למה זה קורה לנו? על מה אנחנו נענשים?

מזניחים את מקום המקדש || מביאים על עצמנו אסונות

הרב אלעד דוקוב בטור לסרוגים, לומד מימי דוד המלך כי התרשלות בנושא דרישת המקדש היא שמביאה אסונות על עם ישראל. וכמו שקרא הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "ומי יודע אם הצרות הבאות עלינו לא באות בגלל הזנחת מקום המקדש!"

↓ הסיבה לאסונות: בגלל הזנחת מקום המקדש/ הרב אלעד דוקוב/ חדשות סרוגים

מקריאה בספר שמואל ודברי הימים משתמע כי 70 אלף מבני ישראל נהרגו בגלל שדוד המלך מנה את העם. אבל חז"ל מלמדים אותנו לקרוא מחדש את הפסוקים.

חז"ל מבארים (מדרש תהילים פי"ז) "כל אותם שנפלו לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש". והראיה לכך היא שמיד אחרי עונש חמור זה מתחיל דוד המלך בקניית מקום המזבח מיד ארנן היבוסי ובניין יסודות בית המקדש. אין הוא מסתפק בתפילות שיבנה המקדש אלא הוא פועל באופנים המעשיים ביותר כפי שמתואר בפסוקים.

והדבר תמוה מה הקשר בין בניית המקדש לבין מניית העם? אלא שהקשר ביניהם נמצא כבר בתורה, בפרשת כי תשא, הדרך למניית העם היא על ידי נתינת מחצית השקל המיועדת למשכן. ועדיין, מדוע על ידי לקיחת מחצית השקל ניתן למנות את העם, ומסביר רבי יצחק קארו (דודו של רבי יוסף קארו ממגורשי ספרד שכל בניו נהרגו בזמן הגירוש), שהנגף מגיע לישראל לא בגלל שמונים את העם אלא כי בדרך הטבע יש נגף ואם עם ישראל נוהג בדרך הטבע (ולכן בודק את כוחו –גודלו על ידי ספירה) שידע שיהיה נגף בעם. והדרך למניעת הנגף הוא על ידי לקיחת מחצית השקל . ודבר זה מפורש בתורה שלא כתוב שהנגף בא על מניית העם , אלא שאם רוצים למנוע את הנגף יש לקחת מחצית השקל (איש כופר נפשו).

משמעות הדברים היא שכדי לגבור על כוחות הטבע יש לשעבדם לבניין המקדש. ההתעסקות בדרך הטבע אפשרית רק היא מהווה מסילה לבניית המקדש, למקום האמונה. רק אם נשעבד את המציאות החומרית להיות היסודות לבניין המקדש, כפי שעושה דוד, נוכל לגבור על הטבע. הווה אומר היכולת של ישראל לגבור על איתני הטבע, ועל הטבע הערבי, הפרא אדם, טמונה בפעולה המעשית שלנו לבניית המקדש, למקום בו הטבע והנס מתחברים. מקום שעל פניו נראה טבעי וממוקם על הארץ אך הוא מקום השראת השכינה בו בכל רגע נתון מתרחשים ניסים.

וגם בימינו אחד מנושאי הדגל לבניית המקדש, הפועל כל כולו בדרך הטבע לבניית המקדש, הינו הרב יהודה גליק. הוא דוגמא חיה לנס וטבע המחוברים יחדיו שחייו ניצלו מנס באופן שלא נראה כמוהו בישראל. תחיית המתים חיה לפנינו.

הנוכל לשער בדמיון באיזה אופן תראה עבודת ה' ביום בו עין בעין יראו בשוב ה' שיבת ציון, ביום בו כל יהודי שיעמוד בגשר המיתרים בואכה ירושלים יראה את עמוד העשן העולה מהמזבח שלא נע ולא זע על אף הרוח והגשמים, כיצד יגיבו המדענים לגילוי מרעיש זה שנכונותו תהיה רק על ההר ובכל מקום אחר הטבע ישמור על כלליו. רק אז נוכל להבין שהנס והטבע מחוברים יחדיו. רק אז נוכל להפנים שהקב"ה בורא שמים ושמי השמים והארץ וכל אשר עליה.

ואכן כבר מאז ימי ראשית הציונות התפלג העם לשני כוחות הפוכים הקבוצה הראשונה הם המפרידים בין הנס לטבע (בין אם משאירים את הקב"ה בעניני הדת כשיטת מפא"י) ובין אם משאירים את המציאות הארצית ביד הסטרא אחרא כשיטת סאטמר וחבריהם. שתי הקבוצות חושבות באופן דומה שהקב"ה שייך לשמיים, ולשמים בלבד. והקבוצה השניה היא זו השואפת בכל מאודה לחבר את שתי הקצוות לכונן שכינה מעפרא, לפעול בעולם החול להנחלת ערכי הקודש, לבנות את מדינתינו שתהיה כסא ה' בעולם. לבנות חיים יהודים מדע בכלכלה בתקשורת ובכל מקום. לחלום ולפעול ל"תחזינה עינינו בשובך לציון"

לא בכדי חברו חברי הכנסת של ש"ס, מרימי הדגל של הרס היהדות הספרדית המסורתית המחברת שמים וארץ, וקראו בקול גדול שהר הבית שייך לערבים ולנו שייך הכותל, משאירים את הרבנים להתעסק עם "דת", ואת ה"לאומיות" רחוק מהתורה.

מסורת ישראל נמשכת, ודברי חז"ל שצוטטו לעיל ברורים ומוסתרים היטב במסכת ברכות דף סב, והרמב"ן התבטא באופן זה בצורה מפורשת. וב"ה הרמב"ם ורבים אחרים לאורך הדורות פקדו את הר הבית עד גזירת השלטונות התורכיים שיהודים לא יעלו להר, בדיוק כפי שכפו עלינו לפני 300 שנה את האיסור להתפלל בכותל הדרומי, גזירה שבעקבותיה קבע עם ישראל את תפילותיו בכותל המערבי.

וב"ה לא אלמן ישראל וכבר בשנת תש"מ כב' הרב מרדכי אליהו זצ"ל קרא להקים בית הכנסת בהר הבית וקרא בקול גדול "ומי יודע אם הצרות הבאות עלינו לא באות בגלל הזנחת מקום המקדש!"

• הרב ד"ר אלעד דוקוב הוא רב קרית הטכניון.