מה עשתה משפחת אלוש מעמק בית שאן בשביל שתי דקות בהר הבית?

משטרת ישראל: אכזריות או טמטום || התוצאה זהה

עולים לרגל בפסח. משפחת אלוש מעמק בית שאן בהר הבית

הבאנו כאן את דבריה מחממי הלב של רחל סלע (ר' קישור: מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב: על עולי הרגל בפסח >>). הנה דבריה הנוגעים ללב (הכוונה למי שיש לו לב) של בתיה אלוש שהגיעה עם משפחתה המסורה מעמק בית שאן להר הבית. בתיה לא מתייאשת. היא קוראת לכולנו לעלות להר הבית שוב ושוב עד לגאולת ההר לפחות.

↓ בתיה אלוש מעמק בית שאן מספרת:

אתמול התקיים טקס הנפת העומר בגן גיתית בשעה 11:00 בבוקר. משפחתי ואני תכננו להגיע לאירוע זה ולאחר מכן לעלות להר הבית. לשם כך יצאנו בשעה מוקדמת מהבית. (אנחנו גרים בקיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן). לאחר שעות בדרכים הגענו לעיר העתיקה באיחור רב (בעקבות בעיות תחבורה קשות בירושלים). 

בקושי הספקנו את הטקס לצערי. מיהרנו להגיע בזמן לעליית הצהריים להר הבית בשעה 13:30 עד 14:30. בשעה 13:30 התייצבנו בתור לכניסה להר. תור התיירים היה ארוך מאוד. היינו צריכים להדחף בנימוס בין התיירים תוך מתן הסברים באנגלית שבעצם אנחנו לא סתם עוקפים אותם, אלא יש לנו תור נפרד (אנחנו שמאלה..). לא כל התיירים הבינו זאת והיה ממש לא נעים. אבל ידענו שאם לא נעשה זאת, פשוט לא נזכה לעלות להר היום. 

לאחר שהגענו לכניסה המתנו ללא ידיעה מה קורה ואי וודאות אם בכלל נעלה להר או לא. חיכינו וחיכינו.. מוטי לא היה בתפקיד. היה שוטר אחר שלצערי לא שאלתי לשמו (לרגע כבר התגעגעתי למוטי...) כעבור זמן בקשו מאיתנו את הת.ז.. לאחר בדיקה הרשו לנו להכנס. 

אנחנו משפחה עם שישה ילדים כולל תינוק בעגלה. הגענו ליום ביקור בירושלים. כל הציוד שלנו היה בתיקים על הגב. אוכל, כלים חד"פ, בגדי החלפה, טיטולים, מוצצים, מים לכולם וכו וכו . השוטר (שאינני זוכרת את שמו) לא הסכים שניכנס עם התיקים. . בום! מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו? כל המטלטלים שלנו לכל היום בתיקים האלו! לאחר וויכוח סרק נשארנו עם בקבוק מים וארנק. את התיקים השארנו בעמדת הבידוק. עברנו את מסוף הבדיקה. גם שם קבלנו הוראה לחכות.

אני חייבת לציין שההמתנה מאוד מאוד לא נעימה. בשמש הקופחת (ממש! אני שזופה רק מההמתנה הזו) אין צל, אין ספסל ישיבה. אני עם שישה ילדים צעירים, עייפים, עצבניים מכל ההתנהלות עד כה וחסרי אונים. בזמן הזה השוטר חילק את העולים לקבוצות של 10. אנחנו עצמינו היינו 8 (כולל תינוקות! ככה הם מפחדים מאיתנו !) לכן חיכינו הרבה זמן. היו כמה שהיו אחרינו בתור.

להפתעתי ראיתי אותם נכנסים לפנינו. אני מאוד כעסתי על כך ונגשתי לשוטר שיתן לי הסברים. שאלתי אותו איך זה שהם נכנסים לפני (אנחנו היינו לחוצים בזמן כי ידענו שכל עיכוב יצור אח"כ בעיה עם התיקים שיתקעו בעמדת בידוק. כבר קרה לי בעבר שסידור שנלקח ממני ונשאר בעמדה ועד שסיימתי את הסיבוב בהר העמדה הייתה סגורה והסידור אבד לעולמים) . 

מה השוטר אמר לי? הם היו פה לידי לכן נתתי להם קודם. תשובתו ממש הרגיזה אותי. אנחנו שחיכינו בשקט לתורינו לא נכנס בגלל כאלו שנדחפים? אמרתי לו שבהתנהגות זו שלו הוא מאלץ אותנו להדחף, להתנהג לא בנימוס, וזה ממש לא לעניין בטח לא במקום קדוש זה. הוא התנצל בפני (!!) אבל לי זה לא הספיק לי. 

סופסופ לאחר המתנה נוספת לא נעימה עם קבוצת אנשים עצבניים וכועסים קבלנו אישור לעלות להר. נכנסנו פנימה עם ליווי משטרתי רב, לקול צעקות הצרחיות ימ"ש . מיד הפנו אותנו שמאלה (שוב שמאלה!) כמו אבלים, ישר החוצה בשער השלשלת. הספקנו בקושי רב להצטלם שם וממש לא הספקנו רגע אחד להתפלל (בלב!!) ולהתייחד.

השוטרים הקיפו אותנו. בקשתי מהם שיזוזו מהפריים של התמונה! אני רוצה לפחות תמונה בפרטיות, בלעדיהם! לאחר הלחץ הזה, בקשתי עוד רגע,. השוטרים אמרו לי שכל זמן שאני מבזבזת בהר, זה על חשבון יהודים אחרים שרוצים לעלות. ממש כמו שהנאצים ימ"ש עשו ליהודים. (תנו לנו יהודי אחד, אם לא אנחנו נבחר 10).

עם תחושה כזו הסתובבתי בהר. כל הזמן הזכרתי לעצמי בלב, בקול ולילדי שלידי -- אנחנו הריבון! אנחנו הבעלים!! הם רק זמניים פה. אחלי לשוטרים שבזמן הזה בשנה הבאה, הם ישבו בבית במרפסת ויספרו צפורים נודדות... 

כשיצאנו מההר, השוטרים לא נתנו לנו שניה לשהות באזור שער השלשלת. אני בינתיים נשארתי לבדי עם הילדים כי בעלי רץ מהר כדי לקחת את התיקים. מה קרה לתיקים? הם לא היו מונחים במקום שהוא הניח אותם לפני העלייה. למזלי הרב לפני העלייה עם כל הלחץ, הוצאתי את חפצי יקרי הערך מהתיקים לעגלה ככה שחששתי פחות.

יצאנו משער השלשלת. מיד קבלו את פנינו הצעקניות ימ"ש. היו שם גם כמה מצלמות. הוצאתי גם אני את המצלמה שלי כדי לצלם אותם. הם נלחצו וניסו להסתיר לי את המצלמה. השוטרים התחננו בפני שאלך כבר (אין להם אפשרות חוקית לאסור עלי לצלם את מי שמצלם אותי) לאחר שהלכנו הן השתתקו ברגע. הצעקניות האלו ממש הצחיקו את הילדים שלי, מהטמטום שלהם.

המשכנו לעבר הכותל והיציאה ופתאום גילינו שהשוטרים לא החזירו לבעלי את הת.ז. שלו! בחוכמתם הרבה, הם לקחו את התעודה ולא החזירו לו אותה. שוב, הוא היה צריך ללכת לתחנת המשטרה של הכותל כדי שהם יפתחו לו ויחזירו לו את התעודה. 

ביקור של 2 דקות על ההר, הפך לאירוע קשה, כואב, מעצבן של שעתיים! 

כאשר יענו אותו , כן ירבה וכן יפרוץ. 

הביקור היה קשה ומתסכל. אבל זה מלמד אותנו כמה חשוב להמשיך ולעלות להר בטהרה. 

המשטרה יודעת לאבטח אירוע של רבבות בכותל (ברכת כהנים, היום) בצורה מצויינת, היא לא יודעת לאבטח מספר קטן של יהודים שרוצים לעלות להר. אולי כשאנחנו נהיה רבבות שעולים להר, גם אותנו המשטרה תאבטח כמו שצריך.