הרב דוב ליאור: הרב קוק לא אסר עליה למקומות המותרים בהר

גדולי ישראל התירו כניסה להר הבית || הטרור בגלל הזנחת ההר

הרב דוב ליאור שליט"א דוחה מכל וכל את הטענה שהעולים למקומות המותרים בהר הבית עוברים חלילה על איסור כרת * תגובה לעצומת הרבנים המתנגדים

↓ הרב דוב ליאור שליט"א מגיב:

נתבקשתי להגיב על הפרסומים בימים האחרונים אודות איסור עליית יהודים אל הר המוריה בתוספת קשה שהרבנים המתירים הם הגורמים את גל הטרור שמשתולל בימים האחרונים.

מתחם ההר איננו מקשה אחת מבחינה הלכתית.

אני מוצא לנכון להתייחס קודם לעצם העלייה: האם היא אסורה או מותרת? והאם זה כולל את כל האזור הנמצא בתוך חומת ההר או רק את מקצתו?

הנה ידועה שיטת הרמב"ם אשר פוסק בהלכות בית הבחירה פ"ו שקדושת המלך שלמה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. משמעות הדבר שגם לאחר חורבן הארץ בימי מלכות בבל, למרות שקדושת הארץ למצוותיה פקעה, קדושת המקדש אינה בטלה, מפני שנתקדשה בקדושה לעולם מפני השכינה ושכינה אינה בטילה. וכן פוסק המגן אברהם או"ח סימן תקסא ומובא להלכה במשנה ברורה סעיף ק"ד.

כמו כן ישנה תשובה ארוכה בספר משפט כהן סימן צ"ו, שם נזקק מרן הראי"ה קוק זצ"ל לברר שהלכה כהרמב"ם שאסורה הכניסה למקום המקדש (מחנה שכינה) גם בזמן הזה, משום שהיו כאלה שרצו להתלות בדעת הראב"ד כאילו אין איסור כניסה לשם בזמננו. הדבר קרה בעקבות כניסתו של הברון רוטשילד להר הבית, ומרן הרב מכריע חד משמעית שהמקום עומד בקדושתו ואין להיכנס שם משום שאיננו יכולים להטהר מטומאת מת (לצורך כך נדרש אפר פרה אדומה). משאר טומאות מועילה טבילה רגילה.

בזמנו של הרב קוק טרם מדדו את ההר, כי לא זאת הייתה השאלה: עד היכן ואיפה מותרת הכניסה? אלא הייתה שאלה עקרונית אם קיימת קדושה במחנה שכינה בזמן הזה. אולם בדורנו שזכינו בחסדי ה' לשחרור ירושלים כולה במלחמת ששת הימים. הרב גורן זצ"ל ועוד כמה תלמידי חכמים מומחים ערכו מדידות במקום ולקחו בחשבון את הספק: האם אבן הצאכרה (האבן שכיום תחת כיפת הסלע) היא השיתין (דהיינו נקבים בגוף המזבח) או אבן השתיה (מקום קודש הקודשים)? וכן את המחלוקת לגבי אורך האמה: האם היא בת 48 ס"מ או קרוב ל-60 ס"מ? ונקטו לחומרה שכל מקום שיש ספק שאולי זהו מחנה שכינה, ודאי שאין שום היתר לעלות אליו.

אותם רבנים המתירים, מתירים את העליה רק למקום שהוא במצב של 'מחנה לוויה' – כלומר לשאר הר הבית, אבל לא למחנה שכינה – מקום המקדש גופו (העזרה והחיל). ואני סבור שהמתווכחים אינם מדברים על אותו המקום. שהרי לגבי מחנה שכינה כולם מודים שאסור לבוא בתחומו וכל מה שמתירים הוא רק למחנה לוויה ולתוספת של הורדוס (שדינה כשאר ירושלים). לכן לא שייך לומר כלפי המתירים שהם עוברים חלילה על איסור כרת. זו טעות גדולה להטיח האשמה כבדה כזו בתלמידי חכמים.

יש כאלו שרוצים מצד ספק לאסור כניסה לכל מתחם ההר, מכיוון שלדעתם כולו מצוי בספק איסור. אולם לאחר הבירורים הגדולים שערך הרב שלמה גורן זצ"ל לגבי המתחם, המתירים משוכנעים שרוב שטח ההר איננו בגדר ספק כלל. לכן, מבחינה הלכתית מי שיש לו ספק אינו יכול לומר 'אתה עובר על איסור כרת' למי שברור לו שאין זה נכון. וכן בספר עיר הקודש והמקדש של הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל (בעל לוח ארץ ישראל) חלק ה' סימן ט', קורא המחבר להקמת בית כנסת על הר הבית עם פירוט מידות שסימן בספרו. כמובן שקריאתו אז היתה כקול קורא במדבר.

יחס רבני הדור הקודם לעלייה להר

עד כה דברתי מצד ההלכה. אולם הועלו עוד כל מיני חששות. למשל שאם יעלו ברשות הרבנים למקומות המותרים אזי עלולים לחלל את הקודש וייכנסו גם למקומות האסורים. על כך ניתן לומר בפשטות: כלפי מי הדברים אמורים? הרי אנו מדברים אל אנשי תורה ואמונה שכל רצונם הוא שמירת קדושת המקום, ואם אומרים להם עד היכן ניתן ללכת לא יתקדמו מעבר לכך. אנשים שלא איכפת להם מההלכה בלאו הכי הולכים בכל מקום בהר, ולכן לא שייך לומר שאלה שמקפידים יגרמו לאחרים ללכת במקום האסור.

