מוחמד לא חזיר, אנחנו חמורים

על חזיר וחמורים || ועוד הערה לסיום בעניין הצום בתשעה באב

שתי מלים של צעירה יהודיה ביציאה מהר הבית עשו מה שאלפי קריאות איום של מתפרעים איסלמיים לא הצליחו לעשות

מאת: ארנון סגל

מאות דגלי חמאס וג'בהת א-נוסרה ועשרות דרשות וכרזות הסתה בהר הבית לא השפיעו כפי שהשפיעה אביה מוריס אחת. רק היא הצליחה להסב את תשומת הלב הישראלית אל המציאות המטורפת באתר הקדוש בעולם.

רק פעילי הר הבית יודעים כמה מאמץ מושקע ביידוע של שרים, חברי כנסת וכלי תקשורת אודות היחס המשפיל הניתן ליהודים דתיים במקום הזה: הטירטור, מעצר יהודים בשל תפילה או אפילו נענוע, העדפה של תיירים ושאר גלויי ראש על פני יהודים ישראלים חובשי כיפה, ביזוי עקרון חופש הפולחן והפרת זכויות האדם בניחוח אפרטהייד דרום-אפריקני. רק בשבוע שעבר נדרשה אשה יהודיה להסיר מעליה את עגיליה ואת השרשרת שלה בכניסה להר מכיוון שהללו עוצבו בצורת מנורת המקדש, ולפי תפיסת הרשויות בישראל די בכך כדי להרעיד את המזרח התיכון בקול נפץ אדיר.

לא מעט אנשי תקשורת בעלי יושר אינטלקטואלי אכן התגייסו לאתגר ובניגוד לכיוון הזרם מְפנים פעם אחר פעם זמן שידור או פינה בעיתון לטובת העניין. חברי כנסת מעלים שאילתות במליאה ושרים מתבטאים ופועלים לפתור את מצוקת היהודים ההולכת וגוברת במתחם המקודש ובמבואותיו. אולם במקביל, יש להודות, מתבצע גם קמפיין אדיר ממדים בכיוון ההפוך: להרדים את השטח. להוריד את הנושא מסדר היום.

השיטה, כמו במשחק ילדים: דברו על הכל, רק אל תזכירו את המלים 'הר הבית'. גם 'מוסלמים' הס מלהזכיר. כך יכול נשיא המדינה לפרסם פוסט בפייסבוק בעיצומו של הצום ולגנות את "הפגיעה בסדרי התפילה מול הכותל המערבי", המוגדר אצלו "הקדוש שבאתרים", מבלי להזכיר במילה את האתר הקדוש באמת ואת זהות מי שגורם לפגיעה בו. בדף הפייסבוק של ראש הממשלה דובר בליל הצום רק על 'ירושלים המאוחדת' שתישאר כזו לנצח נצחים כמובן, כאילו אין הר הבית ואין שֵם, כתובת או פנים לגורם השלטוני שבהוראתו עוד נשמרת בהר מדיניות אספסיינוס.

אבל רגע, גם השר נפתלי בנט לוקח חלק במשחק התקינות המשונה הזה, שבמסגרתו אסור להזכיר את השאיפה שניצבת מאחורי הצום הקייצי המתיש. מי שיודע להתעקש על יישום מסקנות ועדת לוקר, למשל, מעולם לא הציב את חופש הפולחן בהר הבית במסגרת דרישות קואליציוניות בדרג 'ייהרג ואל יעבור'. מקריאת הפוסט שפירסם השר בליל תשעה באב בדף הפייסבוק שלו נוצר הרושם שבעצם הכל טוב, הבית השלישי כבר הוקם בדמות מדינת ישראל וכל מה שנותר הוא לעסוק באהבת חינם.

אהבת חינם היא דבר נפלא באמת, אבל במקרה של תשעה באב היא פשוט פטנט מוצלח להרדמת הציבור בכל הנוגע למושא תפילותיו באלפיים השנים האחרונות. הלוגיקה: נדבר על אהבת חינם וכך ניפטר מהצורך המעיק לדון בבזיון בהר או לעסוק בשאלה מה חלקנו ביריקה המתמשכת על משאת הנפש היהודית.

אגב, מעניין שאהבת החינם השופעת בפייסבוק לא חילחלה עד למבואות ההר, שם חזיתי בבוקר הצום בצעיר יהודי עטור תפילין מוכה באכזריות בידי שוטרים, שלרגע היה נדמה שמקבלים הוראות ישירות מטיטוס. בתמימותו השלה עצמו הצעיר שיוכל להיכנס יחד עם התפילין למתחם ההר, אבל מצא עצמו נגרר ברצועותיהן לתא המעצר. אפילו צילום ההתעללות כמעט שהביא לעיכוב הצלמים ולהרחקתם מההר. יהודי אחר שקרא קריאת שמע בהר הקודש באותו בוקר עצוב השבוע נעצר בכוח בידי כחולי המדים.

הרבה דברים רעים יש לי לומר על העולם המוסלמי ועל חיבתו לטרור, אבל את המאבק שלו על הר הבית אני יודע להעריך. לעומת הבריחה שלנו מהנושא, תוך ויתור על כבודנו העצמי ועל כל היקר לנו, שם יודעים בדיוק מה הם רוצים. לערבים אין עכבות מלקרוא ליודן ריין בהר ולהתעקש שמעולם לא היה בו אפילו מילימטר יהודי, אבל לקובעי העניינים אצלנו פשוט לא אכפת מהר הבית.

איש ציבור שמתעלם מהסאדיזם המקומם שהתבצע במקום קודשנו השבוע כמו בכל שבוע, נושא באחריות כלפיו. הוא חתום עליו. מי שמתעלם מהר הבית ומהעוולות הקשות הנעשות שם הוא שותף פעיל בהשכחת ציון דווקא בדור הגאולה.

* * *

והנה עוד משהו, לחלוטין לא מנותק מהנכתב לעיל: פה, במקור ראשון, כתב בשבוע שעבר הרב חיים נבון שנמשיך לצום בתשעה באב גם כשהמקדש ייבנה. לשם כך גייס את הרמב"ם המתבטא ברוח זו בפירוש המשניות שלו. הרב נבון שכח, כנראה, שהנביא זכריה נשאל בדיוק את השאלה הזו 1,700 שנה קודם לרמב"ם, בשנת 518 לפנה"ס והשיב שבוודאי אין לצום עוד בתשעה באב לאחר בוא הגאולה ואף לא בשאר הצומות שנהגו מאז החורבן. 'צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח, יט). אם סיבת האבל בטלה, אומרים ההגיון והנביא, אין צורך לצום.

יתרה מכך, הרמב"ם עצמו כתב כך במפורש בסוף הלכות תעניות בספרו 'היד החזקה': "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח. ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה". על דבריו הסותרים זאת בפירוש המשניות שצוטטו במאמרו של הרב נבון כבר נכתב בשו"ת התשב"ץ (ב, רעא) שמדובר פשוט בטעות סופר. כל זה נכון, אגב, גם לימינו. את צומות י"ז בתמוז, ג' בתשרי ועשרה בטבת אפשר וצריך היה לבטל כבר מזמן, וגם תשעה באב יכול עוד בימינו להפוך ליום חג במחי החלטה פשוטה אחת שאפילו לא תבוא על חשבון הערבים. אולם שוב, יש מי שמנסה לעמעם ולטשטש בכוח את הדברים הדי-ברורים.

בדברים של הרב נבון אין רק משום מידע פיקנטי בנוגע לשאלה אם באחרית הימים נמשיך לצום או שמא לא. זהו חלק מהנסיון העקבי של גורמים רבים שהבכירים שבהם צוטטו כאן, להתחמק מאחריותנו לגבי הבאתה, לטעת את התחושה שאין כל טעם במאמצים לחדש ימינו כקדם בהר הבית. הרי אם שום דבר לא ישתנה שם בכל מקרה, לשם מה להתאמץ? בכל אופן נוסיף להתאבל.