כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ || על ארון ה' במחנה המלחמה
כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע: כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה: וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה: וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ: וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ: (דברים כג י-טו)
↓ מאת: נחשון עמית
בפסוקים אלו אנו מצטווים על שילוח טמאים מהמקום האסור להם. כותב רש"י: ויצא אל מחוץ למחנה. זו מצות עשה: לא יבא אל תוך המחנה. זו מצות לא תעשה, ואסור להכנס למחנה לויה וכל שכן למחנה שכינה (פסחים סח.).
ומדייק האבן עזרא כי תצא מחנה. זהו המחנה שיצא אל האויב ושם הארון והוא מחנה קטן ואיננו מחנה הגדול כי שם מחיצות עשויות ובצאתם אל המלחמה הם קרובים סביבות הארון וברור כי טמא מקרה משחית ונסמכה זו הפרשה בעבור מלחמת מדין שהזכיר דבר בלעם כי צוררים הם בעבור אחותם והארון היה עם המחנה שיצא על מדין.
ומוסיף במקום אחר ארון עץ. אמרו המעתיקים ז''ל כי ארון אחר עשה משה בתחלה והעד ואעש ארון ואח''כ אמר ואפסול ואמר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ודעתם רחבה מדעתנו כי היה נראה לנו כי וישכון כבוד ה' דבק עם הכבוד שראו הזקנים ולא נדע מתי עלה משה כי היה נראה בדרך הפשט כי משה לא נתענה כי אם שמונים יום כי פי' אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים הוא שנוי והטעם כאשר עמדתי בהר אותם הארבעים יום שמע ה' אלי ואמר לך למסע וזהו לך נחה את העם והנה יהיה ארון עץ בצווי והוא הארון שעשה בצלאל. (במדבר י א)
מחנה צבא ישראל הינו מקום קדוש, וזה בגלל הארון שהיה יוצא למלחמה עם ישראל.
בירושלמי נחלקו האמוראים האם היו שני ארונות או ארון אחד:
"תני רבי יודה בן לקיש אמר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהייתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהייתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד ... זה שהיו שברי הלוחות בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ... ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה" (שקלים פ"ו ה"א)
וכותב רש"י: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים, ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה (ספרי פג): (במדבר י לג)
מהמפרשים משמע שהיו שני ארונות, האחד עם שברי הלוחות שעשה משה בראש חודש אלול לפני שעלה לקבל את הלוחות והשני הארון שעשה בצלאל. בארון היוצא למלחמה היו מונחים שברי הלוחות.
בני ישראל יצאו למלחמה דווקא עם ארון זה. דווקא עם השברים. מכיוון שכשעם ישראל יוצא למלחמה הוא צריך לזכור – אין קסמים ואין טריקים. הניצחון במלחמה לא תלוי בארון הברית או בלוחות. גם הלוחות מעשי ידי ה' החפץ הקדוש ביותר – יכול להשבר. בני ישראל יודעים שהכל תלוי במעשים שלהם וכדברי המשנה: וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר, 'עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי' (במ' כא). וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים. (ר"ה ג,ח)
הארון יוצא למלחמה לא אמצעי קסום לניצחון, כי אם תזכורת רוחנית לבני ישראל להתחזק ולהתפלל לקדוש ברוך הוא. כשבני ישראל הביאו את הארון כחפץ קסום למלחמה עם פלישתים – ולא כיוונו לבבם לשמיים – הפסידו במלחמה והארון נשבה.
ומדייק האבן עזרא כי תצא מחנה. זהו המחנה שיצא אל האויב ושם הארון והוא מחנה קטן ואיננו מחנה הגדול כי שם מחיצות עשויות ובצאתם אל המלחמה הם קרובים סביבות הארון וברור כי טמא מקרה משחית ונסמכה זו הפרשה בעבור מלחמת מדין שהזכיר דבר בלעם כי צוררים הם בעבור אחותם והארון היה עם המחנה שיצא על מדין.
ומוסיף במקום אחר ארון עץ. אמרו המעתיקים ז''ל כי ארון אחר עשה משה בתחלה והעד ואעש ארון ואח''כ אמר ואפסול ואמר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ודעתם רחבה מדעתנו כי היה נראה לנו כי וישכון כבוד ה' דבק עם הכבוד שראו הזקנים ולא נדע מתי עלה משה כי היה נראה בדרך הפשט כי משה לא נתענה כי אם שמונים יום כי פי' אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים הוא שנוי והטעם כאשר עמדתי בהר אותם הארבעים יום שמע ה' אלי ואמר לך למסע וזהו לך נחה את העם והנה יהיה ארון עץ בצווי והוא הארון שעשה בצלאל. (במדבר י א)
מחנה צבא ישראל הינו מקום קדוש, וזה בגלל הארון שהיה יוצא למלחמה עם ישראל.
בירושלמי נחלקו האמוראים האם היו שני ארונות או ארון אחד:
"תני רבי יודה בן לקיש אמר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהייתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהייתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד ... זה שהיו שברי הלוחות בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ... ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה" (שקלים פ"ו ה"א)
וכותב רש"י: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים, ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה (ספרי פג): (במדבר י לג)
מהמפרשים משמע שהיו שני ארונות, האחד עם שברי הלוחות שעשה משה בראש חודש אלול לפני שעלה לקבל את הלוחות והשני הארון שעשה בצלאל. בארון היוצא למלחמה היו מונחים שברי הלוחות.
בני ישראל יצאו למלחמה דווקא עם ארון זה. דווקא עם השברים. מכיוון שכשעם ישראל יוצא למלחמה הוא צריך לזכור – אין קסמים ואין טריקים. הניצחון במלחמה לא תלוי בארון הברית או בלוחות. גם הלוחות מעשי ידי ה' החפץ הקדוש ביותר – יכול להשבר. בני ישראל יודעים שהכל תלוי במעשים שלהם וכדברי המשנה: וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר, 'עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי' (במ' כא). וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים. (ר"ה ג,ח)
הארון יוצא למלחמה לא אמצעי קסום לניצחון, כי אם תזכורת רוחנית לבני ישראל להתחזק ולהתפלל לקדוש ברוך הוא. כשבני ישראל הביאו את הארון כחפץ קסום למלחמה עם פלישתים – ולא כיוונו לבבם לשמיים – הפסידו במלחמה והארון נשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה