ראיתי את בית המקדש בתפארתו || ראיתי את החורבן בעליבותו
ביום שלישי בצהריים עלתה אילה בן גביר בגפה להר הבית. במשך יותר מחצי שעה היא היתה הנציגה היחידה של עם ישראל בהר הבית. כיאה וכיאות לנציגת האומה בהר הבית, זכתה אילה למשמר כבוד מלא ללא הנחות וכך היא מספרת
↓ אילה בן גביר מספרת על העליה להר הבית
הפעם החלטתי שאגיע ב-12:00 לאיזור הר הבית, כדי להתארגן בנחת (בכל זאת יראת המקום). נכנסתי לכותל להתארגן, אחרי ששלחו אותי להפקיד את המפוחית שלי (אסור משום מה להכניס כלי נגינה לכותל).
יום יפה, שמים כחולים,רוח נעימה, חם מעט.
הגעתי לשער ההר כשלידי מחכה קבוצה גדולה מאוד של תיירים, עם מדריך יהודי. חלצתי את נעליי החשודים כנעלי עור, והמדריך הסביר שהמקום קדוש, לכן חולצים נעלים, ושאנחנו רוצים בית מקדש.. הגיעה לשער יהודיה שחשבה שזו הכניסה לכותל ונבהלה עד עמקי נשמתה כשגילתה שהשער מעלה למקום הקדוש ביותר. היא צעקה עלי שלפי היהדות אסור לעלות ואז היינו צריכים להסביר לתיירים על העניין.
חיכיתי עד חמישה לאחת כדי שאולי עוד יהודי יבוא. בסוף עליתי לבד ( דבר מעציב).
ליוו אותי שישה(!) שוטרים, אבל בצורה נעימה. נתנו לי לקבוע את המסלול (לקחתי את המסלול המקיף ביותר), חיכו לי בסבלנות ראויה לציון. אחד השוטרים הסכים לצלם אותי באחת העצירות.
ליד שער המזרח ממש יכולתי לראות את בית המקדש, את הכהן הגדול שנכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים לתפילה קצרה, שלא ידאגו לו. את כל האנשים שעומדים בחוץ,בצום, אולי בחום, כמו היום. מרוממי נפש, מרוגשים לראות את לשון הזהורית שמלבינה. את כל האנשים שנכנסים משערי חולדה ומסובבים את ההר מימין, ואת האבלים, ואלה שאיבדו משהו מסובבים את ההר משמאל, וחוזרים הביתה עם כוחות חדשים מחיבוק הרבים, ועם האבדה שנמצאה.
ובזמן הזה השוטרים חיכו בסבלנות...עליה ראשונה שהיתה בה אפשרות לנוע בין האושר העילאי בעצם ההליכה במקום בית ה' והדיבור לפני ה' יתברך לבין הצער העצום על חילול השם המתמשך, על חורבן הבית, על הגויים שמחללים את המקום, על האיסורים המרושעים על יהודים (יהודי? אסור לך לעשות בהר כלום!), על שעות הכניסה המעטות כל כך, משער יחיד. ובעיקר על כך שיש בידינו לשנות את המציאות המעוות הזאת, אבל היא עדיין קיימת.
אחרי סיבוב שלם ומדהים, חזרתי דרך הכותל (יחפה...) לקחת את התיק עם התנ"ך ועם המפוחית, ולהמשיך....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה