בית כנסת בהר הבית תחת שלטון מוסלמי || ציר זמן
בהמשך לסקירה של קורות הקשר היהודי להר הבית בתקופה המוסלמית, מביא ארנון סגל את ציר הזמן המתאר את תולדות בית הכנסת במקום • זה קרה, האם זה יקרה שוב, או שמא נדלג על שלב בית הכנסת ישר לבניין בית המקדש? ימים יגידו... (עורך):
↓ תולדות בית הכנסת בהר הבית/ ארנון סגל
שנת 638 – עומר כובש את ירושלים. היהודים בונים בית תפילה על מקום המקדש. אחרי שנים אחדות נלקח מהם המבנה ואלו מייסדים בית כנסת חלופי בקרבתו, אולם עדיין ממונים על ניהול ההר כולו691 – עבד אל מאלכ בונה את כיפת הסלע על מקום המקדש
717-720 – עומר השני מבטל את מינוי היהודים לשומרי ההר, אולם מאפשר להם להמשיך להחזיק בבית התפילה הקיים בו
813-833 – הח'ליף אל-מאמון מגרש את היהודים מההר ומפסיק את פעילות בית הכנסת
953-975 – פלטיאל הנגיד מחזיר לפעילות את בית הכנסת בהר, עם הכיבוש הפאטימי בימי הח'ליף אל מועיז
1018 – בית הכנסת מוחרב בידי הח'ליף אל חאכם. לאחר שנים אחדות מחודש בית הכנסת בהר הבית ב'מערה' שבשער וורן
1099 – יהודי ירושלים נשרפים חיים בבית הכנסת עם הכיבוש הצלבני. חורבן מוחלט של הקהילה היהודית בעיר
 |
יהודים בהר הבית בימינו. האם השלטון היהודי יותר קשוח מהשלטון המוסלמי?
|
נשכח מארנון סגל כי היועץ של עומר היה המומר היהודי עקיבא= כעב אל אחבר, וכי עומר ובוסתנאי ראש הגלות התחתנו עם שתי אחיות שהיו נסיכות פרסיות.
השבמחקכן נשמט מכתבתו הדעות כי כיפת הסלע נבנתה כמקדש יהודי ולשם נכנס הרמבם וכתב " ונכנסתי לבית הגדול והקדוש " . כעמו כן על פי ההלכה אין מגבלות של מידות או צורה גיאומטרית וכי ניתן להתפלל במבנה כיפת הסלע , כל שנדרש הוא להכניס לשם פרוכת המבדילה בין בקודש לקודש הקדשים ואת המנורה והשולחן של מכון המקדש
ארנון סגל גם לא התייחס לחלקם של היהודים הקראים על הר הבית באותן מאות, שבהן היוו את רוב יהודי ירושלים אם לא הארץ כולה.
מחקאני תקווה שאין ביניכם אנשים שינסו למנוע בכח מיהודים קראים ודומיהם לבוא להר הבית או לבצע עליו את עבודת האלוהים כפי דרכם, אם נוכל להגיע להסכמה של שמירת מרחק בין שני המחנות או על שעות שבהן כל מחנה משתמש במיקום מסויים על הר הבית.
אמנם חורבן מוחלט ב- 1099 אך עפ"י המקורות, כעבור כמאה שנה, ב- 1187, עם כיבוש ירושלים על ידי האיובים, השתנה המצב והיהודים זכו ליחס סובלני בהרבה. בחיבורו המפורסם של יהודה אלחריזי "תחכמוני" מתואר מפגש של הכותב עם יהודי תושב ירושלים, שנערך בשנת 1216. כיבוש העיר על ידי האיובים ביטל את כל הצווים והגזירות הצלבניים ואיפשר כניסה מחודשת של יהודים. הקהילה היהודית ניטלטלה על גלי ההרס ובניה לסירוגין שעברה העיר בתקופה האיובית ואף היו קורבן לטבח הכללי בתושבי העיר שערכו הח'וואריזמים בשנת 1244.
השבמחקבקשר להר הבית, נטען שעם הכיבוש של הביברים, כבר מ- 1267 חל איסור מוחלט להיכנס להר-הבית עד אמצע המאה ה- 19.
החוקרים טוענים ש"בתקופה קשה זו [הכיבוש האיובית] נאחזו היהודים בירושלים בניגוד לכל היגיון ובניגוד לכל חישוב של תועלת. התיישבות זו הונעה מתוך דחף פנימי אדיר לחיות בירושלים, בקרבה למקומות הקדושים ביהדות ומתוך הצורך בקיום מצוות הקשורות בארץ, וחזרו ונשנו גם בזמנים שהחיים בעיר היו על בלימה ותנאי המחיה היו בלתי אפשריים. כך מוצא אלחריזי בעיר קהילה יהודית פעילה, שבה תושבים מקהילת המערביים (יהודי המגרב), קהילת יהודי אשקלון וקהילה ממצרים ויהודים מצרפת. כך מסופר במכתב משנת 1214 על העברת כספים מקהילות יהודיות שבמצרים לקהילה הירושלמית לצורך תמיכה בנזקקים ולצורך בניית בתי כנסת."