 

אלא שמיד אחרי שחרור המקום, לפני שהרב גורן זצ"ל בירר ומדד את תחומי המקום, מכיוון שעם נצחון מלחמת ששת הימים נוצרה כאן לפתע מציאות חדשה המאפשרת בקלות כניסה למקום האסור – אזי על מנת להדגיש ולהזכיר לציבור שמקום המקדש בקדושתו עומד, והיות ובעיני הציבור הרחב כל המתחם (שלא היה מוכר כלל) נתפס כמקשה אחת – פרסמו אז בשנת תשכ"ז רבנים את הכרוז האוסר עלייה להר. כמו כן לא התעוררה אז שאלת הריבונות על הר הבית.

בנוסף, יש לדייק במה שמצטטים בשם החותמים דאז. מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אמנם חתום על הכרוז. אך הוא הוסיף אחר כך ואמר לא פעם אחת, ש"משטרת ישראל והרבנות הצבאית צריכים להיות שם" (כך מסר לי עמיתי הרב אליעזר ולדמן שליט"א משמו). כלומר מניעת העלייה מותנית בכך שהמקום נתון בשליטת צה"ל באמצעות הרבנות צבאית, וכן בשליטת משטרת ישראל (ואכן, במשך תקופה קצרה מאד הרבנות הצבאית שלטה בהר).

 

אולם במציאות היום, נוכחות יהודים בהר עשויה לתרום למימוש ריבונות מדינת ישראל ולכן יש עניין לעלות במקומות המותרים לאחר הדרכה ולמידת מפת המקום (בפעם הראשונה מומלץ לעלות עם מי שמכיר היכן אסור והיכן מותר להכנס) ולאחר טבילה כשרה ובכובד ראש מתוך מורא מקדש.

עוד כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשעתו (בשנת תר"ץ-1930) כשרצו למנוע מיהודים להגיע לכותל המערבי: "לא נשיג שלומנו ובטחוננו בוויתור על זכותנו הא-לוהית על שריד בית מקדשנו".

וכן כתב הרב שלמה זלמן רענן הי"ד, נכדו של הראי"ה קוק אשר למד עם הרצי"ה בחברותא ספר משפט כהן ואת התשובה הנ"ל: "זה דבר ברור ללא צל של ספק כי הסבא הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות במקומות המותרים, ובוודאי מצווה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר" (הודפס בסוף ספר "נשמה של שבת" עמ' 410).

חשוב לציין שגם הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר הרב מרדכי אליהו זצ"ל קרא להקים בית כנסת על הר הבית. וכך הוא כותב בחוות דעת על מאמרו של הרב זלמן קורן שליט"א העוסק בהגדרת המקומות המותרים בהר הבית (הודפס בתחומין חלק ג' עמוד 423): "עיינתי בדברי כבוד תורתו...העיר והאיר עיני חכמים בסוגייה סבוכה זו, תחם תחומין וגדר גדירות במקום המקדש, ותרגמם הלכה למעשה, ויפה כתב ויפה ערך וטוב הנהיר...אולם לפי המצב הנוכחי חוזר אני לעניות דעתי על הצעתי, והיא: לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח המותר להכנס אליו. והכניסה והיציאה תהא מבוקרת, שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר, ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש".

אמנם הרב הראשי לישראל לשעבר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל לא התיר בפומבי לעלות להר, אך מסר לי הרב ישראל שליסל שליט"א (חתנו של הרב שלמה זלמן רענן הי"ד, נכדו של הרב קוק זצ"ל) שבשיחה אישית עם הרב שפירא התיר לו לעלות במקומות המותרים. וכמובן, הרב הראשי לישראל לשעבר הרב שלמה גורן זצ"ל קרא לעלות להר הבית במקומות המותרים ואף חיבר ספר מיוחד בנושא.

הקשר האמיתי בין הטרור להר

צודקים הטוענים שגל הטרור הנוכחי הוא בגלל פעולות המתבצעות על הר הבית, אך הדבר הוא בדיוק הפוך מכוונתם. אין לי ספק שאדישות הציבור כלפי הר הבית ואי האכפתיות שלו, מעוררת קטרוג גדול על עם ישראל בשמיים, חס וחלילה.

 

הרי בדורנו זכינו במלחמת ששת הימים לגילוי ניסים גדולים ולשחרור ארצנו. ההנהגה שלנו הסגירה במו ידיה את הר הבית ואת מערת המכפלה בחזרה לידי המחבלים, ולכן אנו סובלים היום מהתגברות הטרור.

 

שומה עלינו לגאול את כל חבלי ארצנו, ובראשם את מקום מקדשנו, ולהשיבם לבעלות עם ישראל. איני אומר שאנו מסוגלים היום לבנות את המקדש, אבל בעלות וריבונות שלנו צריכה להיות עליו. ואם אנו משלימים עם החרפה והבזיון שמקום מקדשנו נתון למשיסה בידי המחבלים, ועוברים על כך לסדר היום, אנו נענשים באמצעות המחבלים שפוגעים בבני עמנו יום יום.

 

הרמב"ן כותב בפרשת קורח על הפסוק "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" שמגיפת הדבר בזמן המלך דוד הונחתה על עם ישראל בשל אדישותו לבניין המקדש. בדורנו, בגלל אדישות הציבור ואי האכפתיות שלו כלפי הפקרת המקום הקדוש בידיהם – אנו סובלים. לא יהיה כל פתרון למצב הזה אם עמנו לא יתעורר. ולכן שומה על כל מי שאכפת לו מעם ישראל ומקום בית קדשנו, להתעורר ולהוסיף אומץ בעמידה איתנה כחומה בצורה וללא פחד.

 

ואם אנו נתחזק, תהיה לנו סיעתא דשמיא ונזכה כולנו לראות בקרוב בישועת השם על עמו ונחלתו.