו הפרשה יוצאת דופן או מחלה וחושש מכך - ישאל שאלת חכם.

בעל-קרי הוא כל אדם שיצאה ממנו שכבת זרע או הפרשה דומה לה, בין בתשמיש-המיטה ובין בדרך אחרת.

לכן, למעשה: אסור להיכנס להר הבית ללא טבילה כהלכה. דין זה חל על כל אדם שמלאו לו תשע שנים. 

הבית וקיר החצר ◆ סיפור

רוצים את הבית || לא מסתפקים בקיר של החצר החיצונית


הר הבית והכותל. מתרפקים על קיר החצר החיצונית ומפקירים את הבית
המאמר הרביעי בסדרת המאמרים מתוך עלון 'הלבנון', עוסק ביחס של שבי ציון לקיר של החצר החיצונית של הבית.
 
כמדומה, שאין בכוונת המאמר להמעיט בערך החצר החיצונית, אך ברור שככל שהחצר החיצונית חשובה, כך הבית עצמו חשוב עשרות מונים.
 
ולהיפך - ככל שהבית עצמו מוזנח, כך אין ערך לקטע קיר של חצר החיצונית...

↓ במקום לבכות בחוץ, להכנס פנימה!

מעשה ביהודי שהיה לו בית. הוא אהב את ביתו, טיפח אותו, דאג ליפותו ולפארו, וראה בו את משכנו עד עולם.

יום אחד הגיעו שודדים ורצו לגזול מהאיש את ביתו. הוא לא ויתר להם ונלחם בכל כוחו על מנת להשאיר את הבית ברשותו. אך הם היו חזקים ממנו. הם היכו אותו, ניצחו אותו וזרקו אותו החוצה.

אך האיש לא ויתר. יום יום ישב ליד הקיר המערבי של החצר, וזעק: "הבית שלי. לא ויתרתי עליו. אמנם כעת הוא גזול ביד אחרים, אך בע"ה עוד אשוב אליו. ישיבתי בחוץ היא זמנית בלבד, וברגע שאוכל אשוב אל הבית פנימה".

כך ישב האיש ליד קיר חצרו ימים ולילות. לא יום ולא יומיים, לא חודש ולא חודשיים, אלא במשך שנים ארוכות ישב ליד חצר ביתו, והכריז על בעלותו על הבית ועל שאיפתו לשוב אליו.

יום אחד, אזר האיש כוח וגבורה, נכנס אל חצר הבית, היכה את הגזלנים, קשר אותם, וחזר להיות בעל הבית.

אך שיבתו אל הבית לא החזיקה מעמד זמן רב. מהר מאוד נתן את מפתחות הבית לגזלנים, וחזר להתרפק על הקיר המערבי של החצר, ישב על הארץ והמשיך לזעוק: "הבית שלי. לא ויתרתי עליו. אמנם כעת הוא גזול ביד אחרים, אך בע"ה עוד אשוב אליו. ישיבתי בחוץ היא זמנית בלבד, וברגע שאוכל אשוב אל הבית פנימה"...

בידו להיכנס בכל רגע הביתה ולנהוג בו כבעלים, אך הוא נשאר ליד קיר החצר.

יום שני, 16 בפברואר 2015

אם אנחנו לא נבוא אל ההר ההר יבוא אל...

עולים להר הבית || או מפקירים אותו


יהודים חרדים בהר הבית
בימים אלו יצא לאור הגיליון השלישי של העלון "הלבנון" העוסק בענייני העליה להר הבית בימינו. הגיליון השלישי יצא כחוברת מהודרת המיועדת ללימוד מעמיק. עותקים מהחוברת יחולקו במוסדות החינוך התורניים ברחבי הארץ.
להלן המאמר השלישי מתוך העלון 'הלבנון'


↓ או שאנחנו על ההר או שההר לא שלנו
חשיבות יתרה נודעת בדורות האחרונים למצוות ירושת הארץ, ומאבקים רבים מתנהלים סביבה. בדומה למה שכתב הרמב"ן לבנו: "כל המקודש מחברו חרב מחברו, וירושלים חרבה יותר מן הכול, וארץ יהודה מן הגליל...", נראה בימינו, שהמאבקים על ארץ ישראל מתמקדים במקומות המקודשים יותר לעמנו; מקומות בהם קבורים אבות האומה ובהם פעלו הנביאים: יהודה ושומרון, ירושלים, וכמובן - הר הבית.

זאת ועוד, דרשו רבותינו בספרי על הפסוק "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה": "מפני מה כבש דוד ארם נהריים וארם צובא ואין מצוות נוהגות שם? אמרו, דוד עשה שלא כתורה. התורה אמרה משתכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חוץֿלארץ, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכבש ארם נהריים וארם צובא ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש. אמר לו הקב"ה, סמוך לפלטרין שלך לא הורשת, האיך אתה חוזר ומכבש ארם נהריים וארם צובא?!" (דברים יא, כד. ובספרי פיסקה נא). מלשון הספרי נראה, שישנה הקפדה מיוחדת על כיבוש ירושלים יותר משאר ארץֿישראל, ולכן הדגישו: "סמוך לפלטרין שלך לא הורשת". כלומר, ככל שהמקום מרכזי וחשוב יותר - כך גדל החיוב לכבשו.

סדר עדיפויות זהה נמצא בדברי חז"ל על אברהם אבינו ביחס להר הבית: "משל למלך שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו. אמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכיסא שלך היאך הכול יודעים שאתה מחבבני? אלא כשתיתן לי מקום הכיסא שלך הכול נותנין לי קילוס. כך נתן האלוקים לאברהם העולם שנאמר: 'וד' אמר המכסה אני מאברהם' (בראשית יח, יז), כיון שנתן לו הכול אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום, ונתן לו הקב"ה כל מה שבקש" (שמות רבה, טו). כלומר, כביכול לא היה חשוב העולם כולו כלום בעיני אברהם אבינו ללא הר הבית!

ומכאן לענייננו: ניתן לשער כיצד היה משתנה המצב הנוכחי והמצער בהר מן הקצה אל הקצה לו היו עולים אליו מדי יום לא כמה עשרות יהודים, אלא כמה אלפים. במצב שכזה, לא ניתן היה לעקוב אחר כל אחד ואחד אם הוא מתפלל, משתחווה או מקיים מצוות אחרות כחפצו. רדיפות הווקף והמשטרה היו הופכות אז לחסרות סיכוי, הוויכוח למי שייך ההר ומהו צביונו - היה מסתיים מכבר ללא ספק , וייתכן שאף היינו זוכים לחידוש עבודת הקרבנות [שכן הלכה פשוטה היא, שמקריבים אף כאשר אין בית המקדש בנוי (רמב"ם הל' ביה"ב ו, טו)]. נמצא אם כן, שהמצב הנוכחי והמביש בהר, נגרם בעיקר בגלל מיעוט העולים, וכל עולה משנה באופן ישיר את צביונו של ההר ומחזק את הנוכחות והריבונות היהודית במקום (וכבר הבאנו בגיליונות קודמים מדבריהם של ראשי מערכת הביטחון הרואים אף הם את התועלת המרובה שבעליה).

המוסלמים הנמצאים בהר, מבינים היטב שכל תפילת יהודי בו שומטת את הקרקע מתחת רגליהם, ונלחמים בתוקף על מנת שלא יעז שום יהודי להבליט את יהדותו במקום זה. ידועים ומפורסמים הם דברי הרב חרל"פ ש"בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת" (מי מרום, מעייני הישועה ח"ב, פרק מד). אם כן הדבר ביחס לארץ ישראל – על אחת כמה וכמה ביחס למתרחש בהר הבית. נמצא אם כן, שה'חיילים' לכיבוש הר הבית היום הינם כל יהודי ויהודי העולה להר הבית בטהרה, ובכך מוסיף משמעות ונותן תוקף לתביעתנו על המקום. הרחבת הכיבוש מחייבת, כמובן, הקפדה יתרה על גדרי ההלכה ללא קולות אפשריות בגדרי "הוראת שעה" או משום "כיבוש", שהרי ריבוי "היתרים" אלו יגרום לכך שהעולם הרבני והדתי ברובו לא יצטרף לחוגי העולים ודווקא מיעוט ההיתרים יביא בע"ה להרחבת מעגלי העולים.

יום חמישי, 12 בפברואר 2015

בשביל מה צריך את הר הבית?!

הכנה אל הקודש || במימד המקום ובמימד הזמן

בימים אלו יצא לאור הגיליון השלישי של העלון "הלבנון" העוסק בענייני העליה להר הבית בימינו. הגיליון השלישי יצא כחוברת מהודרת המיועדת ללימוד מעמיק. עותקים מהחוברת יחולקו במוסדות החינוך התורניים ברחבי הארץ.  הנה המאמר השני מתוך הגיליון:

↓ בשביל מה צריך את הר הבית?

לדברים גדולים ומשמעותיים באמת – צריך להתכונן. אי אפשר 'ליפול' עליהם סתם כך. עקרון זה קיים בכל תחום בחיים ובפרט בדברים שבקדושה. אי אפשר להגיע ליום הכיפורים בלי חודש אלול ועשרת ימי התשובה ואי אפשר לקבל תורה בחג השבועות בלי ימי ספירת העומר.

בעוד שהמקדש, מחנה שכינה, הוא מקום העבודה והקרבנות, לכאורה, הר הבית, מחנה לויה, הוא חסר מטרה מוגדרת ונראה די 'מיותר'. אין בו עבודה מיוחדת. אמנם, אי אפשר להגיע למקדש בלי לעבור תחילה בהר הבית. מטרת ההר היא ההכנה אל המקדש.

כמובן, הטהרה הנדרשת מהעולה להר אינה במידה המספקת על מנת להיכנס למחנה שכינה, שכן טמא מת מותר בכניסה למחנה לויה ואסור בכניסה למחנה שכינה, אך דיני מורא מקדש חלים בשני מקומות אלו במידה שווה. עיקר יחסו של האדם אל הקודש ביראה הנדרשת - ניכר במקום זה. זאת מפני שהעומד בהר הבית, מצוי תדיר במודעות אל הקודש הנמצא פנימה וכולו אומר צפיה דרוכה והתכוננות למקדש (אף אם לעת-עתה, מפני טומאתו, אינו יכול לבא שמה).

עניין זה בא לידי ביטוי כבר בשמו של ההר: 'הר המוריה' – "מקום שיראה יצאה לעולם" (בראשית רבה, נה), וכן בשם שניתן לו עלֿידי אברהם אבינו: "ד' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ד' יֵרָאֶה" (בראשית כב, יד). על שם העתיד. שכן, זהו המקום בו אדם מתקין עצמו לפני בואו אל מקום השראת השכינה.

בדורנו, כאשר מהלך הגאולה נבנה בבניין החול, וניכר לכל עד כמה נזקק הוא לקודש, נדרש מאתנו להודיע לעם ישראל ולעולם כולו שלא מדינה ככל המדינות באנו להקים כאן. כדי לרומם את מדינת ישראל אל המדרגה הראויה לה - עלינו להציב לה חזון של תורה וקדושה אשר פסגתו בבניין המקדש. כדי להגיע לרוממות זו, זקוקים אנו להכנה ראויה. מקומה של הכנה זו הוא - הר הבית.

יום רביעי, 11 בפברואר 2015

דור דור ודורשיו

דרישת ציון בימינו || עליה להר הבית

בימים אלו יצא לאור הגיליון השלישי של העלון "הלבנון" העוסק בענייני העליה להר הבית בימינו. הגיליון השלישי יצא כחוברת מהודרת המיועדת ללימוד מעמיק. עותקים מהחוברת יחולקו במוסדות החינוך התורניים ברחבי הארץ.
בימים הקרובים נפרסם מאמרים מתוך הגיליון. הנה המאמאר הראשון:

מאת: הרב מאיר גולדמינץ

'צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ' (ירמיה ל, יז) – מכלל דבעיא דרישה.
ר"ה ל.

לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה.
דברים יב, ה

שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו 'לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב' (ישעיה ב, ג)
רמב"ן שם
 
הדרישה לציון לובשת צורה ופושטת צורה. דור דור ודורשיו. דור דור ודרישותיו. דור דור וצורת דרישת ציון המתאימה לו.

שהרי, מהי דרישה? דרישה היא כיסופים, כמיהה, התקרבות ובקשת הדרך אל הדבר. מתוך כך, הדרישה לציון בצורתה הראויה, עניינה לעשות כפי יכולתנו למען המקדש, לפי המציאות הקיימת בדור זה.

משחרב המקדש, התקיימה דרישת ציון בעשיית 'זכר למקדש': מדין תורה לולב ניטל במקדש כל שבעת ימי חג הסוכות, ומחוצה לו רק ביום הראשון. תקנו חכמים שיהא לולב ניטל בכל מקום כל שבעת הימים, זכר למקדש (ר"ה ל.).

בעת שהיינו בגלות, בשנים בהן ישבנו בארץ נכר, דרישת המקדש התבטאה בעיקר בתפילות וכיסופים מתי נוכל לחזור לארצנו ולעבוד את אלוקינו בבית מקדשו: "והשב את העבודה לדביר ביתך", "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". בימי הרגלים ובראשי החודשים, מתוך כמיהה והשתוקקות לקיום קרבנות החג, נשאנו זעקה פנימית: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלך רחמן, שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים, ותבנהו מהרה ותגדל כבודו". ובהמשך: "בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו. והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו...".

מלבד הזכרת ירושלים בתפילות, במצוות מסוימות המזכירות את המקדש, דוגמת ספירת העומר, אין אנו מסתפקים ב"זכר למקדש" שהיה, אלא מוסיפים בקשה: "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו".

מאז התחיל ה' לעורר את ליבות עם ישראל לשוב לארצם, לבשה דרישת ציון צורה חדשה בעליה לארץ ישראל. עליה שראשיתה מצער, בקבוצות יהודים שעלו לארץ, ואחריתה ישגה מאוד בבניין המקדש. לא בכדי, הרב צבי הירש קלישר זצ"ל, שניסה בכל כוחו ומאודו לעורר את ליבות ישראל לשוב אל ארץ הקודש, מתוך מחשבה כי תהליך זה יוביל לבניין המקדש ולהקרבת קרבנות, קרא לספרו המפורסם בשם "דרישת ציון".

כבר לאחר עליית תלמידי הגר"א, כשהלך והתבסס היישוב היהודי בארץ ישראל, התבטאה דרישת ציון בהתמקדות בבניינה של ירושלים. לא בכדי כתב החת"ם סופר (סוף פר' אמור) על רעידת האדמה בצפת, שהדבר בא כסימן משמים, שלא די להתיישב רק במרחבי ארץ ישראל, אלא יש לשים דגש גם על בניין ירושלים, שלא תישאר שוממה מבלי בניה.

לא בכדי תושבי ירושלים ואף רבים שבאו לבקר בה, הלכו להתפלל בכותל המערבי. עד לשם אפשר היה להגיע. לא קל היה הדבר. הם היו מוכנים לעמוד בהשפלה תחת השלטון הזר, אשר לא הרשה לשים מחיצת הפרדה בין גברים לנשים או כיסאות לישיבה. לא פעם עברו ישמעאלים עם חמוריהם ברחבה הצרה שהייתה אז לכותל או שוטרים בריטים שהפריעו לתפילה בתירוצים שונים, ואףֿעלֿפיֿכן יהודים רבים הלכו לכותל. זו הייתה האחיזה האפשרית אז בבית המקדש – באמצעות חומת הר הבית, המקשרת אותנו אל המקדש החרב שבתוכו. כך התקיימה דרישת ציון משך דורות רבים.

בדורנו אנו, שזכה לחיות חיי קוממיות בארצו, ואף לשחרר את הר הבית מידי זרים, ולקיים בו שלטון ישראל לראשונה מזה כאלף ותשע מאות שנים, המושג דרישת ציון מקבל פנים חדשות המתאימות לדור. לא רק זכר למקדש כדבר שהיה, אלא זכירת והזכרת עניינו לקראת הבניין העתיד. לא רק תפילות אלא גם מעשים, לא הסתפקות במדרגת הארץ אלא חיפוש דרכים לפעולה לבניין המקדש.

אם במשך דורות התקיימה דרישת ציון באמצעות העליה לארץ או התפילה בכותל, הרי שבדורנו אין להסתפק במדרגת הדור הקודם. צריכים אנו לבנות את מדרגת הדרישה הבאה, על גבי המדרגות של הדורות הקודמים. שהרי המושג 'דרישה', כאמור, עניינו חיפוש ובקשה מה עוד אפשר לעשות למען המקדש. אם אפשר לעשות יותר, הרי שדרישת ציון משמעותה לעשות יותר, ומי שיכול לעשות יותר, ומסתפק בפחות, הרי שאת כל המושג "דרישה" הוא מפספס.

דומה, שמאז נפתחו שערי הר הבית ליהודים, הרי שעיקר מצוות דרישת ציון בדורנו היא העליה להר הבית בטהרה. באמצעותה מכריזים אנו קבל עם ועולם, וממילא גם כלפי עצמנו, שמטרתנו היא בניין המקדש. בכך מביעים אנו את כיסופינו לבניין המקדש, ומתקרבים אליו כפי יכולתנו.

כמובן, המבין את מהותה האמיתית של "דרישת ציון": חיפוש לעשות ככל יכולתנו למען המקדש, כפי השתנות המצבים והזמנים - לא יישאר במדרגת העליה להר הבית, ומגמת פניו תהיה בניין המקדש. כך תתעלה ותשתכלל מצוות דרישת ציון ככל שנהיה ראויים להתקדם אל הקודש פנימה.

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

הדרכה הלכתית לעולים להר הבית

עולים בטהרה להר הבית || מדריך הלכתי

בשבוע שעבר התפרסמה בעלון "הלבנון" קריאת הרבנים לעליה בטהרה להר הבית. בסמוך לקריאה, התפרסם מדריך הלכתי לעולים בהר ה'.

↓ המדריך המלא לעולים להר הבית

נכתב ונערך ע”י הרב יצחק שפירא והרב יוסף פלאי מחברי הספר 'אל הר המור'
בהסכמת הגאון הרב דוב ליאור שליט”א
 
הקדמה
לזב ולבעל-קרי אסור להיכנס להר הבית. הזיבה היא דבר שאינו מצוי כיום, ובדרך כלל אין צריך לחשוש לה. מי שהייתה לו הפרשה יוצאת דופן או מחלה וחושש מכך - ישאל שאלת חכם. בעל-קרי הוא כל אדם שיצאה ממנו שכבת זרע או הפרשה דומה לה, בין בתשמיש-המיטה ובין בדרך אחרת.
לכן, למעשה: אסור להיכנס להר הבית ללא טבילה כהלכה. דין זה חל על כל אדם שמלאו לו תשע שנים.
הטבילה על מנת להיטהר בטרם הכניסה להר הבית הינה חיוב מן התורה, שלא כטבילות רגילות של גברים שאינן אלא מנהג. לכן יש להקפיד על כל ההכנות הנדרשות שיפורטו להלן. בכל ספק ושאלה, יש לפנות למורה הוראה.
ההכנות לטבילה
לפני הטבילה צריך לרחוץ את כל גופו במים חמים, לסרק את שערות הראש והזקן, ולהפריד ביד את שערות שאר הגוף. הכנה זו נקראת 'חפיפה'.
את ההכנות לטבילה צריך לעשות בנחת וביישוב הדעת, סמוך לטבילה. כמו כן, לפני הטבילה, צריך הטובל לעיין היטב בכל גופו ולבדוק שאין עליו שום דבר שהוא בגדר חציצה (ראה להלן).
הטובל בשבת יחפוף ביום שישי, ובשבת קודם הטבילה יבדוק היטב את גופו. כמו כן, יש להקפיד על דיני שבת הנוגעים לרחיצה (כמו איסור סחיטה).
דיני החציצה
בטבילה צריך שכל הגוף והשערות יבואו במגע עם המים, ללא כל חציצה.
כל דבר שרוב בני האדם מקפידים עליו ורוצים לסלק אותו בטרם ילכו לאירוע חשוב, או שהטובל עצמו מקפיד עליו, נחשב חציצה. גם דבר המכסה רק חלק קטן מגוף הטובל או שערותיו נחשב חציצה.
צבע שאין בו ממשות ואינו יכול להסירו – אינו חוצץ.
שאריות אוכל וכדומה הנמצאות בין השיניים – חוצצות. לכן צריך הטובל לנקות היטב את פיו ולצחצח שיניים לפני הטבילה (מומלץ להשתמש בקיסם או חוט דנטלי וכיו"ב).
יש להסיר את הלכלוכים מהעיניים, מהאף ומהאוזניים.
יש לנקות את הציפורניים ומתחתן, בפרט בחלק הציפורן הבולט מבשר האצבע. ציפורניים ארוכות שדעתו לגזוז – צריך לגזוז לפני הטבילה.
אם יש לטובל כינים בשערו צריך להסיר אותן, ומה שאי אפשר להסיר, ואינו מקפיד עליו - אינו חוצץ.
קשקשים הנמצאים בשיער לאחר חפיפה וסירוק, אינם חוצצים.
גלד שעל הפצע צריך להסיר. אבל אם יש צער בהסרתו, או שזקוק להשאירו לרפואת הפצע – יעשה שאלת חכם.
תחבושת, פלסטר, וכדו' – חוצצים.
קוץ הבולט מן העור – חוצץ ויש להסירו.
קילופי עור, יבלות וכדו' שמפריעים לו – יסירם כפי יכולתו.
סתימה קבועה, כתר וכדו' – אינם חוצצים. 'גשר' ו'פלטה' שניתן להוציאם – חוצצים. סתימה זמנית, עדשות מגע (שאין רגילים להוציאן כל ערב), שיניים תותבות וכדו' - ישאל שאלת חכם.
ראוי להסיר מן הגוף שעונים, צמידים, תכשיטים וכדו' אף אם המים יכולים לחדור תחתם.
מי שנצרך לנקביו - יתפנה לפני הטבילה.
הברכה
לפני הטבילה יש לברך: "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה". אמנם, יש לברך רק כאשר הוא מחויב בטבילה בוודאות, כלומר שברור לו שלא טבל מאז נטמא לאחרונה, וכן ברור לו שלא יימנע ממנו לעלות להר.
רצוי לטבול פעם ראשונה, אחר כך לברך, ואז לטבול פעם נוספת. בשעת הברכה, יישאר בתוך המים כשהוא מכוסה עד צווארו, יחבק בידיו את גופו (כדי לחצוץ בין הלב לערווה), יכסה את ראשו ואז יברך.
אפשרות נוספת היא לטבול פעם ראשונה, לצאת לחדר החיצוני (שבדרך כלל האנשים נמצאים בו כשהם לבושים), לכסות את הראש ואת מקום הערווה, לברך שם ומיד לחזור ולטבול פעם שניה, וכך מומלץ לעשות כאשר המקווה נמצא באותו החדר שבו המקלחות (כיוון שבמקרה כזה יש אוסרים לברך במקווה).
הטבילה
צריך לוודא שהמקווה כשר לטבילה דאורייתא, מפני שישנם מקוואות גברים שהמים שבהם שאובים והם כשרים רק ל"טבילת עזרא".
אין לטבול במקווה כשהוא בתהליך של ריקון (מפני שהמים אינם מכונסים אלא 'זוחלים').
במקוואות עם פילטר, יש מקפידים שלא לטבול כאשר הפילטר פועל.
בעת הטבילה, אין לסגור את הפה ואת העיניים בחוזקה, וגם לא לפתחם יותר מדי, אלא בצורה רפויה.
הטובל אינו חייב להרים רגליו מן הרצפה.
הטובל צריך לוודא שהמים מגיעים לכל מקום בגופו ובשערותיו. לכן, יש להרחיק מעט את הידיים מן הגוף ולפסק מעט את הרגליים.
רצוי שיסמיך הטובל את הטבילה לעלייה להר ככל האפשר.
'טבול יום' מותר בהר הבית, לכן אין צורך לטבול ביום הקודם. אמנם יש מחמירים בזה וטובלים יום קודם (וטובלים פעם נוספת למחרת, שמא נטמאו בלילה, ויברכו רק על הטבילה ביום הראשון).
ראוי שמי שנטהר בפעם הראשונה לצורך עלייה להר הבית, יתייעץ בעניין עם תלמיד חכם בעל ניסיון.
לאחר הטבילה
לכתחילה, לא יתרחץ אחר הטבילה.
לאחר הטבילה יש להקפיד במיוחד שלא לבוא לידי חימום וחיכוך במקום הערווה.
אם לאחר הטבילה הטיל מים והיה להם מראה יוצא דופן (מים עכורים או חלוקים) - ישאל שאלת חכם, אך אין צורך להסתכל בשעת הטלת מים.
הלכות מורא מקדש
מצוות עשה לירא מן המקדש אפילו כשהוא חרב, ולכן העלייה להר הבית צריכה להיעשות מתוך כובד ראש ומורא מקדש שנאמר: "ומקדשי תיראו".
"לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו".
מותר להיכנס להר הבית רק לצורך מצווה (כגון: תפילה) ולא לצורכי חולין או לשם קיצור דרך וכדו' (אך אם נכנס להתפלל, מצווה לצאת מצד אחר).
כל דיני כבוד בית-הכנסת נוהגים בהר הבית ביתר-שאת.
אסור להיכנס להר הבית בנעלי עור, והמחמיר שלא להיכנס בכל נעליים קשיחות תבוא עליו ברכה (כמו ביום הכיפורים).
בחליצת הנעליים יש לחלוץ תחילה את נעל ימין (ולא את שמאל כנהוג בדרך כלל), כיוון שזו חליצה של מצווה.
הנכנס יחף, רגליו צריכות להיות נקיות.
אסור להיכנס להר הבית עם ארנק בידו, או כשהוא חגור בחגורה שיש בה ארנק (פאוץ'), אך מותר להיכנס בארנק מכוסה.
אין להיכנס להר הבית עם תרמיל.
אסור להיכנס להר הבית כשהוא לבוש רק בגופייה או בבגד אחר המיועד לספוג את הזיעה, כשאין עליו בגד נוסף. יש להקפיד על לבוש הולם ומכובד.
אסור לירוק בהר הבית.
אין לדבר דיבורי רשות בהר הבית, ולכן רצוי שלא להיכנס עם מכשיר טלפון נייד וכדו' ולפחות יש לכבותו לפני הכניסה.
"הנכנס להר הבית, נכנס דרך ימין ומקיף ויוצא דרך שמאל".

להרחבה, מומלץ לעיין בספר 'אל הר המור'.
תודה לרב חיים ירוחם סמוטריץ' שסייע בידינו בעיון ההלכות.
את דיני הקריעה על ראיית מקום המקדש בימינו, ניתן למצוא בספר 'פניני הלכה – ליקוטים בענייני העם והארץ' ט, יב-יד.

הר הבית פתוח ליהודים
בימים א-ה 7:30-10:00 בבוקר, 12:30-13:30 בצהרים
בשעון קיץ: 7:30-11:00 בבוקר, 13:30-14:30 בצהרים