תצפית ובדיקה אחרונה לשנה זו || האם ניתן להקריב את הפסח
וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַה'
ביום שישי - י"ד בניסן בין הערביים יתאספו יהודים רבים מול מקום המקדש, כדי לבדוק האם ניתן להקריב את הפסח במועדו. מו"ר הרב דוב ליאור שליט"א ימסור שיעור בהלכות הפסח לקראת הקרבתו.האירוע מיועד לכל יהודי שמתכוון ברצינות לקיים את מצוות התורה ולהקריב את הפסח במועדו.
↓ הפרטים המלאים:
ביום שישי י"ד בניסן - חג הפסח, ערב חג המצות, תתקיים היערכות לקראת הקרבת הפסח במועדו במקומו.
מקום מפגש: סמוך לכניסה לישיבת בית אורות
שעה: יום שישי, י"ד בניסן 12:45
תוכנית:
- 13:00 - שיעור בעניין קרבן פסח מפי הרב דוב ליאור שליט"א בבית הרב.
- 13:35 - תצפית על מקום המקדש ותפילת מנחה.
- 13:50 - אמירת סדר קרבן פסח.
- 14:00 - בדיקת ההכנות בשטח לקראת הקרבת הפסח והיערכות בהתאם למצב בשטח.
 |
| בית אורות - מפת הגעה |
אם באמת היו רוצים להקריב את קרבן הפסח היה קודם כל צריך להתכונן מבחינה הלכתית גם מבחינת הטהרה דהיינו שיהיו טהורים מכל טומאה אחרת דהיינו להכין לפחות 50 יהודים (זהו המספר המינימלי להקרבה) שיגיעו למרחק הליכה מהר הבית לירושלים המקודשת כבר בי"ג ניסן (כל כלי רכב בפשטות הוא טמא אב הטומאה מדין טומאת מדרס שמטמא את האדם ואת בגדיו) יטבלו כהלכה ויטבילו גם את הכלים והבגדים (המקבלים טומאה) שאיתם הם יעלו לעזרה כולל בגדי הכהונה המזרק הסכין. וכן את הכלים והבגדים שיבואו עמם במגע עד העליה שיתכן והם טמאים מדרס ודרגתם אב הטומאה ומטמאים גם אדם וכלים, היות ואחר כל מגע עם כלי או בגד הטמא מדרס נטמאים הנוגע ובגדיו לכן ראוי להטביל את הבגדים לפני שטובל את גופו לייבש אותם ללא שיקבלו טומאה ואז לטבול בעצמו (לפי הדעות שדרגת טומאת בעל קרי הוא אב הטומאה לכן הבגדים נטמאים ממנו אחרי שטבל ומקבלים דרגת ראשון לטומאה ואינם מטמאים אדם וכלים רק אוכלים ומשקים אבל אין להכניסם לעזרה לכן אחר שטבל יטביל שוב את הבגדים).
השבמחקבקיצור יש חמישה פתרונות
1. לטבול את גופו אח"כ את בגדיו וכליו ואח"כ שוב את גופו.
2. לטבול יחד עם בגדיו
3. לטבול את בגדיו וכליו אח"כ את גופו אח"כ שוב את בגדיו וכליו.
4. להשתמש רק בבגדים וכלים שאינם מקבלים טומאה כמו סינתטי פלסטיק
5. שיטביל את כליו/בגדיו ולא יגע בהם רק לאחר שיטהר בינתיים ייגע בהם רק באמצעות דבר שאינו מקבל טומאה כמו ניילון (אם כי זב זבה/נידה מטמאים גם בצורה כזו בטומאת היסט)
כל הנ"ל צריך להיעשות לפני השקיעה ביום י"ג ניסן (יום חמישי)
ומאז להיות במקום שמור מטומאה להיזהר מכל מגע עם אדם או דבר טמא (בשאר הטומאות מלבד טומאת מת)
בנוסף יש להיזהר מלאכול ולשתות מאכלים ומשקאות טמאים מאז הטבילה בי"ג עד אחרי אכילת הקרבן.
אפשר לצום או לשתות מים שנשאבו בכלי פלסטיק ןלא נגעו בדבר טמא או מיצים שאין בהם משבעת המקשים המקבלים טומאה כמו מיץענבים/יין שמן/חלב וכו' וכן שלא מעורב בהם כל טיפת מים ולאכול פירות שמאז שנקטפו לא באו במגע עם מים.
כל זה רק לאותם מינימום חמישים אנשים שעולים לעזרה בשביל ההקרבה שבלעדיהם אין הקרבה כלל, לכל שאר אוכלי הקרבן צריך אותם תנאים אבל מספיק שיעשו זאת ביום י"ד לפני שנשחט עליהם הקרבן. ואסור להם ליגוע בבשר הקרבן עד לאחר זמן צאת הכוכבים של כניסת החג לפני זה הם נחשבים טבולי יום ופוסלים את הקרבן.
בנוסף חשוב לאכול את הקרבן בזמן שעדיין מזבח קיים בשלמותו במקומו. דהיינו אם יש חשש שיפגם המזבח יש לאכול את הקרבן מיד עם צאת הכוכבים. בנוסף המצות המרור ושאר המאכלים והמשקים של ליל הסדר גם צריכים להיות טהורים אלא אם כן אוכלים אותם לאחר הקרבן (המצווה מן המובחר של אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן הוא רק לכתחילה ולא דוחה איסורי טומאה)
אם נעשה אנו את כל הנדרש מאיתנו הלכתית (זה לא בשמים) אולי יחוס הקב"ה עלינו ויתן לנו גם מבחינתו את האפשרות המעשית להקרבה.
יוסי היקר,
השבמחקנהניתי מאוד לקרוא את הצעתך המלומדת והמושקעת.
כאב לי לקרוא את הפתיחה לדבריך: "אם באמת היו רוצים..." - למה אתה מדבר בגוף שלישי, הלא אתה חלק מהציבור. אדרבא נסה לפתח את הרעיון ולגלגל אותו הלאה.
בשנה שעברה התארגנה קבוצת כהנים שהטהרה בי"ג לפני השקיעה והמתינה בעיר העתיקה עד בוש לפתיחת שערי העזרה.
אני בטוח שהם ישמחו לצרף אליהם עוד לויים וישראלים.
אתר חדשות הר הבית ישמח לתת חשיפה לרעיונות אלו ולהתארגנויות ברוכות כפי שאתה מציע.
כל העוסקים המלאכה הם אנשים צדיקים המשקיעים מזמנם, ממרצם ומכספם כדי לקדם את חזרת העבודה למקומה. העבודה מרובה ובינתיים העוסקים בה מועטים מדי.
כל יוזמה תתקבל בברכה.
עלה והצלח ויהי ה' עמך. חג שמח.
קישור ליוזמה משנה שעברה:
http://the--temple.blogspot.co.il/2015/04/blog-post_53.html
זה לדעה שרק טומאת מת נדחית לדיעות שגם שאר טומאות נדחות מלבד טומאות היוצאות מן הגוף כך שמחוסר כיפורים כמו ייולדת מותרים בקרבן עדיין אין הבדל כל כך גדול היות ורוב הדברים בימינו בחזקת מגע או מדרס של נידה/זבה ובזה גם רבים הדיעות שאין טומאה הבאה ממגעם ומדרסם נדחים מפני טומאת מת, ולכן שגם לדיעות אלו ישנה בעיה דומה לדעת הרמב"ם וסיעתו שרק טומאת מת נדחית בציבור (אמנם יתכן שטומאות דרבנן יידחו כמו אכל אוכלים טמאים או שתה משקין טמאים ולא יהיו חמורים יותר משרץ ויידחו לדיעות אלו).
השבמחקבנוסף רצוי שיהיה ריצוי ציץ שיש דיעות שהוא מעכב, דהיינו שיהיה כהן שילבש שמונה בגדים מלפני ההקרבה עד לאחר האכילות. (ובזה שלובש את שמונת הבגדים ואת הציץ ומרצה זהו עבודתו וגם חינוכו לכהן גדול ק"ו מחינוך כהן גדול ביום הכיפורים במסכת יומא כשהכהן הגדול נטמא וע"ש ואכמ"ל ואין צריך להמתין לסנהדרין לצור המינוי)
יישר כחך בכלל כל העוסקים בברור הלכות מלאכת עבודת הקדש לעשות אותה כהלכתה,
השבמחקאך כמדומני שכבודו הפריז על המידה...
כך כתב הרמבם: (קרבן פסח ז,ח) פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוּהוּ בְּטֻמְאָה--הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל כְּטָהוֹר, שֶׁמִּתְחִלָּתוֹ לֹא בָא אֵלָא לַאֲכִילָה; וְאֵינוּ נֶאֱכָל לְכָל טָמֵא, אֵלָא לִטְמֵאֵי מֵת שֶׁנִּדְחֵית לָהֶם הַטֻּמְאָה הַזֹּאת, וּלְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, מִטְּמֵאֵי מַגַּע טְמָאוֹת. אֲבָל הַטְּמֵאִים שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה עֲלֵיהֶן מִגּוּפָן, כְּגוֹן זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת וּמְצֹרָעִים--לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ.
כלומר, כשם שנדחית הטומאה מפני טמא מת, כך ק"ו שנדחית מפני שאר מגע טומאות.
