‏הצגת רשומות עם תוויות בית כנסת בהר הבית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית כנסת בהר הבית. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 20 בדצמבר 2016

הנערים שיבנו את בית המקדש/ הרב שמואל אליהו

אשרי מי שילדיו היו בעמונה || תתפללו שילדכם יעלו להר הבית

הרב שמואל אליהו משבח את אלפי הנערים שהגיעו לעמונה ולא ויתרו על האמת: "אלה הילדים שיבנו את בית המקדש" • אחים שלי, תתפללו שיהיו לכם ילדים כאלה • תתפללו שיהיו לכם ילדים שיעלו על ההר.


↓ מאת: הרב שמואל אליהו/ ערוץ 7

בשעה שישבו תושבי עמונה לדון אם לקבל את ההצעה האחרונה של הממשלה, אנחנו ישבנו עם מאות והאלפים שבאו לחזק את ידיהם של מתיישבי עמונה, להיאבק, להיגרר על הקרקע ולהיעצר, אם צריך.

כשראיתי את האלפים הללו אמרתי בלבי: אשרי מי שהבנים שלו כאן. אשרי מי שזכה והבנים והבנות שלו יושבים על ההר בקור וברוח, מסתפקים בצלחת מרק ושני קרקרים. אשרי מי שהלב של התלמידים שלו נמצא במקום הנכון. אשרי מי שעיניו נשואות קדימה, וכאשר מדובר בעם ישראל הוא דווקא לא מסתפק במועט.

והנה מגיעה ההודעה מתוך הישיבה של תושבי עמונה: קיבלנו את ההסכם. אבל הנוער נוטש. הבנים והבנות שלנו עושים קריעה ואומרים לנו: בגדתם באמת. בגדתם בארץ ישראל. בגדתם בכל האלפים שבאו לחזק אותנו. שברתם את הרוח הגדולה של כל מי שבא להיאבק אתנו. המילים קשות וכואבות. גם אלי פנו בפנייה נרגשת: בבקשה, עזור לנו. הקושי שלנו, המבוגרים, היה גדול. יש לנו כוחות לעמוד מול הממשלה, אין לנו כוחות לשמוע את המילים הללו.

ידעתי שזה כמעט בלתי אפשרי. הייתי פעם במקום הזה. אבל מה לא עושים בשביל המתיישבים שהובילו את המאבק הזה לשיאים שלא ידענו מעולם? והם עשו זאת בחכמה ובתבונה, בנחישות. מתיישבים שהביאו את המדינה לחוקים שמזמן היו צריכים להיחקק. מתיישבים שוויתרו על כל פיצוי ופיתוי על מנת שלא לוותר על ארץ ישראל. מתיישבים שהאמת שלהם ניצחה ובסוף הם נשארים על ההר.


נפגשתי עם חלק מהנערים תושבי עמונה. ראיתי את החולצות הקרועות. ראיתי את הדמעות. ראיתי את האמת הזועקת. ניסיתי להסביר, להראות את התמונה הגדולה, להראות את הרווחים שעם ישראל השיג מהמאבק הזה. אמרתי להם: תסתכלו רגע מחוץ ליישוב ותראו את כל אוהבי ארץ ישראל שמחים. תקשיבו לאנחת הרווחה של כל אוהבי ההתיישבות. אבל הצעירים הללו ממש לא שמעו אותה. הם ראו את הבית שלהם הולך להיהרס, והגרוע ביותר, שהדבר ייעשה בהסכמתם. אם זה היה תלוי בהם, הם היו מוכנים לוותר על הבית ובלבד שלא לוותר על האמת.

אחים שלי, תתפללו שיהיו לכם ילדים כאלה. תתפללו שיהיו לכם ילדים שיעלו על ההר. תתפללו שיהיו לכם ילדים עם נשמה גדולה. עם שאיפה לאמת. תתפללו טוב, כי הילדים האלה ייקחו אותנו קדימה. אלה הילדים שיבנו את בית המקדש.

יכול להיות שלא נזכה, והם רק יקימו מאחז על הר הבית. יכול להיות שבהסכם פשרה עם הממשלה הם יקימו שם רק בית-כנסת גדול. גם שם יקומו הצעירים ויצעקו וישאלו: איפה האמת הגדולה? איפה בית המקדש? איך ויתרתם על האמת בשביל משהו שבדרך? גם שם יגידו להם: מכרתם את האמת תמורת בית-כנסת על ההר.

הורים יקרים, אם זכיתם והילדים שלכם היו בעמונה. אם זכיתם לראות דמעות זולגות מעיניהם. אם זכיתם לשמוע מהם את הכאב – תנו להם חיבוק גדול ונשיקה. זכיתם. הילדים שלכם הם אלה שיביאו את הגאולה.

התוועדות בעמונה צילום: אישי חזני

יום ראשון, 7 בפברואר 2016

תולדות בית הכנסת בהר הבית

בית כנסת בהר הבית תחת שלטון מוסלמי || ציר זמן

בהמשך לסקירה של קורות הקשר היהודי להר הבית בתקופה המוסלמית, מביא ארנון סגל את ציר הזמן המתאר את תולדות בית הכנסת במקום  זה קרה,  האם זה יקרה שוב, או שמא נדלג על שלב בית הכנסת ישר לבניין בית המקדש? ימים יגידו... (עורך)

↓ תולדות בית הכנסת בהר הבית/ ארנון סגל

שנת 638 – עומר כובש את ירושלים. היהודים בונים בית תפילה על מקום המקדש. אחרי שנים אחדות נלקח מהם המבנה ואלו מייסדים בית כנסת חלופי בקרבתו, אולם עדיין ממונים על ניהול ההר כולו


691 – עבד אל מאלכ בונה את כיפת הסלע על מקום המקדש



717-720 – עומר השני מבטל את מינוי היהודים לשומרי ההר, אולם מאפשר להם להמשיך להחזיק בבית התפילה הקיים בו


813-833 – הח'ליף אל-מאמון מגרש את היהודים מההר ומפסיק את פעילות בית הכנסת


953-975 – פלטיאל הנגיד מחזיר לפעילות את בית הכנסת בהר, עם הכיבוש הפאטימי בימי הח'ליף אל מועיז


1018 – בית הכנסת מוחרב בידי הח'ליף אל חאכם. לאחר שנים אחדות מחודש בית הכנסת בהר הבית ב'מערה' שבשער וורן


1099 – יהודי ירושלים נשרפים חיים בבית הכנסת עם הכיבוש הצלבני. חורבן מוחלט של הקהילה היהודית בעיר


יהודים בהר הבית בימינו. האם השלטון היהודי יותר קשוח מהשלטון המוסלמי?

יום שני, 20 באוקטובר 2014

הכנסת ספר תורה למכון המקדש בערב ראש חודש חשון

ספר תורה למכון המקדש || ע"ש שרה לישה הי"ד

ספר תורה שנכתב עבור בית הכנסת שיוקם בקרוב בהר הבית, יוכנס ברוב עם להר הבית בערב ראש חודש חשון. הספר יובא למקומו כחלק מסיבוב השערים המסורתי.

↓ התכנית המלאה:

בימים אלה הר הבית נקשר בעבותות אהבה על ידי המוני בית ישראל.
הקב"ה מראה לנו את שכינתו יורדת על ההר על ידי הופעת התעוררות ציבורית למקום.
מאז מלחמת היש"ע הולך ומתבהר הקשר העמוק להר בית ה'.
לפני 12 שנה נכתב ספר תורה לזכרה של שרה לישה הי"ד שנרצחה ע"י בני עוולה בפרעות תשס"א.

באוהל שרה אימנו היה קשור ענן שנסתלק עם מותה. בשעה שהגיעה רבקה חזר הענן ונקשר על האוהל. אנו תפילה שענני השכינה ירדו ויתגלו לעיננו במהרה בימינו.
ספר התורה שכן באופן זמני בשכונת מעלה הזיתים "סמוך ונראה" להר הבית, ומיועד לבית הכנסת שיבנה, בעז"ה, בהר הבית.

מכון המקדש העוסק בקרוב ולימוד נושא המקדש ובהכנות מעשיות לעבודתו, מבקש להרחיב את פעולתו ולהכניס את ספר התורה למקום תפילה בהר הבית יחד עם כלי המקדש המוכנים ומזומנים במכון. מבקרי המכון לומדים על כלי המקדש ועבודתו והמתפללים המבקרים במכון יקראו בתורה בספר זה.
הספר הוכנס בשעתו בסיבוב השערים . גם הפעם נחזור ונצטרף ל "סיבוב השערים" במקום בו נפרדנו אז. נעלה עם ספר התורה משכונת מעלה הזיתים להר הבית [אם לא יפתח ההר עד אז יכנס הספר למכון המקדש].

הכנסת ספר התורה לזכרה של שרה לישה הי"ד המיועד לבית הכנסת בהר הבית עובר משכונת מעלה הזיתים למכון המקדש בשמחה ובציפיה.

התהלוכה תצא מבית הכנסת בשכונת "מעלה הזיתים" ותחבור ל "סיבוב השערים" ומשם למכון המקדש [אם לא יפתחו שערי הר הבית] סיבוב השערים וטכס הכנסת הספר יתקיימו ביום ה' – כט' בתשרי התשע"ה.
התכנית: [שתי אפשרויות - לבאים ל"סיבוב השערים" או לבאים ללוות את הספר.]

18:30 – מתכנסים בשכונת מעלה הזיתים לתפילת ערבית ויציאה עם הספר *.
19:00- תחילת סיבוב השערים. לבאים ל"סיבוב השערים". מתכנסים ברחבת הכותל כמו בכל חודש.
19:45- תהלוכת ספר התורה תפגוש את "סיבוב השערים" בשער השבטים [שער האריות] שירה ריקודים ותפילה. [משלים את הסיבוב מלפני 12 שנה] תהלוכה משותפת עם סיבוב השערים עד שערי חולדה.
20:45- בשערי חולדה- המלווים את ספר התורה ממשיכים להר הבית דרך שער האשפות. 
21:15- הכנסת הספר למכון המקדש, אם לא יפתחו שערי ההר- דברי ברכה וסיום.

הציבור מוזמן

מכון המקדש, משפחת שרה לישה הי"ד, "סיבוב השערים"

• למעוניינים להגיע למעלה הזיתים יש לברר דרכי הגעה בדוא"ל: rf1948@neto.net.il
• האירוע מתואם ובאישור משטרת ישראל.


יום רביעי, 28 במאי 2014

רבנים למען בית כנסת בהר הבית

הרב שמואל אליהו מממש את חזונו של אביו הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהציע לבנות בהר הבית "בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח שמותר להיכנס אליו" 

בגיליון הקודם הבאנו את דברי הרב דב ליאור בעניין חשיבות העלייה להר הבית. בתוך דבריו הזכיר הרב ליאור את הקריאה להקמת בית כנסת בהר, קריאה שנשמעה כבר לפני שמונים שנה על ידי הרב טוקצ'ינסקי זצ"ל בספרו 'עיר הקודש והמקדש', אך לדברי הרב ליאור "היה זה כקול הקורא במדבר".
בימינו, עם התגברות העלייה להר הבית, שוב אין זה קול קורא במדבר, ויש עמותה רשומה בשם יש"י (יחד שבטי ישראל)אשר זו מטרתה המוגדרת. אתר אינטרנט עדיין אין לעמותה, אך ראשיה מבטיחים שהוא יעלה בקרוב ותופיע בו, בין השאר, הדמיה ממוחשבת של מבנה בית הכנסת בהר, הדמיה שהוכנה ע"י אדריכל בעבור העמותה.
נשיא העמותה הוא הרב שמואל אליהו, רבה של צפת (ראו מכתב), אשר מממש בכך את חזונו של אביו, מרן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהציע, במכתב לרב זלמן קורן, לבנות בהר הבית "בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח שמותר להיכנס אליו". (ראוי לציין שביכנ"ס כזה היה קיים בהר עוד בזמן המקדש - עי' יומא סח: ברש"י).
על התפיסה המנחה את פעילות העמותה, מְספר העומד בראשה, יעקב הימן: "לפני שנים היה בארץ מפעל לחלקי מתכות ששלח את מוצריו למדינות רבות, אך בכמה מדינות לא ראו בעין יפה את העובדה שהמפעל מציין על הסחורה made in Israel, והשיבו אותה לארץ. המפעל הכין סחורה חדשה ועליה כיתוב גדול ובולט יותר, ושלח אותה בחזרה. מאז הסחורה לא חזרה עוד. כך יש לנהוג גם בעניין הר הבית. אם מפריע למישהו שאנחנו עולים - נקים בית כנסת. אם אין לאנשים אומץ לעלות ולהתפלל בהר למרות הצקות המשטרה - דבר הכרוך לכל היותר במעצר קצר - מה לנו כי נלין על מנהיגי המדינה החוששים ממה שיאמרו הגויים על מעשינו בהר?".
פעילות העמותה זוכה לתמיכתם של כמה רבנים חשובים, ביניהם הרב מנחם בורשטין, הרב חיים דרוקמן, הרב צפניה דרורי, הרב אליהו זייני, הרב חיים כהן ('החלבן'), הרב שאר-ישוב כהן, הרב דב ליאור,הרב שלמה ריסקין והרב דניאל שילה. לא מזמן פנו רבנים אלו במכתב לרה"מ בבקשה לאפשר לעמותה להשיג את מטרתה: "הר הבית הוא המקום המיוחד ביותר לתפילה מכל מקום אחר בעולם", כתבו הרבנים. "אנו מצטרפים לקריאה להקמת בית כנסת על הר הבית. כראש ממשלת ישראל, אנו מבקשים ממך לעשות את כל מה שדרוש על מנת להקים מתחם תפילה ליהודים על הר הבית, באופן ממלכתי ובדרכי שלום, באופן שיכבד את המקום הקדוש אליו נשואות העיניים והלב של כולנו".

יום שישי, 2 באוגוסט 2013

מעל ומעבר למדרגה השביעית

אז ככה: רשם העמותות של מדינת ישראל סירב להכיר בעמותה שמטרתה הקמת בתי כנסת על הר הבית, מפני שלטעמו הגדרה כזו "פוגעת ברגשות הציבור" (בסוף נאות להתגמש, לאחר ש'הר הבית' הומר ב'הר הקודש') * מלבד חציית המשוכה המנהלית הלא-פשוטה הזו מתמקדים מייסדי העמותה בעיקר בגיוס תמיכה רבנית ליוזמה * וזה דווקא הולך להם, יש להודות. אפילו הרב אבינר הבטיח לתמוך (טוב, רק אם הרבנות הראשית תסכים קודם) 
עוד צעד בכיוון הנכון - הדמיה של בית כנסת בהר הבית
במדינת ישראל 2013, כך נראה, די בעצם העלאת הרעיון לייסד בתי כנסת בהר הבית בכדי לעורר תסמיני חרדה. ניתן היה להבחין בהם בבירור במכתב שנשלח לפני חודש וחצי לעו"ד דורון ניר-צבי, בא כוחה של עמותת 'ישי – להקמת בתי כנסת על הר הבית', ובו תשובה (שלילית) לבקשתו להכיר בארגון כעמותה. בנימין למקין, מנהל מחלקת רישום ברשות התאגידים כתב לו: "קיים חשש כי השם המוצע עלול לפגוע ברגשות הציבור ונדרשת בחינה של העניין מול גורמים נוספים. נוכל כעת לקדם רישום עמותה רק אם יוצע שם אחר שלא יעלה חששות כאמור".
הבה נערוך תרגיל קצר בלוגיקה: מיהו הציבור שעלול להיפגע משמה של עמותה הכולל את הצירוף 'הר הבית' ומגיע יחד עם צירוף המלים 'בתי כנסת'? ומיהם ה'גורמים הנוספים' הנדרשים בכדי לבחון זאת? ועוד תהייה: האם הוטרד הרשם גם מהאפשרות שדווקא אי-מוכנות לרישום עמותה בשם הזה יפגע ברגשות הציבור? את התשובות לכך לא נדע כנראה לעולם, מפני שבסוף נאותו ראשי העמותה, בין השאר ירושלמי ממוצא אנגלו-סכסי בשם יעקב הימן, הרב יוסף אלבוים והרב מנחם מקובר, לשפץ את הגדרתה כך שתתאים לכללי הפוליטיקלי-קורקט הישראליים תשע"ג. תכליתה מעתה היא אפוא "הקמת בתי כנסת בהר הקודש". הרשם התרצה, ובא לציון גואל. עם שם כזה יוכלו לחיות בשקט במשרדי רשם העמותות במשרד המשפטים, ללא חשש להתפרצות רגשות קשים בקרב "הציבור".
בעוד חילופי מכתבים נזעמים בעניין מתנהלים באגף המשפטי כאמור, בגזרת הרבנים נרשמה הצלחה גדולה בהרבה. בשבועות האחרונים הצליחו לגייס שם גם את מה שנראה כתמיכתו (המסוייגת) של גדול מתנגדי העולים להר הבית בציונות הדתית – הרב שלמה אבינר. הרב אבינר נשאל על-ידם האם במקרה שבו הרבנות הראשית תאשר הקמת בית כנסת על הר הבית, הוא עצמו יתמוך בכך. הרב אבינר השיב בחיוב. אמנם לא נראה שהרבנות הראשית עומדת לבצע בקרוב את המפנה ההיסטורי הזה בעמדתה, אבל הכרזה כזו מפיו של ראש ישיבת עטרת כהנים היא בעצמה סוג של מפנה היסטורי.
אבל היו גם רבנים רבים שהביעו תמיכה נלהבת בהרבה. הרב שמואל אליהו, למשל, בעצמו חבר מועצת הרבנות הראשית, נאות לעמוד בראש העמותה ולסייע בקידום המהלך. פגישות חברי העמותה אף נערכות בלשכתו (חלקן בנוכחות סגן שר הדתות, הרב אלי בן דהן). בכתב הסכמה ששיגר להימן וחבריו קרא הרב אליהו לרבנים נוספים להצטרף לוועדה המייעצת לעמותה, "כדי שנפעל ביחד להגביר את התודעה והתמיכה הציבורית בעניין, וגם להבטיח שהתיכנון והביצוע של הפרוייקט החשוב הזה יתנהלו לפי כל הדרישות ההלכתיות". הוא הוסיף פניה גם "לכל אחינו בית ישראל להתמסר למטרה קדושה זו".
העומדים מאחורי היוזמה מתמקדים לעת עתה ביצירת חזית הסכמה רחבה בקרב רבנים למהלך, מתוך מחשבה שזה מה שנחוץ לצורך הצלחתו. "המפתח לקידום הרעיון איננו קשור במימון", כותב הימן בכתב הייסוד של העמותה. "למיזם כה מרשים, מרחיק לכת ובעל חשיבות היסטורית כה רבה יש מספיק בעלי הון שיהיו מוכנים להשלים את החסר או אפילו לממן את המיזם כולו. הקמת בית כנסת על הר הבית תקרום עור וגידים כשתהפוך להיות מיזם לאומי. כעת המשימה העיקרית היא להצית את הדמיון היהודי של האומה, להביא לידי ביטוי את הגעגועים אל ההר והכיסופים אל הקודש הטמונים עמוק בלב כל יהודי, ולשחזר את הרגשות השייכות והמשיכה למקום הזה, שמסתתרות מאחורי פרגוד של אלפיים שנות הגלות ושכמהות סוף סוף להתגלות".
על-פי כתב הייסוד, ההתמקדות בבית כנסת כעת נועדה ליצור "מוקד על הר הבית ש(בניגוד למקדש – א"ס) כבר עכשיו כל עם ישראל יוכל להזדהות איתו". "נוכחותנו בבית כנסת על הר הבית תהווה מהפכה תודעתית שתיצור באופן טבעי את החוליה שכעת חסרה כדי להתקדם עד להגשמת בניין המקדש".
הימן, מקובר ואלבוים רואים בבית כנסת עתידי כזה גם סמל ריבונות ישראלי במקום הקדוש: "46 שנים אחרי כיבוש ירושלים, אין עדיין סמל של ריבונות ישראלית על הר הבית. הקמת בית כנסת על הר הבית תהיה הצעד הראשון לתקן את העיוות". בית הכנסת המדובר, כך מקווים בעמותה, יהיה "עוגן קבוע של עם ישראל על הר הבית". "נוכחותנו בהר חייבת להיות מתמדת, ללא הפסקה, ללא רגע של נתק בין עם ישראל למקום קודשו. הדרישה להסדיר נוכחות ותפילה על הר הבית חייבת להיות מלווה בדרישה חד-משמעית ונחושה למקום מסודר: בית כנסת מכובד וגדול, עם אפשרות לטבילה במקוואות לפני הכניסה, מספר אולמות תפילה ובתי מדרש. די לבקשות מהסולטן לעלות למדרגה השביעית. לא עוד נסתפק בליווי צמוד של משטרת ישראל והשגחתו המתמדת של הוואקף". 
הימן מזכיר שהרעיון להקמת בית כנסת איננו רעיון חדש: "גם בזמן בית המקדש היו בתי כנסיות על הר הבית כמתועד בגמרא. גם בדורות האחרונים נשמעו קריאות להקמת בית כנסת על הר הבית על-ידי הרב יחיאל מיכל טיקוצינסקי, הרב שלמה גורן והרב מרדכי אליהו".

"עדיין עומד בשממונו"
מכתב הרבנים בקריאה להקמת בית כנסת בהר הבית
הרב אליהו זצ"ל ויבדל"א הרב שאר ישוב, הרב ליאור והרב דרוקמן
קוראים להקים בית כנסת בהר הבית

בין השאר מביאים ראשי העמותה מכתב ישן בעניין ששיגרו הרבנים דב ליאור, חיים דרוקמן, שאר ישוב כהן וכן הרב מרדכי אליהו זצ"ל עוד בשנת תש"ם (1980), מכתב נוגע ללב ורלוונטי כאילו נכתב היום: "הר הבית ששוחרר בחסדי ה' במלחמת ששת הימים עומד עדיין בשממונו כאילו שדבר לא קרה. ידועים דברי הרמב"ן בפירושו לתורה שהקצף שהיה על ישראל בימי דוד המלך, משום שהעם לא התעורר לבניין בית המקדש. מי יודע אם הצרות המתרגשות ובאות על עם ישראל בדורנו לא נובעות מזה שאנו אדישים לנושא הר הבית. מן הראוי שרבני ישראל יתאגדו אגודה אחת לעורר הציבור לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות לבניין בית המקדש שכולנו מתפללים ונושאים עינינו שייבנה עוד בזמננו אנו".
הימן וחבריו ממשיכים כל העת במאמצים לגייס קבוצת רבנים שתתן גב למהלך. תמיכה מפתיעה ביוזמה, כולל ברכה למבצעיה, התקבלה אפילו מפי הרב דוד אבוחצירא – נכד הבבא סאלי, שעמו נפגשו חברי העמותה. גם הרב חיים כהן, "החלבן", כתב למייסדים מילות תמיכה חמות "בברכת כהנים על המפעל העצום בהקמת בית הכנסת בהר הבית".
מכתב תמיכה נוסף קיבלה העמותה מידי הרב שאר ישוב כהן שהתריע בו על מצבו החמור של ההר: "המצב השורר היום בהר בית ה', הדום רגלי א-לוהינו, אשר יש בו חילול השם וביזיון הקודש, טומן בחובו לאחרונה גם סכנה ממשית לאחיזתנו בהר המוריה ובירושלים בכלל. על כן אני קורא בקריאה דחופה לעורר את לב ישראל אל מקום מקדשנו על ידי קביעה ברורה ומפורשת של המקומות בשטח הר הבית המותרים בכניסה על פי הדין, עם הגבלותיהם ותנאיהם כך שאפשר יהיה להקים מקום תפילה קבוע ליהודים על הר הבית, ויידע העולם כולו כי הר קודשנו ותפארתנו לא-לוהי ישראל הוא".
הרב שאר ישוב כהן הוסיף שלהבנתו גם רבו הרב צבי יהודה קוק (בניגוד לתפיסה המקובלת לגביו) סבר "שיש לעשות הכל כדי להחזיר עטרה ליושנה ואת השליטה בהר הבית ומקום המקדש לידי עם ישראל": "בכמה שיחות שזכיתי להן עם מורי ורבי זצ"ל בנושא זה אמר שלא רק בזמן הכיבוש, שאז בא יחד עם אבי מורי הרב הנזיר זצ"ל ועם גיסי הרב גורן זצ"ל דרך הר הבית לרחבת הכותל ביום כ"ח באייר, אלא גם כיום הוא תומך בכך שאנו היהודים צריכים להתפלל ולהיות השולטים בטהרה ובקדושה בהר הבית. לעניות דעתי אילו ידענו אז שהמצב יהיה כפי שהוא היום, שלטייל בבגדי פריצות מרשים השוטרים גם ליהודים, אבל להתפלל אוסרים ומקפידים שחס וחלילה לא יתפללו שם או יגידו פרק תהלים, אני בטוח שעל זה גם מורנו הרב צבי יהודה היה מרעיש עולמות".
גם הרב אליהו זייני, רב הטכניון בחיפה כתב לעמותת ישי דברים דומים: "אסור לנו לסבול מצב עגום, נורא ומשפיל זה [בהר הבית. א"ס]. עלינו לקרוא בקול גדול ולעורר את לבות כל אחינו די בכל אתר ואתר להשתתף בבניית מקום המותר לנו כיום, שייראה לעיני עצמנו ולעיני כל העמים שלא זזה שכינה ממקום קודשנו. רחל כבר אינה מבכה עוד על בניה, אלא על שאין אנו עושים די כדי לנחם את ציון וירושלים ולבנות את חורבותיה".
גם אחרי סאת הייסורים שספג מרשויות המדינה, חשוב להימן להסתכל על חצי הכוס המלאה: "זו הפעם הראשונה מאז כיבוש ירושלים בתשכ"ז שהמדינה מאשרת הקמת גוף ציבורי עם כוונה מוצהרת לבנות בתי כנסת ליהודים על הר הבית. זה באמת מהפכני. לא סתם קראנו לעמותה 'עמותת ישי' – ישי יוליד בעזרת ה' את דוד. דוד הוא חוזה המקדש, וגם במקרה שלנו הכוונה איננה להסתפק בבניית בית כנסת, אלא לכך שבסופו של דבר נגיע גם למקדש".
"יש לחבר את עם ישראל כולו למשימה הזו", מייחלים חברי העמותה בסיום כתב הייסוד, "וליצור דרישה עממית רחבה ביותר, עם עוצמה שאי אפשר עוד להתעלם ממנה, ויותר מזה, שאי אפשר עוד לעמוד בדרכה".

יום חמישי, 20 ביוני 2013

בית כנסת בהר הבית - שלב מקדים לבנין המקדש

יעקב היימן מגיב על מאמר של יואב שורק - בית כנסת בהר הבית יהיה בכייה לדורות.
בית כנסת על הר הבית:  תחילת הסוף של דורות של בכי
מאת: יעקב היימן
יעקב היימן בהר הבית

במאמרו של יואב שורק "בית כנסת על הר הבית – בכיה לדורות" הכותב לוקח כמובן מאליו שהמחיר של הקמת בית כנסת על הר הבית הוא ויתור על כל שטחי ההר מחוץ למתחם של אותו בית הכנסת: "פירושה של הקמת בית כנסת על הר הבית הוא יצירת מתחם מוגבל שבו יהודים רשאים להתפלל על רחבת ההר". על כן מר שורק מפרש הקמת בית כנסת על הר הבית ככניעה וכנסיגה.
האמת, כמובן, היא הפוכה. אין כניעה ונסיגה יותר מוחלטת מההסתפקות בכותל המערבי, קיר התמך של הר הבית, מצב שבו אויבי ישראל נמצאים למעלה ואנחנו למטה, שאין סמל ולו אחד של ריבונות ישראל על הר הבית ואויבי ישראל פועלים יום יום למחוק כל איזכור של הקשר בין עם ישראל למקום קודשו.
בתקופה שנמשכת מהקמת מדינת ישראל ועד להקמת בית המקדש השלישי מדובר על תהליך הדרגתי בגאולת עם ישראל, שלב אחרי שלב, שכל שלב מהווה התקדמות חשובה ביחס למה שקדם לו, והקדמה למה שעתיד להיוולד ממנו.
מי היה מאמין שמדינת ישראל תצמח מאפר השואה?
ומי היה מאמין שהאיום הקיומי למדינת ישראל ב-1967 יהפוך לניצחון סוחף שבו נחזור לעוד חלקים נרחבים של ארץ ישראל ואפילו להר הבית?
גם עכשיו אנו עומדים לפני שינויים והתפתחיות מפליגים ודרמאטיים שאף אחד מאיתנו לא יוכל להעריך הקיפיהם מראש, אבל בשלב מאוחר יותר הכל יתגלה כתהליך הכרחי בגאולת ישראל וגאולת העולם כולו.
כמו כן גם בנוגע להר הבית. אלה שפועלים למען הקמת בתי כנסת על הר הבית רואים בזה שלב ביניים בדרך להקמת בית המקדש. השאיפה היא שהשלב הביניים הזה יתממש רק אחרי מימוש הזכות של עם ישראל לשהות ולהתפלל 24 שעות ביממה בכל האיזורים בהר שמותר לפי ההלכה להיכנס אליהם עם כניסה להר מכל שעריו.  בהמשך הדרך השלב הביניים הזה של הקמת בתי כנסת יאפשר ויעודד עם ישראל כולו להתחבר בחזרה להר הבית, דבר שיוביל בהמשך לכמיהה עבור הקמת בית המקדש. נוכחות בתי כנסת על הר הבית לא תעכב את בניית בית המקדש אלא תזרז אותה בזה שנתחיל לפעול יחד להחזיר את הר הבית למרכז קדושתנו, ונמגר מתוכנו כל סיג של שנאת חינם, ועל ידי כך נתקן את החטא שעבורו המקדש נחרב. אז אבינו שבשמים יחזיר את שכינתו לציון וישכון בתוכינו בבית המקדש השלישי, שנבנה בב"א.
יש לזכור שבשיטה של הכל או כלום, הלכו כידוע אויבי הציונות ולא הצליחו כלל לעומת הציונות שהסתפקה במה שיש עם שאיפה להתקדם, והוכח ששיטה זו עובדת.
בית המקדש לא יבנה 'בזבנג' וגמרנו אלא ביצירת קשר להר הבית באופן אישי, איטי, עקשני וארוך  כשבשלב הראשון כל מה שיכולים זה לעלות אל הר הבית.  העולים להר צריכים כמובן עוד לפני בניית בית כנסת מחסה מן הקור והרוח, מטר ושמש יוקדת, ומקום להניח תשמישי קדושה.
 ראה זה פלא! מכל מליוני היהודים שלא דורשים כלל מקדש לא עלה בדעת אף אחד מהם להקים ולקיים בתי כנסת בהר הבית, ולעומת זאת ממתי מעט היהודים המזיעים קשה זה כבר עשרות שנים לקדם בנין המקדש מהם ודוקא מהם עולה הבקשה והדרישה להקים בית מקדש מעט.
האם עולי בית שני נגשו מיד להקמת מקדש? קודם עשו מה שיכלו, דהיינו, הקריבו קרבנות 22 שנה, לפני שבנו את הבית, כי קודם כל יש לעסוק במה שאפשר.  שלב ראשון איננו בכיה לדורות ואיננו ייאוש מהפסגה.
ובסופו של דבר, לא הקמת בית כנסת על ההר תקבע האם הגענו למאוויינו, אלא רוח העם הוא שיקבע האם מסתפק הוא בבית הכנסת כפי שמסתפק כעת בכותל, או שירצה את היעד הסופי ולא את השלב הביניים.
לגבי הערתו של מר שורק שהרעיון של בית כנסת על הר הבית הוא "הצעה ישנה", כדאי לו לדעת שהיו בתי כנסת על הר הבית גם בזמן המקדש, ומדובר עכשיו על חידוש ושחזור של מצב שהיה קיים.
לגבי טענתו שבית כנסת על הר הבית לא יהיה שונה  "מאינספור בתי תפילה יהודיים", מי שבז "בבית מקדש מעט" גם לא יתחבר לבית המקדש האמיתי, ומי שרואה "בכיה לדורות" בשלב אחד משלבי הגאולה עדיף שיעשה חשבון נפש במקום להחליש את אחיו.
יעקב הימן
ירושלים

יום שישי, 31 במאי 2013

בית כנסת בהר הבית יהיה בכייה לדורות

הקמת בית כנסת בהר הבית תנציח את איסור התפילה שהתחדש על יהודים ברחבי ההר, ותצמצם את חזון הגאולה להקשר דתי מצומצם * יואב שורק

כמה אנשי ציבור, שמאסו במציאות המשפילה שבה יהודים אינם מורשים להתפלל בהר הבית, העלו מחדש את ההצעה הישנה להקמת מתחם תפילה יהודי, בית כנסת, על גבי רחבת ההר. הצעה זו נשמעת נועזת ומרשימה במבט ראשון, וסביר להניח שבמציאות המדינית והפוליטית הנוכחית היא אכן רחוקה מאד מהיתכנות; אך לעתים המציאות מקדמת במהירות את מה שאיש לא ראה כריאלי, ומי יודע – אולי ההצעה תתקבל ותעבור לפסים מעשיים.
אם יוקם בית כנסת על רחבת הר הבית, יהיה זה צעד קטן קדימה במאבק על הזיקה בין העם היהודי להר הבית - אך צעדים רבים אחורנית.
ראשית, הקמת בית כנסת על הר הבית פירושה יצירת מתחם מוגבל, שבו יהודים רשאים להתפלל על רחבת ההר. בכך יש כניעה לתכתיב שנועד להצר את צעדיהם של יהודים בהר הבית, תכתיב שכולו פוליטי ומלאכותי. אין שום סיבה שברחבת ההר – מחוץ למסגד אל-אקצה – באותו שטח המשמש כיום כמעין פארק ציבורי, לא יוכלו בני כל הדתות להתפלל או להשתחוות, כפי שהם יכולים בכל מקום אחר. האיסור המופרך הזה, הסותר את כל עקרונות חופש הפולחן, נוצר אך ורק כדי למנוע 'זעם' מוסלמי, מעין דמי חסות שנוצרו על ידי הפחדה חסרת בסיס. יהודים יכולים להתפלל ולהשתחוות בהר, ואם נרצה הדבר לא יעורר כל אלימות ומהומות, ואין כל סיבה שיעורר את אלה.
רחבת ההר איננה מסגד. היא לא היתה כזו מעולם, ורק אינטרס פוליטי עלול להפוך אותה לכזאת, אם יזכה חלילה בהעלמת עין ישראלית. מסגד אל אקצה נועד לתפילה מוסלמית, ומוסלמית בלבד; ואילו רחבת ההר, הסובבת סביב כיפת הזהב, באה לסמן את מקומו של בית המקדש היהודי החרב. זו כנראה היתה כוונתו של הח'ליף עומר כשבנה את הכיפה ולא הפך אותה למסגד, וכאשר הקפיד לבנות את אל-אקצה בשוליים הדרומיים של ההר דווקא, כשראשי המתפללים פונים למכה ואחוריהם אל המקום המקודש ליהודים.
על הזכות להתפלל ברחבת ההר יש להיאבק. כיוון שהחוק נמצא באופן חד משמעי לצד המבקשים להתפלל בחופשיות, כל שנדרש הוא שבירה מוצלחת של הטאבו. מרגע שהתפילה תהפוך לשיגרה, הסאגה שסבה סביבה במשך עשור תיעלם בתהומות ההיסטוריה ולא תעלה שוב. בוודאי שאין טעם להיבהל מהמצב האנומלי הקיים כעת, ולסגת אל יצירת מתחם מוגבל שבו תתאפשר הפעולה ה'נוראה' של תפילה.
אך הבעיה בהקמת בית כנסת אינה רק נוכח הערבים, בשל הכניעה המדינית הגלומה בה. הקמת בית כנסת על ההר היא אסון בזירה הפנים-יהודית, כי היא קובעת למעשה שאין לנו למה לצפות. אותה יהדות שאנו מכירים ממאות אלפי בתי הכנסת שבארץ ובגולה, היהדות שתחומה בגבולות מצומצמים של קודש והמדברת אל חלק מסוים בלבד בעם היהודי, היא היהדות של הבית השלישי. היא הדבר שלו אנו מתפללים. הר הבית נראה אפוא כמעט מיותר: מה שייעשה על גביו הוא בדיוק מה שנעשה ממילא באינספור בתי תפילה יהודיים. גם בבית הכנסת שבהר יהיו תלויים 'מודים דרבנן' ו'בריך שמה' מתנת זיוה ואהרון שלומוף, וגם בה ימלמלו מתוכה את התפילה 'כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף גלויותינו לחצרות קדשך'. גם שם יהיו נוסח ספרד ואשכנז, גם שם ייכנסו רק גברים חובשי כיפה, גם שם תכוסה הרצפה בשלל עלונים מסחריים לציבור הדתי בכל יום שישי. גם שם ימשיכו לבכות בתשעה באב כאילו דבר לא אירע, ולבקש בכל יום על קיבוץ הגלויות. גם שם יהיה תלוי שרטוט של המקדש מתוך ביאור 'תפארת ישראל' למשנה, כמין מודל אידיאלי שיתגשם באחרית הימים.
אך אם מדובר ביהדות של ציפייה ולא ביהדות של מקדש – מדוע אנו צריכים למקם אותה בהר הבית? הגם לכבוש את המלכה עמי בבית? האם לא נכון יותר להשאיר משבצת אחת ריקה, כדי שניתן יהיה להזיז משהו במערך המקובע, כדי שניתן יהיה לתת מקום לחזון ולחלום?
מצווה עלינו להשאיר את המקום הזה במצבו האמיתי – מצב של חורבן הממתין לשעת רצון, לאחדות לאומית ולעת שלום, כדי לכונן עליו משהו שהוא אור לעולם.   
ואגב: את הרעיון של מקום תפילה יהודי מסודר, בית כנסת, על הר הבית, ניתן לממש באמצעות מה שכבר קיים – בית הכנסת שב'מחכמה', הנמצאת מעל רחבת הר הבית, ושכיום מתקיימות בה תפילות מסודרות רק בתשעה באב וביום הכיפורים. הרב גורן – בשונה מכל מי שיבוא אחריו – הצליח לבסס כאן מסורת של נוסח הר-הבית, ובמובן זה לפחות המקום שונה מכל בית כנסת אחר בישראל. את בית הכנסת הזה – שאינו על הרחבה אלא מעליה – ניתן וצריך לטפח, ובעיקר לחתור להפיכתו לפעיל בכל ימות השנה. לא בשמיים היא. אבל – כל זאת בלא לוותר, חלילה, על הזכות הפשוטה להתפלל בהר, ועל הותרתה של רחבת ההר כמקום פנוי (גם אם הוא הקדש מוסלמי) הממתין למקדש.