מה דעת הראי"ה קוק על הר הבית? || תלוי את מי שואלים
שני ספרים של תלמידי הרב קוק שיצאו לאור לאחרונה מצטטים ממש את אותם המקורות בתורת רבם – רק כדי להגיע למסקנות הפוכות: הרב צבי טאו נגד עליה להר הבית ונגד פעילות להקמת המקדש בימינו. הדיין הרב שלמה שושן ורבני ישיבתו בבית שאן דווקא בעד
↓ מאת: ארנון סגל
די נדיר לקבל את התייחסותו הישירה והנוקבת של הרב צבי טאו, כנראה בכיר תלמידי הרב צבי יהודה קוק, לנושא כלשהו, ולא כשמועה העוברת בכלי שלישי ורביעי מפי תלמידיו ותלמידי תלמידיו. אולם כזו בדיוק היא חוברת השיחות 'ומקדשי תיראו' שהוציא לאור ממש לאחרונה, ובה מסביר הרב טאו ישר ולעניין מדוע הוא מתנגד בתוקף לדרישה מעשית להקמת המקדש ולעליה להר הבית.
חד ונחרץ כדרכו, מטיל שם הרב טאו על כתפי העולים להר הבית ודורשי המקדש בימינו את האחריות לפרוץ גל הטרור הנוכחי, לא פחות: "אנו רואים בחוש כיצד כבודנו הלאומי נגרע וכושר ההרתעה שלנו פוחת ואינו כפי שהיה בעבר. אויבינו שולחים נערים ונערות צעירים המנסים לפגוע בחיילינו ומשתמשים בכל הבא ליד", פותח הרב טאו, ומיד מסביר למה זה קורה: "כאשר אנשים יראים ושלמים גורעים את כבוד המקדש ומאבדים את תחושת מורא המקדש, בכך שמשווים את המקדש לשאר ארץ ישראל ונוהגים בו מנהג חולין, כשעולים אליו על מנת 'להראות נוכחות' – אזי הקדוש ברוך הוא גורע את כבודנו ואנו נעשים מזולזלים בעיני אחרים".
אין לבלבל בין הטיעון הזה ובין הטענה הנפוצה הנשמעת מגורמים חרדיים כדוגמת הרב הראשי לישראל יצחק יוסף, שלפיה עליית יהודים ההרה מהווה התגרות באומות ולכן מביאה לשפך דם יהודי. התגרות בגויים, יש לדעת, איננה מצויה בלקסיקון של הרב טאו ושאר תלמידי הרב צבי יהודה קוק. אצלו הדברים לובשים צורה מיסטית בהרבה.
"הגמרא במסכת שבת אומרת: 'אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה'", ממשיך הרב טאו. "כאשר הגבולות שבין קודש לקודש מיטשטשים אצלנו – כבודנו נגרע בעיני האומות. כאשר אנשי הקודש אינם שמים על לב ופוגמים אפילו בכלשהו במורא מקדש, דבר זה גורם לחולשה לאומית גדולה אצל המון העם וגורע את כבודנו בעיני האומות".
ועוד מדברי הרב טאו: "מתוך גודל המורא וההכרה כמה אנו רחוקים מגדלותו הנוראה של המקום הזה, בזה ורק בזה אנו מתמלאים געגועים למדרגת חיינו האמתית והשלמה, ורק בכך אנו מתקרבים אל הקודש באמת. מתוך הבנה זו קבלה האומה על עצמה שלא להסתמך על סברות, מדידות ואומדנות ביחס להר הבית". בכך מנמק הרב מדוע אפילו זיהויו המדוייק של מקום המקדש לא יכשיר בעיניו עלייה לשטחי ההר שלא בהם ניצב הבית בעבר. לדעתו ידיעת הנתונים הטכניים הללו איננה רלוונטית כלל.
"איננו ראויים עדיין מבחינה רוחנית למדרגת הר הבית ובית המקדש", מוסיף הרב, "לכן לצערנו 'שועלים הלכו בו'. התעלות הדור תגרום לכך שהעניינים השונים בהר הבית יסתדרו על ידי האומה כולה, ועוצמתנו הרוחנית היא זו שתכריע את המצב. כך היה אומר רבנו [הרב צבי יהודה קוק. א"ס]: צריך לחזק את מלכות ישראל ולהחזיר תורה ללומדיה בישראל, להביא תשובה גדולה ומתוך כך נבואה, ו[רק ]אז נעלה להר הבית".
ופה מתרחשת התנגשות חזיתית עם השקפתו של זרם אחר מקרב תלמידי הרב קוק. 'אורות בית חיינו', ספר חדש נוסף שיצא לאור מעט לפני פרסום החוברת של הרב טאו, מלקט את תורותיו של מורה הדרך המשותף – הרב אברהם יצחק הכהן קוק – העוסקות במקדש, ובנוסף מביא כמה מאמרי פרשנות העוסקים בחזון הבית השלישי ובעליה להר. הרב קוק, מתברר מהספר הזה, התעסק במקדש לא מעט, ונראה שגם הרב טאו איננו מתכחש לכך. הוא רק מפרש את הפסקאות הללו מדברי רבו באופן ההופך אותן לעניין השייך לעתיד רחוק ומעורפל, לחזון אחרית הימים.
את הספר 'אורות בית חיינו' פירסמה ישיבת ההסדר בבית שאן ומי שעמל על ליקוט התורות הקוקניקיות הרלוונטיות הוא הרב אלישע ינון המלמד בישיבה. הקדמת הספר הזה מרתקת במיוחד מפני שראש הישיבה, הרב והדיין שלמה שושן, מפרש בה את המציאות העכשווית ביחס להר הבית ואת המקורות העוסקים בו באופן המנוגד ב-180 מעלות לפרשנותו של הרב טאו להם.
הבה נשווה. הרב טאו כותב: "הר הבית ייכבש על ידי האומה כולה, אך לא באופן שייפגע בכהוא זה במדרגת היראה שהאומה קיבלה על עצמה ביחס להר הבית. אם אנו חפצים לזכות להיות קשורים אל מקום המקדש עלינו לחזק את ההערצה והקשר של האומה כולה להר הבית, ומתוך כך נהיה ראויים שהבעיות הבטחוניות והמדיניות יסתדרו".
ואילו הרב שושן כותב ממש להפך – לא 'חיזוק האומה' כתנאי הכרחי להקמת המקדש שיבוא רק ביוזמת הכלל כולו במועד עלום כלשהו, אלא טענה שדווקא המנעות מבניית הבית מחלישה את העם: "חסרונו של בית המקדש מתבטא גם ביכולתה של האומה הישראלית לזכות במעלתה בעיני עצמה ובעיני העולם כולו. כשישראל אינם במעלתם הם מנועים מלמלא את ייעודם בעולם כלפי כל האומות וכלפי הבריאה כולה. ברור שמדובר על כך שעם ישראל יהיה שותף מלא לדבר, אך שומה עלינו לעוררו, כפי ששיבת ציון השלישית התחילה בבודדים שסחפו אחריהם רבים".
הריחוק מקרב
לדעת הרב טאו, כפי שצוטט בראשית הכתבה, אין להשליך מתהליכי ראשית הציונות והשיבה אל הארץ – שהרב קוק ראה כקדושים אף שנעשו בידי אדם ולא בכוח עליון – על תהליכים מקבילים המתרחשים בהר הבית. לדעתו הר הבית וארץ ישראל אלו שתי מדרגות שונות שאינן ברות השוואה כלל. הר הבית הוא עניין לפעולה שמימית בלבד או כזו שתבוא מכוח העם כולו כאשר תתחדש הנבואה, לא מכוח יחידים שיפעלו במסגרת המציאות הנוכחית הדלוחה. הרב שלמה שושן, לעומתו, חושב שמה שהרב טאו מזהיר ממנו הוא בדיוק מה שצריך לעשות כיום:
"כל גדולי ישראל בדורות האחרונים שעסקו בתהליכי הגאולה, החל מהגאון מוילנא והאור החיים הקדוש ועד גדולי דורנו הוכיחו שבגאולה זו, בשונה מגאולת מצרים, הסיעתא דשמיא הא-לוהית תבוא על גבי המעשים והיוזמה שלנו לכבוש את הארץ ליישבה ולבנותה. כך ביחס לארץ, כך ביחס לירושלים וכך ביחס לבניית המקדש".
גם הרב טאו, אגב, מזכיר את הגאון מוילנא, אולם שוב – בהקשר ההפוך. הוא מזכיר את דברי הגר"א על הפסוק בשיר השירים 'השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה', שפירש אותו כאיסור על עם ישראל להקים את המקדש בכוחות עצמו.
להבנת הרב טאו סדר הדברים הוא כזה: "צריך להקים תנועה שתסביר לעם ישראל את ערכו, את ערך המדינה ואת ערך הגאולה ומתוך כך יובן גם ערכו של בית המקדש. ואז האומה כולה תפסיק את חילול השם המתרחש בהר הבית. זו אינה בטלנות ואינה פאסיביות, אלא סדר של עבודה שהודרכנו בו על פי הרב [קוק. א"ס] והרב צבי יהודה זצ"ל".
הרב שושן, לעומת זאת, בהחלט רואה בהתנהלות נוסח הרב טאו פאסיביות: "לבי אומר לי שהקדוש ברוך הוא מזמן לנו את ההתמודדות הזו על הר הבית מול טענות השקר והגזל של אויבינו, כדי שלא נמשיך בתרדמה ובאדישות שלנו כלפי הייעוד הגדול של בניית המקדש, ונהיה מוכרחים לומר את האמת שקצת פחדנו לומר: הר הבית ובניית המקדש בו הם בית חיינו ויעודנו הגדול ובלעדיהם כל חיינו חסרים ורדודים. עכשיו הזמן לחבר את עמנו לעתיד של מקום המקדש ולהציב את בניית בית המקדש כמטרה לאומית עליונה".
הרב טאו מצטט את דברי הרב דוד מקרלין שטען שאין רשות להקים את הבית השלישי ללא חידוש הנבואה, ואילו הרב שושן, לעומתו, משוכנע שדווקא העדר דרישת המקדש הוא שמונע את התחדשות הנבואה: "הרב [קוק. א"ס] מבאר שחסרון המקדש מוריד את העולם לחומרנות גדולה בחיי המעשה, לפחיתות בעבודת המידות ולחסימה רוחנית של הופעות הנבואה ורוח הקודש".
ב'אורות בית חיינו' מצטטים את דברי הרב קוק בתשובה צד בספרו משפט כהן, המסביר שאין מניעה כיום מלהקים את המקדש, ואילו 'ומקדשי תיראו' מצטט דווקא את תשובה צו מספר השו"ת הזה המתמקד בהתרחקות מהקודש: "ודווקא על ידי הריחוק ייכנס הגודל והמורא בלב. על ידי מה שאנו נזהרים מלהתקרב בהיותנו טמאים אל המקום הקדוש הרינו מקיימים מצוות מורא מקדש, והוא יותר יקר מאותה היראה הבאה בדרך קירוב בעת שאין אנו מוכשרים לו".
אבל קיים גם מקור אחד שבמפתיע מופיע בספרים של שני תלמידי הרב קוק בעלי המחלוקת, והוא נוקב גם אם אין ספק שהשניים יתווכחו על פירושו: "הכח המחיה את נשמת ישראל היא העריגה הנפלאה לבנין בית המקדש, ולהחזרת כבודו בתכלית שלמותו האידאלית המקווה, שרק צפייה זו מרוממת את רוח כל הדורות כולם, לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה