שיר: והבית הזה חרב

וּמַה לְגַּבֵּי הַשְּׁכִינָה? || שֶׁתַּמְשִׁיךְ לִישׁוֹן, אוּלַי עוֹד אַלְפַּיִים שָׁנָה.

אברהם אליצור עם אביו הרב איתי אליצור בהר הבית

כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו (ירושלמי יומא, פ"א ה"א)

↓ והבית הזה חרב / אברהם אליצור

א.

וּבַדּוֹר הַזֶּה הוּא חָרֵב אֶלֶף פַּעַם בְּיוֹם

בְּמִבְזַק חֲדָשׁוֹת אוֹ בְּכוֹתְרוֹת עִתּוֹנִים:

"הַר הַבַּיִת סָגוּר הַיּוֹם לִיהוּדִים,

עֵקֶב זְרִיקַת אֲבָנִים",

בְּשַׂחְנַ"שׁ לֵילִי עַל גַּג הַיְּשִׁיבָה:

"אַתָּה יוֹדֵעַ אָחִי, לֹא מִתְחַבֵּר לְכֹל הַקֶּטַע הַזֶּה

שֶׁל הַדָּם וְהַמִּקְדָשׁ וְהַהַקְרָבָה",

בְּסִיפּוּר חֲוָיוֹת: "תִּשְׁמַע, לֵיל הַסֶּדֶר אֶצְלֵנוּ

זוֹ פָּשׁוּט הִתְעַלּוּת",

בְּשִׂיחַת בִּרְזִיָּה, בְּפוֹסְט בַּפֵייסְבּוּק, בִּדְבַר תּוֹרָה,

בַּחֲצִי הִתְנַצְּלוּת:

לֹא מְזַלְזֵל, בָּרוּר שֶׁזֶּה חָשׁוּב,

אֲבָל מַה דַּעְתְּךָ עַל מִתְוֵה הַגַּז, וְשָׁמַעְתָּ, רוֹצִים

לַהֲרוֹס בָּתִים בְּאֵיזֶה יִשּׁוּב, וְאֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה

הָיָה עוֹד פִּגּוּעַ,

שׁוּב.

וּמַה לְגַּבֵּי הַשְּׁכִינָה?

שֶׁתַּמְשִׁיךְ לִישׁוֹן, אוּלַי

עוֹד אַלְפַּיִים שָׁנָה.

ב.

אברהם אליצור בהר הבית

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי לֹא חָרֵב מֵאֲבָנִים

הוּא חָרֵב מִדְּמָעוֹת.

מַצְחִיק, כִּי דַּוְקָא הֵן נִשְׁפָּכוֹת כָּאן כְּמוֹ מַיִם:

הַצִּילֵנוּ מֵחֶרֶב וָדֶבֶר, סוּפָה וּמִלְחָמָה

וּמִגְּזֵרוֹת הַפָּרִיץ שֶׁכְּבָר מֵת מִזְּמַן

עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִדּוֹרוֹת קְדוּמִים

עַל קְהִלּוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁנִּמְחוּ בְּפוֹגְרוֹמִים

עַל קֶרַע בָּעָם, עַל יַתְמוּת וְעַל שְׁכוֹל

עַל כְּפִירָה וְעַל עֲקִירָה –

עַל הַכֹּל

חוּץ מֵהַקֹּדֶשׁ, הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת

וְהַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם

זֶה יָשָׁן וְזֶה לֹא רֶלֶוַנְטִי הַיּוֹם

וְגַם קְצָת מְשַׁעֲמֵם.

ג.

וּמַצָּבֵנוּ הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה טוֹב יוֹתֵר

יֵשׁ עוֹד לְאָן לִשְׁאֹף, אֲבָל אָסוּר לְקַטֵּר

וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת כֹּל הַיּוֹם עַל מָה שֶׁיֵּשׁ

וּמָה אַתָּה צוֹעֵק לִי "מִקְדָּשׁ", תִּתְבַּיֵּשׁ

הַדּוֹר לֹא מוּכָן, זֶה לֹא מַתְאִים, וְלָמָּה

אַתָּה לֹא יָכוֹל

כְּמוֹ כֻּלָּם, לִטְמֹן אֶת הָרֹאשׁ

בַּחוֹל.

ד.

אוֹמְרִים

שֶׁבַּכְּנִיסָה לִנְיוּ יוֹרְק, זָרוּק קַבְּצָן מִתַּחַת לְגֶשֶׁר

עִם כּוֹבַע מָהוּהַ בַּמָּקוֹם בּוֹ הָיָה פַּעַם כֶּתֶר

חָבוּל וּפָצוּעַ מִכַּף רֶגֶל עַד לָרֹאשׁ,

שֶׁכְּבָר יָבַשׁ הַשֶּׁמֶן שֶׁעָלַיו הָיָה מָשׁוּחַ:

עַל אֶצְבְּעוֹתָיו כְּוִיּוֹת קוֹר,

מַזְכֶּרֶת מִצְּעִידָה בְּשַׁלְגֵי יַעֲרוֹת אַשּׁוּחַ

עַל רַגְלָיו נְשִׁיכוֹת כַּלְבֵי בָּר, מַרְפְּקָיו שְׂרוּטִים מֵאַטְדֵי מִדְבָּר

וְגַבּוֹ יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת כְּבָר נִשְׁבַּר.

וְאִם תִּתְקָרֵב

בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַחֲלִיף תַּחְבֹּשֶׁת אַחַר תַּחְבֹּשֶׁת

תִּשְׁמַע אוֹתוֹ מְמַלְמֵל:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

בְּבִיאַת יִשְׂרָאֵל.