מקזבלנקה עד אל אקצה/ ניר בומס

סובלנות מרוקאית || לא בהר הבית

ואקף מאיר פנים. מסגד חסן השני במרוקו

מה שהצליחו המרוקנים לעשות במסגד חסן השני יוכל לעבוד גם בהר הבית

↓ מאת: ד"ר ניר בומס

קזבלנקה, יום שישי. מעט לפני שעת התפילה. את הצריח של מסגד חסן השני, המסגד השלישי בגודלו בעולם שברמאדן מתייצבים בו כ-100,000 מתפללים – ניתן לראות למרחוק, בוהק כמגדלור. שש שנים ושלושה מילארד דולרים הושקעו בבנייתו, מספרת המדריכה אילהאם המובילה אותנו פנימה. כל אזרחי מרוקו – כולל היהודים שביניהם – התבקשו על-ידי המלך לתרום מכיסם להקמת המבנה המפואר שגגו הענק נפתח בימות הקיץ במטרה להקל מעט מעומס החום. 

בחנוכת המבנה העצום הזה בשנת 1993 הורשתה לראשונה גם אשה לדבר בטקס הפתיחה. אולם מרשימה עוד יותר העובדה שכה קל לבקר בו. אילהאם – שמשמעות שמה בערבית הוא השראה – הובילה אותנו פנימה אל שלוש הקומות: קומת הטהרה, קומת התפילה וקומת הנשים. אילהאם היא מדריכה ותיקה וצברה אוצר מילים שימושי בשלל שפות בזכות אורחי המקום המגיעים מקצוות תבל. כן, גם בעברית, אחת מארבע השפות הנפוצות בין המבקרים במקום. גם כאן, כמו בחלקים אחרים במרוקו, ניתן עדיין להרגיש אורחים רצויים למרות הדרכון הישראלי. שלטים בעברית המלמדים על חנות כשרה עדיין מוצבים ברחוב בגלוי והקהילה המרוקנית הקטנה לא מתביישת לחגוג את יהדותה בגאון.

כשהחלטנו להצטרף למשלחת המיוחדת של ה-JDC (הג'וינט) בעקבות הקהילות היהודיות של מרוקו, לא העלינו על דעתנו שנמצא את עצמנו מודרכים במסגד בידי אישה מוסלמית גלויית ראש המפטפטת בעברית. היכן עוד ניתן לפגוש במחזות מהסוג הזה? המחשבות המריאו לרגע למסגד אחר, חשוב לא פחות, שם באותה השעה ממש התייצבו נשים אחרות, המורביטאת, ל"תפילתן" שלהן. מקום שבו מילים לא נאמרות במטרה להבין ולשמוע אלא כדי להכאיב ולפגוע. אילהאם משכה בכתפיה כשדיברנו על הר הבית, שבו עדיין לא ביקרה. לדידה, וגם לדידם של כמה מעובדי הוואקף של המסגד שאותם פגשנו בפנים, ברור שלמרות קדושת המקום הוא צריך להיות פתוח, נגיש ומקבל.

במקביל לביקורנו עלתה לראשונה היוזמה הצרפתית להציב משקיפים בינלאומיים בהר הבית, במטרה 'להביא להרגעת הרוחות בירושלים ולהפחתת המתח הדתי בין יהודים למוסלמים'. גם אם נניח שממשלת ישראל, ממלכת ירדן והוואקף יסכימו לשנות את הסדרי השליטה בהר, נדמה ש"פיתרון" כזה לא יהיה יותר מפלסטר עבור בעיה שורשית בהרבה. ברור לכל שהפרות הסדר בהר הבית אינן נובעות כתוצאה משימוש לא מספק בכוחות שיטור ובסדרנים. גם אם יוצב בהר הבית כוח בינלאומי איכותי וגדול ככל האפשר, לא יסכימו המוסלמים לאפשר חופש פולחן בהר ליהודים, ואלה מצדם לא יסכימו לוותר על רצונם לממשו.

הפתרון צריך להגיע ממקום אחר, מכיל והדדי. פיתרון כזה יכול להגיע רק באמצעות מתן סמכות למנהיגות בין-דתית משותפת להציע מתווה פעילות אשר יכבד את חופש הפולחן של בני כל הדתות ואת קדושת המקום. יתכן שעל ועדה כזו יהיה לשקול את האפשרות להסדיר את הפעילות בהר הבית בדומה לדרך שבה פועל מסגד חסן השני בקזבלנקה: פתוח חינם למתפללים – אך רק בשעות התפילה, ופתוח בתשלום לתיירים מכל העולם בשעות שבהן אין תפילות. מודל כזה – שמשהו ממנו כבר מיושם הלכה למעשה בהר הבית הסגור למבקרים בשעות התפילה המוסלמית – יוכל להיות דגם בר-קיימא הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה הפוליטית: ניתן להקים מערך סדרנות והדרכה משותף יהודי-מוסלמי במגוון שפות, שעיקר תקציבו יגיע מדמי הכניסה לאתר הקדוש. 

הסדר סטטוס-קוו חדש על פי קווי המתאר האלה יוכל להכניס רוח חדשה למקום הרגיש הזה, תוך ניסיון לעצבו כבית פתוח יותר ומסביר פנים במקום השנאה השרויה בו. פתרון מוסכם משותף יקשה על גורמים קיצוניים להתסיס את השטח ולהשתמש במתח הפוליטי של הר הבית לקידום אינטרסים זרים.

המודל המרוקני איננו מושלם, כמובן, והדי המהומות בהר הבית – כמו גם אלו של האינתיפדה השלישית – מורגשים גם כאן ומלבים קולות אחרים, איסלאמיסטיים וקיצוניים יותר התומכים בחרם על ישראל ומלבים את המתיחות המתגברת בתוך מרקם החיים היהודיים-מוסלמים כאן. 20,000 מרוקנים, תומכי התנועה האיסלאמית, יצאו לרחוב מעט אחרי שחזרנו ו"הוציאו להורג" בובות של יהודים ליד דגם של הר הבית בהפגנה פרו-פלשתינית.

אולם למרות זאת, יש מה ללמוד מהמלך מוחמד השישי שבחר לעטוף את הקדושה במעט חולין, במטרה לשמר את היופי ואת הסובלנות שבאה איתו. אם כבר חושבים על סטטוס קוו חדש, אולי כדאי להתייעץ גם באנשיו של המלך, המשמש גם כראש ועדת ירושלים של ארגון המדינות המוסלמיות. נראה שמשהו מהרוח המרוקנית תואם מעט יותר את חזון ישעיהו: "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

• ד"ר ניר בומס הוא חוקר במרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב.