ערב פסח בימינו לעומת ערב פסח במקדש

ערב פסח בזמן הזה ובזמן המקדש || פנינת המקדש

מצות התורה בארבעה עשר בניסן, היא, להקריב את הפסח במקדש. כן מקריבים באותו יום קרבן 'חגיגת ארבעה עשר', כשהבאת קרבן זה תלויה בתנאים משתנים. לדיני קרבנות אלה עיין בערכים: 'קרבן פסח', ו'חגיגת ארבעה עשר'. בערך שלפנינו נדון בהלכות המיוחדות הנוהגות בערב פסח בירושלים ובמקדש. 

↓ מאת: הרב אבי כהנא/ מכון המקדש

ערב פסח – המושג

המושג 'ערב פסח' צמיחתו מאוחרת, והתפתח לאחר החורבן, כשקרבן פסח בטל. בתקופת הגלות עוסקים הכל בהכנת ליל הסדר, וכך הלך וצמח הביטוי 'ערב פסח' בשפת הדיבור. לא כן בתורה, שם נקרא ארבעה עשר בניסן בשם - 'פסח', ואילו שבעת הימים שלאחריו נקראים - 'חג המצות', ככתוב (ויקרא כג, ה): "בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים 'פסח' לה'. ובחמשה עשר יום לחדש הזה – 'חג המצות' לה', שבעת ימים מצות תאכלו".

סימנים לביעור חמץ

בבית המקדש הנהיגו סימנים לעם, כדי שידעו את הזמנים המיוחדים ביום זה מבחינת איסור חמץ; מתי מגיע זמן איסור אכילת חמץ, ומתי מגיע זמן ביעור חמץ. 

המנהג היה להניח שתי חלות חמץ של קרבן תודה על גב האיצטבא שהיתה במקדש. חלות אלו נפסלו לאכילה, והכהנים הניחו אותן שם בבוקרו של ערב פסח, ומשהגיעה שעה חמישית - נטלו אחת מן השתיים לעין כל. כך ידעו העם, שמעתה חל איסור חמץ, והפסיקו הכל לאכול חמץ. משהגיעה שעה שישית נטלו הכהנים את החלה השנייה, כך ידעו יושבי ירושלים וכן עולי הרגל הרבים שהגיע זמן ביעור חמץ, ויצאו כולם לשרוף את החמץ. 

מצינו דעה בתלמוד אודות מנהג שהנהיגו חכמים, שהיו שתי פרות חורשות בהר המשחה, כלומר בהר הזיתים בערב פסח. משהגיעה השעה חמישית נטלו פרה אחת מהן ונשארה האחרת חורשת, כך ידעו העם שהגיע זמן איסור אכילת חמץ. משהגיעה תחילת שעה שישית - נטלו את הפרה השנייה, וכך ידעו העם שהגיע זמן ביעור חמץ. 

איסור הקרבת תודה

כשם שאין מקריבים קרבן תודה בימי חג הפסח, מפני שהקרבן כולל חלות חמץ הקרבות עמו, כך אין מקריבים קרבן תודה גם לא בערב הפסח, זאת, מפני ההלכה, ש"אין מביאים קדשים לבית הפסול". 

פירוש: אין להקריב קרבן, כשידוע בבירור שאכילתו תהיה חלקית, כלומר, בעל הקרבן יהיה מנוע בחלק מן הזמן לקיים את מצות אכילתו. מעתה, אם יביא אדם קרבן תודה בערב פסח, ברור, שיגיע זמן איסור אכילת חמץ בשעות הבוקר, ובכך ייפסלו חלות החמץ באכילה. נמצא שאדם זה בהחלטתו להביא קרבן היום הביא את הקרבן לידי פסול . מכאן ההלכה שאין מביאים קרבן תודה בערב פסח.

הקדמת הקרבת תמיד של בין הערביים

הלכה היא, שקרבן "תמיד נשחט [בשעה] שמונה ומחצה... ובערבי פסחים נשחט [מוקדם בשעה] בשבע ומחצה" . למרות ההלכה הקובעת שהקרבן האחרון שמקריבים בכל יום על המזבח הוא תמיד של בין הערביים, בערב פסח יש דין מיוחד, שמקריבים את קרבן הפסח לאחר קרבן התמיד. לפיכך, היו מקדימים בערב הפסח את הקרבת התמיד, כדי שיהיה זמן מספיק להקרבת הפסחים עד כניסת יום טוב. 

בערב פסח שחל בערב שבת, היו צריכים להזדרז יותר, שכן, היו צריכים עולי הרגל להספיק להוליך את הפסחים מן המקדש לבתיהם, להכניסם לתנורי הפסחים ולהשלים את צליית הקרבן בשלימותו בטרם תיכנס השבת. לפיכך בערב שבת היו מקדימים יותר, ושוחטים את תמיד של בין הערביים בסמוך לחצות היום, היינו בשש שעות ומחצה ומסיימים את ההקרבה בשבע שעות ומחצה . 

איסור מלאכה

הלכה היא, שאסור לעשות מלאכה בערב הפסח לאחר חצות היום, מאידך, לפני חצות – הדבר תלוי במנהג: במקום שנהגו לעשות מלאכה – עושים, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה – אין עושים , ואילו בירושלים המנהג הוא, שלא לעשות מלאכה בערב פסח גם לא לפני חצות. 

לאור האמור שאלו בתלמוד הירושלמי, הכיצד הנהיגו בירושלים להעמיד פרות חורשות בהר המשחה לציון זמן ביעור חמץ ושריפת חמץ, הרי יש איסור מלאכה בירושלים גם לפני חצות? ותירצו שלא היו הפרות חורשות ממש אלא מהלכות הלוך ושוב על ההר, ו"נראות כחורשות".

אש"ל בפסח בכניסה להר הבית

אכילה ושתיה לעולי הרגל || עולים בשמחה להר הבית

המוני יהודים צפויים לעלות השנה להר הבית בימי חג הפסח • ההמתנה בתור אמורה להיות קצרה מבשנים קודמות, אך התורים לא יתבטלו לגמרי • מתנדבי אש"ל מתכוונים להקל על ההמתנה בתור • עולי הרגל יזכו לכיבוד קל ושתיה חינם למבוגרים ולילדים כאחד

↓ מכבדים את עולי הרגל

החל מראש חודש ניסן החלה נהירת יהודים להר הבית, אשר צפויה לגדול בימי החג למספרים שטרם ידענו בעבר. המשטרה אמנם מנסה לצמצם את ההמתנה בתור בכניסה להר ובאמת בשנה האחרונה הצטצמו שעות ההמתנה ביחס הפוך למספר העולים.

זרם העולים הצפוי בחול המועד פסח והנהלים הממשלתיים המפלים כלפי יהודים, גורמים עדין לתורים בכניסה להר הבית.

נכון, ההמתנה בכניסה להר הבית, יחד עם יהודים המבקשים לעלות בטהרה למקום אשר בחר ה' היא חוויה מרנינה בפני עצמה, אולם המתנה זו הופכת להיות מעיקה, אם היא מתמשכת יתר על המידה וכאשר הילדים הקטנים מתלוננים על צמא ורעב.

מתנדבי אש"ל - אכילה ושתיה לעולי הר הבית נתנו את ליבם לבעיה. 

בכל ימי חול המועד פסח יעמדו המתנדבים בכניסה לשער הלל ויחלקו חינם אין כסף כיבוד ושתיה לממתינים בתור להר הבית.

הר הבית פתוח ליהודים בשעות 7:30 עד 11:00 ו-13:30 עד 14:30.

עמדת הבידוק תפתח לפני פתיחת ההר. מומלץ להקדים!

מעוניין לתרום למתנדבי אש"ל? התקשר: 053-4102472.

בפסח יהודי עולה להר הבית

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה' || פסח בהר הבית

המוני יהודים נוהרים בשנים האחרונות להר הבית • משפחות רבות עולות למקום אשר יבחר ה' בחגים • משטרת ישראל התחייבה שכל יהודי שיגיע בשעות הפתיחה, יעלה להר הבית • מדריכים מנוסים מטעם "כפות המנעול" ימתינו לעולים בשער הלל (לשעבר: המוגרבים) וילווי את העולים בתוך הר הבית • עשרות רבנים צפויים לעלות להר הבית עם עולי הרגל • הר הבית פתוח בימים א-ה מ-7:30 ועד 11:00 ומ-13:30 ועד 14:30 • מומלץ להגיע זמן סביר לפני נעילת השערים! • למדריך הלכתי/ טכני מקוצר, לחץ כאן >>

↓ כל המשפחה עולה בפסח להר הבית

"שינוי דרמטי במתרחש בהר הבית"

שינוי לטובה? || תלוי איך מסתכלים

המצב בהר הבית, שבגל הטרור האחרון נחשב כיעד מבוצר שבו אוחסנו נפצים ואבנים רגוע יחסית - ויהודים עולים אליו בקלות. מה השתנה?

• להאזנה לראיון, לחצו כאן >>
• להשתתפות במשוב, לחצו כאן >>

↓ מאת: שמעון כהן/ ערוץ 7

לא מעט טענות נשמעו ונשמעות סביב התנהלות המשטרה בהר הבית ובעיקר היחס כלפי מבקרים יהודים, אבל האם בכל זאת ולמרות הכול משהו השתנה?

לקראת יום ירושלים המתקרב ולאור לקחי חג הפסח שחלף לא מזמן שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם אסף פריד, פעיל המקדש מיוזמי הידוק הקשר עם המשטרה, קשר שלדבריו מניב פירות לא מבוטלים.

"יש שינוי דרמטי במתרחש בהר הבית", אומר פריד העורך השוואה בין חול המועד פסח האחרון לבין זה שקדם לו. לטעמו השינוי הדרסטי התחולל עם החלפת השר לביטחון פנים הקודם, יצחק אהרונוביץ', בשר הנוכחי, גלעד ארדן, ועם החלפת מפקד תחנת דוד לנצ"מ, דורון תורג'מן.

בדבריו מזכיר פריד כי "הר הבית היה זירת קרב. כל בוקר הם התבצרו שם והמשטרה לחמה בהם. השנה הר הבית היה שקט לחלוטין. שום אבן לא נזרקה שום זיקוק ושום מטען נפץ לא הופעל.

''זה כתוצאה משינוי המדיניות של המשטרה", הוא אומר וקובע כי הנקודה הדרמטית ביותר שהובילה לשינוי היא הרחקת המורביטאת והמוראביטון ממתחם ההר, הגוף שמירר את חייהם של המבקרים היהודים, קילל וצעק ללא הרף, יידה שקיות מים ועוד, "זה גרם להדלקת כל הר הבית", הוא קובע.

זו לטעמו גם הסיבה לכך שהשנה עלו להר הבית מספר שיא של עולים יהודים – 1015 יהודים בימי חול המועד, מספר שלא מוכר מכל השנים שעברו.

עם כל זאת מציין ומזכיר פריד את מה שהוא מגדיר כ"מציאות הנוראה בהר הבית", מציאות האפליה נגד יהודים כאשר קיימת רק כניסה אחת ליהודים ובה מותרת הכניסה בשעות קצובות, בעוד לערבים יש עשר כניסות שונות בהם הכניסה חופשית ללא בידוק וללא שאלות, ליווי משטרתי לסיורי היהודים, מעקב צמוד של אנשי הוואקף כדי לוודא שאיש מהיהודים אינו מתפלל או ממלמל פסוקים תוך כדי צעידתו וכיוצא באלה.

"את כל זה אנחנו יודעים ומכירים, אבל גם בדברים השליליים יש נקודות אור".

בדבריו מזכיר פריד את מדיניות אהרונוביץ' מול המורביטאת, מדיניות של קבלת המציאות כפי שהיא מבלי לנסות ולהתמודד אתה. "אהרונוביץ' אמר שזה המצב ואין מה לעשות גם אם צועקים עליכם באוזניים 'אללא אוכבר' וזורקים עליכם מים. השר החדש חתך והפסיק את זה.

"יהודים עולים להר הבית בשקט. מעבר לכך יש רוח חדשה בהר הבית - המשטרה מוכנה לשמוע, לצד האפליות הקיימות".

דוגמא לשינוי שחל בתקופה האחרונה מוצא פריד בקבלת המשטרה את הרעיון שהעלו פעילים שביקשו להקל את העלייה להר עבור יהודים, למנוע דוחק מתיש והמתנה ארוכה.

מאחר ולהר ניתן לעלות רק בקבוצות של 25 יהודים בקבוצה הרי שכאשר ישנם 200 איש המבקשים לעלות הסיכוי שכולם ייכנסו בארבע שעות הוא קלוש ולכן הציעו את רעיון הכרטיסים. כמו בתור לקופת חולים, כל עולה להר מקבל כרטיס ובו הוא יודע לאיזו קבוצה הוא שייך ומתי קבוצה זו עולה להר.

בינתיים הוא יכול לסייר בעיר העתיקה, לבקר במכון המקדש, לקיים סיבוב שערים או כל דבר אחר -וההמתנה מורטת העצבים נמנעת ממנו.

בדבריו מציין פריד כי על מנת לעמוד בהוראתו של השר גלעד ארדן ולפיה כל יהודי שירצה לעלות להר יש לאפשר לו לעשות זאת, "המשטרה מצאה טריק", כלשונו.

לקראת תום הזמן המיועד לביקורי יהודים עולים כל היהודים שהמתינו לסיור קצר של שלוש דקות ובו הם פוסעים לאורך שמונים מטרים משער המוגרבים עד לשער השלשלת, "שלוש דקות של סיבוב שנועד לסמן וי על כניסת כל היהודים להר", אומר פריד המדגיש כי העולים להר ותנועות המקדש לא אוהבים, בלשון המעטה, את הרעיון, אך כך הדברים פועלים בשטח.

עוד מוסיף פריד ומציין כי לצד המשבחים את השינוי שחל בתקופה האחרונה יש הרואים ברעיון הפתקים שיתוף פעולה עם האפליה נגד יהודים. לדבריו אכן יש ממש בטענות אלה ולא ניתן לבטל אותן, וזו הסיבה שבתנועות המקדש פתחו עמוד פייסבוק ובו הם מבקשים מציבור העולים לחוות את דעתו על המתכונת החדשה.

פריד קורא לציבור להביע את דעתו ולהציע הצעות לשיפורים על מנת שהארגונים יוכלו לבטא את רחשי הציבור כשהם ניצבים מול מפקדי המשטרה בתכנונים לקראת העתיד.

יצוין כי גם פריד אינו עושה הנחות למשטרה כשהוא מזכיר גם תופעות שליליות מחול המועד האחרון ובהן מעצרו של פרופ' יואל אליצור שנחשד שהתנדנד, ככל הנראה בתנועות תפילה, כך גם הופסקו הדרכות מחשד של השוטר שמא המדריך אמר במהלך ההדרכה מדרש.

באירועים אלה ואחרים בכוונת ארגוני המקדש לפעול מול הגורמים הרלוונטיים.

עוד הזדמנות להשתתף במשוב עולי הרגל ולהשפיע

המענה עומד להסתיים || תוצאות סופיות יתפרסמו בקרוב

ניתן עדין לענות למשוב • המשוב ייסגר בסוף השבוע • תוצאות סופיות יפורסמו בקרוב • התוצאות ישמשו לצורך הפקת לקחים לעתיד • המטרה: הקלה על עולי הרגל והגדלת מספר העולים.

כתבות קשורות:

• סיכום ומשוב - סדרי העליה לרגל פסח תשע"ו
• פסח תשע"ו – ציון דרך בדרך למקדש
• משוב העליות בפסח נמשך, תוצאות ביניים מפתיעות

↓ מזדרזים לענות למשוב לפני סגירתו

לא הצלחת למלא את המשוב מתוך האתר?

הכנס לקישור: http://goo.gl/forms/2sPdsy25Z2

↓ משתפים את הציבור בהתלבטות

בפסח הוחל לראשונה הסדר בכניסה להר הבית. ההסדר היה פרי הבנות ושיתוף פעולה בין המשטרה לבין כמה נראשי קבוצות העולים להר. במסגרת ההסדר, קיבל כל עולה כרטיס ממוספר, לפיו ידע כל עולה את שעת עלייתו המשוערת, כך שהעולים לא נאלצו להמתין שעות בתור בצפיפות ובמתח.

ההסדר לווה בחששות ובהתלבטות רבה שנבעו מכמה סיבות.

מצד אחד - ההסדר הקל רבות על העולים ומנע אי נעימויות בתור בכניסה לעמדת הבידוק בכניסה להר הבית. הדוחק, הצפיפות, אי הוודאות והלחץ היו מנת חלקם של משפחות רבות, עולים מבוגרים ושאר העולים ברגלים הקודמים. הפעם יכלו העולים לוותר על ההמתנה המייגעת בתור ולחזור סמוך למועד עלייתם המשוער. 

מצד שני - עצם ההסדר המשותף עם המשטרה, עלולה להתפרש כהסכמה של העולים ליחס המפלה של המשטרה לעולים היהודים בהשוואה לשאר העולים שאינם מוסלמים ובוודאי ביחס למוסלמים עצמם.

באשר להצלחת המיזם המשותף, גם כאן הדעות לא אחידות ובאמת לא ניתן להשוות בין יום אחד למשנהו. 

בצעד חריג מעט, החליטו פעילים בתנועות המקדש, לפנות ישירות לציבור ולתת לו את זכות הדיבור. רבים מהעולים כבר ענו על משוב שעוסק בשאלות ובהתבטויות שהצגנו. המשוב מורכב משאלות, להן ניתן להשיב אחת מכמה תשובות קבועות מראש ומשאלות להן ניתן להשיב במלל חופשי.

תשובות הביניים שהתקבלו עד כה, מצביעות על התלבטות אמיתית בין העולים. למשל, לא כל מי שסובר שההסדר הצליח, חושב שי להמשיך בו בפעמים הבאות ולהיפך.

המשוב פתוח לתשובות מהציבור עד סוף השבוע. במוצאי שבת תיסגר באפשרות לענות למשוב וייערכו סיכומים סופיים, אשר יפורסמו ברבים.

שמות העונים ופרטיהם האישיים ישארו חסויים, לא יפורסמו ולא יועברו לאף אדם, מלבד מפעילי המשוב.

פסח תשע"ו – ציון דרך בדרך למקדש

המציאות משתנה || הקצב תלוי בנו

כולנו חוגגים ומציינים בצדק את עליית האלף בפסח • מדובר בהחלט בתקדים ראוי לציון חגיגי בתולדות שיבת ישראל להר הבית • מאחורי הקלעים התרחשו בחג מהלכים נוספים, הראויים לציון • המכנה המשותף לתהליך: ההכרה לאומית בנוכחות היהודית בהר הבית • מכאן והלאה שיבת ההר והמקדש לישראל הוא כבר ענין של זמן וכמות.

↓ סיכום אירועי פסח עם הפנים לעתיד

כולנו חוגגים ומציינים בצדק את עליית האלף. אלף עליות היהודים להר הבית בימי חג הפסח. זה בהחלט תקדים ראוי לציון חגיגי בתולדות שיבת ישראל להר הבית.

לצד זאת מאחורי הקלעים התרחשו החג הזה לא מעט מהלכים נוספים שגם הם ראויים לציון, שהמניע המשותף להם הוא כנראה ההכרה.

הלגיטימציה של היהודים העולים להר הבית, ולא בתור תיירים, אלא כבני המקום, חילחלה, ובתקווה שגם הוטמעה, בשדרת השלטון, במשטרה, בתקשורת, ובתודעה הלאומית. מכאן והלאה שיבת ההר והמקדש לישראל הוא כבר ענין של זמן וכמות.

הביטוי המופגן של כך נראה בשטח לעיניהם של כל העולים להר הבית בחג הזה. נציגות של ארגוני המקדש פעלה כתף אל כתף עם המשטרה בכניסה להר הבית. כרטיסי הכניסה הצבעוניים המשותפים שחילקו יחדיו שני הארגונים ששנים רבות היו צהובים זה לזה, לימדו על משהו יסודי שהשתנה. הצבע היהודי הוא כבר חלק אינטגרלי בהר הבית.

האם זה השר החדש, או שדרת הפיקוד במשטרה שהוחלפה, כמות היהודים שהתדפק על השערים שוב ושוב למרות כל התלאות מבית ומחוץ, הרבנים שהולכים ומצטרפים לתהליך, הפעילים שתופסים עמדות ומפגשים, מעמדי המקדש ההמוניים, או ההתנהלות האיסלמית הלעומתית. סביר מאוד שזה כולם יחד. סימפוניה שלימה שמכריזה עם ישראל חוזר הביתה אל ביתו הלאומי הקדוש שבראש ההר.

הקשבה לנציגי העולים מצד המשטרה

אם לכרטיסים הללו היו אינטרסים משותפים, והם באו לאחר חשיבה וסיכומים מוקדמים. מי שעקב אחר ההתנהלות היומיומית המשותפת, לא יכול היה שלא להיווכח בבקשות ובהצעות שיושמו בשטח בזו אחר זו:

הרחבת זמן השהייה של כל קבוצה בהר.
הקצאת כוח נפרד לליווי משער השלשלת עד לסעף הרחוב, בכדי לאפשר מיידית את עליית קבוצת היהודים הממתינים כבר לתורם לעלות לרגל.
הגדלה איטית של מספר היהודים בקבוצה, 
הפעלת עמדת הבידוק חצי שעה לפני הפתיחה גם בצהריים. 

כל אלו הם מקצת מן הביטויים הטכניים והחיצוניים לשפה חדשה וחיובית שזורמת בין הרשויות לבין פעילי וארגוני המקדש.

יש עוד הרבה מה לתקן

כמובן שאל לנו להתעלם ואף לא להמעיט מחרפת היחס המעשי בשטח אל היהודים שעדיין שוררת בהר הבית ובשעריו. יחס גרוע משל תיירים זרים ונכרים, שלא לומר משל שודדי המקום המוסלמים.

הקיצוב ליהודים בלבד,

ההמתנה בתורים נפרדים וארוכים,

בולמוסי המעצרים של כל יהודי שנחשד בפעולה יהודית בהר,

הקלות הבלתי נסבלת שבה מנתקים יהודים מהר בית חיינו,

גדודי שכירי הוואקף החגים סביב היהודים באיומים, עטים במכות ומפירים את הסדר כדבר שבשגרה, 

הנאצות הקולניות ומטילי האימה של מתגודדי המוראביטון והמוראביטת,

רדיפת היהודים וחרדת השוטרים, ועוד, ועוד...

כל אלו מוכיחים כמה הזנחנו את המקום החשוב והקדוש לנו ביותר. כמה כל עלייה ועלייה של יהודי חשובה וחיונית לגאולת המקום. וכמה מוטל עלינו עדיין להכריז עוד ועוד קומו ונעלה ציון אל בית א-לוהינו.

ההמשך תלוי בנו

אולם כשם שאין מצווה מכבה עבירה, כך אין עבירה מכבה מצווה.

לראשונה מאז ימי דיין הבוגדניים מרגישים פעילי המקדש שכללי המשחק מאופסים מחדש. החיילים והסוסים, הרצים והצריחים מוחזרים למקומותיהם, לתחילתו של משחק חדש שרק מתחיל.

הוא תלוי ויתקדם, עד לשיבת המקדש, בקצב ובכמות של היהודים שיעלו ויבואו יגיעו וייראו יירצו ויתקבלו כבני המקום.

הדבר כבר לא תלוי בשודדיו המוסלמים, ששוב ושוב מתבלטים כגורם האלים. מבכור הוואקף היושב על משרתו עד נערי ונערות השפחה המצווחים ודוקרים, מצחקים ודוחקים בכל עצמתם לקיים בהם כבר את גרש האומה הזו "כי לא יירש בן האמה הזו עם בני עם יצחק".

משוב העליות בפסח נמשך, תוצאות ביניים מפתיעות

המשוב נמשך || תוצאות ביניים ראשונות

פעילי המקדש עסוקים בביקורת עצמית • משוב העליות להר הבית בפסח נמשך • יש כבר תוצאות ביניים מעניינות • מארגני ההסדרים עם המשטרה זוכים למחמאות לצד ביקורת • תמיכה מתונה בהמשך ההסדרים במועדים הבאים • יש הרבה הצעות לשיפור, הערות והארות

↓ ממשיכים לענות למשוב, יש כבר תוצאות ביניים

ביום שישי התפרסם כאן סיכום העליות להר הבית בפסח ומשוב פתוח לציבור. הציבור התבקש לענות על המשוב, הנוגע בין היתר להסדרי הכניסה עם המשטרה ועל חלוקת הכרטיסים לעולים (לקישור: סיכום ומשוב - סדרי העליה לרגל פסח תשע"ו).

תוך כמה שעות מפרסום הכתבה, ענו כמה עשרות על השאלות והחל ממוצאי שבת יש התענינות רבה פעילות ערה בעניין. הנושא מעסיק את פעילי המקדש מכל הגוונים ואת העולים הקבועים והמזדמנים. בקבוצות ווטצאפ שעוסקות בעליה להר הבית מתנהלים דיונים סוערים הנוגעים לצדדים העקרוניים והמעשיים של שיתוף פעולה עם המשטרה בסידורי הכניסה להר הבית.

מצד אחד מוצגת עמדה נחרצת נגד שיתוף פעולה עם מדיניות מפלה ודורסנית של המשטרה, שכן שיתוף פעולה כזה נותן לגיטימציה להמשך העיוות.

ומצד שני מוצגת עמדה המחייבת שיתוף פעולה מעשי שיוכל להקל על כניסת יהודים להר הבית ובכך להגדיל את מספר היהודים בהר, כמובן מבלי להסכים למדיניות המפלה.

עונים על המשוב וממשיכים לתוצאות הביניים

לא הצלחת למלא את המשוב מתוך האתר?

הכנס לקישור: http://goo.gl/forms/2sPdsy25Z2

תוצאות ביניים מפתיעות

את המשוב יזמה קבוצת הפעילים שהיתה שותפה לסדרי הכניסה להר הבית בפסח. התגובות על המיזם נעו מתמיכה גורפת ועידוד מצד חלק מהעולים ועד התנגדות נחרצת וכעס רב מצד המתנגדים.

יוזמי המשוב הופתעו מתוצאות הביניים של המשוב, אשר מציג עמדות מגוונות וביקורתיות, המביאות בחשבון עמדות עקרוניות, רעיוניות לצד ניתוח פרקטי של המציאות. מארגני המשוב מתכוונים לסיים את המשוב תוך כמה ימים ולפרסם את התוצאות המלואן.

מתוצאות הביניים עולה שרוב המשתתפים במשוב (90%) עולים להר הבית יותר מפעם בשנה -

• 53% - יותר מפעם בשנה
• 37% -  עולה לעיתים תכופות

מתוכם יותר ממחצית עלו בפסח האחקרון להר הבית:

• 55% - עלו בפסח האחרון להר הבית
• 38% - לא עלו ולא פירטו את כוונותיהם לגבי עליה בעתיד
• 7%  - לא עלו, אך מתכוונים לעלות בעתיד

נתון מעניין - אצל רבים מהעונים ניתן להבחין, כי למרות ביקורת חריפה על מדיניות המשטרה והתנהגותה בהר הבית, התשובה לשאלות ביחס להמשך ההסדרים עם המשטרה הן חיוביות.

רבים מהעונים מותחים ביקורת על היחס המשטרתי מפלה, לצד מחמאה בחצי פה על שינוי היחס לעומת העבר. רוב העונים מרוצים מהעדר הדוחק בתור להר הבית, אם כי יש שרואים בו ברכה.

מארגני ההסדרים עם המשטרה זכו מחבריהם למחמאות רבות לצד לא מעט ביקורת.

תשובות מילוליות מעניינות

במשוב ניתנת אפשרות לתשובות מילוליות. מארגני המשוב מבטיחים לקחת בחשבון את התשובות ולנסות ליצור קשר טלפוני עם חלק גדול של העונים.

הנה כמה מהתשובות בסעיף הערות והצעות לשיפור:

• אנו משתדלים לעלות כל המשפחה בכל רגל.החויה השנה היתה קלה יותר(חוץ מהסיבוב הקצר) כי בשנים קודמות היו פעמים שחיכינו שעתיים ויותר בחום ועם תינוקת יונקת...עוד נקודה שחשוב לשים אליה לב,שאנשים יקרים מרב להיטות לעלות ולזכות נדחפים בתור ועוקפים אחרים שחיכו הרבה לפניהם.התחושה היא שמי שנדחף ועוקף מצליח,לכן הסידור בחג האחרון היה נח מאוד.יישר כח לעוסקים במלאכת הקודש.יברככם ה'!

• בשאלה האם הנסיון הצליח אין אף תשובה שאני יכולה לענות. מקומית היה שיפור. אך בגדול זה מקבע את הגזירות הקיימות ולא נלחם בהן. אין איסור שת"פ עם המשטרה, אם היא תמלא את תפקידה יש לשת"פ איתה, אך כרגע זהו ביצוע עצמי של גזירות רעות - לכך אין לשת"פ. כדי להתקדם באמת - עדיף הבלגן והלחץ והטירוף על פני הסדר והשקט שהם אחיזת עיניים וקיבוע מיכסות ליהודים.

• אני לא אוהבת את הרעיון של הכרטיסים. זה מרגיש מאד גלותי, זה שיתוף פעולה עם המשטרה, זה מונע גמישות במס' העולים וכדו'. אמנם זה יכול לגרום לאנשים לא לחכות הרבה זמן אבל זה לא תמיד עובד. ראיתי משפחה שקיבלה שעה מסויימת והלכה להתפלל בכותל, רק אחת נשארה בכניסה ולפתע קראו לה לעלות טרם הזמן שנכתב לה בפתק, היא נלחצה והייתה צריכה לחכות שמשפחתה תשוב. מקרה נוסף של אישה שקיבלה שעה מסויימת וכשהגיעה לעלות אמרו לה לחכות שעה נוספת. בנוסף לכך הממתינים מקבלים פתקים ונאמר להם ללכת ולשוב בשעה המצויינת על הפתק. זה גורם לכניסה להר להיות ריק, לדעתי עדיף שהוא יהיה מלא כדי שכל מי שעובר יראה שיש הרבה יהודים שעולים להר, וכך גם נוצר התעניינות, שאלות ודיונים וזה מאד חיובי. 

• הכרטיסים וההבנות עם המשטרה מהווים השלמה עם הנהלים הנפשעים שמתנהלים כיום , אין לי מושג מניין לקחתם לעצמכם את החירות לעשות כך ולכפות שיתוף פעולה זה על כלל העולים ( מי שסירב לקחת כרטיס לא הורשה לעלות).

כאמור, לאחר סגירת המשוב, יפורסמו תוצאות מלאות של התשובות. ככל שירבו משתתפי המשוב, כך ניתן יהיה להתייחס לתוצאותיו ברצינות ובאמינות רבה יותר.

מארגני המשוב מבטיחים לשמור על חיסיון מלא של כל פרט מזהה במשוב.

סיכום ומשוב - סדרי העליה לרגל פסח תשע"ו

סיכום מפורט || משוב עולי הרגל

בחודשים האחרונים התגבשה קבוצה של כמה מהעולים הקבועים להר הבית, אשר עמדה בקשר קבוע עם מפקדי משטרת מרחב דוד, המרחב האחראי על הר הבית. לקראת פסח עסקו הפגישות בגיבוש תוכנית, אשר תאפשר לכל עולי הרגל היהודים לעלות להר הבית.

נציגי עולי הר הבית דרשו להפסיק את הגבלת מספר העולים בו זמנית להר הבית ואת חלוקת העולים לקבוצות. מפקדי המשטרה הציגו את מגבלותיהם ואת המרב שיוכלו לעשות על מנת לאפשר כניסה מרבית של עולים להר.

מתוך הבנה שהמשטרה נאלצת לפעול במסגרת המגבלות שהוטלו עליה על ידי הדרג המדיני ומתוך הבנה שבמגבלות אלו ניתן להאבק מול הדרג האחראי להם ולא מול המשטרה, הוסכם למצוא יחד דרכים, אשר יאפשרו עליה לרגל של כל מבקש, תוך מניעה של תופעות קשות שהיו בעבר, כולל תורים ארוכים, דוחק רב, חוסר ודאות מוחלטת לגבי שעת הכניסה להר הבית ועוד תופעות שגרמו בעיקר למשפחות להמנע מקיום מצוות העליה לרגל.

אביה פרנקל נשאה בעיקר העול במשך כל ימי חג הפסח. היא עמדה בכניסה להר הבית, קישרה בין העולים למשטרה, סידרה באופן מעורר השתאות את התור ומנעה הרבה אי נעימיות. להלן סיכום של ההתרחשויות בכניסה להר הבית שערכה אביה לגבי כל אחד מימי חול המועד

לאחר קריאת הסיכום, נבקש מכל מי שעלה להר הבית בחג או מי שרצה לעלות ולא הצליח, למלא שאלון קצר, שישמש להסקת מסקנות לגבי העתיד.

↓ משוב עולי הרגל בסוף הדף ↓

↓ מאת: אביה פרנקל

בהמשך למפגשים שלנו עם מפקדי משטרת מרחב דוד, נפגשנו עימם בשבועות שלפני פסח על מנת לתכנן יחד עימם את סדרי עליית יהודים להר הבית בחול המועד פסח. 

על פי תוכנית שהוצעה על ידינו, כל מבקר שיגיע להר הבית בימי חול המועד יקבל כרטיס עם שעת הכניסה שלו, וכך לא יידרש לחכות בעמדת הבידוק עד שייקרא בשמו ויכנס להר. בימי חול המועד נכחתי בעמדת הבידוק בשעות פתיחת ההר לביקורים בבוקר. להלן דו"ח ההתנהלות של התוכנית בימי החג:

על פי התוכנית הראשונית, הוקצבו 30 דקות בלבד לכל קבוצת עולים, זאת במטרה לאפשר עליה של כמה שיותר קבוצות לסיור מלא בהר. לכל קבוצה צורף מדריך של כפות המנעול, שתפקידו היה להדריך את הסיור וכן לנהל את זמני הכניסה והיציאה של הקבוצה בשטח. תוכנית זו, על כל פרטיה, תואמה מראש  עם מפקדי המרחב. כן פורסמה התוכנית מבעוד מועד בקרב מדריכי כפות המנעול ובקרב פעילי הר הבית, הן דרך אימייל, הן באתר מקדש 3 והן בחלק מקבוצות הווצאפ של פעילי הר הבית. ניהולה של התוכנית בפועל במשך ימי החג נעשה תוך תקשורת רצופה ובניסיון משותף לשפר את יישומהּ בשטח, על פי הצרכים השותפים. 

בסופו של דבר, סדר עליית הקבוצות התנהל כך: עמדת הבידוק נפתחה בכל בוקר בשעה 7:00. בפועל נאספו תעודות זהות כבר החל משעה 6:45. בכל 45 דקות עלתה קבוצה לסיור בהר, לרוב עם מדריך מטעם כפות המנעול. הסיור התנהל בעיקרו תוך הליכה, או לעיתים עם עצירה קצרה ביותר, ונמשך 40 דקות. קבוצה שיצאה מן ההר לוותה על ידי שוטרים עד הגעתה לרחבת הכותל. מספר העולים בכל קבוצה הוגבל להיות 25 איש. עם זאת, בשעות עמוסות במיוחד גדל מספר העולים בקבוצות עד 30 איש. בצהרים נפתחה עמדת הבידוק בשעה 13:00. ככלל, בשעות כניסת המבקרים בצהרים (13:30 14:30) נכנסו להר קבוצה אחת לסיור מלא ושתי קבוצות לסיור קצר.

פירוט

ביום ראשון קבלו העולים כרטיסים עם שעת עלייתם, ואכן היו יכולים ללכת לענייניהם עד לשעת הכניסה שיועדה להם. אולם, התוכנית פעלה באופן חלקי בלבד משתי סיבות עיקריות:

1. 30 הדקות שהוקצבו נמצאו כלא מספיקות להשלמת סיור של קבוצה גדולה.
2. ליווי הקבוצה עד לכותל ולא רק עד שער השלשלת האריך את זמן הסיור. 

שני גורמים אלה עיכבו את עליית הקבוצות והביאו ללחץ בעמדת הבידוק ולהמתנה ארוכה מידי של כל קבוצה אחרי שעברה את הבידוק ולפני שקיבלה אישור לעלות להר. ואמנם, בשיחות סיכום היום הראשון עם המפקדים בשטח סוכם להאריך את זמן הסיורים ל45 דקות לכל קבוצה. כן קיבלו המפקדים את בקשתנו שליווי הקבוצה היוצאת מן ההר ייעשה על ידי שוטרים נוספים, כך שהשוטרים המלווים את הסיור בהר יתפנו ללוות קבוצה שנייה מיד לאחר שהראשונה יצאה משער השלשלת. ואכן, בימים הבאים הקבוצות עלו בזמן המיועד והספיקו להשלים את הסיור בזמן המתוכנן ומבלי לחכות לעליה זמן רב מידי אחרי הבידוק. 

ביום שני נכנסו הקבוצות בזו אחר זו ובזמנים שנקבעו מראש. עומס יתר מפתיע נרשם בחצי שעה האחרונה של שעות הפתיחה בבוקר (10:30 11:00) כאשר אנשים רבים שנכחו בברכת הכהנים באותו יום בכותל החליטו לעבור בהר הבית ביציאתם, לאחר שהסתיים טקס ברכת כהנים. 

ביום שלישי התארגנו הקבוצות בעמדת הבידוק על פי התוכנית ועל פי הזמנים. אולם, בין הקבוצה השלישית לרביעית נעצרה כניסת מבקרים להר, הן יהודים והן תיירים, בעקבות אירוע בו השתחוו בהר שני יהודים ממש לפני יציאתם מן ההר. אירוע זה כלל אלימות כלפי יהודים וכלפי שוטרים ועיכב את העליה של הקבוצה הרביעית ושל הקבוצות הבאות. הקבוצות שעלו להר לאחר האירוע נכנסו למסלול הקצר בלבד. יש לציין שמיד עם סיום הטיפול באירוע האלים התפנו השוטרים והמפקדים להשיב את העולים להר במהירות וללוות את קבוצות היהודים.

ביום רביעי שוב עלו הקבוצות על פי לוח הזמנים שתוכנן עבורן. שירה בעת יציאה מן ההר של אחת הקבוצות הביאה לעיכוב עליית הקבוצה הבאה בכמה דקות, אולם התוכנית הכללית נשמרה גם לאחר המקרה.

ביום חמישי לוח הזמנים הרצוי לא פעל כמעט בכלל בעקבות תקלה בתיאום עליה של קבוצה גדולה: קבוצה של 80 איש שתכננה לעלות להר בשלוש העליות הראשונות הוערכה בטעות כקבוצה בת 32 איש בלבד. 

הטעות התגלתה לשוטרים בעמדת הבידוק לאחר שכבר חולקו למבקרים אחרים הכרטיסים של העליות השניה והשלישית. כך, כניסת העליות נדחו אל אחרי הכנסתם של 80 בני אותה הקבוצה, בשלוש עליות וללא כרטיסים. בעקבות כך חלה דחייה ארוכה של העליות המתוכננות. העולים שהגיעו בשעה שתוכננה להם בטעות עמדו בכניסה בהמתנה לתורם, וזה הביא לעומס רב, ללחץ ולבלבול בעמדת הבידוק. בעקבות כך לא חולקו כרטיסים של קבוצה רביעית והלאה במשך זמן ארוך מאוד. במשך שעות אלו נוספו בפתח עמדת הבידוק עוד ועוד עולים אשר המתינו לכניסתם עם קבוצה או שהמתינו לקבל חזרה את תעודת הזהות שלהם יחד עם כרטיס לכניסה בקבוצה. בשעות אלה הורו המפקדים על ההר להגדיל את כמות העולים בכל קבוצה.

אביה פרנקל

↓ משוב עליות להר הבית פסח תשע"ו



אבא, למה בכית? - שתי שאלות של ילד

שאלות לעניין || בלי תשובות

בפסח השנה נשבר שיא של עולי רגל יהודים בהר הבית, אבל...
נכון, אנחנו בדרך לגאולה, יש התעוררות לבניין המקדש ומשהו מתחיל לזוז גם בדרגים השלטוניים, אבל...

אבל, האפליה נמשכת.
אבל, יהודים שמגיעים להר הבית, מבודדים משאר בני אנוש ונאלצים להמתין בתור מיוחד.
אבל, יהודים מקבלים יחס אחר, יחס משפיל.

במקום להסביר יותר מדי, הנה שני פוסטים שכתב יואל פרנקנבורג. באחד הוא פשוט מתאר את המציאות העגומה עד דמעות ובשני הוא מעלה שאלה: למה מתפללים על משהו שלא באמת רוצים...

↓ למה בכיתי? / יואל פרנקנבורג

יצאנו מהבית לפני 7 בבוקר. 

הגענו לכניסה להר הבית לפני 8.

התייחסו אלינו לראשונה אחרי 9.

עברנו בידוק בטחוני אחרי 10.

נכנסנו להר הבית אחרי 10:30.

יצאנו מהר הבית תוך פחות מ5 דקות.

ואז הילדים ראו את אבא שלהם בוכה כמו שהם מעולם לא ראו. 

כי מה עונים לילד שחיכה לביקור הזה שנים, ובסופו הוא שואל: 

"אבא, למה השוטרים התנהגו אלינו ככה כל הזמן?

הם ממש לא התנהגו כמו שוטרים יהודים!"

ערב שביעי של פסח.

גם את הים הזה צריך לקרוע.

ומסתבר שגם היום רוב העם מפחד מהמים. 

דרושים נחשונים.

*

עריכה והדגשה: השוטרים מתנהגים כיהודים לכל דבר ועניין. רגש של ילד הוא לא מושג מוחלט.

↓ שאלה של ילד, בלי תשובה / יואל פרנקנבורג 

פעמיים, כאשר נכחתי בסעודת משיח בשביעי של פסח, שערך הרב שטיינזלץ, זכיתי לשמוע ממנו את הסיפורונצ'יק הבא:

אשה אחת הולכת אל הרבי לבכות על מר גורלה בנוגע לצער גידול בנים הפוקד אותה. פונה האשה אל הרבי בדמעות ומתחננת לעצתו:

"רבי, רבי, אנא עזור לי! אתה חייב לעזור לי עם בני. אינני יודעת מה לעשות איתו יותר, אני על סף ייאוש!"

מסתכל עליה הרבי בעיניים נעימות ושואל:...

"גברת, אני רואה שאת נסערת. האם תוכלי לספר לי בנחת, מה הבעיה בדיוק?"

"בהחלט, בהחלט" עונה האשה וממשיכה- "הבעיה היא שהבן שלי לא עושה כלום כל היום חוץ מללמוד תורה. הוא השתגע לגמרי! בקושי אוכל, מפסיק מהלימוד שלו רק לתפילות ולצרכים בסיסיים. מעבר לכך הילד לא עושה כלום!"

מסתכל עליה הרבי ותוהה:

"גברת, איני מבין מה הבעיה. זה הרי מה שגם אני עושה כל היום!"

מסתכלת עליו האשה בעיניים מרחמות ומסבירה:

"לא, לא רבי. אינך מבין. הבן שלי עושה את זה ברצינות!"

*

ואולי הסיפור הזה לא זקוק למילים, אלא לניגון. ובכלל, הוא סיפור פנימי שניתן לקחת למקומות רבים ואישיים.

אבל נזכרתי בסיפור הזה לאחר תגובות של מספר קרובים אלי בנוגע לעיסוקי בהר הבית.

מסתכלים עלי אנשים שאומרים 3 פעמים ביום- "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ותוהים בלי להתבייש- מה? אתה באמת רוצה עכשיו בית מקדש? מה אתה רציני?

או כמו שהבן שלי סיכם את זה היום:

"אבא, אני לא מבין. כל הזמן אנשים אומרים דברים כמו: 'הלוואי שייבנה בית המקדש', ואז הם הולכים להתפלל בכותל במקום בהר הבית? אני לא מבין את זה"

אל, בנה ביתך בקרוב

חוויות מעליה משפחתית לרגל || טלטלת רגשות

הר הבית. שתי מילים שאוצרות בתוכן עבורי עולם שלם. אני לא יודעת לגמרי להסביר מהיכן נולד אצלי הקשר העמוק במיוחד לבית המקדש ולחסרונו, לאהבת ירושלים העתיקה והחדשה בדם, ולמערכת יחסים שהולכת עמי כל הזמן למה שהיה ולמה שחרב. אולי זה מפני שכשהייתי קטנה יותר, ימי תשעת הימים הוקדשו על ידי אמי לסיורים ירושלמים משפחתיים. היינו אוחזות באחד ממדריכי ירושלים ומשוטטות בין טליתא קומי במרכז העיר לקארדו בעיר העתיקה. גם בת המצווה שלי סבבה סביב בית המקדש והעיר ירושלים, בהקשר ישיר לשמי ולחודש בו נולדתי (אב כמובן); וכך הנאום הראשון אותו נשאתי מול קהל היה על חורבן ישן ותקווה עתיקה-חדשה.

↓ מאת: מוריה תעסן מיכאלי/ מתנחלות ברשת

את חשיבותה של העיר ניסינו להעביר עד כה לילדינו דרך שמותיהם. כל אחד מהם נושא בשמו את אחד משמותיה של ירושלים או בית המקדש. בין חול המועד אחד למשנהו אנו גם משתדלים ככל יכולתנו לעלות לרגל ולהשתחוות לפני ה' בכותל המערבי שסבב את בית המקדש דאז. אך זה לא הספיק. להר הבית עליתי בעצמי לפני כשבע שנים ביום חתונתנו, והחוויה הייתה זכורה לי במעומעם בין קודש לחול, בין טומאה לטהרה.

מאז חשקה נפשי לעלות לשם ובכל פעם נמצאה סיבה מדוע לא. הפעם החלטנו שדי. שבחול המועד הזה עולים למקום האמיתי ולוקחים את ילדינו אתנו. ניסינו להסביר שלא בטוח שיתנהגו אלינו יפה, ולומר בקול את המורכבות שאמנם זה הר הבית, וזה בשטח מדינת ישראל, אך אנו כפופים לחוקים עגומים במיוחד ולליווי צמוד של אנשי לא-שלומנו.

בוקר יום רביעי. ינון שלם בן השלוש וחצי שואל אותי אם בסוף השוטרים יתנהגו אלינו יפה כי ישנו יפה בלילה. ניסיתי להסביר לו שזה לאו דווקא קשור, תוך כדי שאני מחטטת בארונות למצוא בהכרח עוד חולצה לבנה לכל אחד מהם. הטבילה אמש הייתה שונה. אני לא מתקדשת לאישי או לעצמי, אלא לעבודת ה'. אני לא מאמינה שיש דרך לבטא את הרגשות האלה למי שלא חוותה זאת. הרגשתי כמו עולה לרגל לכל דבר שמתכוננת נפשית ופיזית לעלות לבית ה' ולבקר אותו בהיכלו, גם אם אינו קיים.

יוצאים מהבית בשבע בבוקר ומגיעים לארגון מופתי של עליות מסודרות להר הבית. אנחנו מיועדים לסיור של השעה תשע. בינתיים יש זמן לתפילה בכותל המערבי ולהתפעלות מהשינויים שנעשו שם ברחבת הנשים. את ההלל אני שומרת לעצמי למעלה. אני אודה לה' בהר ביתו. מתארגנים לסיור עם המדריכה ג'ני המתוקה, ואתנו עוד זוגות ועוד ילדים שכולם מתרגשים ולבושים לבן לכבוד הרגל ולכבוד המקום.

העלייה בגשר העץ נעשית בשירה מרוממת. שם עוד מותר לנו כמעט הכל. תיכף ניעצר להסברים וייאמר לנו על ידי שוטרים דרוזים (מקסימים!) מה מותר ובעיקר מה אסור. הם מבטיחים לנו שהם לצדנו, רק שנעלה בשלום ונרד בשלום. מסיבות השמורות עם המשטרה, מוחרמות לנו המצות לצד ממרח הנוטלה. אין להם מושג מה כתוב שם בכתב ברייל, או שמא ממרח השוקולד סממן דתי מדי בימי הפסח. הגיוני בסך הכל.

רגע העלייה. רגלינו דורכות בהר הבית. אני לוקחת את הילדים ומסבירה להם שזוהי הפעם הראשונה בחייהם בהר הבית, ובעז"ה הם עוד יראו בבניינו. אבל שאת הפעם הראשונה לא ישכחו אף פעם. שלהבת אריאל בת השנה ותשע מהנהנת בהסכמה. מרגע זה ולמשך עשרים הדקות הבאות לא הפסקתי לבכות. הדמעות זולגות מול קדושה בלתי אפשרית, מול חורבן בלתי אפשרי. אפשר לגעת כאן ביד אחת בגאולה וביד שניה בחורבן. ואין לך קץ מגולה מזה. מי חלם לפני שמונים שנה שנבוא לכאן כאזרחים במדינת ישראל ונסייר כאן מוקפים בשוטרים ממשטרת ישראל?

ומנגד, מי חלם שיהודים יסתובבו בהר הבית כאורחים בלתי רצויים בחצרו של האויב ששומר את שפתיהם ממלמול ואת ברכיהם מהשתחוויה? אנשי הווקף מקיפים אותנו ובסך הכל נדמה כי יש כאן פי כמה מלווים מתיירים, אך למי זה משנה? אנחנו כאן. המון ערבי משולהב מלווה אותנו בקריאות מוכרות מהמסגדים, ומידי פעם אנו נתקלים בקבוצות נשים שמייללות וצועקות כדי להפריע לסיורנו. כאשר נעצרים לצלם (השוטרים הנחמדים הם הצלמים) נעמדים אחרינו אותם מתפרעים כדי להפריע כמה שיותר.

ג'ני מנסה להסביר ורק מי שקרוב שומע. אבל אני לא יכולה כמעט להתרכז. כל מעייני מופנים אל עבר התחתית של המסגד שנושא מעליו את כיפת הזהב. שם אבן השתייה, משם הושתת העולם. לכאן מכוון כל יהודי בכל דור ובכל מקום כאשר הוא נושא את עיניו לציון. ואני כאן. עולת רגל. הסיור ממשיך, וארבעים הדקות הקצובות לנו עומדות להסתיים. שער השלשלת כבר נגלה לנגד עינינו, ושני צעדים לקראת היציאה מתחילים כמה נערים מהקבוצה לשיר. ייתכן כי מבחינתם הם קראו תיגר על ההשפלה, אך מבחינתנו הדחיפות שזכינו להם מאנשי הווקף והצעקות שהפחידו את הילדים, לא היו שוות את זה. ואלה שחיכו לעלות אחרינו התעכבו עוד שעות רבות ובסוף עלו לחמש דקות בלבד.

"אני גם שרתי אל בנה ביתך", גילה לי אחר כך נוה-איתן בן החמש וחצי. "אבל שרתי את זה בלב, אז השוטרים הערבים לא שמעו".

הסיור מסתיים, הרגשות מעורבים. החשש שהתגבר בשניות האחרונות, הלחץ שלנו ושל הילדים, ההקלה והשמחה שחשנו שהכל עבר בשלום, וההתרגשות העצומה שהחליפה את האבל הראשוני. הגענו לשער מנהרות הכותל ובדרך אל הכניסה להר הבית לקחת בחזרה את המצות והשוקולד, שרנו עם הילדים ורקדנו את כל השירים המוכרים להם היטב. "ייבנה המקדש עיר ציון תמלא", אנחנו מפזזים יחד עם העגלה, ואנשים שעוברים ומסתכלים עלינו לא יודעים. הם לא יודעים שהיינו שם. במקום הקדוש ביותר. הם לא יודעים שהחוויה שעברנו זה עתה הטעינה אותנו בכוחות מחודשים לעבודת ה' מחד ולאבל על החורבן מאידך. הם לא יודעים שכולם צריכים לשיר ולרקוד ולשמוח ולהתפלל ולהודות. לא להפסיק להודות.

קישור לפרסום המקורי: http://mitnachlot.co.il/blog/372