כשהמדינה תשתנה, יהודה גליק יעלה להר

פרובוקציה מהלכת שיש להרחיקה? || יחס המדינה ליהודה גליק

יהודה גליק עם ד''ר רונן שובל מייסד ''אם תרצו''

יהודה גליק כבר איננו אדם פרטי שנאבק על זכויות האדם שלו, אלא סמל. הרחקתו מהר הבית היא עוד ביטוי להתקפלות הישראלית בעניין המקום הקדוש בעולם

מאת: ארנון סגל/ nrg

מעניין עוד כמה גלגולים משפטיים ואחרים נצטרך לעבור בשנים הקרובות סביב יהודה גליק. בשבע שנות היכרותי הקרובה עם גליק אני זוכר לפחות עשרים כאלו. יהודה זכה, יהודה זוכּה, יהודה ניצח, יהודה הפסיד. יהודה הורחק, יהודה יוחזר.

כעת הוא הפסיד. שופט בית המשפט המחוזי כרמי מוסק החליט היום לקבל את ערעור המשטרה ולחסל אפילו את כבשת הרש שאפשר לו בית משפט השלום לפני שבועות אחדים – לעלות להר הבית אחת לחודש, ללא טלפון נייד, ובנוכחות אדם נוסף אחד בלבד. מה הבעיה בטלפון נייד? שבעזרתו אפשר לצלם, והצילום בהר מרגיז את המוסלמים. מרגיז נורא. ובכן, לטעמו של השופט מוסק נוכחותו של גליק בהר עודנה מסוכנת. גם אחרי שנים רבות של הרחקה מלאה או הרחקה לסירוגין מההר. גם אחרי ההתנקשות בו. יהודה מסוכן.

בפעם האחרונה הורחק גליק מההר לפני קרוב לשנה, לאחר שהואשם שתקף שם אשה מוסלמית. בתחילה נקטה המשטרה בתאריך שבו גליק כלל לא עלה ההרה – כמועד שבו התרחשה כביכול התקיפה. משהתבררה הפאדיחה מיהרה לשנות את התאריך. כמה עדי שקר, ביניהם אנשי משטרה, התגייסו במטרה להלביש על גליק בכל מחיר תיק כדי להרחיק אותו מההר, וכך להקל על כאב הראש שנגרם להם בכל עליה שלו.

גליק מצדו גייס את היומנים המבצעיים של המשטרה עצמה שבה לא דווח כלל על תקיפה מצדו, את רשת הקשר המשטרתית שגם בה לא נשמע כל דיווח על תקיפה כביכול וכן את צילומי הוידאו שגורמים איסלמיים הקפידו לבצע בכל עלייה שלו. בכל אלו לא היה רמז למה שטענה המשטרה, אבל דבר לא הועיל. הדיון הבא בכתב האישום נגד גליק יתקיים בעוד חצי שנה, ועד תום ההליכים הוא מורחק מההר.

סכנה לשלום הקונספציה

המעניין הוא שבדיונים המשפטיים בעניין הרחקתו מהמתחם המקודש 'התקיפה' כמעט שאיננה מוזכרת בידי המשטרה, כאילו היא עצמה לא מאמינה שיהיתה כזו ורק מבקשת לנצל את כתב האישום כדי לנטרל את הגורם המטריד. בבית המשפט מוזכרת רק 'מסוכנות' ערפילית לשלום הציבור שגליק עלול כביכול ליצור בעלייתו להר. "מסוכנותו רק גברה בעקבות ההתנקשות", הביעה נציגת המשטרה את דעתה באחד מאינסוף הדיונים שהתקיימו בעניין. לא מעט עזות מצח וערלות לב דרושות כדי לטעון טענה כזו כלפי אדם שלא היה חסר הרבה שיהיה עכשיו בקבר.

היטיב לתאר את האבסורד שבעניין עורך דינו של גליק, יצחק בם. בדרכו הצינית האופיינית הוא כתב במסמך שהגיש למחוזי השבוע: "אכן, אם יעלה העורר להר הבית, יהיה הדבר לצנינים בעיני 'הציבור' שעל ההר. לא די בכך שלא הצליחו לרצוח את יהודה גליק, הוא גם חזר להר ודמותו הג'ינג'ית שבה וגורמת התקף התפרעות לנשים חסודות ששם אללה בפיהן... עצם קיומו הוא פרובוקציה אחת גדולה אליבא דמשטרת ישראל ואליבא דווקף המוסלמי".

ובכן, הסכנה שגליק יוצר איננה לשלום הציבור אלא לשלום הקונספציה. לטוב ולמוטב, יהודה גליק כבר איננו אדם פרטי הנאבק על זכויות האדם שלו. גליק הוא סמל, והרחקתו מהר הבית הפכה כבר לחלק מהסטטוס קוו. מותר להעריך שהרשויות במצבן הנוכחי כבר אינן מסוגלות גם אם היו רוצות בכך, לתת לגליק לעלות. עליה כזו תעמיד במצב התנגשות את הגורמים שבאמת שולטים בהר עם אלו שרוצים מאוד שנחשוב שהם השולטים. אירוע כזה יחשוף את כל הקלפים, חלילה וחס.

גאולה לא תבוא מבית המשפט

הסיפור של יהודה גליק והר הבית הוא עוד ביטוי אחד מני רבים להתקפלות הישראלית בכל עניין שמשיק למקום הקדוש בעולם. בחנו וראו את העניין, ותגלו שלא הייתה ולו נקודה אחת שבה עמדנו על שלנו שם: פרשת אי-בנייתו של גשר המוגרבים בשל התנגדות ירדנית, הגדלת מספר אנשי הוואקף, הפסקת סיורי חיילי צה"ל להר, עבודות המוסלמים בכיפת הסלע והאימפוטנציה הכללית בהתמודדות עם המוראביטון – ארגון חובבי דאעש בירושלים שאנשיו מציקים ליהודים העולים להר ברמה יומיומית. בשבוע האחרון הללו הביאו את המשטרה לגונן על ברזי המים בהר מפני 'גיורם' בידי יהודים שישתו מהם מים. חוסר האונים הממוסד המוכתב מלמעלה כלפי הגורמים האלימים באמת, מביא להוצאת כל העצבים של כחולי המדים על יהודים שאכלו תפוח בהר (ועל הדרך בירכו עליו, אבוי).

בינתיים גליק וחבריו לדרך צריכים עצבים חזקים. עוד פסק ועוד פסק, ורבים כבר מבינים שהטיעונים הביטחוניים בבית המשפט הם שם קוד לפחדנות נפוצה. שהמדיניות הישראלית ה'מורכבת' בהר היא פשוט למסור אותו כפי שהוא לאנשי ג'בהת א-נוסרה. הגאולה לא תבוא מבית המשפט וכנראה גם לא משאר הרשויות, אבל מן הון להון הציבור קולט היטב שהדרך למדינה עברית עוברת דרך עלייה חופשית.