היחידים שהטומאה לא נדחית מפניהם היא מי שטומאה יוצאת עליו מגופו, כלומר שאין זו טומאה חיצונית לו - שהוא רק נגע בה אלא הטומאה יוצאת ממנו ממש, והם זבין וזבות נידות ויולדות עצמם, אבל מי שנגע בהם או במדרסם וכדומה אין הטומאה יוצאת עליו מגופו והוא מותר הקרבת הפסח. לכן צריכין בעלי קרי ונדות לטבול מבערב ולהעריב שמש, אך אין צריכים מלגעת בטומאה, וודאי לא להימנע מאוכלין ומשקים טמאים.
וכן מוכח מהמשנה: "הפסח שבא בטומאה - לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות."
דוקה הם, אבל הנוגע בם - מותר.
וכן מבואר בתלמוד (בבלי בכורות לג.) "אשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו, לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו, דתנן: הפסח שבא בטומאה - לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות."
וכן מה שאמר כבודו על הצורך ב50 גברים לקיום המצוה, ודאי כך צריך לכתחילה כדי לקיים מצות שלוש כתות, אך ודאי אין זה מעכב את ההקרבה. תדע, שהרי לדעת רבי יונתן כל ישראל יוצאים בפסח אחד, אמנם אין הלכה כדבריו אלא שצריך שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד, אך מדבריו למדנו שהמצוה לשחטו בג' כתות אינה מעכבת.
לגבי טומאות אחרות זו סתירה ברמב"ם בימ"ק פ"ד הלכה י"ב וז"ל
השבמחקכיצד דוחה את הטומאה, הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין והיו כלי השרת טמאים למת, ה"ז יעשה בטומאה ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד ויכנסו כולן לעזרה, אבל הטמאים בטומאה אחרת כגון זבין וזבות ונדות [ויולדות] וטמאי שרץ ונבלה וכיוצא בהן, לא יתעסקו ולא יכנסו לעזרה ואף על פי שנעשה בטומאה, ואם עברו ועשו או נכנסו לעזרה חייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה, שלא נדחית אלא טומאת המת בלבד."
וכבר התקשו המפרשים על כך ויש שפירשו שהרמב"ם מתכוין לחלק בין כניסה לעזרה ועבודה לבין אכילה. כך שעל כל פנים לפי תירוץ זה הכהנים העובדים והנכנסים לעזרה צריכים להיות טהורים. לגבי מגע זב ירושלמי פסחים פ"ז ה"ז אוסר שמגע זב כזב ויש שפסקו כך לכן לפי הרמב"ם בהל' בית מקדש פ"ד שלא נדחתה הטומאה לטמא שרץ צריך טהרה מכל טומאה אחרתלכל הפחות לא עבור אותם הנכנסים לעזרה, וגם לפי הירושלמי פסחים על כל פנים לטמא מחמת מגע זב הטומאה לא תידחה.
אמנם על פי הרמב"ם בהלכ' ק"פ ופשטות הגמ' בבכורות רק מי שטומאה יוצאת עליו מגופו אסור (והאריך בדבר באו"ש הל' ק"פ פ"ז הל' ח').
ולגבי המספר 50 האם יקריבו בפחות לכאורה בפשטות הגמרא בפסחים סד: משמע שלא
גמרא. אמר רבי יצחק: אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם. מאי טעמא? קהל ועדה וישראל. מספקא לן, אי בבת אחת אי בזה אחר זה. הלכך, בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם. דאי בבת אחת - הא איכא, ואי בזה אחר זה - הא איכא. הלכך בחמשין נמי סגיא, דעיילי תלתין ועבדי, עיילי עשרה ונפקי עשרה, עיילי עשרה ונפקי עשרה.
וברמב"ם ק"פ פ"א ה"ז משמע גם כן כך וז"ל "היו פחות מחמשים אין שוחטין את הפסח לכתחלה [ואם שחטו כשר], ואם שחטו כולן בבת אחת כשר" משמע בפשטות שאף שבדיעבד כשר אין שוחטין כך לכתחילה, אם כי לאחר דבריך יתכן שכוונת הרמב"ם שאין שוחטין לכתחילה אלא מביאים עוד אנשים והכוונה כשאפשר אבל שלא שתדחה ההקרבה מכל וכל., וצריך ראייה לפירוש זה.
אם כשר אבפחות מחמישים איש לא יתכן שיבטלו מצוות עשה שיש בו כרת שדוחה הרבה מצוות בשביל לקיים מצווה מן המובחר שלא מעכבת ושלולי ההקרבה ממילא לא תתקיים. אלא פשוט וברור שכוונת הרמב"ם שיש מצווה לדאוג למספר זה של אנשים כמו אילו היה כתוב ברמב"ם הלכה כזו "אין מלין אלא בברכה" היה מובן שלא הכוונה שאם אי אפשר לברך שלא ימולו, אלא שחייבים לברך קודם המילה גם כאן הכוונה שחייבים להביא חמישים איש לקיים את המצווה של קהל עדה וישראל.
מחק