מתכוננים ברצינות לחידוש עבודת המקדש || אסרו חג שבועות
תרגול חג השבועות במקדש יתקיים כבשנים שעברו באסרו חג שבועות. בניגוד לשנים שעברו, השנה כל המשתתפים בתרגול יהיו שותפים פעילים במעמד. בסיום האירוע יתקיין הפנינג ציבורי.
כל משפחה תתנסה בהבאת הביכורים, במקרא ביכורים ותתברך מפי כהני עליון.
כל משפחה תתנסה בהבאת הביכורים, במקרא ביכורים ותתברך מפי כהני עליון.
כל המשפחה מגיעה!
התרגול יתקיים ביום שני ז' בסיון (25/5/15) בשעה 11:00 בטילת שרובר בארמון הנציב - מול מקום המקדש.
בהשתתפות: הרב דוד חי הכהן, הרב בניהו ברונר, הרב משה אודס, הרב שלום דובער וולפא, הרב ישראל אריאל, הרב עזריה אריאל, הרב דוד דודקביץ', ראש משמר הכהנים - הרב ברול כהנא.
↓ מתוך דברי מארגני התרגול:
זו השנה השלישית בה מתחדשים תרגולים לקראת עבודת המקדש בחג השבועות: שתי הלחם, כבשי עצרת, ביכורים ומקרא ביכורים.
התרגול השנה השנה מתקדם ויתמקד במקרא הביכורים - להתברך מפי כהן ולחבב ראשית פירות שבעת המינים, היא מצות הביכורים ותירגול מקרא הביכורים.
שלוש מצוות חביבות
על שלוש מצוות נאמר "קרבן ראשית תקריבו אותן לה'": עומר התנופה - הבא מן השעורה החדשה שתי הלחם - הבאות מן החיטה החדשה; הביכורים - הפירות הראשונים משבעת המינים.
אנו נמצאים ב'ראשית' דרכנו, כדי שנוכל לחנוך את המקדש בכל עת תמיד ונדע מה לעשות בבאנו שם, כי פתאם יבוא האדון אל היכלו.[מלאכי ג,א.] ותרגילנו בתורתך לעובדך באמת ותן חלקנו בבנין מקדשך.
התרגולים מקדשים את ישראל והזמנים, המקדש והכהנים באמצעות מצוות הראשית ויוצרים הגנה על ירושלים.
קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבוא עליהם. ירמיה ב,ג.
תרגול הביכורים - השנה כל הנוכחים שותפים!
שוב אין אנו, תנועות המקדש והר הבית, מסתפקים בפטורי שפתיים ונשלמה פרים שפתינו. ריח המקדש נישא באוויר. העיזים מתעטשות ביריחו מריח הקטורת וקול התור נשמע בארצנו. השנה גם מתחדש מנגל הקודש. כל משפחה תיזכר בשלמי שמחה וקרבנות חגיגה ועולות ראייה ביום המופלא הזה שאורו של מתן תורה, מעמד סיני נוגה עליו כאשר לפי דעתו הנכונה של רבי יוסי זהו אכן יום מתן תורה. ז' בסיון! אנו ניצבים מול הר הבית ומול הר סיני בגילוי אחד.
סמוך ונראה מכאן מקום המקדש. גם אברהם אבינו כשעלה להר המוריה עם בנו יצחק בדרך לעקדה בא מכאן.
"רבי יוחנן אומר: אל תהא מצוות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען, שנאמר: "...וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם...".
ונאמר: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר (ויקרא רבה, פרשה כח, אות ו)".
ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה נחמיה ח,ט.
כל התקופה שבין פסח לעצרת מהולה וכרוכה בברית המילה וברית הארץ הכרוכים כאחד כקרבן פסח וברית מילה שני ה'עשיין' המולכים על ישראל ועושים אותו ישראל עם הכניסה לארץ בימי יהושע. ואומר לך בדמייך חיי.
השנה נתמקד בברכת היחיד, כל איש ואשה, ילדה ולילד יתרגלו ביכורים, יביאו זכר לביכורים ויתברכו מברכת כהן ליד המזבח. ובכך יקיימו מצוות הודיה לה' על מתן הארץ ירושתה וברכתה מפי כהן המניח ברכה אל ביתו של מביא הביכורים ומניפן.
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם".
אנו בדרך ללא תנאי והטנא בידינו.
שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. יֵרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם׃
המשמעות המיוחדת של אסרו חג שבועות
בלשון חז"ל נקרא יום זה יום טבוח [פתח בטית ודגש בבית] יש מבטאים טיבוח.
בתקופת הבית היו כאלו שעלו לרגל לעצרת – יום הביכורים ולא הספיקו להקריב בהמוניהם עולות הראייה, שלמי השמחה ושלמי החגיגה, לכן הם נשארו לימי התשלומים, מעין "חול המועד" של שבועות, ששה ימים שלאחר יום החמשים כדי להשלים חובותיהם ונדריהם.
ירושלים שקקה עולי רגל כשהעומס הגדול ביותר היה ממחרת החג , אסרו חג. שמשמעו בפשט הספוק קשרו השור, קרבן החגיגה למזבח ובמשמעות המקובלת הרוחנית להמשיך לקשור את החג שלא יחמוק.
"כשיביא אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה, לא יהיה אוכל הוא ובניו בלבד וידמה שעשה מצווה גמורה, אלא חייב לשמח את העניים אות האמללים, שנאמר הלוי והגר והיתום האלמנה" [דברים טז,יד] מאכיל הכל ומשקם כפי עושרו". [רמב"ם, משנה תורה, ספר הקרבנות,פרק ב', י"ד]
אסרו חג של שבועות יום פנוי כמו אסרו חג של פסח, יום המימונה . אסרו חג של שבועות הוא יום גדוש בתוכן מקדשי - לאומי , יום בשר רוחני. הרבה מעבר למנגל רגיל. הנה יש לנו יום שבו השלמים, שלמי ציבור מן התורה. החגיגה והשמחה בבשר ויין בשיר של לויים ובלינה בירושלים.
גם ישראל אוכל חולין שהם קודש. אנו ממליצים לקראת סעודת הכהנים וסעודת החוגגים שתתקיים אי"ה באסרו חג להתרגל לטבול לשם אכילת השלמים בירושלים.
↓ מקרא ביכורים - הכנות לתרגול
מביא הביכורים נכנס ל'עזרה' ועומד ליד ה'מזבח'.
"עודנו הסל על כתפיו" או הטנא בידיו.
"עודנו הסל על כתפיו" או הטנא בידיו.
הכהן אל מביא הביכורים:
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלוקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו,
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלוקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו,
מביא הביכורים פונה אל הכהן כשידיו פשוטות עם הטנא ומנעים בקולו:
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ;
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ;
"מוריד את הסל מכתפו ואחזו בשפתותיו וכהן מניח את ידיו תחתיו ומניפו". (ירושלמי, הלכה ד, פרק שני התרומה והביכורים)
הכהן מניף יחד עם קורא הביכורים, לוקח את הסל מהמביא ומניפו שוב כדרך הנפה ואומר:
וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלקֶיךָ.
וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלקֶיךָ.
הכהן: מניח את הטנא בפינה הדרומית מערבית של המזבח ומניחו בדרומה של הקרן.
מביא הביכורים אומר:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל- ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה';
מביא הביכורים אומר:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל- ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה';
הכהן:
וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אלוקיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אלוקיךָ.
וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אלוקיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אלוקיךָ.
המביא: משתחווה עד כמה שיכול, עד השתחוויה מלאה על גבי שטיח לכיוון קודש הקדשים
אחרי שקם מההשתחוויה, הכהן מברך:
אחרי שקם מההשתחוויה, הכהן מברך:
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ
המביא: עונה אמן ואומר:
כן אזכה לשנה הבאה להביא מביכורי אדמתי לפני ה' בעזרה בבית המקדש בהר המוריה לראות ולהראות כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם בשירם ובזמרם וישראל במעמדם.
כן אזכה לשנה הבאה להביא מביכורי אדמתי לפני ה' בעזרה בבית המקדש בהר המוריה לראות ולהראות כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם בשירם ובזמרם וישראל במעמדם.
הכהן וקהל השומעים: אמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה