גם כשהמקדש חרב, הרי שהוא נקרא בית אלהים || פרשת ויצא
 |
| יעקב בהר המוריה, קורא למקום זה שער השמים |
יעקב נושא את רגליו בדרך לחרן, ואז עלתה במחשבה לפניו: "אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי בו?" (חולין צא,ב), ולכן חזר יעקב בקפיצת הדרך להר המוריה, ולן שם "כי בא (שקעה) השמש" (רמב"ן בראשית כח,יז על פי מדרשי חז"ל).
↓ מאת: הרב יהודה קרויזר
יעקב ממשיך מסורת אבותיו, שהרי יצחק התפלל באותו מקום כשיצא לשוח ב"שדה", אך היכן מצינו שאברהם התפלל באותו מקום? חז"ל אומרים שאברהם תיקן תפילת השחר כאשר התפלל על סדום, שכן נאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' (בראשית יט,כז). מהמדרש משמע שזהו מקום המקדש. וכך לשון המדרש: "ומי יקום במקום קדשו זה אברהם שנ' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" אברהם קבע מקום לתפילתו וזהו מקום הר המוריה. בפעם הראשונה אברהם התפלל לאחר עקידת יצחק, שם נאמר: "בהר ה' יראה", אברהם ביקש שזכות העקידה יעמוד לו ובניו לדורות עולם, וכל מה שנעשה באיל שהקריב, ייחשב כהקריב בנו, ועל זה אנו אומרים ש"אפרו של יצחק מונח במקום המזבח", וכן על זה אנו מתפללים: "מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו"
על אותו מקום תפילה של האבות, מכריז יעקב ואומר: אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" במדרש מציינים שראה יעקב את המקדש בנוי - "מה נורא המקום הזה", וגם ראה אותו בחורבנו ואמר - "אין זה כי אם בית אלהים", וזה שער השמים - שראה את המלאכים עולים ויורדים בו. ובתרגום יונתן כתב שזהו מקום המקדש מקום כשר לתפילה ומכוון נגד שער שמיים ונמצא תחת כסא הכבוד.
נמצא שגם כשהמקדש חרב, הרי שהוא נקרא בית אלהים ונמצא תחת כיסא הכבוד, והוא המקום המסוגל לתפילה הקרוב ביותר לכסא הכבוד: הנביא אומר על מקום המקדש: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו,ז). ונראה מכאן שיש שלבים בדרך למקדש: א. והביאותים - מתן רשות לבוא אל הר הבית. ב. בבית תפילתי - יתנו רשות להתפלל. ג. עולתיהם וזבחיהם - נזכה לאחר מכן להקריב קרבנות. ד. כי ביתי - בשלב הסופי נתקדם לבנות את בית המקדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה